הרבה סקופים רשומים על שמו של אלמוג בוקר, כתב הדרום של חדשות 13, אבל מאז שחשף את פרשת הקטינות והכדורגלנים עומר אצילי ודור מיכה, שעל פי החשד "בעלו אותן בהסכמה", מצא עצמו הכתב המוערך והפופולרי בעמדה שלא הכיר עד כה. לראשונה בחייו נתקל בתגובות קשות מצד צופים וקולגות.
"כתבו לי שפגעתי בקטינות, והיו כאלה שכתבו שפגעתי בכדורגלנים כי אני אוהד הפועל באר־שבע", הוא מתקומם. "היו גם איומים של ממש, כתבו לי שאשלם על מה שעשיתי. אבל אין בי חרטה. אני לא חשפתי אף אחד, חשפתי תופעה. יש פה דפוס פעולה של כדורגלנים וידוענים אחרים שצדים את הבנות האלה באינסטגרם, וחשוב שהם יבינו שיש להם הרבה מה להפסיד ומעט מאוד להרוויח".
לא רק צופים מן המניין ביקרו אותו בחריפות, היו גם אנשי תקשורת שלא התלהבו מהסקופ, למשל, ינון מגל שלגלג עליו בטוויטר: "כמה צדקנות, כמה צביעות. אלמוגוש, מה קרה? אתה עכשיו ממחלק המוסר?? נגמרו הרקטות והבלונים?"
בוקר עצמו בחר לענות לכל מתקיפיו בפייסבוק: "הדילמה הכי גדולה הייתה אם הפרסום יגרום לנערות האלה יותר נזק מתועלת. ולא, אני לא מצטער. פרסום הסיפור הזה הציל אותן, ולא פחות חשוב מזה הוא הציל נערות רבות אחרות. זה לא סיפור נקודתי, זאת תופעה, ולא, הבנות האלה לא צדות את הגברים. הגברים, שנושקים לגיל 30, ניצלו את הנערות האלה, את תמימותן, את רצונן להיות ליד אנשים מפורסמים. אם זה פלילי, את זה תקבע המשטרה, אבל עכשיו זה הזמן שלנו, כחברה, להוקיע את מעשה הנבלה הזה".
זה ייגמר בהרשעה?
"אני לא יודע, ואני אגב לא בטוח שהבנות אומרות את כל האמת, כי גם להן קשה. מדקדקים איתי אם זה 15 וחצי או רבע ל־17, אבל מבחינתי זה לא משנה. גם אם הן לא היו קטינות על פי חוק, יש מוסר ויש ערכים. אם הסיפור הזה יגרום לכל מיני ידוענים לחשוב פעמיים, זה היה שווה".
אילת (39), אשתו של אלמוג, עורכת דין ברשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, שכבר הייתה עדה לסקופים רבים של בעלה, לא תיארה לעצמה איך הסיפור הזה יתגלגל. "אני מודה שלא שיערתי לאיזה ממדים זה יתפתח", היא אומרת. "אלמוג קיבל הרבה הודעות משמיצות ומאיימות, והיו לילות לא פשוטים. כאמא, כאישה ובכלל כבן אדם, הזדעזעתי מהסיפור הזה, כל כולו ניצול חמור של מעמד, כסף וכוח. גם אם משפטית, על פניו, לא נעברה עבירה ביודעין, מוסרית מדובר בהתנהגות בזויה שאין לה שום מקום".
אלמוג התייעץ איתך לפני הפרסום?
"הוא לא התייעץ, אבל שיתף בפרטים מסוימים. עוד לפני הפרסום הוא דאג לוודא שאנשי מקצוע יתמכו בבנות. אני ערה לטענות נגד החשיפה של הבנות ברשתות החברתיות, אבל מי שפגע בהן זה לא אלמוג, אלא מבקשי רעתן שפרסמו את שמותיהן וכתובותיהן. בסופו של דבר החשיפה תציל הרבה נשים וילדות אחרות".
דחפתי את עצמי לטלוויזיה
הריאיון איתם מתקיים בביתם היפה שבקיבוץ זיקים, שם הם מתגוררים בתשע השנים האחרונות. שלושת ילדיהם, אמרי (תשע) והתאומים עומר ועילי (שש וחצי) נמצאים בבית. בית ספרם נסגר בגלל מקרה של קורונה והתאומים נהנים מבריכת גיגית בחצר.
בוקר (41) נולד וגדל בבאר־שבע, בנם של סוכן ביטוח ועובדת בדואר. דודו, שמעון בוקר, הוא סגן ראש עיריית באר־שבע מטעם הליכוד וגם הוריו הם אנשי ליכוד. "אבל אף אחד לא יודע למי הצבעתי בבחירות", הוא מדגיש, "גם לא הילדים שלי. ברור שיש לי דעות פוליטיות, אבל כתבי חדשות צריכים לשמור את הדעות שלהם לעצמם", הוא אומר.
אחרי שירות צבאי בשריון למד תקשורת במכללה האקדמית ספיר, ולפרנסתו עבד כמנהל משמרת בפלאפון. את הקריירה העיתונאית החל ככתב מוניציפלי בעיתון "זמן הנגב", לאחר שהכיר את העורך דאז, אמיר בוחבוט, במכללה.
ב־2005 עבר בוקר לרדיו דרום ככתב ובהמשך מונה למנהל מחלקת החדשות. אחרי שנתיים עבר למגרש הארצי, ככתב לענייני חבל לכיש במעריב. באותה שנה הצליח להשתחל לחברת החדשות של ערוץ 10 ככתב בדרום. "יש סוג של תקרת זכוכית למי שבא מהפריפריה ללב התקשורת הישראלית", הוא אומר, "יש מסלול עוקף ליוצאי גלי צה"ל, שתמיד ישיגו אותך בסיבוב".
אז איך הצלחת להתברג בטלוויזיה?
"דחפתי את עצמי לשם, אפילו נפגשתי עם אחד הסמנכ"לים של חברת החדשות, ואמרתי לו שזה החלום שלי. כשהכתבת בדרום עזבה, השם שלי עלה".
מה הייתה הכתבה הראשונה ששידרת?
"סיפור מטורף, על כך שסלקום לא מוכנים לפתוח סניף בשדרות. זה פתח את המהדורה בשמונה, ובשמונה וחצי מי שהיה אז מנכ"ל סלקום, עמוס שפירא, הגיע מתנשף לאולפן כדי להתנצל בשידור. זו בהחלט הייתה התחלה טובה".
אילת בוקר נולדה באילת, ומכאן שמה. היא הצעירה מבין שלושת ילדיהם של אריק וטובה, זוג מורים. כשהייתה בת שמונה חודשים המשפחה חזרה למושב תקומה בנגב.
16 שנה הם ביחד. כשנפגשו במסיבת יום הולדת של חבר משותף, אילת הייתה סטודנטית להיסטוריה שעבדה בסלקום. בהמשך עשתה תואר שני במשפטים ללא משפטנים, התאהבה בתחום והחליטה לעשות גם תואר ראשון במשפטים במכללת נתניה, ולהפוך לעורכת דין ("אילת היא גוגל מהלך", מעיד אלמוג, "יש לנו ייעוץ משפטי במערכת, אבל לא פעם אני משתמש גם בידע המקצועי שלה").
אז מה בדיוק קרה במסיבה שבה נפגשתם?
אלמוג: "היא ראתה מישהי שבאה להתחיל איתי, הזיזה אותה הצדה והתיישבה לידי".
אילת: "לא הזזתי אותה, אבל כן התחלתי איתו. אני לא אחת שמתחילה, בחיים לא הייתי כזאת, פשוט כמה ימים לפני כן בת דודה שלי סיפרה לי שהיא נדלקה על מישהו בקומזיץ ולא עשתה עם זה שום דבר ואחר כך התבאסה. הפנמתי את המסר, וכשראיתי את אלמוג החלטתי לעשות את הצעד. אחר כך הוא הקפיץ אותי הביתה וגרמתי לו להזמין אותי לסרט, למרות שאז היה לו שיער ארוך וזה ממש לא היה הסגנון שלי".
מה היה בו שמשך אותך?
"אנשים לא יודעים כמה הוא מצחיק".
מעניין שלא אמרת כלום על העיניים.
"טוב, גם זה. לא מכחישה".
אלמוג, איך זה נראה מהצד שלך?
"חמוד מאוד. למחרת, בדייט הראשון, כשישבנו במסעדת 'ניו יורק ניו יורק' בבאר־שבע - אני עם התלושים מפלאפון והיא עם התלושים מסלקום, אמרתי לה שאני רוצה שיירשם בפרוטוקול שהיא התחילה איתי".
לפני 14 שנים נישאו. תחילה גרו בבאר־שבע, בהמשך התגוררו אצל הוריה במושב כדי לחסוך כסף לדירה, ולפני תשע שנים סיימו את בניית ביתם בהרחבה של קיבוץ זיקים. "חברים שבנו פה, הזמינו אותנו באיזו שבת ואילת התאהבה", הוא מספר.
אילת: "אילת לא התאהבה, אילת השתכנעה".
מה קסם לכם?
אלמוג: "עמדנו על גג של בית וראינו את הים. אחר כך הכרנו את המשפחות הצעירות, והקהילתיות קסמה לנו. זיקים הוא קיבוץ לא מופרט, ונוצרה מערכת יחסים טובה בין ההרחבה לקיבוץ. אנחנו לוקחים חלק בכל הפעילויות של הקיבוץ, אוכלים מדי פעם בחדר האוכל, הילדים מתים על השניצל של יום שישי. בעבודה כמו שלי, קורה די הרבה שאני נתקע בשטח ולא מצליח להגיע בארבע להוציא מהגן, ותמיד יש מי שעוזר. פעם, למשל, הייתה מתוכננת בשדרות שיחה עם מי שהיה אז שר הביטחון, נפתלי בנט. בשלוש וחצי הוא עוד לא הגיע ואני עוד משכנע את עצמי שאספיק להיות בשיחה, לנסוע 20 דקות לזיקים ולהגיע ברבע לארבע לגן. זה כמובן לא קרה, אי־אפשר להמעיט בחשיבות של הקהילה ברגעים כאלה".
דיווחים תוך כדי גיהוץ
השבוע מלאו שש שנים למבצע צוק איתן, שהפך את בוקר מכתב פריפריה לכוכב. העובדה שהוא לא רק משדר מהשטח אלא גם גר שם העלתה את הפופולריות שלו, עד כדי כך שגיא פינס תיעד אותו מצליח לדווח בזמן אמת על נפילות ומגהץ לעצמו חולצה בו־זמנית. "היו לי בצוק איתן עשרות שעות שידור ולילות ארוכים ללא שינה, וכל מה שזוכרים לי מהמבצע הזה, זה את הגיהוץ", הוא צוחק. "בכל מקום שהגעתי אליו נשים היו אומרות לי 'בוא תגהץ לי' וגברים היו מתלוננים שסיבכתי אותם".
אילת: "הוא מגהץ גם את הבגדים שלי, אני בקושי יודעת לתפעל את המגהץ".
בוקר, שזכה לפני שנה בפרס העיתונאי המצטיין לשנת 2019 מטעם איגוד דוברי הרשויות המקומיות (יחד עם המתחרה מחדשות 12, תמיר סטיינמן), חתום על לא מעט סקופים, שהשפיעו על סדר היום הציבורי. בין היתר, הוא מי שחשף לראשונה את פרשת ההטרדות המיניות של ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, שהובילה להתפטרותו והרשעתו, וגם את פרשת רונאל פישר החשוד בקבלה לכאורה של שוחד (150 אלף דולר) לעיני המצלמות מאלון חסן, לשעבר ראש ועד עובדי נמל אשדוד. בוקר הוא גם מי שדיווח לראשונה על מרד החיילות בבסיס זיקים, שהוביל לסגירת בסיס הטירונים. אחד הסיפורים המדוברים שלו לאחרונה הוא הסרטון שבו כוכב הילדים רוי בוי (רועי עוז) מציע לילדיו "להאכיל בדואים".
איך הגעת לסיפור הזה?
"צעיר בדואי העלה אותו לפייסבוק ומישהו שלח לי. בהתחלה זה לא נראה כמו חומר נפץ, אפילו התלבטתי אם לפרסם אותו כי התמונות נראו לי קצת ישנות. אמנם לא ידעתי שזה צולם לפני חמש שנים, אבל ראיתי שזה ישן כי הם לבשו בגדי חורף. בסופו של דבר החלטתי לפרסם, כי המילים שיצאו לאבא הזה מהפה היו כל כך קשות, שהבנתי שיש לסרטון ערך עיתונאי מסוים".
כשפרסמת את הסרטון לא ידעת שמדובר בכוכב ילדים?
"לא ידענו מי המשפחה, לכן טשטשנו את הפרצופים. שעתיים אחרי הפרסום קיבלתי טלפון ממישהי שאני מכיר, שאמרה שהיא מזהה את רוי בוי לפי הקול ולפי הצמיד. כשפרסמתי לא ידעתי שזה הוא. בדקתי עם חברים שמכירים אותו ובפייסבוק שלו, ואכן זה היה הוא. די מהר הוא פרסם התנצלות".
אתה מקבל את ההתנצלות שלו?
"אני לא חושב שזה תפקידי לקבל או לא לקבל את ההתנצלות. זאת גדולה להודות בטעות וטוב שהוא התנצל, אבל לדעתי הוא היה צריך ללכת למשפחה של הילדים האלה ולהתנצל בפניהם אישית. ברור לכולנו שהבעיה יותר רחבה מהסרטון הזה, אז לדעתי טוב יעשה אם יירתם עכשיו לפרויקט חינוכי משותף לילדים בדואים ויהודים, ואז אפשר יהיה להפיק משהו חיובי מהפרשה העגומה הזאת".
הילדים שלכם צפו בתוכניות שלו?
אילת: "הילדים מכירים אותו והם התלהבו כששמעו שאבא מדבר איתו בטלפון. אני שמחה שהוא התנצל, האמירה שלו הייתה גזענית, מכוערת ומיותרת".
תמנעו מהילדים לצפות בו?
אילת: "לא. נראה שהוא הבין את הטעות בכנות ואני לא רואה מקום שלא לסלוח לו או לפגוע לו בפרנסה. הייתי שמחה אם הוא היה מופיע בהתנדבות בפני ילדי המגזר הבדואי".
רגעים של שבירה
בחודש שעבר בוקר החל להגיש את התוכנית היומית "חדשות היום עם אלמוג בוקר" (שמשודרת ברשת 13 ב־15:00). "החלום שלי לא היה להגיש תוכנית באולפן, אלא לקבל תחום", הוא אומר. "רציתי להיות כתב פוליטי או צבאי, אבל מה לעשות שיש אנשים טובים בערוץ, ספי עובדיה ואור הלר מעולים, והם לא הולכים לשום מקום".
אין הרבה כתבי שטח שמקבלים הנחיית תוכנית. איך הצלחת?
"לפני כמה חודשים העליתי בפני מנכ"ל חדשות 13 ישראל טוויטו את הרעיון לעשות מהדורת צהריים, הכנתי תכנים שחשבתי שיכולים להתאים. באיזשהו שלב היו קיצוצים והורידו את התוכנית של מירי נבו ואלי אילדיס, אבל כשראו שהקורונה חוזרת קיבלתי אור ירוק".
איך אפשר גם להיות גם כתב שטח וגם להגיש תוכנית יומית?
אילת: "תשאלי אותי, כי אני משלמת את המחיר. לא שהיה לי קל קודם, אבל מתברר שאפשר עוד לעלות".
אלמוג: "היא מדהימה שהיא לקחה על עצמה הכל ועושה את זה באהבה. פעם הייתי חוזר בארבע הביתה כדי להוציא את הילדים, היום אני לא יכול להתפנות לזה".
אילת: "מדהים ומרגש בעיניי שהוא קם בבוקר עם תשוקה לעבודה שלו, ולכן אני מוכנה לעמוד מאחוריו במה שצריך, אם כי ברור שיש ימים שאני תולשת שערות מרוב לחץ. בואי, אני לא אתייפייף, גם לי יש ימים לחוצים, אני קמה בחמש וחצי בבוקר, בשבע ורבע אני כבר בעבודה בבאר־שבע, כי אני חייבת לצאת עד עשרה לשלוש לאיסוף, ואז מתרוצצת עם האוטו בין החוגים, ועושה גם את כל היתר. לפני הקורונה ההורים שלי עזרו המון, אבל עכשיו הכל עליי וזה לא קל בכלל".
יש לך רגעי מרמור?
"באמת שלא. ברור שכשאני עייפה מאוד או עצבנית במיוחד יש רגעים של שבירה, אבל זה עובר כי אני יודעת שקיבלתי את ההחלטה הזאת מתוך בחירה חופשית. אני מכירה את אלמוג ויודעת שאילו היה יעד בקריירה שלי שהייתי רוצה להשיג, הוא היה עושה הכל כדי לאפשר לי לעשות זאת, גם תוך ויתור על השאיפות שלו".
מה הוא כן עושה בבית?
"בשגרה הוא אחראי בלעדי על בילויים בבריכה, בים או בכל מקום המוני אחר וגם על סופי השבוע, אלא אם חלילה יש אירועים מיוחדים. הילדים מאוד קשורים אליו, הוא מכין אותם בבקרים ומפזר במסגרות, כי אני יוצאת מהבית בשש, והכי חשוב: תמיד הוא היה זה שקם בלילות. בואי נגיד ככה, הוא יודע שאם אני אומרת 'אני צריכה אותך עכשיו', הוא צריך להתגייס ולהיות שם".
לא רוצה לשמוע כל היום "צבע אדום"
בתקופות של משברים ביטחוניים יש להם נוהל קבוע: אלמוג נשאר בבית ומשדר מהחזית, ואילת נודדת עם הילדים לצפון הארץ.
אילת: "אני לא רוצה לשמוע כל היום 'צבע אדום' ואני לא רוצה שהילדים ישמעו, אבל אני מכבדת את מי שבוחר להישאר בבית. אני זוכרת את הפעם הראשונה שברחתי מכאן. התאומים היו בני חצי שנה והגדול בן שלוש. חודש וחצי לא הייתי בבית".
איפה היית?
"איפה לא? בהתחלה אצל אחותי ליד חיפה, ואחר כך אצל אחות של אלמוג בנהריה. אחר כך נסענו לדודים שלי בטירת־צבי, ואז משמיים קיבלנו איזו דירת Airbnb ביפו, פנטהאוז מדהים. הדירה הייתה מושכרת להפקה אמריקאית שתוכננה להצטלם בארץ, ועקב המצב ביטלה את הצילומים. בעל הבית שמע דרך חברים שאנחנו מהעוטף ונתן לנו לגור בה".
אלמוג: "עד הקורונה היו פה שנתיים מאוד קשות בעוטף, כל שבועיים־שלושה הייתה הסלמה, ודרך ההתמודדות שלנו היא לא להיות כאן. למשל, ביום שבו חיסלו את אחמד אלג'עברי מהחמאס, קיבלתי הודעה בארבע בבוקר. ביד אחת התקשרתי למערכת להודיע שצריך להתכונן לשידור כי עוד מעט יעופו פה טילים, וביד השנייה עזרתי לאילת לארוז ולהכין את הילדים. לפני שמישהו שמע שהיה אירוע, היא כבר לא הייתה פה".
נשמע שאתם משלמים מחיר גבוה כדי לגור בזיקים.
אלמוג: "אני מתעקש על זה. אני מודה שלא באתי לפה מטעמים אידיאולוגיים, אבל היום אני כאן, ואם אברח מפה זה יהיה ניצחון של הצד השני. מצד שני יש את המשפחה וזו דילמה שנמצאת כל הזמן על השולחן. קיבלנו החלטה שכשאילת אומרת 'די', זה די, כי אני לא אובייקטיבי".
אילת, עוד לא הגעת לשם?
אילת: "זה מורכב, אני מרגישה שאני עושה הכל כדי להגן על הילדים שלי, פיזית ונפשית. חלק מזה שהלכתי לטיפול היה כדי ללמוד איך להגן על הילדים. אם יורשה לי להעיד על עיסתי, הילדים שלי בריאים בנפשם בסך הכל".
למרות שמדי פעם חוטפים אותם מהמיטה בלילה ונוסעים איתם לבתים של אחרים.
אילת: "זה עדיף מאשר להיחשף פה למתקפת טילים ולא לצאת מהממ"ד".
אלמוג: "בשבועות האחרונים שקט פה, בגלל הקורונה, אבל לפעמים קורה שלתוך השקט חודרים מטוסי קרב שעפים לך מעל הראש".
אילת: "מה זה עפים? נוחתים לך בסלון, שותים קפה, עולים. ברמה הזאת. זה מכניס ללחץ גדול".
אלמוג: "לכל משפחה בעוטף יש רגע מכונן של שבירה".
מה היה הרגע שלכם?
אילת: "זה היה לפני שנתיים, 29 במאי 2018, כשאאוט אוף דה בלו התחילה הסלמה שתפסה אותנו ביציאה מהגנים. הצלחנו לרוץ הביתה לממ"ד, הילדים שלנו דווקא היו רגועים, אבל היה איתנו חבר של אחד מהם שהתחיל לבכות בהיסטריה ורצה את אמא שלו. לא יכולתי לצאת איתו החוצה והתאומים נורא נלחצו. עד היום הם לא נרגעים מהסיפור הזה".
אלמוג: "ואת יודעת מה הכי מדהים? שאני לא הבנתי את הסיטואציה. הראש שלי היה כל כך בתוך העבודה, שלא קלטתי. הרגשתי שברגע שהבאתי אותם הביתה הם במקום בטוח ובזה זה נגמר. לקח לי כמה ימים להבין שכולם היו פה בהתקף חרדה".
אילת: "גם אני לא ידעתי כמה אני בטראומה, עד שערב אחד, אחרי חודש בערך, שכבתי על הספה ולא יכולתי לזוז. אלמוג השיג את הטלפון של מנהלת מרכז חוסן במועצה אזורית חוף אשקלון, והם הציעו שאגיע אליהם, אבל לא הסכמתי לצאת מהבית בחושך. הייתי בחרדה. הפסיכולוגית שלהם, גילה יוניאן, פשוט באה אלינו בתשע וחצי בערב למרות שהייתה כבר בביתה בכפר־סבא".
אלמוג: "העובדה שיש פה 23,000 תושבים בעוטף שעומדים על הרגליים, זה בזכות מרכזי החוסן, שלא פעם לא מקבלים משכורת. כשזכיתי בפרס העיתונאי המצטיין תרמתי את 5,000 השקלים למרכז חוסן. ביקשתי שהכסף יוקדש ליום כיף למטפלים".
ואתה? מצליח להתמודד עם מה שקורה?
אילת: "גם אלמוג הלך לטיפול במרכז חוסן, הוא היה צריך את הטיפול כדי להבין מה אני עוברת ואיך אני מרגישה".
אלמוג: "הלכתי לטיפול כי היה לי קושי להתמודד עם העובדה שלא הייתי ער לכך שהמשפחה שלי בהתקף חרדה, והבנתי שאם אני לא אקבל את הטיפול הזה, לא אוכל לעמוד על הרגליים ולהיות שם בשבילם. הילדים התחילו לשאול המון שאלות, ולהבדיל מהימים שלפני הטיפול, שלא היינו אומרים להם את האמת כביכול כדי להגן עליהם, למדתי להסביר להם את המצב כמו שהוא. אפילו לקחתי אותם למחסום ארז כדי שיראו בעצמם".
אילת: "בהתחלה נורא ניסינו לעשות להם 'החיים יפים', וזו טעות, כי ילדים מרגישים הכל ואם לא מדברים איתם הם לומדים להדחיק".
אתם רואים את עצמכם נשארים פה, או שהעזיבה לצפון היא רק עניין של זמן?
אלמוג: "אני אופטימי אך ריאלי. אם נחזור לימים שבכל שבועיים־שלושה יש הסלמה, יש מצב שנעזוב. בכל מקרה לצפון לא נגיע. אם נעזוב, זה יהיה ליישוב כפרי באזור באר־שבע. אחרי תשע שנים בזיקים, יהיה נורא קשה לוותר על חיי הקהילה שיש לנו פה. אני מודה שזה יכאב לי, אבל לחיות פה במצב של לוחמה מתמדת זה מתיש נפשית".
