לפני הסגר עמלו תמרה אפרת ויובל דישון על השיופים האחרונים של המיזם שהם מקדמים: Mon Terra היא חברה לעיצוב ולייצור מוצרי יומיום מפסולת פלסטיק ממוחזרת. אפרת (31) היא מעצבת רב-תחומית, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר והתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי של בצלאל. דישון (34) הוא בעל תואר במדעי הרפואה ויזם חברתי. הם הכירו בבוסטון במסגרת התוכנית Our Generation Speaks (OGS), שמפגישה צעירים ישראלים ופלשתינאים לשלושה חודשי לימודים, במטרה לעודד פיתוח פרויקטים יזמיים, חברתיים וסביבתיים.
דישון רכש במהלך שירותו הצבאי ידע טכנולוגי, ואחרי השחרור עסק בפיתוח בשני סטארט-אפים, האחד בתחום הרפואה והשני בתחום החקלאות האורבנית. במקביל הצטרף לתוכנית המתמחים לחדשנות של עיריית תל אביב-יפו.
אפרת, בתם של האדריכלים צבי אפרת ומאירה קובלסקי, משתתפת בימים אלה במחזור השני של תוכנית ההעצמה של עיריית תל-אביב וארגון הערים הבינלאומי 40C - "נשים למען האקלים". תשע היזמיות שהתקבלו למחזור הנוכחי מקבלות ליווי של מנטוריות ושל הארגון, שפועל במטרה להפחית את גזי החממה.
המחשבה הראשונית של השניים הייתה לפתח מוצר לתחומי החקלאות האורבנית. במסגרת המחקר המקדים הופתעו לגלות שדווקא עולם החקלאות והגינון הוא אחד היצרנים הגדולים ביותר של פסולת פלסטיק. "זה דיסוננס די מטורף", אומר דישון, "שדווקא תחום שהוא כל כך חשוב לסביבה מייצר כמויות כל כך גדולות של פסולת שאינה מתכלה".
"למדנו", ממשיכה אפרת, "שישראל מייצרת מעל למיליון טון פסולת פלסטיק בשנה, ורק רבע ממנה ממוחזרת. היתר מוטמן או נשלח לחו"ל. זה אומר שיש המון חומר גלם פוטנציאלי". כשהעמיקו לחקור הבינו שרוב שיטות הייצור התעשייתיות וכמעט כל המוצרים התעשייתיים – גם אלו המוצגים כסביבתיים ומתכלים – אינם באמת כאלה. וזה עוד לפני שמדברים על עלויות ההובלה, על תנאי התעסוקה של העובדים (רובם ככולם סינים), ועל המחיר החברתי של הפסקת הייצור המקומי.
לעומת זאת גילו שדווקא בעבודה עם פסולת פלסטיק כחומר גלם ישנן שיטות ייצור פשוטות למדי ולא מאוד יקרות. "וככה החלטנו לסגור מעגל", מספרת אפרת. ''למצוא דרך למחזר פסולת פלסטיק מעולם החקלאות והגינון, ולהשתמש בה כחומר גלם לייצור מוצרים איכותיים, ובאמת ירוקים.
"כל שלביו של תהליך הייצור שלנו – מאיסוף הפלסטיק דרך הניקוי, הגריסה, החימום וההתכה ועד היציקה והקירור – כמעט שאינם צורכים משאבים מכדור הארץ, וניתן לטפל בקלות ובזול במעט הגזים שנפלטים. למעשה מדובר בפס ייצור, מפעל קטן, שחומר הגלם של מוצריו נאסף בארץ, המוצרים מיוצרים כאן, והם עוצבו מתוך מחשבה על מחזור חיים ארוך, שבסופו יוכלו להתמחזר מחדש. תהליך הייצור אינו פוגע בסביבה, ומקיים את רעיון הכלכלה המעגלית".
הסטודיו שלהם, שהוא גם בית מלאכה, נמצא ביפו. חומר הגלם, נכון להיום, הוא בעיקר אדניות משומשות שהם אוספים ממשתלות וגננים, שכן אלו עשויות מפוליפרופילן, שהוא סוג הפלסטיק הכי פחות רעיל, מסבירה אפרת. חנות האון-ליין הרשמית של מון-טרה תושק בקרוב, אך חלק מהמוצרים זמינים לרכישה כבר עתה, בהנחת מכירה מוקדמת. פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר.
