יש לו שם קליט עם ניחוח רומנטי, הוא מסייע לנשים ברגעים האינטימיים ביותר שלהן, וגם משחק תפקיד מרכזי בזמן סקס - מה עוד צריך הורמון האוקסיטוצין, שזכה לכינוי "הורמון האהבה" וליחסי ציבור מעולים, לבקש לעצמו? מתברר שהרבה מאוד. בשנים האחרונות מגלה העולם הרפואי את סגולותיו הרבות והפחות מוכרות של ההורמון הייחודי, ואת השפעותיו המגוונות על בריאותנו הנפשית, הפיזיולוגית ואפילו המנטלית.
משפר את תפקוד המוח
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת טוקיו למדע ובאוניברסיטת קיטסטו בטוקיו, מצא שההורמון יכול לסייע בהגנה על תאי עצבים במוח בשלבים הראשונים של מחלת האלצהיימר, הגורמת לירידה חדה בזיכרון וביכולות הקוגניטיביות. בשלבים אלו נפגמת גמישות התאים בגלל הצטברות של גושי חלבון רעיל בשם בטא־עמילואיד, ובעקבות כך נפגעים תהליכי זיכרון במוח. במסגרת המחקר, שנערך על עכברי מעבדה, נמצא כי הזרקת האוקסיטוצין לתאים אלו הצליחה לשקם את גמישותם ולהחזיר אותם לפעילות תקינה.
המדענים מדגישים את הפוטנציאל הרב של האוקסיטוצין לטיפול במחלה. "כיום עדיין אין תרופות מספקות לטיפול בדמנציה, ונדרשות גישות חדשניות יותר", אומרים החוקרים. "המחקר שלנו מראה את הפוטנציאל לפיתוח תרופות שבהן יהיה מעורב האוקסיטוצין".
מעצים את הזוגיות
ביוונית פירוש המילה אוקסיטוצין הוא "לידה מהירה". ההורמון קיבל את שמו לאחר שהפרמקולוג הבריטי, הנרי דייל, גילה בשנת 1906 את תכונותיו בכיווץ הרחם ובזירוז הלידה. כמה שנים מאוחר יותר התגלתה גם השפעתו על זירוז הפרשת חלב האם. כך הלך והתגבש במאה הקודמת מעמדו כהורמון "נשי" באופיו. הגילויים המדעיים תמכו בכך: נמצא כי הוא מיוצר בהיפותלמוס, אזור המצוי בחלקו הקדמי של מוח הביניים. משם הוא מועבר לבלוטת יותרת המוח וממנה מופרש למחזור הדם ומסדיר דרכו שתי פעולות קריטיות במערכת הרבייה הנשית: לידה והנקה. צורתו הסינתטית של ההורמון, פיטוצין, מוכרת היטב לנשים שעברו לידה בעזרת זירוז.אבל השפעותיו רחבות ההיקף בתחום הרגשי, לנשים וגם לגברים, התגלו רק מאוחר יותר.
הפסיכולוגית הקלינית אסנת כהן גנור, חלוצת הטיפול הזוגי ממוקד הרגש בארץ (EFT), מתארת את הזווית המגדרית: "במשך שנים רבות הסתכלו על אוקסיטוצין כעל הורמון נשי שמעורב בתהליכי לידה, הנקה ובניית הקשר עם התינוק, ולכן המחקר הרפואי כמעט לא עסק בו, ולא הוקצו תקציבים לנושא. רק בהמשך, כשאנשי המדע הבינו שההורמון קשור גם בתפקוד גברי והוא בעל חשיבות גדולה ביצירת זוגיות טובה וקשרים חברתיים באופן כללי, התחילו לחקור אותו יותר לעומק.
"גם שינוי התפיסה לגבי אהבה וזוגיות סייע בהעמקת המחקר - ממצב שבו הנישואים היו מושתתים על יחסים כלכליים וכוחניים הם הפכו לעניין זוגי המושתת על קירבה, סוגיית 'מה זאת אהבה' קיבלה נפח, והחוקרים ראו בהורמון האוקסיטוצין גורם מפתח לנושא המורכב", מסכמת כהן גנור.
בשנות ה־70 וה־80 של המאה הקודמת הודגמו הממצאים הראשונים בנוגע לתפקידו החברתי של האוקסיטוצין, כאשר מדענים הבינו כי ההורמון משתחרר גם במוח ומשפיע על היבטים התנהגותיים ופיזיולוגיים. במהלך מחקר שנערך על חולדות, הוזרק ההורמון לנקבות שלא ילדו מעולם. ההורמון גרם להן להפגין התנהגות אימהית כלפי גורים שאינם שלהן, אשר התבטאה בליקוקם ובבניית קן (כן, חולדות בונות קן) עבורם. מאוחר יותר הצליחו מדענים להראות כי במוחם של נברנים, שהם אחד מבעלי החיים היחידים המגדלים יחד - זכר ונקבה - את צאצאיהם, יש מספר רב יותר של קולטני אוקסיטוצין, בעיקר באזורים במוח שמעורבים בהתנהגות חברתית.
מחקרים שנערכו בהמשך על בני אדם, חיזקו את הממצאים. כך למשל, נמצא שלאנשים החווים קשיים בהתנהגות חברתית (רכישת חברים או יצירת קשרים זוגיים) יש רמות נמוכות יותר של אוקסיטוצין בדם מאשר לאנשים שאינם חווים קשיים כאלה. מחקרים נוספים אף גילו כי מתן אוקסיטוצין לאנשים מעלה את הנאמנות שלהם כלפי חבריהם ומשפחותיהם.
מחזק את הקשר בין הורים לילדיהם
הממצאים על הורים טריים מרתקים במיוחד. נמצא כי אצל אמהות, האוקסיטוצין מתחיל להפריש חומר פעיל כבר בזמן הלידה, ואצל אבות ההורמון מופרש כעבור שבוע מהלידה ומסייע בבניית הקשר עם הרך הנולד. יתרה מזו, נמצא כי הפרשת ההורמון מתרחשת גם אצל הורים מאמצים - שלושה שבועות מרגע הגעת הילדים ההורמון מתחיל לפעול אצל נשים וגברים כאחד. "להורמון הזה יש תפקיד גאוני בחיינו", אומרת כהן גנור, "כי הוא פועל דווקא במצבים קריטיים, שבהם רמת הסטרס עולה, ומסייע לנו להחזיק מעמד. מכיוון שעבור יילודים יש חשיבות רבה לנושא של התקשרות בטוחה בתחילת חייהם, ומאחר שהמוח שלהם גדל פי שלושה בשנה הראשונה, האוקסיטוצין תומך בהורים הטריים בהתמודדות עם הקשיים הרבים שמזמנת תקופה זו ומסייע להם להיות זמינים עבור התינוקות שלהם.
ד"ר סו קרטר, מנהלת מכון המוח באוניברסיטת אילינוי שבשיקגו, מתארת יפה את המצב: האוקסיטוצין מתערב בריקוד הדינמי אך העדין בין אהבה לפחד. הוא משרה תחושת ביטחון ועוזר לנו לווסת את התחושות ולהתמודד עם רמות הסטרס. בלעדיו, אם רק הפחד היה פועל, ההורים היו בורחים...".
מסייע לאוטיסטים ליצור קשר
גילוי ההשפעות המרגיעות של ההורמון, המעודדות קשרים חברתיים, הוביל חוקרים לכנותו גם בשם "ההורמון החברתי". השפעותיו בתחום זה מסייעות לנו להגביר תשומת לב לרמזים חברתיים סביבנו, בין שהם חיוביים ובין שהם שליליים, וגם להגברת הרצון שלנו ליצור קשר עם אנשים אחרים באופן אקטיבי. תובנה זו הובילה את המדע לערוך מחקרים על התנהגות אנשים שנמצאים על הרצף האוטיסטי, ונמצא כי רמות האוקסיטוצין בגופם נמוכות בהרבה מהנורמה.
המחקרים הראשונים שבדקו קשרים חברתיים אצל בעלי חיים נערכו על חולדות, ונמצא כי חולדות שנחסמה בגופם ספיגת האוקסיטוצין התקשו לזהות חולדות שהיו איתן באינטראקציה יומיומית. מחקרים קליניים שנערכו בהמשך הצביעו על שיפור בהתנהגות אצל אוטיסטים שקיבלו את ההורמון, אך לטווח קצר בלבד. עם זאת, תוצאות מחקר מהשנה האחרונה שבוצע באוניברסיטה הקתולית של לוון בבלגיה ופורסם בכתב העת
Molecular Autism, היו אופטימיות יותר. לפי המחקר, ההשפעות החיוביות בהתנהגות אצל אוטיסטים, שקיבלו את ההורמון באמצעות תרסיס אף במשך ארבעה שבועות, ניכרו עד שנה לאחר מכן וכללו בין היתר שיפור בתקשורת עם אחרים.
להתחבק כמה שיותר
המחקר בנושא השפעות האוקסיטוצין הולך ומתפתח. כיום כבר יודעים שהאפקט שלו משמעותי מאוד בשלבים שונים בחיים, ולכן גם פותחה תרופת אוקסיטוצין המוצעת בעיקר כתרסיס לאף. אך לדברי הפסיכולוגית הקלינית אסנת כהן גנור, השפעות התרופה אינן עקביות, ונטילתה כרוכה גם בסיכונים. "אני בעד להגביר את האופציות הטבעיות", היא מייעצת. "מגע גופני בין אנשים מגביר את הפרשת האוקסיטוצין. זה בא לידי ביטוי ברגע שמניחים יילוד על החזה של אמו לאחר הלידה, במהלך יחסי מין וגם בזמן חיבוק ממושך בין אנשים".
עוד 4 דברים שלא ידעתם על האוקסיטוצין
================================
1. יש לו "אח תאום", הרבה פחות מוכר - וזופרסין. שני ההורמונים מופרשים מאותו חלק במוח, הם נבדלים רק בשתי קבוצות של חומצות אמינו ולפעמים הם מתחרים על אותם מוליכים עצביים. לעומת האוקסיטוצין שמקדם תחושת ביטחון, סנכרון ויכולת להירגע, הווזופרסין מאפשר תנועה נינוחה והגנה אקטיבית.
2. מגביר קליטת אותות. מחקרים הראו כי האוקסיטוצין אמנם מגביר שיתוף פעולה בין אנשים, אך השפעתו רבה יותר כשהאנשים משתייכים לאותה קבוצה חברתית. מחקר של מכון ויצמן שפורסם ביוני האחרון, מצא כי האוקסיטוצין משמש מגבר לקליטת אותות חברתיים, אך הפרשנות לאותות אלה והתגובה ההתנהגותית הנלווית משתנות בהתאם להקשר החברתי.
3. עלול לגרום להשמנה. ממצאים שעלו ממחקרים בתחום הוכיחו כי בזמן שאנשים הסובלים מהשמנת יתר מביטים במזונות עתירי קלוריות, הורמון האוקסיטוצין שבגופם משבש את התקשורת בין אזורים שונים במוחם - בעיקר אזורים המעורבים במערכת החושים ובעיבוד קוגניטיבי ורגשי של האכילה - ועקב כך נפגעת השליטה בכמויות האוכל שהם צורכים.
4. מגביר נוסטלגיה. עבודות מחקר שנערכו בקרב קשישים, הראו כי התקופה שהם זוכרים בצורה המפורטת ביותר היא בגילאים 22-12. בתקופת חיים זו, שמכונה לכן במחקרים "גבעת הנוסטלגיה", מופרשת כמות גדולה יחסית של אוקסיטוצין, שגורמת לקיבוע זיכרונות של אירועים שונים. החוקרים מייחסים להפרשה המוגברת את יכולת המתבגרים לעזוב את בית הוריהם, גם ברמה הרגשית, ולדבוק בקבוצת חברים ואחר כך בבני זוג. הזיכרונות המקובעים מגבירים לצד זאת את התחושה הנוסטלגית, אפילו בהקשר של המוזיקה שהייתה אהובה עליהם בתקופה זו.
