מאחורי המספרים: כמה נשים צריך כדי לטפל בחולת קורונה אחת?

מהרופאות ועד כוח העזר - נשות צוות של בית החולים איכילוב בתל־אביב עזבו לרגע את המשמרת כדי לספר כמה נשים נדרשות לטפל בחולת קורונה אחת, ולספר על המטופלים שנכנסו להן ללב.  

1. אחות במיון קורונה

יוליה מירונוב (35) מרמת־גן, בזוגיות ואמא לילדה

יוליה מירונוב. (צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "קבלה והערכה ראשונית של המטופלים וטיפול בהתאם לסימפטומים, אם מדובר בקוצר נשימה, בחום או בעיות בריאות אחרות שאינן קשורות ישירות לקורונה".

יש מטופל שאת זוכרת במיוחד? "עובדת מאריתריאה שסבלה מכאבי בטן ומתסמיני קורונה. לקח יותר מ־24 שעות עד שהתקבלה תוצאת הבדיקה שלה, היא הייתה כמה שבועות אחרי לידה, ומאחר שהתינוק שלה לא היה איתה, לא יכלה להיניק. השדיים שלה התמלאו בחלב, היא סבלה מאוד, וממש נשבר לנו הלב. בנוסף, היא התגלתה כחיובית".

את מרגישה שבגלל העבודה שלך אנשים מתרחקים ממך? "גיסתי ילדה לפני כמה שבועות. בשביל שתסכים שאבקר אותה הייתי צריכה לעשות בדיקת קורונה ולשלוח לה את התוצאה שמראה שיצאתי שלילית".

למה את הכי מתגעגעת בחיים לפני הקורונה? "לנסיעות לחו"ל".

2. סמנכ"לית תפעול רפואית

רותי סספורטס (54) מתל־אביב, נשואה+4

רותי סספורטס. סמנכ"לית תפעול רפואית(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "אני עומדת מאחורי בניית מחלקות הקורונה, הקצאת צוותים ותהליכי עבודה. את החולים אני רואה דרך חדרי הבקרה ועושה כל יום הערכת מצב".

יש מטופל שאת זוכרת במיוחד? "לאחרונה הייתה מאושפזת אצלנו חולה אונקולוגית בת 40 שחלתה בקורונה. גם בעלה ובנה בן הארבע חלו בנגיף. היא גססה ועמדנו בפני סוגיה מורכבת: איך מביאים למחלקה את בעלה ובנה, שחולים בעצמם, להיפרד ממנה".

את מרגישה שבגלל עבודתך אנשים מתרחקים ממך? "אני בהחלט מרגישה כך לפעמים, למרות שפוטנציאלית אני פחות יכולה להדביק כי אנחנו דווקא יותר נשמרים ונזהרים".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "לקרבה האנושית, למגע".

3. מזכירה במחלקת פנימית קורונה

אולה רז'בצב (34) מתל־אביב, בזוגיות

אולה רז'בצב. מזכירה במחלקת פנימית קורונה(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "מדי בוקר אני מכינה את כל בדיקות המטושים למטופלים ומוסרת אותן לרופאים, בהמשך אוספת את הדגימות ושולחת אותן למעבדה. במהלך כל היום מנהלת שיחות עם בני המשפחה של המטופלים ומקשרת בינם ובין הרופאים והעובדת הסוציאלית. אני גם עוקבת אחר החולים דרך מסכי חדרי הבקרה כדי לוודא שהכל כשורה".

מה את עושה בבית שאחרים לא עושים? "עוברת הרבה עם מטליות חיטוי על הנעליים שלי".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "ללכת בלי מסכה. חסר לי אוויר".

4. מנהלת שעת חירום ומנהלת חמ"ל בית החולים

מיכל עזרון (59) מחולון, אמא יחידנית לתאומים

מיכל עזרון. מנהלת שעת חירום ומנהלת חמ"ל בית החולים (צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "בין השאר אני אחראית על הצוותים שמפעילים את חמ"ל קורונה (הפועל כל ימות השבוע משבע בבוקר עד עשר בלילה), שנותן מענה לשאלות ואחראי להעברת חולים למלוניות, לבידוד ביתי או למוסדות סיעודיים".

יש מקרה שאת זוכרת במיוחד? "מטופל הקורונה הראשון שלנו, גבר בשנות ה־30 לחייו. תקשרנו איתו באמצעים טכנולוגיים. אני גם אחות במקצועי, וזה היה רגע מאוד עצוב, שאין לך יכולת לפגוש חולה באופן אישי. רגע נוסף היה כשאפשרנו לקרובי משפחה להיכנס למחלקה לבושים באמצעי מיגון כדי שיוכלו להיפרד מקרוביהם רגע לפני פטירתם".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "לראות פנים של אנשים, חיוכים".

5. רופאה במיון קורונה

ד"ר יבגניה סלוצקי (34) מרמת־השרון, נשואה+2

ד"ר יבגניה סלוצקי. רופאה במיון קורונה (צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "בודקת חולים שמגיעים למיון אחרי שהם כבר מאובחנים עם קורונה, כדי לדעת מה דרגת החומרה של המחלה. בודקים בעיקר קשיי נשימה ואת מצבם הכללי. חולים בינוניים מועברים למחלקת אשפוז, וחולים קשים שזקוקים להנשמה נשלחים לטיפול נמרץ".

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת מגיעה הביתה? "הבנות שלי, בנות 5 ו־3, יודעות שאסור לקפוץ ולחבק את אמא כשהיא נכנסת הביתה, שצריך לשמור ממני מרחק עד שאני יוצאת מהמקלחת".

מה שואלים אותך הכי הרבה? "אם אני לא מפחדת להידבק. אני עונה שבבית החולים דואגים לנו למיגון ואני מרגישה יותר בטוחה מאשר כשאני עושה קניות בסופר".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "לחיבוקים. עם חולים ובכלל".

6. עובדת משק במחלקות הקורונה

אנאנו טשומק (44) מבת־ים, נשואה+7

אנאנו טשומק. עובדת משק במחלקות הקורונה(צילום: יריב כץ)

מה שואלים אותך הכי הרבה: "האם אני לא מפחדת להיות ליד חולי קורונה. אני עונה שלא. כשמתמגנים נכון לא יכול לקרות לי כלום".

את בקשר עם המטופלים? "כן. הם רוב הזמן לבד, אז הם מדברים איתי הרבה. הם גם שואלים אם אני לא פוחדת להיות לידם. אני עונה שאני ממוגנת, שמישהו צריך לטפל בהם ואני שמחה שיש לי חלק בזה. זו שליחות".

מה עוד את עושה כדי לשמור על עצמך? "מתקלחת לפני שאני יוצאת מבית החולים וגם כשאני מגיעה הביתה".

7. עובדת מעבדה

ד"ר קטיה לויצקי (31) מראשון־לציון, נשואה+2

ד"ר קטיה לויצקי. עובדת מעבדה(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "מפענחת דגימות. לא תמיד התוצאה רק חיובית או שלילית. אם כמות הווירוס גבוהה, זה אומר שמדובר בנדבק טרי. אם היא נמוכה, זה אומר שהוא עומד להחלים. במקרה של תוצאה 'חיובית גבולית' זה אומר שמכל הגנים שאנחנו בודקים יצאו רק גן אחד או שניים חיובי. ייתכן שהאדם כבר הבריא לגמרי, אבל לווירוס נשאר זנב".

מה הקושי הכי גדול בתפקיד? "לטפל במספר בדיקות גבוה".

מה שואלים אותך הכי הרבה? "האם באמת יש כל כך הרבה תוצאות חיוביות כפי שטוענת התקשורת, ומה יקרה בחורף כשתגיע השפעת. אני עונה שהתקשורת לא משקרת. מתוך 100 דגימות, בין 13 ל־25 מתגלות כחיוביות. אני מאמינה שדווקא בחורף יירדו מקרי השפעת כי עכשיו אנשים יותר שומרים על היגיינה".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "לילדים שלי. כרגע אני עובדת שבעה ימים בשבוע ובקושי רואה אותם".

8. רופאה בטיפול נמרץ ומתמחה בהרדמה

ד"ר רעות שוורץ (35), מתל־אביב, רווקה

ד"ר רעות שוורץ. רופאה בטיפול נמרץ ומתמחה בהרדמה(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "חולי הקורונה נמצאים בשלוש מחלקות: מחלקת בידוד לחולים קלים, מחלקה פנימית לחולים קשים, ומחלקת טיפול נמרץ לחולים קריטיים. אני מטפלת בחולים שנמצאים בסכנת חיים מיידית, שהריאות שלהם קרסו. היכולת של הגוף לחמצן את הדם לא קיימת. בשביל זה צריך להרדים ולהנשים אותם. לפעמים הפגיעה כל כך גדולה שמחברים אותם למכונת אקמו שמשמשת כמו ריאה חלופית. אני אחראית לבדוק שכל מערכות הגוף של החולה פועלות בצורה תקינה, ומעניקה טיפול מיידי במקרה של בעיה".

יש מטופל שאת זוכרת במיוחד? "גבר בן כ־60, בלי מחלות רקע, הגיע אלינו מבית חולים אחר במצב קשה, והיה ברור שיזדקק למכונת הנשמה. הוא סיפר לי ש־20 שנה הוא לא היה בים וברגע שייצא מבית החולים הוא מתכוון ללכת לים עם אשתו. בתוך שעות ספורות הוא הגיע למצב של אי־ספיקה נשימתית חמורה והיה צריך להרדים ולהנשים אותו. בתוך יומיים הייתה אצלו קריסה טוטאלית של הריאות והיה צריך להעלות אותו על אקמו. שבוע אחר כך הוא נפטר, בלי שזכה ללכת לים".

מה שואלים אותך הכי הרבה? "האם גם צעירים בריאים מתים מקורונה. אני עונה שכן. עד היום לא ברור למה לפעמים קשיש בן 90, אחרי כמה ימים עם מסכת חמצן, יכול לצאת מזה ולחזור הביתה, בעוד צעיר בן 30 ללא מחלות רקע יכול למות".

9. טכנולוגית רפואית

עדינה מאיר (56) מתל־אביב, אם יחידנית לילדה

עדינה מאיר. טכנולוגית רפואית(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "מחברת חולים קשים שסובלים מקריסת ריאות למכונת הנשמה ואקמו. מעבר לחיבור החולים למכונות, תפקידי להשגיח מקרוב שהן פועלות כשורה, שהחמצן לא נסתם ועוד".

יש מטופל שאת זוכרת במיוחד? "את אפיק סוויסה, מקרה האקמו הראשון של חולה קורונה באיכילוב. הוא הועבר אלינו מאסותא אשדוד באמבולנס, וחשבנו שלא ישרוד בדרך. גם בבית החולים היה ספק גדול אם יישאר בחיים. כשהוא יצא מטיפול נמרץ למחלקת שיקום כולנו בכינו מהתרגשות. אפילו עכשיו, כשאני נזכרת בזה, אני מתחילה לבכות".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "למשפחה שלי. לא ראיתי אותם ממרץ כי לרובם יש ילדים קטנים והם חוששים שאדביק אותם. בכלל, אני מתגעגעת לחיים הקודמים שהיו יותר קלים. היום אני צריכה לנתק הרבה נפטרים מהמכונות וזה קשה. אני סובלת ממחלות רקע, אמא יחידנית לבת 13, ואני חוששת להידבק. אנשי צוות חד־הוריים או עם מחלות רקע לא מתבקשים להיכנס למחלקות קורונה, אבל אנחנו צוות של שלושה אנשים בלבד, אין ברירה".

10. מומחית למחלות זיהומיות ומנהלת זמנית של היחידה לאפידמיולוגיה

ד"ר יעל פארן (47) מרמת־גן, בזוגיות+2

ד"ר יעל פארן. מומחית למחלות זיהומיות ומנהלת זמנית של היחידה לאפידמיולוגיה(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "מטרת היחידה לאפידימיולוגיה היא מניעת זיהומים בבית החולים. בתקופה הנוכחית, נוסף על מיגון הצוות, תפקידה הוא למנוע שרשרת הדבקה. איש צוות או אחד ממטופלי בית החולים אובחנו כחיוביים לנגיף, אנשי היחידה מנהלים חקירה עם כל מי שבאו איתו במגע בבית החולים כדי להכניס את מי שצריך לבידוד".

11. מומחית למחלות זיהומיות

ד"ר מיכל דקל (52) מתל־אביב, גרושה+3

ד"ר מיכל דקל. מומחית למחלות זיהומיות(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "פוגשת את חולי הקורונה במחלקות השונות, במיון ובאשפוז. אני בודקת מאילו סימפטומים הם סובלים, ומחליטה איזה טיפול תרופתי לתת להם. לרוב זה טיפול אנטי ויראלי, יחד עם פלזמה של מחלימים, תרופות נוגדות דלקת ולפעמים גם תרופות נגד קרישה וטיפול נשימתי".

מה לדעתך הציבור לא מספיק מבין? "את ההשלכות הנוראיות של המחלה אחרי ההחלמה. אנשים ששרדו אחרי שעברו קריסת ריאות, לרוב יסבלו מנכות נשימתית קשה. חלקם יזדקקו בהמשך להשתלת ריאות".

את מרגישה שבגלל עבודתך אנשים מתרחקים ממך? "כן. אתמול, למשל, הלכתי לקורס אפייה. המדריכה, חברת ילדות שלי, ציינה בפני הנוכחות שאני רופאה במחלקת קורונה. הן נלחצו ורצו לצאת. זו תחושה לא נעימה, בעיקר כשאת יודעת שאת מקריבה המון למען רווחת האחר ושאנחנו נזהרים ומתמגנים, אבל אני משתדלת להבין שמדובר ברתיעה טבעית".

מה שואלים אותך הכי הרבה? 'מה יהיה?'. אני עונה שמערכת הבריאות שחוקה, מורעבת ועל סף קריסה. אנחנו עובדים עד קצה גבול היכולת. אם זה ימשיך ככה, אני לא רואה איך זה הולך להשתנות לטובה בקרוב".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה: "לראות את הילדים שלי יותר ולבלות איתם בשקט בלי לקבל כל הזמן שיחות טלפון בהולות מבית החולים".

12. רופאה פנימאית ומומחית במחלות זיהומיות

ד"ר אווה ישפה (40) מתל־אביב, רווקה

ד"ר אווה ישפה. רופאה פנימאית ומתמחה במחלות זיהומיות(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "אני רופאה בכירה המטפלת בחולים שמאושפזים במחלקת קורונה. אני בודקת את החולה בדיקה גופנית, משוחחת איתו כדי לדעת איך הוא מרגיש בהשוואה לאתמול, ומחליטה על אופן הטיפול, אם לשחרר ולאן (מחלקה אחרת, מלונית, בידוד ביתי ועוד).

מה שואלים אותך הכי הרבה? "אם באמת מדובר במגיפה מסוכנת. אני גם זיהומולוגית ותמיד עונה שמדובר במחלה רצינית ומומלץ כמה שיותר להישמר ממנה. אני רואה איך גם אנשים צעירים ללא כל מחלות רקע חולים וסובלים מסיבוכים קשים".

יש מטופל שאת זוכרת במיוחד?  "לצערי יש לי הרבה רגעים קשים בהם זוגות מגיעים יחד למחלקה אחרי ששניהם חלו בקורונה, ואז אחד מהם נפטר. עליי להמשיך לטפל בצד השני שבנוסף למחלתו גם שרוי באבל טרי ועמוק בלי שבני משפחתו יהיו לצדו".

את מרגישה שבגלל עבודתך אנשים מתרחקים ממך? "אני יוצאת לדייטים, ומאז תחילתה של הקורונה יש כאלה שנרתעים. לפעמים הם אומרים 'תשמעי, זה גדול עלי להיפגש איתך'. בתגובה אני עונה: 'בלי ציניות, תדע שאם תחלה בקורונה אני עדיין אטפל בך. הכל טוב'".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "להתלבש יפה לעבודה. עכשיו אני כל הזמן בתוך חליפת חלל".

13. פיזיותרפיסטית במחלקת קורונה

עדי יודב (28), מתל־אביב, רווקה

עדי יודב. פיזיותרפיסטית במחלקת קורונה(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "עובדת עם החולים על תרגילים נשימתיים שנועדו לעזור להם להיגמל ממסכת החמצן. בנוסף, יש חולים שבמשך שבועות היו מרותקים למיטה, ותפקידי לעזור להם ללמוד שוב ללכת ולהפעיל את גופם מחדש".

יש מטופל שאת זוכרת במיוחד? "רגע לפני שנכנסתי למחלקה כדי לטפל באחת החולות, תפסה אותי העובדת הסוציאלית ואמרה לי: 'את יודעת שבעלה נפטר אתמול בלילה?'. לא ידעתי ומזל שהיא אמרה לי את זה. הגעתי למטופלת וכמובן שטיפול פיזיותרפיה לא היה. שוחחנו, היא החזיקה לי את היד וסיפרה לי על בעלה. כשיצאתי לא הפסקתי לבכות".

את מרגישה שבגלל עבודתך אנשים מתרחקים ממך? "בהתחלה, כשהייתי רוצה לקבוע עם חברים, שמתי לב שהם מתחמקים. כותבים לי שהם עסוקים, לא מרגישים טוב. היום, כדי לשכנע אותם שאפשר להיפגש איתי, אני שולחת להם צילומי מסך שעברתי בדיקה ויצאתי שלילית".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "להופעות והצגות".

14. עובדת סוציאלית

שיר שחם (28) מתל־אביב, רווקה

שיר שחם. עובדת סוציאלית (צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "כשמטופלים מגיעים למחלקה, כל עוד אפשר בהתאם למצבם, אני עושה איתם שיחת טלפון ראשונית. הרבה פעמים הם מלאי חרדה, תסכול ועצב. אני מקשיבה לתחושותיהם ועושה הערכת מצב. במקביל אני נמצאת בקשר עם בני המשפחתה של החולים, מלווה אותם כשהם מגיעים לבקר (כשהם ממוגנים כמובן) ומנחה אותם איך לעודד אותם. כמו כן אני מעניקה תמיכה רגשית לקרובים שבאים לבקר את החולים ברגעים האחרונים לפני פטירתם".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "אני משוחחת עם החולים דרך מצלמות ומתגעגעת לימים שבהם יכולתי לשבת עם מטופל, להחזיק לו את היד ולהסתכל לו בעיניים".

מה שואלים אותך הכי הרבה? "האם באמת המחלה כל כך קשה. אני עונה שאני נתקלת במצבים הכי קשים, ובחולים ששואלים 'למה דווקא אני'. הקורונה זו מחלה קשה ורצינית".

15. דיאטנית ביחידת טיפול נמרץ

דוראל פולאן (39), מתל־אביב, רווקה

דוראל פולאן(צילום: יריב כץ)

יש מטופל שאת זוכרת במיוחד? "ביקרו אותנו חולים שהיו במצב אנוש, שמעון לוי ואפיק סויסה. לראות אדם שעומד על הרגליים אחרי שראית אותו על סף מוות זה מרגש".

את מרגישה שבגלל עבודתך מתרחקים ממך? "כן. יש לי גם קליניקה פרטית, ומטופלים אמרו לי, 'אולי נעבור לזום'".

16. מנהלת מערך השירות וחוויית המטופל

ענת גפני (48) מהוד־השרון, נשואה+3

ענת גפני. מנהלת מערך השירות וחוויית המטופל (צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "מנהלת את מרכז השירות והמידע, שאחראי, בין השאר, לתווך בין החולים לבני משפחתם. בני המשפחה מתקשרים אלינו כדי לברר באיזו מחלקה מאושפזים המטופלים, ומביאים אלינו חבילות עבורם (בגדים, ספרים) שאותן אנחנו מעבירים באמצעות הסניטרים".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "לטיסות לחו"ל".

מה שואלים אותך הכי הרבה? "האם אני לא מפחדת. אני עונה שלא, כי אני שומרת על היגיינה".

17. אחות בטיפול נמרץ קורונה

אסלאם עבד אלקאדר (26) מלוד, רווקה

אחות בטיפול נמרץ קורונה. אחות בטיפול נמרץ קורונה(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "מטפלת בחולים במצב קריטי שמורדמים ומחוברים למכונות הנשמה. בין השאר תפקידי להשגיח שרמת החמצן תקינה, לקחת בדיקות דם, לתת טיפול תרופתי ולשנות תנוחות של המטופלים כדי למנוע פצעי לחץ".

יש משהו מיוחד שאת עושה כדי לשמור על עצמך? "בסיום משמרת אני מתקלחת בבית החולים, ובבית מתקלחת מיד שוב".

בגלל עבודתך אנשים מתרחקים ממך? "בהתחלה חברים פחדו להיפגש איתי. עכשיו הם מוכנים, אבל רק בשטח פתוח תוך שמירת מרחק".

18. כוח עזר במחלקות הקורונה

אתי אבייב (40), מתל־אביב, נשואה+5

אתי אבייב. כוח עזר במחלקות הקורונה(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה את עושה? "מחלקת אוכל ומאכילה את מי שצריך, רוחצת את החולים, מסרקת אותם, שמה להם קרמים, עושה להם עיסוי וגם מעלה להם את המורל. עושה להם קצת שמח ובידור. אומרת, 'בוקר טוב מה באתם כאן לישון'. מנסה לעודד אותם שהכל יהיה בסדר".

יש מטופל שאת זוכרת במיוחד? "היה חולה בן 49, גרוש ומאוד בודד. סיפר שאף אחד לא מתעניין בשלומו, ותמיד שאל, 'אתי, אני אצא מזה?'. אמרתי לו, 'ברור שתצא, אתה בידיים טובות'. יום אחד באתי למשמרת ולא ראיתי אותו. העבירו אותו למכונת הנשמה ובהמשך לאקמו. בסוף הוא נפטר ולקחתי את זה קשה".

יש משהו מיוחד שאת עושה כדי לשמור על עצמך? "מכניסה את הבגדים שלבשתי בעבודה לתוך שקית ומכבסת אותם בנפרד מהבגדים של בני המשפחה".

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלפני הקורונה? "לטיפוח עצמי, למספרה. כרגע אין לי זמן, וגם אין טעם. חליפת המיגון כוללת כיסוי פנים, ואחרי שעתיים בתוכה אני מזיעה נורא. גם אם אני נכנסת אליה מאופרת עם שיער מסודר, כשאני יוצאת ממנה אני נראית כמו תרנגול רטוב".

19. סניטר

יעקב דון (48) מאשדוד, נשוי+3

יעקב דון. סניטר(צילום: יריב כץ)

תכלס, מה אתה עושה? "מעביר חולי קורונה למחלקות השונות. כשחולים נפטרים, למרבה הצער, אני מעביר אותם לחדרי הקירור. בנוסף, אני גם מעביר חבילות מבני משפחה לחולים דרך מרכז השירות".

למה אתה הכי מתגעגע בחיים שלפני הקורונה? "לטיסות לחו"ל".

יש משהו מיוחד שאת עושה כדי לשמור על עצמך? "שם את הנעליים בחוץ".