מי אני:
"פותנה ג’אבר, מסעדנית, בעלת “חומוס אכרם” בשינקין, תל אביב".
מאיפה התחלתי:
"אני בכלל אופטיקאית במקצועי, אבל הלכתי עם הלב והאהבה לאוכל ולבישול. החומוס שלנו קיים כבר 24 שנה, היו עלינו כתבות כמשפחה ערבית שגרה בשינקין ושותה ב”קפה תמר” אבל את החשיפה הגדולה קיבלתי כשהשתתפתי בתוכנית “'האח הגדול'. מי שדחף אותי להירשם היו הילדים שלי, ואני מודה להם על זה, כי שם קיבלתי במה שלא הייתי מקבלת בשום מקום אחר".
רגע של גאווה בקריירה:
"הגאווה שלי היא הילדים שלי. הבת לור מסיימת שנה רביעית של רפואה בהדסה, והבן ריף מתחיל ללמוד יזמות ומנהל עסקים. גם להיות אמא זה סוג של עבודה מאוד קשה".
תקרת זכוכית:
"אף פעם לא הרגשתי ששמים לי רגליים בגלל שאני אישה. אני מרגישה שיש יותר מכשולים בגלל היותי ערבייה, אבל זה בסדר, גם את המכשולים האלו אני עוברת. להיות גם אישה וגם ערבייה זה מרתק, וגורם לי יותר להילחם ולהשיג מה שאני רוצה".
איך את פותחת וסוגרת את היום:
"הפתיחה של הבוקר היא אחרי המחשבה והתכנון בלילה שלפני, מה אני אבשל. ואז סדר היום הוא קפה, הליכה וחזרה לסירים. בערב אני יותר אוהבת להשקיע עם מסכות, לחות, וקרם עיניים".
היתרון בלהיות אישה:
"אנחנו זה הכוח. אם המדינה הזו הייתה מנוהלת על ידי אישה שעומדת בראשה, הכל היה נראה אחרת".
דמות שהיא השראה:
"אמא שלי, סאמיה, היא הדמות הכי קרובה ללבי והבחירה שלי, כי דרכה הבנתי את העולם. היא גידלה שמונה ילדים ועכשיו את הנכדים".
מודל הנשיות שלי:
"כוח רצון, תמיד להיות אופטימית, מאושרת ולחייך. כל אלו יחד הם כלים שנותנים אפשרות להמשיך הלאה. אני מרוצה מהמקום שבו שאני נמצאת -מלימון סחוט עושה לימונדה, ריבה וסוכריות. מנצלת עד הסוף".
בין טיפוח להעצמה:
"באיזשהו שלב היופי החיצוני נגמר ואם אין יופי פנימי זה לא מספיק. כשאת מטפחת את עצמך, זה “מוציא” אותך החוצה".
