אמא של מיכל התמוטטה בשיא מסיבת הזוגיות שלה - ונפטרה

במהלך האירוע המאושר של מיכל אייזן, אמה נעמי עברה אירוע בגזע המוח, פונתה לבית החולים ונפטרה כעבור יום וחצי. "החלפתי את הגלבייה הלבנה בבגדים שחורים"

מיכל אייזן. ""לא הבנתי איך ברגע אחד הכל מושלם, ושנייה  אחר כך אין לי אמא יותר" (צילום: אלי דסה)
מיכל אייזן. ""לא הבנתי איך ברגע אחד הכל מושלם, ושנייה אחר כך אין לי אמא יותר" (צילום: אלי דסה)

מיכל אייזן (56), בעלת משרד יחסי ציבור והפקת אירועים, בזוגיות שנייה, אמא לשניים (ועוד שלושה של בן הזוג), גרה בגליל העליון:

 

"לפני עשר שנים וחצי, כשהייתי בתהליך גירושים, חברה שלי החליטה שאני צריכה להכיר ידיד שלה בשם אוֹרי, אב לשלושה שהיה גם הוא בהליכים. אחרי שבועיים של שיחות טלפון קבענו להיפגש. חששנו שהקסם יתפוגג, אבל הפגישה הייתה מושלמת. המשכנו בקשר, ותוך כדי כך שנינו התגרשנו. אחרי שנה וחצי החלטנו לעשות מסיבת זוגיות שתִיתן רשמיות לקשר, ושמבחינתנו הייתה החתונה שלנו. בחרנו מלון בוטיק קטן בגליל, והזמנו את האנשים הכי חשובים לנו.

 

אמא שלי, נעמי כהן־חלפון, הייתה אז בת 76. אמנם הייתה לה סוכרת כל החיים, אבל היא הייתה במצב בריאותי טוב וחיה חיים פעילים ומלאים. היא הייתה אישה מאוד עוצמתית: בגיל 25 כבר ניהלה בית ספר, בגיל 52 יצאה לפנסיה מוקדמת, ובהמשך למדה רוסית והפכה לשליחה של הסוכנות היהודית באוקראינה. כשפרשה, בגיל 67, הצטרפה לפרויקט של סטיבן שפילברג וראיינה ניצולי שואה. לחתונה קנתה לעצמה שלוש מערכות לבוש. היא תכננה ליהנות מהערב הזה עד תום.

 

היום הגדול הגיע. לבשתי גלבייה לבנה. הרגשתי כמו נסיכה, והייתי מאושרת. לקראת רדת הערב האירוע התחיל, ובשמונה התחילה התוכנית האמנותית. אוֹרי נעמד מול כולם וסיפר במילים יפות למה הוא אוהב אותי. אחריו אמא שלי עלתה לברך. היה משהו בנוכחות החזקה שלה - כשהיא דיברה, העלים לא זזו. הייתה דממה. אחותי ואני ישבנו בצד וצחקנו: 'המנהלת עולה לדבר'. כשהיא בירכה אותנו, הרגשתי שהיא מתרגשת באמת, שהיא כולה שם בשבילי. כשסיימה, ניגשתי אליה, חיבקתי ונישקתי אותה.

 

האם נעמי כהן־חלפון ז"ל. "כשהיא בירכה אותנו, העלים לא זזו" (צילום: אלבום פרטי)
    האם נעמי כהן־חלפון ז"ל. "כשהיא בירכה אותנו, העלים לא זזו"(צילום: אלבום פרטי)

     

    הגיע תורי לדבר, אבל רציתי לתת מקום למילים שלה, אז ביקשתי מהדי־ג'יי לשים מוזיקה. פתאום אחותי באה אליי ואומרת 'אמא לא בסדר'. חשבנו שיש לה נפילת סוכר, אז ניסינו לתת לה שוקולד. היה נראה שהיא רוצה להגיד לנו משהו אבל לא מצליחה לדבר. פתאום כל הפנים שלה התעוותו, והבנו שמשהו ממש לא בסדר. הזמנו אמבולנס, ואחי והאחיין שלי נסעו איתה.

     

    מבחינתי, באותה שנייה החתונה הסתיימה, אבל החלטתי שאני לא עוצרת את המוזיקה. חשבתי שתכף אחי יעדכן אותי שהכל בסדר. אבל כשאמא הגיעה לבית החולים, התברר שמדובר באירוע בגזע המוח. לא סיפרו לי את זה באותו הרגע, כדי לא להרוס לי את הערב. כשאחי התקשר ואמר שהמצב קשה, המסיבה נעצרה ונהיה שקט. כל הלילה הייתי ערה.

    "אחרי שנגמרה השבעה, פתחנו את המזוודה של אמא, שנשארה סגורה מהמלון. מצאתי שם מעטפה עם צ'ק, מתנה לחתונה, ופתק שכתבה: 'אהבתי אלייך לא תיגמר לעולם'"

     

    רק בבוקר, כשהגעתי לבית החולים, אמרו לי מה האבחון. אמרו לנו 'יש לכם 72 שעות להיפרד ממנה'. הייתי בשוק. לא הבנתי איך זה יכול להיות שברגע אחד הכל מושלם, ושנייה אחר כך המסך יורד ואין לי אמא יותר, לעולם. הודענו לכולם שאמא ברגעיה האחרונים ושנודיע מתי הלוויה. כולם היו בהלם.

     

    אחרי יום וחצי בטיפול נמרץ הלכתי הביתה כדי לראות את הילדים. אחותי ואחי נשארו עם אמא, ואז הם התקשרו אליי שאבוא מהר. הגעתי כמה דקות אחרי שהיא נפטרה, וראיתי אותם יושבים לידה ומחזיקים לה את היד. מי שניסו לעודד אותי אמרו 'היא נפטרה כשראתה אותך הכי מאושרת'. להחליף את הגלבייה הלבנה בבגדים שחורים זו הייתה חוויה סוריאליסטית, הזויה, קשה. כל האנשים שהיו בחתונה היו גם בלוויה. בשבעה ישבתי כמו מומיה. בכלל לא זכרתי מי בא, הכל התערבב לי.

     

    אחרי שנגמרה השבעה, פתחנו את המזוודה של אמא, שנשארה סגורה מהמלון. מצאתי שם מעטפה עם צ'ק, מתנה לחתונה, ופתק שכתבה: 'אהבתי אלייך לא תיגמר לעולם'. המעטפה הזו, עם הצ'ק בתוכה, תלויה אצלי במשרד, מול העיניים שלי. בכל פעם שאני מרגישה קצת בדָאוּן, אני פותחת את המעטפה, קוראת ויודעת שהיא איתי.

    מאז, אורי ואני חוגגים את הזוגיות שלנו בתאריך שבו הכרנו ולא ביום החתונה. בשמונה השנים שחלפו עברו אצלי המון תחושות. גם כעס, עליה ועל עצמי: אם לא הייתי עושה את המסיבה הזו והיא לא הייתה כל כך מתרגשת, אולי כל זה לא היה קורה?

     

    שורה תחתונה: היום אני יודעת שהחיים שלי מתחלקים ללפני ואחרי היום הזה, לטוב ולרע. אני בוחרת להיאחז בטוב ולהמשיך הלאה".

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלה אוזן, סגנון: לירון שמעוני)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלה אוזן, סגנון: לירון שמעוני)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד