שמתם לב שהמילים "עיר" ו"יער" מורכבות מאותן אותיות? שני היזמים החברתיים חגי הירשפלד ושי אטיאס מאמינים שזה לא מקרי, והאמונה הזו באה לידי ביטוי בפעילות שלהם, שנועדה להכניס קצת יותר יער לכל עיר. מדובר בתפיסת חיים שלמה, לא רק בנטיעת עצים. "העיר צריכה להתנהג כמו יער", אומר הירשפלד. "ביער יש מגוון מינים, וכשאחד חולה, שאר העצים מעבירים לו רשת הזנה ואנרגיה חיובית, וככה היער מחובר. ככל שיש בו מגוון מינים גדול יותר, הוא חזק ועמיד יותר. אנחנו חושבים שגם העיר צריכה ליצור מערך גומלין בין האנשים: חשוב שתהיה בה קהילה חזקה ומגוונת שתראה את כל האוכלוסיות, גם את אוכלוסיות הקצה המוחלשות, ואלה יקבלו ממנה אנרגיה חיובית".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
הירשפלד (33) הוא אמן חזותי וצלם, אבל הדברים שיוצאים מפיו רחוקים מלהיות תיאוריה חולמנית: מדובר באדם מעשי, שהאמנות עבורו היא כלי ליצירת שינויים אמיתיים ומיידיים. שותפו אטיאס (38) הוא איש שיווק פעלתן, שעוסק תמיד בכמה פרויקטים במקביל. השורה התחתונה שהם מציגים, לא מביישת חברות עסקיות: העמותה שהקימו לפני כשנה, "ונטעת" שמה, כבר יזמה שתילת כ-2,500 עצים ושיתפה פעולה עם גורמים ממסדיים ועירוניים. עכשיו הם בעיצומו של קמפיין גיוס המונים בשם "קמפיין ה-100", שנועד להקים 100 גינות טיפוליות ב-100 מרכזי שיקום. המטרה היא לגייס 250 אלף שקל, ועד כה גויסו כ-180 אלף. אם לא יגויס כל הסכום, הפרויקט כולו יבוטל, לדבריהם.
צפו בסרטון שמלווה את הקמפיין:
נס השיתופים והעצים
הרעיון התפתח כשהם נחשפו לעמוד הפייסבוק "אקוטופיה", שעוסק בתופעות טבע שונות. "דרך העמוד נוצרה חבורת אנשים שהעלתה את הרעיון הראשוני של עמותת 'ונטעת' – לייער את העיר ואת הכפר ולקרב בין קהילות ואנשים באמצעות עצים, צמחים וטבע", אומר אטיאס. "במשך השנים נוצר תהליך לא בריא של הפרדה בין העיר לטבע. אנחנו רקמנו את חזון 'עיר-יער', שאומר שהעיר והיער צריכים להיות זו בתוך זה ולעבוד יחד".
מוסיף הירשפלד: "גם כשאנחנו בעיר, אנחנו לא יכולים להתנכר לטבע. בחורף האחרון, לדוגמה, ירדו המון גשמים וגרמו למלכודות של מים, כי הערים מלאות בטון, ולא נשארה אדמה לספוג אותם. לכן, צריך ליצור יותר ריאות ירוקות ויותר צל. כמובן שצריך להתייחס לזה ברמת התכנון העירוני והקצאת המשאבים. אפשר לעשות את זה גם בערים שרוב הבנייה בהן היא פרטית. בחצרות הבניינים, למשל, ניתן לנטוע שניים-שלושה עצים, וזה ישפיע על הדיירים ברמה הפרקטית של צל".
בתחילת פעילותם הם העלו פוסט בעמוד 'אקוטופיה', שבו פרסמו את חזונם וגם כתבו שעל כל שיתוף שייעשה לפוסט, הם ייטעו עץ. "קרה נס, והיו 4,500 שיתופים של הפוסט, וזה קבע את היעד של העמותה לשנה הראשונה", משחזר אטיאס. "עשינו את זה באמצעות שני קמפיינים ציבוריים, עם הכשרות ללא עלות של רכזי נטיעות – אנשים שרוצים לקיים אירוע נטיעות ליד הבית. יזמנו עשרות אירועים ברחבי הארץ. בהוד השרון עשינו הפנינג משפחות בפארק. גם יזמנו קמפיין, 'עצים מחפשים אדמה', שבמסגרתו פנינו לאנשים שיש להם שטח אדמה ושהם רוצים לנטוע בו. הגיעו מאות בקשות".
וככה זה נראה:
אלא שחצי שנה אחרי שהעמותה הוקמה, הגיעה לארץ הקורונה, והחגיגה הגדולה נגמרה, לפחות זו שנערכה בשטח הפתוח. "בתוך שבועיים עשינו שינוי כיוון", מספר אטיאס, "ומאירועי נטיעות גדולים בחוץ עברנו להרצאות זום ולנטיעות בהיקף מצומצם, לפי התו הסגול. ב-2020 צריך להפעיל גמישות מחשבתית – לא להיכנס עם הראש בקיר, אלא להסתגל למצבים חדשים".
מה עוד הם עשו בחודשים האחרונים? צפו:
הקצה של הקהילה הגאה
חגי הירשפלד גדל בירושלים, למד בתיכון אמנות ומחול, ואת שירותו הצבאי העביר כצלם ב"במחנה". "ראיתי הרבה דברים אלימים וקיצוניים", הוא אומר. "סיקרתי אירועים בכל הארץ, כולל אירועים קשים בחזית ובשטח, וחשבתי מה אפשר לעשות עם מה שראיתי ואיך לשפר את המציאות". בזמן השירות הוא גר בתל אביב, השתלב בקהילה הגאה וגם תיעד אותה: סדרת תמונות שלו, שבה צילם מלכות דראג וטראנסיות שחלקן עובדות בזנות בתחנה המרכזית, זכתה בתערוכת הצילום היוקרתית "עדות מקומית" ב-2008. "רציתי להראות דברים שנמצאים בקצה", הוא אומר. "חיפשתי וצילמתי סיפורי חיים של טראומה, אונס וחוסר קבלה. זה היה דיסוננס בין הדימוי השמח של הקהילה הגאה, עם כל המסיבות, לבין חברים באותה קהילה שנמצאים במקום אחר".
אחרי הצבא המשיך לצלם וגם הפיק תערוכות ויצר תכני וידאו ואנימציה לחברות ולעסקים. מספר חודשים חי בחווה האקולוגית אדמאמא שבכרכור, ושם נחשף לנושא האקולוגי. כיום הוא מקדיש את כל זמנו לעמותה.
שותפו אטיאס, שאותו הכיר בקהילה הגאה, מתאר את עצמו כיזם סדרתי. "עשיתי הרבה דברים, וגם נכשלתי", הוא מודה. "בין השאר, פתחתי חברה לניהול סדנאות, הייתי מנהל שיווק בחברת נדל"ן, הוצאתי שיר שכתבתי והלחנתי בשם 'מי שיכולתי להיות', ליוויתי עסקים קטנים ונתתי הרצאות. פעם חשבתי שאני אמור לעשות רק דבר אחד, אבל גיליתי שיש הרבה תחומים שאני מוצא בהם אושר, אז החיים שלי מחולקים בין הפעילות בעמותה לדברים אחרים".
הקשיבו לשיר שלו:
אטיאס גדל בקריית ים, שירת בצה"ל כלוחם וכמפקד טירונים בנח"ל, ואחרי השחרור למד שיווק ופרסום במרכז הבינתחומי בהרצליה והחל לדלג בין עיסוקים שונים. בן זוגו, ליאור לוי, הוא בעל חברת שיווק. "כשהייתי בצבא", הוא מספר, "אבא שלי שאל אותי אם אני נמשך לבנים. אמרתי כן, והוא אמר: 'לא נקבל את זה לעולם'. עניתי: 'טוב, אז אני נמשך לבנות', ומאז לא דיברנו על זה עד שיצאתי מהארון בפניהם בגיל 27. בהתחלה הייתה תקווה שאבוא לארוחת שישי עם מישהי ולא עם מישהו, אבל כשהגעתי עם מישהו, הם קיבלו אותו".
הירשפלד, רווק גאה, קיבל את הפעילות החברתית בגנים, שכן אמו היא עובדת סוציאלית שיצאה לפנסיה, וכיום עובדת איתם בעמותה. הייתה לו גם התנסות פוליטית, כראש מטה V15 בירושלים, אבל הוא לא הרגיש שהשינוי יבוא משם, וחזר לפעילות אמנותית עד שגילה את האקולוגיה.
איך מסתדרים שני יזמים עצמאים כמנכ"לים משותפים של עמותה?
אטיאס: "בהתחלה לא היה ברור איך זה יעבוד ברמה הפרקטית. הסוד שלנו הוא הרבה פרגון הדדי. אנחנו סומכים אחד על השני ברמת הידע והיכולת להגשים חזון, וגם נותנים זה לזה מרחב לעשות טעויות".
דותן גושן ויתר על הייטק לטובת חקלאות. הקליקו על התמונה:
