הפזמונאית לקחה מילים מהתפילה וכתבה ברכה מקורית לשנה החדשה

"שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חָיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כּל יִשְרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ תוֹרָת חָיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרָחֲמִים וְחָיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיֶךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כּל עָמְּךָ יִשְׁרָאֵל בְכֹל עֵת וּבְכֹל שָעָה בִּשׁלוֹמֶךּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בּשָּׁלוֹם".

אלה מילות הברכה האחרונה הנאמרת ב"תפילת העמידה", או "תפילת הלחש", המופיעה במרכז כל התפילות היהודיות – שחרית, מנחה, ערבית, מוסף ותפילת הנעילה הנאמרת במוצאי יום כיפור. ב"תפילת העמידה" נאמרות כמה ברכות רצופות, הנוגעות בנושאים שונים, וכשמותיה כן היא: אומרים אותה בעמידה, ברגליים צמודות, ובלחש. בברכה האחרונה מבקשים המתפללים שלום, טובה, ברכה, חן, חסד ורחמים לעצמם ולכל עם ישראל.

הפזמונאית רחל שפירא לקחה כמה ממילות התפילה הללו ועיבדה אותן לשיר בשם "מקרוב" (או "קו של אור") שהולחן על ידי מיכאל בן דב והוקלט בביצוע רוחמה רז:

שֶׁיִּהְיֶה יוֹמְכֶם כְּמוֹ מְנִיפָה נִפְרֶשֶׁת.

שֶׁיִּהְיֶה לִבְּכֶם פָּתוּחַ לֶאֱהֹב

קַו שֶׁל אוֹר, וְקַו שֶׁל חֵן, וְקֵן שֶׁל חֶסֶד,

שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָם גַּם מִקְרוֹב.

שֶׁתִּהְיוּ קָלִים בָּעֲנָנִים

וְתִזְכּוּ לְשֹׁרֶש בַּשָּׁמַים

קו שֶׁל חֵן וְקָו שֶׁל רַחֲמִים

שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת גַם מִקְרוֹב.

שֶׁתַּבִּיטוּ בָּעֵינַיִם

וְאַחַר הַצָהָרַיִם

מִישֶׁהוּ יִקְרָא מִן הַמִּרְפֶּסֶת

וְשִׁמְכֶם יִהְיֶה כְּלַחַן וְאִתּוֹ תּוּכְלוּ לָקַחַת

קו שֶׁל אוֹר, וְקָו שֶׁל חֵן וָחֶסֶד.

שֶׁתִּהְיוּ עֵרִים כְּסַקְרָנוּת שֶׁל יֶלֶד

וְשִׁירְכֶם יָבִיא לָכֶם מִן הַשׁוּרוֹת

קַו שֶׁל אוֹר, וְקַו שֶל תֹּם, וְקַו שֶׁל תְּכֵלֶת

שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָם גַּם מִקָרוֹב.

שֶׁיִּהְיֶה חַלוֹן לַכּוֹכָבִים

וּלְכָל סִפּוּר יִהְיֶה שוֹמֵעַ

שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לָאֲהוּבִים

שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת גַּם מִקָּרוֹב.

שתַּבִּיטוּ בָּעֵינַיִם

וְאַחַר הַצָּהֳרַיִם

מִישֶׁהוּ יִקְרָא מִן הַמִּרְפֶּסֶת

וְשִׁמְכֶם יִהְיֶה כְּלַחַן

וְאִתּו תּוּכְלוּ לָקַחַת

קַו שֶׁל אוֹר, וְקַו שֶׁל חֵן וָחֶסֶד.

שפירא עיצבה דימוי של מניפה שכל אחד מקפליה – הקווים היוצרים אותה – מכיל ברכה. על ה"חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים" מהתפילה הוסיפה קו של אור שמאפשר לראות, ואז פירטה את הברכות. היא מאחלת לשומעיה להיות קלים, ועם זאת, בעלי שורשים, וגם להיות אהובים: שמם בפיו של מישהו שיקרא אליהם מהמרפסת, יישמע להם כמו מנגינה מושרת, ודברים שירצו לספר יישמעו בתשומת לב ומתוך תחושה של קרבה ואהדה. עוד היא מאחלת להם לזכות בסקרנות ילדית, שהרי סקרנות כזאת מאירה את העולם ומשווה לו את הקסם שהמבט הראשוני מוסיף לפלאים המקיפים אותנו. כמה יפות מילות שירה של שפירא, שהיטיבה לקחת את המילים מהתפילה, להוסיף עליהן וכמו להרחיב אותן ולתאר את משמעויותיהן. 

בזכות האופטימיות והאהבה השרויים בשיר, ובשל נימת התפילה והברכה, מרבים לקרוא אותו בבתי ספר ובגנים, בעיקר בהקשר של פתיחת שנת הלימודים. קוראים אותו גם באירועים שקשורים ברוחניות, כמו כנס של אוניברסיטת חיפה שעסק בקשר בין רוחניות לפסיכותרפיה. אנשים גם בוחרים שורות ממנו כ"משפט השבוע" שלהם, ומורים מבקשים מתלמידיהם ליצור מניפת נייר ולכתוב או לצייר בכל אחד מקפליה את האיחולים שלהם לשנה החדשה.

בראיון עיתונאי שהעניקה סיפרה שפירא שהיא "קשורה לסתיו ומרבה לכתוב עליו" (דוגמאות: השירים "שיר תשרי", "מחשבות על יובש ועל עננים" ו"נכתב בסתיו"). אכן, הוסיפה, היא יודעת "שיש בארץ חבורה של מכחישי סתיו", אבל היא מתנגדת לעמדתם. "בטח שבמקום שבו אני חיה (קיבוץ שפיים – עע"א), יש סתיו, ומי שלא מאמין, מוזמן לבוא אלינו ולראות את גבעת הכורכר, עטורה בחבצלות", אמרה. לכן, סיפרה, היא אוהבת לכתוב על חודש תשרי ועל הסתיו הישראלי הנוח והנעים, בניגוד לסתיו שעליו כתבו משוררים שלא נולדו בארץ ושתיארו אותו כעונה אפלולית וקודרת. 

הקשיבו ל"שיר תשרי":

בסתיו מתחילה שנת הלימודים ומגיעים חגי תשרי: זהו זמן שמתאים לתפילה ולברכה המאחלת לנו "לָקַחַת קַו שֶׁל אוֹר, וְקַו שֶׁל חֵן וָחֶסֶד". השנה, שנת הקורונה, נראה שהכל השתבש: שנת הלימודים התחילה ונעצרה כעבור ימים אחדים, הוטל סגר שני, ולישראלים רבים יש חששות בריאותיים וכלכליים וחרדות קיומיות, אבל כל אלה רק מדגישים את מילות השיר ואת הרצון והתקווה שישובו אלינו עד מהרה ימים של חן וחסד.

אחד השירים הידועים ביותר של רחל שפירא נכתב עליה. הקליקו על התמונה:

"היא הייתה הקיסרית הלבנה". הקליקו על התמונה (צילום: AP)