לא כך דמיינה כוכבת הילדים מיכל ויצמן (37) את חופשת הלידה לאחר לידת בתה החמישית אלי. בחודש התשיעי להריונה היא עוד פיזזה על במת הפסטיגל, ותכננה לחזור להופיע כבר בפורים. היומן שלה היה מלא, אבל אז באה הקורונה. "קיבלתי חופשת לידה בכפייה", היא צוחקת. "בהתחלה נהניתי, הייתי עם הקטנטונת, הינקתי, יש לי חמישה ילדים ומשעמם לא היה לי, אבל אני לא יכולה בלי במה".
אלי נולדה בשש בבוקר בבית החולים איכילוב, וכבר באותו ערב מיכל העלתה לאינסטגרם תמונה שלה, ביחד עם בעלה ניר ויצמן, נדל"ניסט ומלונאי, מבעלי רשת מלונות "בראון", מבלים במסעדת "טוטו", מה שגרר ביקורת ברשתות החברתיות. היא צפתה את התגובות, אבל לדבריה זה לא הזיז לה.
"תמיד יהיה לאנשים מה להגיד, אז למה להתייחס?", היא אומרת. "הביקורת היחידה שאני מוכנה לקבל היא מבעלי ומהילדים שלי. כל השאר פחות רלוונטיים. למשל, אני מלבישה את התאומים תמיד אותו הדבר, זו השריטה שלי. אין פעם שאני מעלה תמונה שלהם שלא יסבירו לי למה זה לא טוב להלביש תאומים אותו הדבר. אולי די, מה אכפת לכם?"
מיכל וניר גרים בקומות 23-22 באחד ממגדלי היוקרה היותר יוקרתיים בתל־אביב, ומגדלים חמישה ילדים: יולי (12), ליאו (11), ריף וריי (שנתיים וחצי) ואלי (חצי שנה). "ניר מוכשר כמעט בכל פרמטר, יש לו את זה, עשיתי בחירה טובה נראה לי", היא אומרת.
ניר: "אין אישה בעולם כמו מיכל".
ועדיין לקח לך שבע שנים להציע לה נישואים.
מיכל: "ולא תגידי שלא לחצתי. מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להתחתן ולהיות אמא".
ניר: "היא הייתה מתנהגת כמו ילדה קטנה, ואני בעצמי הייתי עוד ילד. התבגרנו ביחד. גם כשהתחתנו, לא היינו בשלים לחתונה".
מיכל: "אשמח שתדבר בשם עצמך".
ניר: "בשם עצמי אני אומר שאם זה היה תלוי בי, לא הייתי נשוי ובטח שלא היו לי ילדים עד היום. היא הובילה את כל המהלכים, ועשתה את זה יפה. מתוחכם. לעשות ילדים בגיל צעיר זה רק יתרונות, כמובן אם יש לך כסף לממן את זה".
מיכל: "אחרי שהתחלנו לצאת פתאום שמתי לב שהבנאדם חי הפוך, לא יום ולא לילה, וזה לא האבא שאני רוצה לילדים שלי. אמרתי לו 'הלו, מה נסגר איתך?' והוא ענה: 'סליחה, מה קורה עם ההשתלטות הזאת?' שכנעתי אותו ללכת ללמוד משפטים, מילאתי בשבילו את כל הטפסים. אחרי שנתיים אמרתי לו 'אז מה קורה עם חתונה?', והוא אמר 'באיזה קטע את רוצה שנתחתן? אני עוד סטודנט'. שתקתי עוד שנתיים, וכשהוא סיים ללמוד אמרתי 'נו, מה קורה?', אז הוא ענה: 'עכשיו? כשאני בסטאז'?' אחרי שנה של סטאז' הוא אמר: 'יש מבחני לשכה', ואחרי שעבר את המבחן, הוא אמר 'אני מחפש עבודה, הלחץ הזה לא מתאים'. אמרתי 'ככה? אז זה נגמר'. הייתה לי אסטרטגיה, רציתי להבטיח את מקומי. הוא היה בהלם, חזר אחרי חודש עם טבעת ואני בכיתי מרוב אושר, אז הוא אמר: 'אל תתרגשי, זה לא יקרה בשנה הקרובה'. אחרי שנה התחתנו בגן אורנים, ויום אחרי החתונה גיליתי שאני בהיריון".
באיזה שלב עלה הסכם הממון לדיון?
מיכל: "איזה דיון? לא היה דיון. כמה ימים לפני החתונה הגיע שליח עם מעטפה חומה, ובפנים הסכם נישואים בגודל של אנציקלופדיה, אין סעיף שהם פספסו. הלכתי לעורך דין להתייעץ, עשינו שינויים והתאמות ובסוף סיימנו עם חיוך. יכולתי לפוצץ הכל אבל רציתי להתחתן איתו, לא עם הכסף שלו. מבחינתי זה שיש לו היום, מחר יכול להיות שלא יהיה לו כלום. אני חושבת שכל זוג צריך לעשות הסכם כזה לפני הנישואים, כי היום כל זוג שלישי מתגרש והקורבנות הם הילדים".
אתם מנהלים חשבון משותף?
"יש לנו חשבון משותף של הבית, וחוץ מזה אנחנו מנהלים שני חשבונות נפרדים, מה ששלי שלי ומה ששלו שלו. כשקנינו את הבית שאנחנו גרים בו היום, כל אחד שילם את החלק שלו".
מה הסוד לזוגיות המוצלחת?
"הנוסחה שניר המציא ועובדת לנו מצוין: 'תחיי את החיים שלך ואני את החיים שלי, תגשימי את החלומות שלך ואני אגשים את שלי'. וזה וואו. כל אחד בעולם שלו, אנחנו לא מערבבים".
ניר, לך יש תפקידים בבית?
ניר: "בגדול התפקיד שלי זה לא להפריע".
מיכל: "בדיוק. יצא מזה יפה. התשובה היא לא".
ניר: "יש לה עזרה, יש מטפלת, מנקה ועוזרת שישנה בבית, אבל היא מנהלת את הבית למופת".
מיכל: "גם בתקופות מטורפות בעבודה, הבית מתוקתק. גדלתי ככה, זה הדי־אן־איי שלי. בגיל 12 הייתי חוזרת מבית הספר, אמא שלי הייתה הולכת לנוח ואני הייתי מנקה את השולחן ואת הכלים של ארוחת הצהריים. זה מושרש בי, וככה אני מגדלת גם את הילדים שלי. חשוב לי שהם לא יהיו פרזיטים ושיעריכו את העבודה הקשה של אבא ואמא. הם לא מקבלים כל מה שהם רוצים, יש להם חובות".
איזה חובות?
ניר: "החובות שלהם זה ללמוד, ולימודים אצלנו זה ערך עליון. יולי וליאו דוברים כמה שפות. יולי מדברת אנגלית שוטפת במבטא אמריקאי, יש לה רוסית מאוד טובה ועוד כמה שפות חצי־חצי. הייתה להם מטפלת רוסייה שדיברה איתם רוסית וצ'יק־צ'ק הם תפסו את השפה".
מיכל: "מצאתי בהרצליה חוגי העשרה ברוסית ורשמתי את יולי, ואז היא נכנסה לגן באנגלית. גיליתי שיש להם כישרון לשפות אז שלחנו אותם לבית הספר האמריקאי באבן־יהודה".
ניר: "לליאו לא היה כיף שם אז העברנו אותו לכפר הירוק, רק יולי נשארה. בגדול, מערכת החינוך הישראלית לא מכינה מספיק טוב את התלמידים לעתיד. גם את התאומים רשמנו לגן רוסי, זה חינוך אחר לגמרי".
הילדים היו מתוכננים?
ניר: "חוץ מהבת הקטנה. עד כמה שאני יודע. לטענתה".
מיכל: "יש פער של תשע שנים בין שני הגדולים ובין שלושת הקטנים. זה לא סתם. הוא רצה להסתפק בשניים ואני לא ויתרתי. נקלענו למשבר והלכנו לטיפול זוגי כי הוא לא הבין את הטרפת הזאת לילדים. 'יש לך שניים, מה את עוד רוצה?'"
יהיו עוד?
מיכל: "בטח. ילדים זה הנס הכי גדול שיכול לקרות לבן אדם. הגענו להסכם שבגיל 40 מותר לי לעשות עוד אחד. נראה, אולי זה יקרה לפני".
ניר: "למה, חמישה ילדים זה לא מכובד?"
מיכל: "גם ילד אחד זה מכובד, תלוי למי. מבחינתי כן ירבו. גם מה אכפת לך? אתה חוזר הביתה בערב והכל מתוקתק, הילדים שמחים, אתה מגשים את החלומות שלך, אני לא מציקה לך ולא משגעת אותך, יש לנו את הזוגיות הכי יפה שאפשר לחלום עליה, אז למה לא?"
- הראיון המלא על מיכל וניר ויצמן בגיליון לאשה החדש, עכשיו בדוכנים
