יום לפני השיחה הייתה לה תחושה לא טובה. "לא הצלחתי להשיג את אביב ולדבר איתו. שלחתי לו הודעה בווטסאפ ובפייסבוק, והוא לא ענה. דאגתי לשלומו, וירדן, בעלי, אמר לי: 'מה את דואגת? הבן שלך עושה חיים, הוא בגן עדן'".
ובאמת, לפני שנעלם, הגיע אביב משל לגן עדן עלי אדמות, לאי האקזוטי נוסה למבונגן שבאינדונזיה. רחוק כל כך מהמקום שבו גדל, כפר־סבא. לאחר שירות צבאי כלוחם סטי"ל בחיל הים, החליט אביב לצאת לטיול בעולם. "הוא עבד חמישה חודשים בעגלות בארצות־הברית, וכשהבין שזה לא בשבילו, טס עם חבר שלו, עמית, לטיול במזרח הרחוק", מספרת צהלה. "הם טיילו יחד בפיליפינים, ושם הוא גילה את הסאפ - גלשן חתירה בעמידה. לפני כן הוא מעולם לא גלש והוא לא היה טיפוס הרפתקן במיוחד".
לאחר חודש וחצי בפיליפינים, אביב טס לבדו לאינדונזיה. "הוא קיבל אישור כי הייתה לו אזרחות אמריקאית. הוא הרגיש בטוח שם ולא דאגתי לו כי גם אבא שלו טייל שם במסגרת העבודה. ירדן הרגיע אותי שהכל יהיה בסדר".
האב, ירדן (58), עוסק במכירות של ציוד רפואי. צהלה (52) עובדת כאחות במרכז לבריאות הילד. מלבד אביב, שהיה בן 23 ביום שבו נעלם, לזוג שתי בנות נוספות: סיון (22) ונועה (18).
התרשמת שאביב נהנה באינדונזיה?
"כן, מאוד. הוא היה שם שלושה שבועות, יצא לטרקים ופגש אנשים. המטרה שלו הייתה לקבל השראה, לכתוב ולטייל. הוא שלח לנו קטע וידאו ממקום שנקרא 'דמעת השטן' - צוק שהגלים הסוערים מתנפצים עליו. יומיים לפני שהוא נעלם הוא התקשר לירדן וסיפר שהוא מתכנן לצאת לטיול גלישה על הסאפ".
סטנדאפיסטים גייסו כספים
באותו יום שבו נעלמו עקבותיו, אביב שכר סאפ מחברת ציוד גלישה, השאיר את חפציו בחוף ונכנס לים. כשבעל חברת השכרת הסאפ הבחין שאביב לא חוזר, הוא ניסה לאתר אותו. הוא יצר קשר עם המשטרה המקומית שיצאה לחיפושים אחריו בים ולא מצאה דבר. הדרכון האמריקאי שלו הושאר בחברת ההשכרה, והמשטרה יצרה קשר עם השגרירות האמריקאית, שעדכנה את הוריו בישראל.
מה עשיתם כשהודיעו לכם על ההיעלמות של אביב?
"יצרנו קשר עם חברת ביטוח הנסיעות. ירדן טס לאינדונזיה עם חברת החילוץ 'מגנוס' שפעלה מטעם הביטוח. אני נשארתי בארץ עם שתי הבנות ועשינו חדר מצב בבית. פרסמנו את הסיפור בתקשורת כדי לנסות ולקבל מידע על אביב, וגם בקבוצות ווטסאפ ופייסבוק. יומיים אחרי פרסום הפוסטים יצרו איתנו קשר שתי תיירות אוסטרליות שאמרו לנו שראו את אביב על הסאפ. הוא נסחף בים וזעק לעזרה. כשהן הלכו לקרוא למישהו שיבוא לחלץ אותו, אביב כבר נעלם".
בשלב הזה הייתה לך עוד תקווה שימצאו אותו?
"הבנתי שמשהו רע קרה, אבל הייתה לי תקווה. חשבתי שאולי מישהו ראה אותו בים ואסף אותו, או שהוא הגיע לאיזה אי בעזרת הסאפ ומחכה שיבואו לחלץ אותו. אביב היה טיפוס מזליסט, שתמיד שיחק לו המזל. בקזינו בפיליפינים הוא זכה במשהו כמו 300 דולר. פעם הוא הלך עם חברים לאכול פיצה וכולם קיבלו קלקול קיבה חוץ ממנו. אז חשבתי שהוא יהיה בסדר, שאולי היה לו מזל.
"המשכנו לנסות לאתר אותו באמצעות התקשורת והפייסבוק. הייתי מוקפת בחברים שבאו לחזק אותי, כל הזמן באו אלינו הביתה, וזה הרגיש כאילו אנחנו יושבים שבעה. במקביל, ירדן חילק פליירים בכפרי דייגים עם תמונה של אביב והסאפ. הצענו 5,000 דולר לכל מי שיהיה בידיו מידע ממשי על מקום הימצאו של אביב, אבל לא קיבלנו מידע. חברת החילוץ חיפשה את אביב בים עם מסוקים ורחפנים, אבל לא מצאה דבר. לא את אביב, לא משוט, לא סאפ. כלום".
אחרי עשרה ימים של חיפושים שלא הניבו דבר, חברת החילוץ הודיעה שאין אפשרות להמשיך בחיפושים במסגרת הביטוח, והציעו להם להמשיך את החיפושים במימון עצמי. המשפחה נרתמה למשימה ויצאה בקמפיין מימון המונים כדי לגייס אלפי שקלים למימון משלחת חיפוש. ירדן משכן את ביתם היפה בכפר־סבא, וראש עיריית כפר־סבא, רפי סער, פנה לתושבים וביקש מהם לתרום למשפחה. בנוסף, משפחת משל החליטה להרים מופע תרומה. אביב מאוד אהב סטנדאפ ונהג לכתוב קטעי סטנדאפ. סיון וחברותיה פנו לסטנדאפיסטים גדי וילצ'רסקי, יוחאי ספונדר, יוסי גבני ואסף מור שהופיעו בהתנדבות. כל הכרטיסים למופע נמכרו, והכסף איפשר את המשך החיפושים.
מה היה בסבב החיפושים השני?
"חברת החילוץ שמה משדר על סאפ, כדי לראות לאן הזרמים סוחפים אותו. הניסוי הראה שהסאפ נסחף לעומק האוקיינוס. כשאביב גלש בסאפ זאת הייתה שעת צהריים וכנראה היה שינוי בזרמים. חברת החילוץ הגיעה למסקנה שאביב טבע ושאין סיכוי שהוא בחיים. אחרי חודש של חיפושים הם הציעו לנו לעבור תהליך ברבנות הראשית כדי שתכריז על אביב כמי שמקום קבורתו לא נודע".
מה חשבת על ההצעה הזאת?
"היו לי רגשות מעורבים. הרגשתי שזה לא יסגור לי את הפינה אף פעם, תמיד תהיה חסרה חתיכת הפאזל הזאת ותמיד אחיה בחוסר ודאות. מצד שני חשבנו שאם אביב באמת הלך לעולמו, אז צריך לתת לו את הכבוד הזה ולאפשר לאנשים לבוא ולנחם אותנו".
וכך, חודשיים וחצי אחרי ההיעלמות, הכריזו על אביב כמי שמקום קבורתו לא נודע. המשפחה לא ערכה לוויה משום שלא הייתה גופה, אבל ישבה שבעה. "הרגשתי שזה שידור חוזר של תקופת החיפושים. לי ולירדן היו כל הזמן תקוות שאולי בכל זאת אביב יתקשר ויגיד 'אמא'. אבל אחרי שנה שהוא נעלם הבנתי שזה כנראה לא יקרה. עבר כל כך הרבה זמן, אז איך אביב יכול לשרוד תקופה כזאת? הוא צריך אוכל, מים, שמיכה".
איך את מתמודדת עם האובדן?
"אני מרגישה שאני מנסה לשרוד, כמו שאולי אביב ניסה לשרוד מעל הסאפ ולהישאר עם הראש מעל המים. הייתי מאוד מחוברת אליו והיה לנו קשר מיוחד. מספיק שהוא היה נכנס הביתה וכבר הייתי יודעת מה הוא מרגיש ומה עבר עליו. הוא לא היה צריך להגיד כלום. היו דברים שהוא היה מספר רק לי ולא לאבא שלו. זה חסר לי. אני מאוד מתגעגעת אליו. הוא נוכח בחיים שלי 24 שעות, אבל כשאני מדברת עליו אני מתייחסת אליו בלשון עבר. קשה לי עם זה שלא אוכל לחבק אותו, לשמוע את הצחוק שלו ולדבר איתו. מנחם אותי שבימים האחרונים שלו הוא עשה את הדברים שאהב והיה מאושר".
על שולחן הזכוכית בסלון הבית מונח אלבום תמונות שחבריו מהשירות הצבאי הכינו עבורו, ובכל תמונה נראה אביב שמח ומלא חיים. "הוא היה ילד חייכן, עם חוש הומור, חולמני, תמים וטוב לב, שאהב לכתוב שירים וסיפורים. הוא היה בחוג כתיבה יצירתית כילד, ובגיל 16 כתב סיפור ילדים בשם 'תכף נשוב' על ארץ שהדברים הולכים בה לאיבוד. בתיכון היה במגמת מחשבת ישראל וקולנוע. היה לו חלום לכתוב תסריט לסרט. בצבא הוא היה כותב חמשירים לחיילים שהשתחררו. גם לחברה שהייתה לו בתקופת התיכון והצבא הוא כתב שירי אהבה".
בזמן השבעה על אביב, נכנסה אמו לתיקיית Google Keep שלו ומצאה שם שירים רבים שלא ידעה על קיומם. "הייתי בשוק. לא ידעתי שהוא כתב את כל השירים האלה. זה היה ממש כמו לפתוח תיבת אוצר. כשקראתי את השירים הרגשתי שאני מנהלת מעין דו־שיח איתו. כאילו הוא לידי. מכיוון שאין לנו קבר ומקום ללכת אליו, ורצינו להנציח את אביב, החלטתי להלחין שיר שאביב כתב".
צ'לו, תופים וחמת חלילים
כך נוצר החיבור בין צהלה משל ובין הזמר והיוצר יואל שמש. יואל (30) גדל במועצה האזורית משגב ומתגורר כיום ברמת־השרון. הוא מאורס לנועה הופמן, רקדנית וכוריאוגרפית. מגיל שש הוא מנגן בפסנתר, אחרי הצבא עשה תואר באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, והיום עובד כמורה לפסנתר. לפני שנה יצא אלבום הבכורה שלו, "הביתה". אחד השירים באלבום הוא "חזרתי", שאותו כתבה תום יוגב, ושמש הלחין ומבצע עם מיה יוהנה (שם שאולי זכור לכן מ"דה וויס"). "זה שיר אופטימי שמדבר על הפעולות היומיומיות שאנחנו חוזרים אליהן אחרי תקופה שלא עשינו אותן - 'חזרתי לשמש, חזרתי לרוץ, חזרתי לשמוע צחוק'", מסביר שמש. "המשפט שהרבה אנשים התחברו אליו הוא 'חזרתי קדימה בזמן'. כשאתה יוצר שיר, אתה לא יודע לאן הוא הולך, ומתברר שהוא נגע בהרבה מאוד אנשים, חלקם יצרו איתי קשר. מטפלים סיפרו לי שהשתמשו בו בסדנאות טיפוליות".
השיר "חזרתי" נגע גם בצהלה, אמו של אביב. "הוא יצא בתקופת החיפושים והשמיעו אותו הרבה ברדיו. בכל פעם ששמעתי אותו הייתי בוכה. דמיינתי את אביב חוזר הביתה ושר את זה עם חברים שלו", מספרת צהלה בבכי. "זה שיר שמדבר על חזרה לשגרה, ורציתי גם לחזור לשגרה. התחברתי למילים וללחן הישראלי השורשי, הרגשתי שאני מתחברת לאביב דרך השיר, ופניתי ליואל בפייסבוק. סיפרתי לו שהשיר 'חזרתי' החזיק אותי בתקופת החיפושים. באותו יום הוא חזר אליי וכתב שישמח לשוחח איתי על אביב בטלפון. זה ממש ריגש אותי שהוא רוצה לשמוע על הבן שלי".
יואל: "כשקיבלתי את ההודעה זה טלטל אותי".
שמעת לפני כן על המקרה הזה?
"שמעתי קצת בחדשות, אבל לא לעומק. כשדיברתי עם צהלה הרגשתי רצון להכיר את אביב. היא סיפרה לי איזה בחור הוא היה ושהוא מאוד אהב לכתוב. הרגשתי שיש ביני ובין צהלה חיבור מיידי והסכמתי מיד להלחין שיר". מתוך 15 שירים ששלחה צהלה לשמש, נבחר השיר "קשת". "זה שיר אהבה שאביב כתב לפני שנתיים והוא מאוד דיבר אליי. יש בו אופטימיות ואור, אהבת חיים מוחלטת".
יום אחרי שקרא את השיר, סיים להלחין אותו. "בפעם הראשונה שישבתי על הפסנתר, הלחן פשוט יצא ממני. אחרי שסיימתי להלחין הרגשתי שזה היה אחרת מכל דבר שעשיתי".
מיד לאחר שהלחין את השיר, שלח יואל קובץ שמע במייל לצהלה. "הייתי בעבודה ולא עניין אותי שיש אנשים מסביבי. ישר הפעלתי את הקובץ", מספרת צהלה. "כששמעתי את השיר בכיתי. הרגשתי שיואל נגע בנשמה של הבן שלי ושהוא כאילו מחזיר את אביב לחיים. זה עשה לי טוב. הוא לקח את השיר בשתי ידיים וחיבק אותו".
לאחר הסקיצה הראשונית, יואל עבד על עיבוד מוזיקלי ל"קשת". הוא שילב כלי נגינה: צ'לו, תופים, גיטרה וחמת חלילים, והקליט אותו באולפן עם ארוסתו נועה ששרה בקטע אחד.
יואל: "כשסיימתי את העיבוד באתי אליהם הביתה להשמיע להם את השיר ופגשתי את האחיות של אביב. התרגשתי לראות אותן, כי גם אני אח בכור לשתי אחיות".
בחודש יוני האחרון התקיימה בבית משל אזכרה לאביב, והמשפחה השמיעה את השיר. "חילקנו דפים עם מילות השיר, וכולם אהבו אותו. יש בו עוצמה גדולה".
אתם מרגישים שבעקבות השיר נוצר ביניכם חיבור?
יואל: "התהליך הזה יצר קשר רגשי ביני ובין המשפחה של אביב. לא הכרתי אותו בחיים, אבל אני מרגיש שאני מתגעגע אליו. זה מוזר. הייתי רוצה שעוד אמנים ילחינו את השירים שלו. הפרויקט הזה לימד אותי מהי שבריריות, כמה כוח יש באהבת הרגע ובחיי היומיום. למדתי על כוחה של המוזיקה לחבר בין אנשים, לתת נחמה, גם אם לזמן קצר. אני מודה לצהלה ולמשפחה שהכניסו אותי לחדרי הלב, שיתפו אותי בסיפור והכירו לי את אביב".
צהלה: "הפרויקט הזה קשר ביני ובין יואל והוא כמו קרוב משפחה שלנו. לא יכולתי לקוות לחיבור טוב יותר. רציתי מישהו שיתייחס לזה ברצינות, וזה מה שקרה. השיר מאוד מחזק אותי".
מה אתם מקווים שיקרה עם השיר?
יואל: "לפני חודש הוא יצא לרדיו, ואנחנו מקווים שהוא ייגע באנשים. מוזיקה היא חמלה, ורצינו לתת לאנשים תקווה עם השיר הזה, שיחיו את החיים בשמחה".
צהלה: "אני מרגישה שהגשמתי באיזשהו מקום את החלום של אביב להיות כותב. השיר משדר אופטימיות ושמחה, ואני בטוחה שאביב היה רוצה שנהיה שמחים. יש ימים שאני מרגישה שבא לי למות ואני לא רוצה להיות פה, אבל אז אני מתעשתת ומבינה שצריך לקום ולהמשיך. אני צריכה להיות חזקה, ואני מרגישה שאני חיה בשביל אביב".
