העצים והשיחים שנשתלו ב"פארק המסילה" החדש בתל אביב עדיין צעירים ולא נותנים צל, וכמעט כבר נמאס להתלונן על הבעיה הקבועה הזו בפארקים בישראל. אלא שהחיסרון (הבולט) הזה הוא לפחות מצב זמני, שמתגמד לנוכח החשיבות שטמונה בעצם הקמתו של הפארק.
מדובר באלמנט עירוני, שיחבר את שכונת נוה צדק העשירה לפלורנטין וצפון יפו המתפתחות אחרי עשרות שנים של נתק. עם השלמת כל מקטעיו של הפארק, בעוד כשנה, הוא יוכל לחבר את שדרות רוטשילד כמעט עד חוף הים. התוצאה הזמנית שנגלית כעת לעין, לצד האתגר ההנדסי וזמן העבודות הקצר, משאירים מקום לאופטימיות בימים שיש כל כך מעט ממנה.
בסוף השבוע האחרון הוסרו הגדרות, והמסלול בן 1.3 הקילומטרים (כרגע כ- 850 מטרים ממנו הושלמו) נפתח למבקרים. זהו פארק צר מאוד, שמזכיר מאוד את פארק המסילה בירושלים - הן ברקע ההיסטורי והן בתוצאה הנופית - והוא גם השטח הציבורי הראשון שבו משלימה נת"ע את העבודה התת-קרקעית על הרכבת הקלה ומחזירה אותו לציבור. מתחת לרגליהם של ההולכים ורוכבי האופניים יעברו, ביום מן הימים, קרונות הקו האדום.
הרכבת המקורית שעברה בתוואי הזה עשתה זאת מעל האדמה. הייתה זו מסילת הרכבת העות'מאנית יפו-ירושלים, שנחנכה בסוף המאה ה-19 ופעלה עד שנות ה-50 של המאה הקודמת, כשרחוב הרכבת קרוי על שמה. מסילת הברזל הישנה שוחזרה והוטבעה בשבילי הפארק כדי להזכיר את העבר, בידי "מנדל אדריכלים" ששימרו גם את חומות החפיר, האומנות (תומכות), החלקלקה (הבטון המשופע בצדי החפיר) ואת ״גשר שלוש״ על רחוב שלוש, שפורק כדי לאפשר מעבר לכלים הנדסיים, ונבנה מחדש בהתאם לתקנים עכשוויים.
החתיכה החסרה בתוכנית גדס
חנוכת הפארק היא בשורה משמחת לתושבי השכונות הסמוכות, שיוכלו ליהנות מרצועה ירוקה בעיר חנוקה מעשן מכוניות, אך הם לא הנהנים היחידים: הפיסה הזו סוגרת פאזל ומשלימה את תוכניתו של מתכנן הערים הסקוטי פטריק גדס לעיר תל אביב. גדס, שיום הולדתו ה-166 צוין בסוף השבוע האחרון, האמין שתל אביב צריכה להיות ״עיר גנים״ וכך יצר את תוכנית המתאר הראשונה של העיר.
כחלק מאותה תיאוריה, תוכננו רחובות ושדרות ירוקות שחוצות את העיר ומסתיימות בחוף הים. אף שבמרוצת השנים תוקנה ועודכנה התוכנית כמה פעמים, ורצף השדרות נבלם בגסות בסמוך לחוף על ידי פרויקטים כמו כיכר אתרים, בתי מלון ומבני דירות שנבנו לגובה בקו הראשון לים, העיקרון הכללי של התוכנית הצליח להישמר ברובו.
ואולם, חלק משמעותי בחזונו של גדס נשאר לא פתור: שדרות רוטשילד מסתיימות בנוה צדק ונקטעות מבלי להגיע לים. המשמעות היא שטבעת השדרות הירוקות של תל אביב מתחילה בים, ממשיכה לבן גוריון ולשדרות ח״ן, אך מסתיימת במבוי סתום.
הצעות לטפל בניתוק של השדרה מהים הוגשו לעירייה כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הידועה מכולן, שנשמעת היום הזויה במיוחד, הוצעה על ידי האדריכלים אמנון ניב ואמנון שורץ וכללה הריסה של חלק משכונת נוה צדק ותכנון סדרה של כיכרות וגשרים שיחברו בין מע"ר (מרכז עסקים ראשי) מנשייה (בית הטקסטיל) לבין שדרות רוטשילד. התוכנית שלהם לא הושלמה, ואנדרטה לא חיננית לרעיון ההוא היא ״כיכר השעות היפות״ הנעולה והמוזנחת בין מלון ״דן פנורמה״ לבית הטקסטיל.
פארק המסילה אמור להשלים את חיבור טבעת השדרות עד הכביש הקרוב לחוף, ובכך לאפשר לרוכבי אופניים לחצות את מתחם התחנה ולהיכנס לשביל אופניים מתחת לעצים ותיקים, כל הדרך אל מרכז העיר עד חוף גורדון. "הפארק הוא הנדבך החסר לתוכנית גדס המקורית משנת 1925", אומרת מיה זרניצקי-דבי, שותפה במשרד האדריכלים "קולקר-קולקר-אפשטיין" שהובילו את תכנון תחנת הרכבת הקלה "אליפלט" ואת הפארק.
לכשיושלם, יתחיל הפארק ברחוב נחלת בנימין במזרח ויגיע עד רחוב קויפמן ומתחם התחנה במערב. בינתיים, שני הקצוות עדיין חסומים עקב עבודות הרכבת הקלה המתמשכות לבלי סוף, והכניסה המרכזית לפארק מתאפשרת מהרחובות אליפלט ופינס. לדברי אדריכלית הנוף נילי בוכוולד ממשרד דן פוקס, שהופקד על הפרויקט הנופי, הפארק מחולק לשני קטעים מבחינה ביצועית. ״בקרוב אמור לצאת לביצוע המשך הקטע המזרחי, מרחוב הרצל ועד אלנבי, והביצוע תלוי בהתקדמות מינהלת הרכבת הקלה. כשמסיימים את החפירות למנהרה, מתחילות עבודות השיקום".
"את עבודות הפיתוח של הפארק התחלנו בתחילת השנה, ואת עבודות התשתית של הקו האדום בשנת 2017, זו הייתה עבודה מהירה", מציין משה (מושיק) שיינברג, מנהל מחלקת הביצוע בנת"ע.
שטח הפקר
החפיר, שבתוכו עבר תוואי מסילת הרכבת הטורקית, היה הלכה למעשה גבול פיזי ומבוצר בין נוה צדק לשכונות צפון יפו ופלורנטין, הרבה שנים אחרי שהשלטון העות׳מאני סולק מכאן - וגם המנדט הבריטי שהסתלק אחריו. לפני שהפך לאתר הקמה של הקו האדום, שימש התוואי כמגרש חניה מאולתר, ובעיקר שטח הפקר וחצר אחורית מכוערת של תושבי השכונות הסמוכות. עדות להפקרות הממושכת ניכרת עכשיו על גבי חזיתות אחוריות נחבאות, שלפתע הפכו לחזית מול ההולכים והרוכבים בפארק: יש תושבים ששברו את החומה ובנו קיר, אחרים פתחו בחומה חלונות, ויש גם תוספות של בנייה קלה שלא שרדו את העבודות ההנדסיות - תערוכה שלמה של תוספות וחריגות בנייה היסטוריות, שפורקו והשאירו צלקות.
קל גם להיווכח בהבדל התהומי בין הדופן הצפונית והדרומית של התוואי: נוה צדק בגדה הצפונית הפכה בעשורים האחרונים לשכונת עשירים מטופחת, בעוד שהדופן הדרומית נשארה בפיגור והתפתחה בקצב אחר לחלוטין. אך ייתכן שאלה הרגעים האחרונים שבהם מבנים משני צדי הפארק מספרים את הסיפור החברתי-כלכלי הזה, של וילות עשירי הארץ מצד אחד, מול מוסכים ישנים ובתי מלאכה מצד שני. חומות התוואי פורקו כעת, והשכונות הנפרדות מתחברות כעת בנקודות חדשות, כך שסביר להניח שאותם בתי מלאכה קטנים ומוסכים ייעלמו בהדרגה מהנוף, לטובת מסעדות ובתי קפה טרנדיים הפונים לפארק, מתחת למתחמי מגורים מפוארים, שחלקם כבר הקדימו לזלוג מעבר לחומות נוה צדק כמו צמד המגדלים שתושבי נוה צדק ניסו להילחם בהם - לשווא.
פארק על תקרת בטון
מתברר שפארק נטול מכוניות לא היה האופציה הראשונה שחשבו עליה. "בעבר תוכנן כביש. בשלב מסוים הכביש הפך למנהרת רכבים תת-קרקעית מעל מנהרת הרכבת, מה שסיבך מאוד את הכניסה של המסילה מתחת לקרקע. העלות הייתה גבוהה וזה בוטל", מספר האדריכל עופר קולקר. לדבריו, רעיון הרכבת הקלה מתחת לאדמה ״שיחרר את תל אביב מלא-מעט מכוניות פרטיות, ופינה שטחים לטובת רוכבי אופניים והולכי רגל".
מטר וחצי בלבד של אדמה מפרידים בין שבילי הולכי הרגל והמדשאות לבין מנהרת הקו האדום, שעוברת מתחת לקרקע ומובילה לתחנת אליפלט הסמוכה. בוכוולד מספרת ש"הפארק הזה עמוס בתשתיות. כל מה שיש בין התקרה של המנהרה לפני השטח זה אינספור תשתיות - כל תשתית עירונית שאפשר לחשוב עליה. זה היה אתגר לא פשוט במהלך התכנון והביצוע - נטיעה של עצים או הקמה של כל אלמנט״.
מטר וחצי הוא עומק מספק לנטיעת עצים בפארק? והאם המבקרים ירגישו ויברציות בכל פעם שרכבת תיכנס ותצא מהתחנה הסמוכה?
"אני מניחה שבחלק המערבי של הפארק זה יורגש, כי החפיר בחלקו הוא פתוח, אז אפשר לראות, לשמוע ולחוות. לגבי צמחייה, מטר וחצי זה בית גידול מכובד לעצים, למעט קטע קטן שנמצא מזרחה לתחנה, שבו לא התאפשרה לנו שתילה כי המנהרה מאוד גבוהה יחסית לפני הקרקע. זה מספיק מקום לשורשי העצים ויצרנו פתרונות יחודיים בשבילים כדי להגדיל את המקום לשורשים. למרות שהיום כשמסתובבים שם זה לא נראה ככה, הייתה מחשבה על צל. נטענו למעלה מ-300 עצים. הם לא בוגרים, אבל גודלו כבר שלוש שנים וחצי במשתלות. אחד הדברים הראשונים שעשינו הוא מכרז עצים, כדי שביום השתילה הם לא יהיו משהו דקיק וקטן".
נשתלו כאן צמחי בוסתן, כזיכרון לבוסתנים ולפרדסים של ערביי יפו: הדרים, שקדים, תות, חרוב, רימון וגם שיחים עם צמחי מאכל. בחזונה של אדריכלית הנוף, יוכלו המבקרים לקטוף צמחים כאלה ואחרים, להכניס אותם לבקבוק ולמלא מים צוננים מאחת הברזיות הפזורות. כיוון שעצי הבוסתן לא מספקים צל נרחב דיו, נשתלו באזורי המנוחה גם עצים גדולים יותר, כמו צאלונים, המשמשים יותר לגינון עירוני.
עד שהצאלונים ושאר עצי הבוסתן יתחילו להעניק צל, יוכלו המבקרים להימלט מהשמש הקופחת באמצעים אדריכליים שבדרך כלל סופגים השמצות: לבחור את השעה המתאימה ביום, שבה מגדל נוה צדק מסתיר את השמש ומצל על החלק החביב עליהם בפארק. גם שעון מקולקל, כמו מגדל שלא הצליחו למנוע את הקמתו, מדייק פעמיים ביום - או לפחות פעם אחת במקרה הזה.
