"רק בגלל הרוח", השורה משירה הנודע של הזמרת לאה שבת, תרמה את שמה לקורס חדש בשנקר שהסתיים לאחרונה, שיתוף פעולה בין סטודנטים לאופנה בשנה ג' למותג התיקים Kite Pride של בני הזוג טבאה ומטיאס אופליגר, זוג שוויצרים שלפני כשש שנים היגרו לתל אביב עם שלושת ילדיהם.
קייט פרייד, שהוקם לפני כשלוש שנים, הוא מותג תיקים עם סדר יום אקולוגי וחברתי. התיקים שנוצרים בסטודיו המותג ברחוב שוקן בתל אביב, מיוצרים מחומרים ממוחזרים של מצנחי רחיפה, חליפות גלישה ומפרשיות שיט, בעבודת יד אישית על ידי שורדות ושורדי זנות, המוכשרים לעבודת התפירה והיצירה בסטודיו. כך, לצד התרומה האקולוגית בזכות שימוש חוזר בחומרים לטובת יצירת מוצר חדש (UpCycling), מאפשרים בקייט פרייד עתיד כלכלי וחברתי חדש לנשים, גברים וטרנסג'נדרים שיצאו ממעגל הזנות. פרויקט דומה מקיימת עמותת "הופכות את היוצרות" מזה שנים רבות.
שיתוף הפעולה, שנתמך על ידי קרן IVN, נולד בזכות פנייה אל המותג של המעצב ומרצה בכיר בשנקר רונן לוין. לאחר מספר מפגשים, נולד הרעיון לחבר בינם לבין תריסר סטודנטים במטרה ליצור עיצובים אשר יסייעו להתפתחות המותג, שעד כה נעזר במעצבים פרילנסרים. להנחיית הקורס בשנקר הצטרף לצד לוין גם גלעד יונה.
"בפרויקטים מסוג אלה, אחת השאלות החשובות היא מה הציפייה של הצד השני, אבל גם מה הערך המוסף והערך האקדמי שנותר בידי הסטודנטים", מסביר לוין. "המסר של מטי (מטיאס) היה שהם מעוניינים בתוצרים פרקטיים. כל סטודנט יצר לבסוף בין פריט לבוש אחד לשלושה, ובנוסף גם תיק. הדגמים והגזרות עברו למותג והשלב הבא הוא לבחור את הפריטים בעלי הפוטנציאל המסחרי, מהם ירצו בקייט פרייד ליצור תיקים ובגדים".
עבור קייט פרייד, שיתוף הפעולה עם שנקר צפוי למנף את המותג ולתת לו תוקף עיצובי בשדה האופנה. בהשוואה לתוצרים האופנתיים והמורכבים שיצרו הסטודנטים בשנקר – המוצרים שנמכרים באתר החברה מציעים עיצוב גנרי ולא מתוחכם, כמו תיקי גב מלבניים (550 שקל), תיקי נשיאה (290 שקל), כיסויים למחשבים ניידים (210 שקל) ותיקי נשיאה גדולים (900 שקל). כניסה לתחום הלבוש היא גם אופציה עתידית שנולדה מתוך שיתוף הפעולה.
"המטרה המרכזית היתה לחזק את המותג", מסבירה אופליגר, "המוצרים שלנו גבוהים כי הם one of a kind. אנחנו לא מפעל בסין שמייצר מיליוני תיקים, כל תיק נתפר בסטודיו בעבודת יד. עם הזמן, הבנו שאנחנו צריכים להוסיף את האספקט האופנתי. למרות שהמרכז שלנו כחברה הם האנשים שעובדים אצלנו – החיבור אל שנקר חיזק את המוצר שלנו. הסטודנטים לימדו אותנו שאפשר לעשות דברים פשוטים, גם אם הם נראו לנו מסובכים, כמו ז'קט".
שיתוף הפעולה הזה נולד ערב הסגר הראשון. הסטודנטים משנקר הספיקו לבקר במקום כדי לפגוש את מייסדי המותג ולקבל יריעה בגודל תשעה מטרים כחומר גלם לעבודה בבית, אך המעבר למפגשים בזום הקרין באופן טבעי על הקשר בין הסטודנטים לצוות העובדות והעובדים במפעל, עד כי שיתוף פעולה פיזי בין שתי הקבוצות כמעט לא התקיים.
"המפגש קרה רק בסוף", אומר לוין. "היתה קיימת רגישות והבנתי אותה, אבל גם הסגר והמעבר לזום טרפו את הקלפים. השינוי חל ביום הצילומים שהתקיים במפעל. בהשוואה לימים אחרים, הפעם היתה נוכחות מלאה של צוות העובדים והעובדות. זה היה מאוד מרגש, והיתה מעורבות מלאה מצדם, עד כי היו מספר בנות שלא הפריע להן להצטלם ולהיחשף".
"שורדות הזנות כמעט לא עבדו יחד עם הסטודנטים על העיצובים והתפירה, אבל הן היו מאוד גאות שאנשים ראו אותן והעריכו אותן על היצירה שלהן", אומרת אופליגר. "הסטודנטים אף החמיאו להן על היכולת שלהן לתפור חומר שלא קל לעבוד איתו. בסופו של דבר, אני חושבת ששיתוף הפעולה הזה יצר ערך כפול לשני הצדדים. כשראינו את הקולקציה שיצרו הסטודנטים זה עודד מוטיבציה בקרב הצוות שלנו וערך חיובי בהבנה שבלמידה והתמדה אפשר להגיע ליכולות כאלה".
ואיך מפצחים מה נשים ישראליות רוצות ללבוש?
