שי זנקו: "בקורונה היה לאנשים זמן להבין איך לאהוב את הגוף שלהם"

בשנה אחת הספיקה דוגמנית הפלאס סייז הישראלית לעבור ללונדון, לחלות בקורונה ולהחלים, ועכשיו בגיל 19 היא מתרגלת לחיים חדשים: "נפתחו בפני אפשרויות"

איתי יעקבפורסם: 21.10.20 09:05
"היו לילות שלא היה לי איפה לישון, כי לא רציתי להישאר בדירת הדוגמניות שהסוכנות שלחה אותי אליה. הרבה פעמים את גרה עם בנות שאת בתחרות איתן ומתגלעים חיכוכים". שי זנקו (צילום: מיכאל ליאני)
"היו לילות שלא היה לי איפה לישון, כי לא רציתי להישאר בדירת הדוגמניות שהסוכנות שלחה אותי אליה. הרבה פעמים את גרה עם בנות שאת בתחרות איתן ומתגלעים חיכוכים". שי זנקו (צילום: מיכאל ליאני)
"אני לא עובדת בארץ כי אני לא עובדת עם מותגים ורשתות שאין להם מידות פלאס סייז. זאת הסיבה. לא מהרצון לא לעבוד כאן – אלא מתוך אידיאולוגיה" (צילום: מיכאל ליאני)
"אני לא עובדת בארץ כי אני לא עובדת עם מותגים ורשתות שאין להם מידות פלאס סייז. זאת הסיבה. לא מהרצון לא לעבוד כאן – אלא מתוך אידיאולוגיה" (צילום: מיכאל ליאני)

הדוגמנית שי זנקו סוגרת את אחת השנים המורכבות והעמוסות בחייה. לפני כשנה, יום לאחר שחגגה 18, עזבה את ביתה בתל אביב וטסה ללונדון שבה היא מתגוררת מאז, למעט ארבעה חודשים שבהם חזרה לישראל לאחר שנדבקה בנגיף הקורונה. חולה מספר 534 אובחנה תחילה כסובלת משפעת, אך לאחר שאיבדה את חוש הטעם והריח, עברה בדיקת קורונה שיצאה חיובית ונשלחה לבידוד במלון דן פנורמה (ששימש כמלון לחולי קורונה).

 

שבעה חודשים לאחר שהחלימה, זנקו מספרת כי התסמינים עדיין רודפים אותה, בדומה לסיפורים של מחלימי קורונה אחרים. "אני עדיין סובלת מעייפות כרונית ויכולה לישון בקלות 18-17 שעות ביום", היא אומרת בראיון מיוחד ל-Xnet מדירתה שבלונדון. "כמו כן, שבעה חודשים מאז שהחלמתי, חושי הטעם והריח שלי לא חזרו. אם אני רוצה לבדוק אם משהו מקולקל במקרר, אני לא מריחה דבר".

 

"אם לפני הקורונה הייתי מצטלמת יותר לאתרי מכירות אונליין, היום אני עושה קמפיינים לריבר איילנד וזלנדו. אבל זה גם בזכות האינסטגרם שלי:  כשהגעתי ללונדון היו לי 2,000 עוקבים, עכשיו יש לי 160 אלף" (צילום: מיכאל ליאני)
    "אם לפני הקורונה הייתי מצטלמת יותר לאתרי מכירות אונליין, היום אני עושה קמפיינים לריבר איילנד וזלנדו. אבל זה גם בזכות האינסטגרם שלי: כשהגעתי ללונדון היו לי 2,000 עוקבים, עכשיו יש לי 160 אלף"(צילום: מיכאל ליאני)
     

     

    העיר שהתרגלה אליה בשנה החולפת, שינתה את פניה מאז שבה אליה בסוף חודש יולי. מאחר שנדבקה בקורונה והחלימה, לא חששה לשוב למדינה מוכת הנגיף. "לונדון השתנתה מאוד. כבר חודשיים שאני כאן, וזאת לא לונדון שהכרתי. פעם הרחובות בשכונה היו מפוצצים, אי אפשר היה להשיג שולחן למסעדה בערב, עכשיו העיר ריקה", אומרת זנקו בת ה-19, המתגוררת במחוז White City במערב העיר. "כשחזרתי ביולי עוד יצאתי למועדונים בשושו, עכשיו יש עוצר מוחלט ב-10 בלילה. הזיה. כך שבמקום לשתות בערב – אנשים התחילו לשתות מהצהריים. Happy Hour מתחיל בשעה שלוש אחר הצהריים".

     

    איך הקרין המצב בלונדון על העבודה שלך?

    "הייתי עובדת בקביעות באסוס, שפיטרו במהלך הקורונה 700 איש. פתאום מלהגיע לסטודיו לצילומים פעמיים בשבוע – אני מצלמת מהבית פעמיים בחודש. לא מזמן ביקרתי שם, וממקום מלא באנשים שאין בו איפה לשבת בקפיטריה לארוחת צהריים, עכשיו אין נפש חיה. מטורף".

     

    ובהתאמה גם ירדה כמות העבודה?

    "כן, אבל מצד שני, נפתחו בפני אפשרויות חדשות. אם לפני הקורונה הייתי מצטלמת יותר לאתרי מכירות אונליין, היום אני עושה קמפיינים לריבר איילנד וזלנדו. אבל זה גם בזכות האינסטגרם שלי: כשהגעתי ללונדון היו לי 2,000 עוקבים, עכשיו יש לי 160 אלף. מאז חודש מרץ עליתי ב-100 אלף עוקבים. איך אני מסבירה את זה? החשבון שלי הפך ויראלי, וכנראה שבקורונה היה לאנשים זמן פנוי להבין איך לאהוב את הגוף שלהם. אני מקבלת הרבה הודעות בנושא: מנערות צעירות בנות 13 ועד נשים בנות 28".

     

    "זאת לא לונדון שהכרתי. פעם הרחובות בשכונה היו מפוצצים, אי אפשר היה להשיג שולחן למסעדה בערב, עכשיו העיר ריקה" (צילום: מיכאל ליאני)
      "זאת לא לונדון שהכרתי. פעם הרחובות בשכונה היו מפוצצים, אי אפשר היה להשיג שולחן למסעדה בערב, עכשיו העיר ריקה"(צילום: מיכאל ליאני)

       

      "לא הגיוני שלא אמצא בגדים בחנויות בארץ"

      העלילה בקצרה: לפני כשנה וחצי התגלתה זנקו במיונים שנערכו לתצוגה של דרור קונטנטו בשבוע האופנה בתל אביב. המעצב לא ליהק אותה לבסוף לתצוגה שלו, אך שם נולד החיבור לסוכנת הצמודה ומשפיענית ריי שגב, שהקימה לפני שנתיים את סוכנות Juicy המתמחה ברבגוניות. מהר מאוד הפכה זנקו לסנסציה עולמית: היא חתומה בסוכנות Milk הלונדונית, הספיקה להופיע בהפקת אופנה במגזין קוסמופוליטן, להצטלם עבור חברת Asos העולמית וגם עבור קסטרו הישראלית, זו שלפני חמש שנים קראה את העולם עד מידה 44.

       

      הביטחון העצמי, כמו גם הבגרות הנפשית שמתגלה בשיחה ממושכת איתה, באים לידי ביטוי גם בהפקת האופנה המיוחדת המוצגת כאן שיצר האמן וצלם מיכאל ליאני, לה עשתה זנקו את הסטיילינג בעצמה. בעתיד, היא מספרת, היתה רוצה להשתלב יותר בתחום האופנה. עד שהגיעה למקום הבטוח שהיא מרגישה כיום, עברה תקופה ארוכה של עבודה עצמית. הילדה המלאה שסבלה כנערה מבדידות ודחייה חברתית, הפכה לאחת מדוגמניות הפלאס סייז הישראליות העסוקות בעולם.

       

      "אני לא מוכנה שאחותי, שהיא גם מלאה, תבכה כמוני במשך 40 דקות בתא מדידה. לצערי, עוד אין שינוי של ממש" (צילום: מיכאל ליאני)
        "אני לא מוכנה שאחותי, שהיא גם מלאה, תבכה כמוני במשך 40 דקות בתא מדידה. לצערי, עוד אין שינוי של ממש"(צילום: מיכאל ליאני)

         

        "עברתי מסע גדול בלונדון", היא אומרת, "הגעתי בלי לדעת כלום על דוגמנות ועכשיו אני ברוטינה של עבודה וחיים. אחרי חודשים של בדידות כאן יש לי חברות קרובות, לקוחות קבועים. לאחרונה גם התחלנו חברות יהודיות ואני מנהג חדש, ומדי ערב שישי עושות ארוחה חגיגית עם קידוש. זה מוסיף אווירה של בית וחום. אבל אני שמחה על המעבר שעשיתי, הייתי מוכנה לעבור למקום חדש. הפכתי מנערה לאישה צעירה".

         

        איך את מתגברת על הגעגועים למשפחה ולחברים בארץ?

        "משפחה וחברות באו לבקר אותי, ובעיקר הייתי עסוקה כל הזמן בעבודה".

         

        בכל זאת, נערה בת 18 לבד בלונדון. היו רגעים קשים?

        "היו לילות שלא היה לי איפה לישון, כי לא רציתי להישאר בדירת הדוגמניות שהסוכנות שלחה אותי אליה. הרבה פעמים את גרה עם בנות שאת בתחרות איתן ומתגלעים חיכוכים. היתה תקופה שגרתי בבריקסטון בדרום לונדון, מקום שאתה שומע יריות מהחלון מתחת לבית. לא הצלחתי למצוא את הבריקסטון המדהימה שכולם מדברים עליה: גברים היו עוקבים אחריי ברחוב, הרגשתי לא בטוחה. ובנוסף לכל, רבתי עם בעלת הדירה ודוגמנית פלאס סייז נוספת, שתיהן מניגריה. הדוגמנית איימה להרוג אותי, ומהפחד לא יצאתי במשך חמישה ימים מהחדר, עד שאמא שלי הגיעה מהארץ כדי להוציא אותי משם".

         

        לא עירבת את הסוכנות?

        "לא רציתי ליצור דרמות, אבל אני זוכרת שאחרי שעברתי דירה, ראיתי בסוכנות את הדוגמנית הזאת והיא התנגחה בי בכתף, וכל הסוכנות עמדה על הרגליים".

         

        "אני עדיין סובלת מעייפות כרונית ויכולה לישון בקלות 18-17 שעות ביום. כמו כן, שבעה חודשים מאז שהחלמתי, חושי הטעם והריח שלי לא חזרו" (צילום: מיכאל ליאני)
          "אני עדיין סובלת מעייפות כרונית ויכולה לישון בקלות 18-17 שעות ביום. כמו כן, שבעה חודשים מאז שהחלמתי, חושי הטעם והריח שלי לא חזרו"(צילום: מיכאל ליאני)

           

          למרות שהיא נשמעת בוגרת מאוד לגילה, יש לזנקו ברזומה גם את כל הקלישאות של דוגמנית בתחילת הדרך: המהפך מברווזון מכוער ודחוי חברתית לברבור, זריקה של ניים דרופינג לאוויר ("הייתי באפטר פארטי עם ריהאנה וישבנו יחד בשולחן וקצת דיברנו. גיליתי שהיא כמוני כמוך"), וכמובן הציטוט האלמותי: אני לא נוגעת בסמים, אבל ראיתי אחרות משתמשות.

           

          "אני רואה הרבה סמים סביבי, אבל זה לא מושך אותי", היא מדגישה. "אני מסתובבת בחיי הלילה של תל אביב מגיל צעיר, יוצאת הרבה למועדונים כמו כולי עלמא, פאי ואלפאבית. פה בלונדון הבריטים לא יכולים לראות אותך במסיבה בלי כוס ביד, אז אני מחזיקה כוס ריקה כדי שלא יבואו אליי. אני לא שותה הרבה, כי אני חייבת להיות בפוקוס. אם אני לא אשמור על עצמי – אף אחד לא ישמור עליי".

           

          וההורים לא דואגים? בכל זאת, עברת לגור במדינה זרה, לא ברחוב ליד.

          "זה 'רק' חמש שעות טיסה, ולשמחתי ההורים שלי סומכים עליי. הקו האדום היה 'תשמרי על עצמך סחית'".

           

          "אני רואה הרבה סמים סביבי, אבל זה לא מושך אותי" (צילום: מיכאל ליאני)
            "אני רואה הרבה סמים סביבי, אבל זה לא מושך אותי"(צילום: מיכאל ליאני)

             

            בזמן שרוב חברותיה ובנות גילה משרתות בצה"ל, זנקו שוחררה לאחר שבגיל 16 עברה תאונה ונקבעו לה אחוזי נכות. היא עברה ניתוח קשה בברך, ולדבריה, במשך חצי שנה היתה כבולה לבית. צלקת באורך 20 סנטימטרים מעטרת עד היום את רגלה, זכר לאותה תאונה.

             

            "עד היום אני סובלת מכאבים. קשה לי לעמוד על עקבים ולעמוד שעות על הרגליים", היא אומרת. ולמרות הכל, יש לה אמביציה להמשיך למנף את הקריירה הלאה. היא מעוניינת בעתיד לעבור לניו יורק ולהשתלב בשוק הדוגמנות האמריקאי, וגם להשיק קולקציית קפסולה עם חברת אופנה ישראלית.

             

            "לאחרונה התחלנו חברות יהודיות ואני מנהג חדש, ומדי ערב שישי עושות ארוחה חגיגית עם קידוש. זה מוסיף אווירה של בית וחום" (צילום: מיכאל ליאני)
              "לאחרונה התחלנו חברות יהודיות ואני מנהג חדש, ומדי ערב שישי עושות ארוחה חגיגית עם קידוש. זה מוסיף אווירה של בית וחום"(צילום: מיכאל ליאני)

               

              "החלום שלי הוא שאחותי הצעירה, בת ה-15, תיכנס לחנות בגדים בקניון ותמצא לעצמה בגדים", היא אומרת. "אני זוכרת שבגילה לא הייתי נכנסת לקניונים בארץ, כי הייתי יוצאת משם בוכה. ואני לא מוכנה שאחותי, שהיא גם מלאה, תבכה כמוני במשך 40 דקות בתא מדידה. לצערי, עוד אין שינוי של ממש. כשחזרתי מלונדון לישראל הסתובבתי שבועות עם אותו זוג מכנסיים. לא היה לי מה ללבוש עד שהגיעו הזמנות הבגדים שעשיתי מחו"ל. לא הגיוני שלא אמצא בגדים בחנויות בארץ. את זה אני מנסה לשנות".

               

              איך תשני אם את לא חיה בארץ וגם לא עובדת כאן כל כך?

              "אני לא עובדת בארץ כי אני לא עובדת עם מותגים ורשתות שאין להם מידות פלאס סייז. זאת הסיבה. לא מהרצון לא לעבוד כאן – אלא מתוך אידיאולוגיה".

               

              עבדת עם קסטרו.

              "בקסטרו יש היום גם מידה 46 (בחלק מהפריטים, א"י), מה שלא היה קודם. מטריף אותי שבזארה בישראל אני לא מוצאת מידות גדולות כמו בזארה בלונדון. אז אני מתכננת לחזור לארץ כשיהיה לי יותר כוח להשפיע. החלום שלי זה לעשות קולקציה לנערות במידות פלאס סייז. לא הגיוני שהבגדים נגמרים במידה L".

               

              צילום וקונספט: מיכאל ליאני

              איפור: אנאל דרמון לסוכנות סולו

              שיער: אלכס ג'ו לסוכנות סולו

              בגדים: פאשנובה | וינטג'

               

                 

                ואיך מרגישה עמית פרקש לדגמן בהיריון ראשון?

                "שחררתי את המקום של 'אני כבר לא רזה'": עמית פרקש מדגמנת בהיריון. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: דודי חסון)
                "שחררתי את המקום של 'אני כבר לא רזה'": עמית פרקש מדגמנת בהיריון. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: דודי חסון)

                 

                 

                 
                הצג:
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד