''הדלקתי את האור'': עשור לאחר מות בעלה, לימור עשתה בבית מהפך

לימור ואייל אבן ארי קבעו עם המובילים ליום חמישי. הם תכננו לפרוק את הארגזים לאורך סוף השבוע ובראשון להתייצב שוב בצבא, בו שירתו כאנשי קבע. בסופו של דבר החליטו להקדים את ההובלה ביומיים, כי אותו חמישי נפל על תשעה באב. יומיים סידרו את חפציהם בביתם החדש בכפר יונה, כשבנם הקטן מתרוצץ סביבם. בחמישי נקבע מותו של אייל במיטה הזוגית החדשה, כשהוא בן 40 בלבד.

עשור מאוחר יותר, לימור מציינת שתי אבני דרך: יומולדת 50 ושיפוץ ועיצוב מחדש של הבית, שמבחינתה הוא סמל לסיום תקופה ולהתחלה חדשה. ממש עם פרוץ הקורונה היא פרשה לגמלאות מהשירות הצבאי, וכעת היא מתחילה מחדש, כאזרחית.

את אייל הכירה באמ''ן, בו שירתו שניהם כקציני מודיעין. ''כשחזרתי מהדייט הראשון שלנו הודעתי לאמא שלי שמצאתי את שאהבה נפשי'', היא מספרת. כשהשתחררה משירות סדיר למדה ייעוץ חינוכי וארגוני וגויסה שוב בגיל 29, הפעם כיועצת הארגונית של בית הספר לטיסה בחצרים. הם עברו מירושלים לכפר הרי''ף, משם לחצרים ואז לפלמחים ("תמיד בעקבות התפקידים הצבאיים"). כשהתחתנו קנו בית בשכונה הצבאית בכפר יונה, במחשבה לעבור אליו באחד הימים.

סלון הבית, לפני השיפוץ. עשר שנים נשאר כפי שהיה(צילום: פרטי)

לימור במטבח, לפני השיפוץ. ''מה שהתקלקל - קניתי חדש, וזהו''(צילום: פרטי)

טל נולד ביום הנישואים העשירי שלהם, אחרי שנים של נסיונות. "הקושי הזה מאוד חיזק את הזוגיות שלנו, וכשטל הגיע היתה שמחה גדולה'', נזכרת לימור. ''שנינו הגענו לזה מאוד בשלים ומחויבים. היה לי תפקיד מאתגר והפכתי לאמא והרגשתי על גג העולם". כשקיבלה תפקיד חדש במרכז, החליטו לעבור סוף סוף לבית שרכשו בכפר יונה.

ויומיים אחרי המעבר אייל מת?

"הכל פה עוד היה על ארגזים, היינו במצב רוח טוב, מבסוטים. הדבר האחרון שהוא עשה באותו ערב זה לתלות את השלט 'משפחת אבן ארי' בחזית הבית. אחרי זה הלכנו למיטה והוא התלונן שהוא לא מרגיש טוב''.

הכניסה. אייל הספיק לקבוע את השלט ''משפחת אבן ארי'' בערב מותו(צילום: ענבל מרמרי)

אייל איבד את הכרתו, ולימור, שלא הכירה איש בשכונה, הזעיקה אמבולנס. ''מגן דוד הגיעו, ניסו לעשות לו החייאה. הבנתי שהחיים שלי התפוררו לרסיסים. כמו עוגיית חמאה טובה שהתפוררה בביס אחד לרסיסים קטנים''.

היא החליטה לתרום את אבריו של אייל, וקיבלה החלטה להמשך הדרך: ''להתמקד בטל ובקריירה. היינו משפחה עליזה ושמחה וטרפנו את החיים. זה נגמר ברגע, אבל אני החלטתי שאני לא אהיה חיה-מתה ושאני רוצה בית עליז לטל. חזרתי מיד לעבודה, שנתנה לי שקט ומרגוע. חמישה חודשים אחרי מותו של אייל כבר רצתי את המרתון הראשון שלי, ומאז עשיתי עוד ארבעה ברחבי העולם. עבדתי שעות מטורפות בתפקידים תובעניים מאוד, והמשפחה שלי עזרה עם טל". היא התקדמה בסולם הדרגות והשתחררה לאחרונה כיועצת הארגונית של חיל האוויר כולו.

בבית לא נגעה כל השנים האלה. "מה שהתקלקל – קניתי חדש, וזהו. זה נשאר בית קבלן סטנדרטי, שלא עשיתי בו שום שינוי. לא אירחתי, רק התארחתי, וכל הזמן התלבטתי אם לעבור מפה".

חדר המשחקים של טל, לפני השיפוץ(צילום: פרטי)

והיום: בצד אחד עמדת גיימרים מאובזרת ונוחה(צילום: ענבל מרמרי)

ומולה פינת ישיבה לחברים(צילום: ענבל מרמרי)

המפנה חל בשנת בר המצווה של בנה. הוא נסע כחלק מקבוצה של יתומי צה"ל למסע בן חודש בארצות הברית, והיא החליטה להפתיע אותו עם חדר חדש. "היה לו חדר של ילד בן ארבע עדיין. קראתי לשני, שאני מכירה עוד מפלמחים. גרנו שם בשכנות, כי בעלה גם הוא איש צבא". שני דגן זילברמן ואיה אמוזג (''סטודיו איה ושני'') שכנעו אותה להפתיע את טל עם שני חדרים – אחד לשינה והשני שיתאים לגיימר שגדל להיות. "כשהוא חזר וראיתי כמה שמחה זה הכניס בו, החלטתי שגם לי מגיע".

השיפוץ ארך חמישה חודשים, והבית – 165 מ"ר על מגרש של 250 מ"ר – עבר מהפך אמיתי, שסימל עבורה גם שינוי פנימי. "זה היה מסע ריפוי, כי בחוויה שלי הייתי נשואה לאייל עוד הרבה שנים אחרי שהוא מת, והבית היה העדות לזה''.

צמד המעצבות מעידות על צורת העבודה מול לקוחה שהיא אשת צבא: "הכל היה מאוד מתוקתק ותכליתי, החלטות התקבלו ברגע והיא התקדמה מאוד מהר. השיחות איתה התקיימו ב-11 בלילה, כשהיא סיימה לעבוד, והסיבובים לקניות קרו בשישי בבוקר. לקוחה מהחלומות''. גם מבחינה עיצובית היתה לה השפעה: ''בדיפולט שלנו אנחנו יותר מונוכרומטיות והיא פרצה את הגבולות. לימור מאוד רצתה את השינוי וכשהוא קרה כבר, היא הלכה אתו עד הסוף. מה שיצא הוא בית שהוא לגמרי היא".

ארונות קיר שימושיים לצד דלת הכניסה(צילום: איתי בנית)

פינת האוכל הורחבה, והגינה מציצה מבחוץ(צילום: איתי בנית)

במטבח תוכננה פינה לקפה של הבוקר(צילום: איתי בנית)

נגרות מעץ ליבנה ומרצפות גיאומטריות בחדר הרחצה של טל(צילום: איתי בנית)

''גם כשמרגישים שהעולם הגיע לקיצו, אפשר להדליק את האור''(צילום: איתי בנית)

התקציב שנקבע בשלב התכנון היה חצי מיליון שקלים, אבל חרג וטיפס לשבע מאות אלף. "באיזשהו שלב היא החליטה שהיא לא מוותרת על שום דבר, ועשתה הכל מושלם", מספרות המעצבות. ולימור מוסיפה: "אני באה ממקום של תודעת שפע, שאני ראויה. היום אני מאוהבת בבית. כל השנים לא הייתי בטוחה שאני רוצה להיות פה, ועכשיו אני נהנית להיות בו. בהרבה מובנים אני מרגישה שהדלקתי את האור, מצאתי את המתג. מואר ושמח כאן, ואני מרגישה שגם הגיע זמני למצוא זוגיות חדשה. אני רוצה שהסיפור הזה יהיה מסר לאחרים: גם כשמרגישים שהעולם הגיע לקיצו, אפשר להדליק את האור''.

תוכנית קומת הכניסה, לאחר השיפוץ(תוכנית: איה ושני - תכנון ועיצוב פנים)

קומת חדרי השינה(תוכנית: איה ושני - תכנון ועיצוב פנים)

• ריצוף, חיפוי וכלים סניטריים: אלוני
• נגרות: נגריית עומר
• פינת אוכל וספרייה: butcher's furniture
• תאורה: אסף וינברום, טרנדלייט
• טקסטיל וטפטים: שכטר בדים
• אקססוריז ואמנות: סטודיו קאהן, ארטיג'אני ,לורי גולדשטיין ונעמה סגל