רגע לפני השנה החדשה, הושקה בימים אלה קולקציית קפסולה בשיתוף פעולה של אלישע אברז'ל עם ורדית סימני. הוא: מעצב אופנה בן 35, בוגר שנקר, שהציג בעבר על המסלול בשבוע האופנה בתל אביב. היא: בת 52 ואם לחמישה, המנהלת אורח חיים דתי ומחזיקה ברזומה של שיתופי פעולה עם שנקר ועם מעצבים מקומיים. קולקציית הקפסולה מציעה בגדי נשים המשלבים סגנון אלגנטי, אלמנטים ספורטיביים וגימורים באיכות גבוהה ומוקפדת. באירוע ההשקה שנערך בחנותו של אברז'ל, סיפר המעצב איך הכיר את סימני בתחילת דרכו, כשיצרה איתו קשר מיד בסיום לימודיו ומיהרה לטפס ארבע קומות של מדרגות על נעלי עקב כדי לחזות מקרוב בפריטים שיצר. "היא חלוצה", אמר בחיוך, "תמיד מגיעה ראשונה". לרגל ההשקה, יצאנו לגלות את סודות האופנה שלה.
ורדית סימני, איך נכנסת לתחום האופנה?
"כנראה שהקדמתי את זמני. למדתי סטיילינג לפני למעלה מ-25 שנה. בערבים העברתי הרצאות לחוגי נשים, בעידן שבו לא היה אונליין או היצע רב למידות גדולות, אבל תמיד טענתי שחוסר מביא ליצירתיות. במקביל, עבדתי כל השנים ב'עבודה מסודרת' במשרה מלאה. כשנולדו הילדים, החלטתי לעשות הפסקה בסטיילינג: בעשייה אבל לא בנטיית הלב.
"לפני מספר שנים, כשהילדים גדלו, חזרתי. רונן לוין, שהוא חבר ותיק ומרצה בכיר לאופנה בשנקר, הזמין אותי להיות ה'מוזה' של הסטודנטים שלו בקורס בתי אופנה בינלאומיים – קורס שמדבר על המתח שבין השראה ללקוחה דרך חקר של בתי אופנה בינלאומיים ועד יצירת קולקציה עתידית. עברתי עם הסטודנטים תהליך ועבודה משותפת מרתקת. במקביל ובמסגרת אהבתי למעצבים צעירים, והיכרותי איתם מסיום לימודיהם וכלקוחה – התבקשתי על ידי שתי מעצבות לצעוד בשבוע האופנה ואף להצטלם לקמפיין הכובעים של מאור צבר, שאני מעריצה את העבודות שלו ויש לי חלק נכבד מהן. בין לבין, אפילו השתתפתי בכמה שניות בקליפ 'ריקי לייק' של נטע ברזילי".
האם, לדעתך, יש הבדל בין עיסוק באופנה בגילאי 20 לעיסוק באופנה בגילאי 50?
"יש הבדל בגילאים שמתבטא בהרבה תחומים, וגם באופנה. המשפט 'העולם שייך לצעירים' עדיין תופס, אבל יש יתרון לתובנות שמגיעות עם הגיל. הבגרות מביאה איתה הסתכלות אחרת והאג'נדה משתנה מעט. אני חושבת שדווקא בגיל הבוגר, יש יותר פניות להתעסק ולהתמיד בדברים, ואין את הצורך לרוץ ממקום למקום, יש פחות רעשי רקע והסחות".
את מופיעה בתמונות של קולקציית הקפסולה וגם הצטלמת בעבר לקמפיינים נוספים וצעדת על המסלול בשבוע האופנה. האם את נהנית גם מהצד הזה של העיסוק באופנה?
"אני מאוד נהנית לצבור חוויות ולרגש את עצמי בכל דבר חדש. זה מהווה דוגמה להרבה נשים, לקום ולעשות דברים שהן אוהבות ולא היה להן זמן, או בחרו לוותר מסיבות כאלה ואחרות. יש הרבה העצמה נשית ביכולת לשלב עשייה מכמה תחומים, להתרגש מדברים חדשים ולהגשים חלומות, בכל גיל".
בשנים האחרונות רואים יותר נשים בגילאי 50 ומעלה בתחום האופנה, גם כדוגמניות. האם את חושבת שזה שינוי שימשיך ויוביל הרחבה של מודל היופי שפעם התמקד בצעירות?
"אני חושבת שאנחנו עדיין לא שם. יש שינוי, אבל הוא לא מספיק ויש למה לשאוף. בחלק מהפעמים הוא אפילו מרגיש לי מאולץ – סוג של סימון וי על משבצת. אבל כל שינוי הוא מבורך ושינוים גדולים לוקחים זמן, ומתחילים בחינוך. שם הייתי מייחלת לשינוי רב יותר".
האם את חושבת שדווקא בגיל מעט בוגר יותר, נשים מבינות טוב יותר את גופן ומה מתאים להן מבחינת אופנה?
"חד משמעית, כן. אני לא בטוחה שהמילה 'מבינות' מדויקת. אני חושבת שבגיל מבוגר אנחנו מתייחסות להבנה הזאת יותר ברצינות ושמות דגשים אחרים ולא מתפשרות על בדים ואיכות. אני רואה אצל הבנות שלי, שהמוטו הוא כמה שיותר מעודכן, כמה שיותר בכמות. עידן השפע לא עושה חסד מהבחינה הזאת בחלק מהמובנים. השיח של קיימות, ייצור איכותי ובגדים על זמניים לא מדבר אל הצעירות. אני חושבת שבגילאי 45+, יש איזו תובנה שאפשר לבנות מלתחה נכונה על בגדים איכותיים ומחמיאים בלי להיות נתון לכל גחמה או טרנד שמבליחים לרגע, בלי לוותר על להיות מעודכנת ולהתלבש בסטייל".
מה, לדעתך, נשים מחפשות כשהן בוחרות בגדים?
"בסופו של יום, כולנו רוצות להרגיש יפות. נשים מחפשות בגדים שיחמיאו, שיהיו שימושיים לאורך זמן. בגיל צעיר, אורך חיי הבגד לא משחק תפקיד, אבל בגיל מבוגר יותר – בהחלט כן. אנחנו משקיעות יותר מחשבה וכסף בבגד, הגוף משתנה ואנחנו רוצות בגד שנרגיש בו טוב וישמש אותנו לשילובים שונים ולא יהיה חד פעמי".
האם אורח החיים הדתי משפיע על בחירות האופנה שלך?
"לא. אורח החיים הדתי שלי מתאים לתפיסה שלי את הגוף הנשי והכבוד שאני רוחשת לו ולעצמי. אני לא דתייה 'מלידה'. התחתנתי עם בחור דתי ואני 'דתייה מבחירה'. אני חושבת שבחורה שמכבדת את עצמה – צריכה לחשוף את עצמה במידה ולא מתוך איסור דתי, אלא מתוך כבוד לעצמה. דרך אגב, כל בתי האופנה הגדולים בעולם מייצרים אופנה לא חשופה ומלאת יופי וסטייל, ואף אחד לא מחבר אותם עם דת".
איזה פריטים את מרגישה שחסרים בתחום האופנה לנשים?
"דעתי פה מורכבת. מצד אחד, יש שפע עצום שיוצר בלבול. עם זאת, אני חושבת שההיצע של בגדי קז'ואל איכותיים ברמת גימור של בית אופנה – ולא בייצור המוני – עם אמירה אופנתית אחרת וייחוד, הוא מצומצם יחסית. מתוך זה גם נוצרה קולקציית הקפסולה עם אלישע".
איך נוצר הקשר ביניכם, שהוביל לקולקציית הקפסולה החדשה?
"ההיכרות עם אלישע נוצרה בסיום הלימודים שלו. התלהבתי מפרויקט הגמר שלו ונפגשנו כי רציתי להכיר ולשמוע על ההשראות לפרויקט. התחלתי כלקוחה, שהפכה לחברה. מתוך שיח על הבגדים, נולדה חברות והערכה הדדית, שהביאה אותו לצלם אותי לקולקציית החורף ב-2018, שנמכרה בעיקר בחו"ל. לשיטתי, לכל אחת צריך להיות בגד שלו. מכאן התחיל הרעיון, שכנראה בא בטיימינג נכון, אחרי חמש שנות עשייה שלו בעיקר לחו"ל. החלטנו לשלב כוחות ולייצר קולקציה קטנה, נכונה מבחינת בדים וצבעים, ובלתי מתפשרת מבחינת איכות".
מה נקודות החיבור וההשקפה המשותפת ביניכם?
"שנינו רואים אופנה כחלק מתרבות. אופנה היא לא סתם בגדים לכיסוי הגוף. יש מי שמייצרים בגדים ויש מי שעושה אופנה. אלישע עושה אופנה. השיח בינינו על אופנה הוא נקודת החיבור הראשונה. השיח הזה חוצה מגדר, גיל, אורח חיים. מבחינת שנינו, החיבור שלנו מאוד טבעי. זה לא משנה בכלל שהוא תל אביבי צעיר בן 35 ואני דתייה בת 52 – אין לזה שום משמעות כשמדברים ועושים אופנה. להפך, זה היופי".
איזה עקרונות הנחו אתכם ביצירת קולקציית הקפסולה החדשה ואיך התנהל תהליך העבודה יחד?
"העיקרון היה שבעידן של קפסולות, הכיוון הוא קולקציית קפסולה שבה מספר פריטים קטן ואיכותי. הבסיס לדגמים הוא 'קולקציית האם' של אלישע, אבל בתהליך העבודה נעשו שינויים והתאמות לנוף הישראלי מבחינת בדים, כמות החיבורים בין החלקים ומנעד הצבעים. החלטנו יחד על כמות השמלות, החצאיות והחולצות, והיה חשוב לנו להקפיד על קו מחבר בין כולם. הפריטים בקולקציה 'מדברים' אחד עם השני. הם לא אוסף אקראי של פריטים. ההשראות לקולקציה באות לידי ביטוי בכל פריט. הפריטים כולם נתפרים בבית האופנה של אלישע בתל אביב ותהליך העבודה כלל חשיבה על מידות, שילובי צבעים, מדידות וניסיונות – עד התוצאה הסופית. מאחר שהקולקציה מיוצרת בבית האופנה עצמו ונמכרת בתל אביב (לילינבלום 20) ואונליין – כל פריט שייגמר יוכל להיות מיוצר שוב תוך מספר ימים מועט. זה יתרון נוסף של בית אופנה".
איזה פריטים יש בקולקציה ולמי הם מיועדים?
"קהל היעד הוא נשים בנות 45-40 פלוס, שאוהבות אופנה ייחודית, נצחית, איכותית, קז'ואל אבל עם טוויסט. בקולקציה יש שמלות, חצאיות, חולצות, מכנסיים וז'קט במחירים של 1,900-800 שקל".
האם את מאמינה שהקורונה תשנה את הרגלי הצריכה שלנו ותוביל לצריכה מתונה יותר והתמקדות במעצבים מקומיים?
"הלוואי. לצערי, בעניין הזה אני קטנת אמונה. אני חושבת שהשינויים בעקבות הקורונה יבואו לידי ביטוי פחות בתחום האופנה. כל עוד יש מי שמייצר כמויות במחירים שווים לכל נפש – בעידן בו האונליין פורח – לא קל למעצבים ישראלים שמייצרים בארץ בעלות גבוהה. אני כן תולה תקוות בנשים כמוני. נשים שמבינות שקנייה רגשית היא כמו אכילה רגשית. נשים שקונות בצורה מושכלת לפי צורך ודיוק, ולא כי זה 'יום האם' או 'יש מבצע'. אני בהחלט מאמינה בבנות הגיל שלי".
האם יש פריט אחד שאת ממליצה שלכל אישה יהיה במלתחה, או שזה משתנה מאישה לאישה?
"אני הכי ממליצה לכל אחת לאסוף לעצמה פריטים שהיא מרגישה בהם יפה, כי בגד הוא חוויה. כשמישהי מרגישה טוב, היא נראית טוב".
ומה גילינו על מור ממן מול המראה בביתה?
