1. שעמום הוא רגש לא נעים המתעורר בנו כשאין לנו עניין בעולמנו הפנימי והחיצוני
הפסיכיאטר ויקטור פרנקל הגדיר את השעמום כ"ריק קיומי", מצב שבו אדם לא מוצא פרויקט חיים בעל משמעות שיצדיק את ההשקעה, המאמץ והסבל בחיי היומיום.
2. עד המאה ה־19 למילה "שעמום" לא היה כל שימוש באירופה
רק בעקבות המהפכה התעשייתית, כשיום העבודה התקצר ובמקביל החלו תהליכי חילון, קיבלה המילה "שעמום" משמעות. האנשים הרבים שנטשו את התפילות ואת הטקסים הדתיים מצאו את עצמם פתאום עם הרבה זמן פנוי, שלא תמיד היה להם במה למלא אותו.
3. הפסיכואנליטיקאי הראשון שהתייחס לשעמום היה אוטו פניצ'ל
עבודתו בקליניקה במחצית הראשונה של המאה ה־20 הביאה אותו למסקנה ששעמום הוא מצב של הדחקה. המשועמם משתוקק למשהו ומתרגש ממנו, אבל התשוקה הזאת מודחקת והוא נותר בתחושה של חוסר אונים וריקנות. לכן קשה מאוד לעניין אותו בתחליפים כי כל דבר מרגיש לו ש"זה לא זה".
4. חוקרים נוטים לחלק את השעמום לארבעה סוגים:
- שעמום הפנאי
מאפיין את הילדות, את גיל ההתבגרות ואת הגיל השלישי. בתקופות אלה יש זמן בשפע, ולעתים מתגלה קושי למלא אותו. בנוסף, שעמום הפנאי מתאפיין בתחושה שמישהו קובע עבורך מה אתה יכול לעשות עם הזמן שלך.
- שעמום בעבודה
נובע מאופי העבודה או התפקיד או מהאנשים שאיתם ותחתם עובדים. בקטגוריה זו נכללת גם "עבודת ההורות". בילוי עם הילדים כחלק מתפקיד ההורות עלול להתגלות פעמים רבות כמשעמם למדי.
- שעמום אקדמי
מתחיל מבית הספר היסודי ונמשך עד תום האוניברסיטה. שעמום כזה יכול לנבוע משתי סיבות: תחושת שליטה בחומר - אם התלמיד שולט יותר מדי או פחות מדי בחומר, רמת האתגר לא מתאימה לו והוא ישתעמם; תחושת חוסר ערך — התלמיד לא מבין בשביל מה הוא לומד את הנושא או איך הוא קשור לחיים שלו.
- שעמום זוגי ומיני
העלייה בתוחלת החיים ומיצוי מערכות היחסים (התחושה שאין יותר מה לקבל מבן/בת הזוג ואנחנו לא מצליחים להתפתח) הצמיחה את השעמום הזוגי והמיני. התרבות המודרנית בחברת השפע ניסתה למצוא לכך פתרונות בעזרת פוליאמוריה (יחסים פתוחים) או מונוגמיה סדרתית (הזוגיות מתחלפת אחת לכמה שנים).
5. בעידן המודרני השעמום חיוני בעיקר להישרדות הנפשית־רוחנית שלנו
הוא צץ ומתריע בפנינו שאנחנו לא מממשים את חיינו, לא מתפתחים ולא עוסקים במשהו מהותי. אם אנחנו בורחים מהשעמום ומאלחשים אותו בעזרת הסחות דעת, אנחנו כאילו משתיקים את פעמון האזהרה. אבל תחושת הריק נותרת ומובילה לחוסר שמחה ועניין בחיים.
6. היכולת להשתעמם היא אבן יסוד בהתפתחות הילד
בלעדיה קשה עד בלתי אפשרי לפתח זהות, אישיות, יצירתיות, אמפתיה וקשרים חברתיים. או כפי שניסחה זאת הסוציולוגית האמריקאית פרופ' שרי טרקל: "לעולם לא נוכל להיות במערכת יחסים משמעותית עם אחרים אם אין לנו שום אפשרות ליהנות עם עצמנו".
7. בניגוד לתחזיות: הסמארטפון לא הרג את השעמום
מעבודות שנערכו בנושא עולה כי החשיפה לאפליקציות מצמצמת משמעותית את היכולת שלנו לחוות מונוטוניות, שקט וחוסר שינוי לאורך זמן. סיגלנו לעצמנו דפוס של "תגובתיות מהירה", ואם היא לא מגיעה (למשל, כי אדם מסוים לא השיב לווטסאפ שלנו), הנטייה היא לחפש גירוי חלופי ממקורות חיצוניים אחרים (כמו יוטיוב או אינסטגרם) זאת במקום לחפש את הגירוי בתוכנו - לדמיין, להמציא, להיזכר.
8. בזכות השעמום נוצר הספר "ההוביט", מיצירות הפנטזיה הקלאסיות של המאה ה־20
ג'.ר.ר טולקין, שהיה מרצה לשפות באוניברסיטת אוקספורד, סיפר בריאיון ל־BBC ב־1968 כי בזמן שהיה עסוק בבדיקת בחינות של סטודנטים, מטלה שלדבריו הייתה משעממת עד לכדי ערפול חושים, הוא נתקל במקרה בדף בחינה ריק של אחד הסטודנטים. בעודו מביט בו מופתע החלו מחשבותיו לנדוד. כעבור כמה רגעים שרבט על הדף בדחף בלתי מוסבר את המשפט "בחור באדמה גר לו הוביט", שלמעשה פתח את הטרילוגיה הגדולה של "שר הטבעות".
9. השעמום הוכח במחקרים רבים כאחד הטריגרים השכיחים ביותר לאכילת יתר
מנגד, נמצא כי דיאטות חדגוניות, שבהן צורכים את אותו המזון כל הזמן, כמו למשל דיאטת הכרוב, הופכות מהר מאוד למשעממות ומובילות דווקא לצריכה נמוכה יותר של קלוריות ולירידה במשקל, לפחות בשלב הראשוני של הדיאטה. לאחר מכן עלול להגיע שלב הפיצוי.
10. מחלימים משועממים משתקמים לאט יותר
מחקרים שפורסמו לאורך שנים הוכיחו כי שיקום פצועים מוצלח מותנה בגירוי העניין של המחלימים כך שיהיו ערניים ודרוכים יותר. תמונה דומה מתקבלת גם כשמדובר בקשישים שמתגוררים בדיור מוגן. נמצא כי השעמום מחריף את תחושת הכאב ממחלות כרוניות ומגביר את תחושת חוסר האונים.
11. איך מזהים שעמום: שפת הגוף של השעמום
- תינוקות: מזיזים את הראש הצידה.
- ילדים: נעים בכיסא באי נוחות, משחקים בשיער, עושים בלוני מסטיק, מניחים ראש על היד ואפילו נרדמים בשיעור.
- צעירים ומבוגרים: מפהקים ברצף, נוגעים תדיר בסמארטפון, מעיפים מבטים חטופים במסך.
- בעלי חיים: אי אפשר לדעת באופן ודאי, ועם זאת יש התנהגויות שמעוררות חשד לשעמום כמו תנועה הלוך ושוב בתוך הכלוב, רביצה בפינת הכלוב במשך ימים שלמים, ולעתים תוקפנות עלולה להצביע על תגובה שנובעת משעמום.
ייעוץ מקצועי: ד"ר גדי און, פסיכולוג, מרצה וחוקר את תופעת השעמום (או כהגדרתו: שעמומוהוליק)
האם זה באמת קשור לחוסר חמצן ולמה הפיהוק כל כך מדבק?
