מיכל אברהמי, 50, מאפרת ובעלת מכללה לאיפור, גרושה ואם לשלוש בנות, בזוגיות שנייה, גרה בהרצליה:
נולדתי ליעל קורן, דוגמנית שנבחרה כ'מלכת המים' מטעם עיתון 'העולם הזה', ולרמי קזרא, פלמ"חניק, ממייסדי המדינה וממקימי תנועת מולדת. אבא שלי היה אחד החתיכים ההורסים בארץ, שגם שיחק בסרט 'באין מולדת' עם שושנה דמארי. הוא ואמי הכירו במחלקת התיירות של אגד בתל־אביב, שהוא ניהל בזמנו. הם היו יחד בטעות. הם הסתנוורו אחד מהשנייה, אבל לא התאימו.
כשהייתי בת כמה חודשים עברנו לניו־יורק בעקבות שליחות של אבי, וכשהייתי בת שלוש הם החליטו להיפרד. נשארתי לגור עם אמא, והתחיל ביניהם סכסוך מכוער על המשמורת, שנמשך שש שנים. אף אחד מהם לא היה מוכן לוותר עליי.
כשהייתי בת שש חזרנו לארץ והסכסוך עבר לפסים משפטיים. במהלך המשפט נשארתי אצל אמא, אבל היא הייתה מאוד קרייריסטית, ורוב הזמן הייתי עם סבתא שלי, שהייתה לה מספרה בדן אכדיה במשך 55 שנה, ממש גדלתי שם. הייתי סוג של ילדת מפתח ורציתי בית, חום ואהבה. אבא שלי היה מגיע כל יום לראות אותי, הוא היה מוכן לעשות הכל בשביל להיות איתי.
בגיל תשע הגעתי בעצמי לבית המשפט, ונשאלתי על ידי השופט היכן אני רוצה לגור, אצל אמא או אבא. למיטב ידיעתי, הייתי הילדה הראשונה בתולדות המדינה שעמדה בסיטואציה כזו. לא הייתה לי שום התלבטות. כל שנות ילדותי היה לי זמן לחשוב על זה. היה לי רצון עז לעבור לגור עם אבא, וזה מה שבחרתי. אני זוכרת שהשופט שאל אותי מה הסיבה ועניתי 'אני אוהבת את אבא וטוב לי אצלו'. דיברתי עם השופט בשיא הביטחון, הוא נדהם ואמר 'לא ראיתי ילדה כזאת בחיים שלי'. כשהוא פסק לטובת אבא שלי, אמא שלי פרצה בבכי.
בשלב הזה אבי כבר היה נשוי לאשתו השנייה, סימה. הם עד היום ביחד, והיא גידלה אותי באהבה. הקשר ביני ובין אמי היה על הפנים כל החיים. אנחנו לא מסתדרות לדקה ואם אנחנו ביחד כמה שעות יש פיצוצים. היא כיום אמנית וחיה בארצות־הברית, ואין לי הרבה קשר איתה. היא דאגה להזכיר לי ומזכירה לי עד עצם היום הזה את ההחלטה שלקחתי.
כשהייתי נערה התחלתי לעבוד כדוגמנית. תמי בן עמי בכבודה ובעצמה לימדה אותי לצעוד על המסלול, כשעשינו ביחד תצוגה של 'גוטקס'. המומחיות שלי הייתה הלבשה תחתונה, כדוגמנית כמעט לא ראו אותי עם בגדים. עשיתי גם קטלוג בעירום למוצרי טיפוח לגבר של פלאטו שרון. אבא שלי והחבר שלי אז לא אהבו את מה שאני עושה. אבא שלי התפרץ יום אחד לסטודיו שבו הצטלמתי ועשה בלגן, והחבר שלי התפרץ פעם לבית של צלם אופנה והרביץ לו באמצע הצילומים. בסופו של דבר נכנעתי ופרשתי.
את בעלי לשעבר, הקבלן יואל אברהמי, הכרתי כשהוא בנה פרויקט ליד הבית של אבא שלי. תוך שבעה חודשים כבר היינו מתחת לחופה. אחרי 16 שנה נגמרה האהבה. הבת הגדולה שלי אמרה לי 'אמא, אני מתחננת שתתגרשי מאבא, אתם לא מתאימים', ואני אמרתי לעצמי 'אם הילדה מבקשת, מה עוד נשאר?' הגירושים שלי היו קלים, כי למדתי לקח מההורים שלי. ויתרתי הרבה רק כדי שישחרר.
תמיד נמשכתי לאיפור, ובשלב מסוים נסעתי ללמוד איפור מקצועי וקוסמטיקה רפואית בניו־יורק. כשחזרתי לישראל התחלתי לעבוד כמאפרת בטלוויזיה, איפרתי בסדרות ובתוכניות והייתה לי פינה בתוכנית של נעמה קסרי. במקביל, הייתי במשך 15 שנה המאפרת הראשית של חברת איל מקיאג'.
את זיו, בן זוגי, הכרתי דרך חברים לפני עשר שנים. לפני חמש שנים הקמנו ביחד את 'המכללה לאיפור מקצועי של מיכל אברהמי', והוצאנו ליין של מוצרי איפור שמותאם לאקלים הישראלי. יש בינינו הפרדת כוחות ברורה: הוא המנכ"ל ואני מנהלת הקורסים. יש לנו קורס למאפרות מקצועיות וגם לנשים שרוצות להתאפר נכון יותר. זיו מאזן ומשלים אותי. כל מי שאני היום זה בזכותו.
שורה תחתונה: אם אתם לא קמים בבוקר עם חיוך, כנראה שאתם לא במקום הנכון".
