נער בן 15 כתב קינה על עצמו - והגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים

השיר "הקיץ האחרון" זכה להצלחה מפתיעה בתקופת מלחמת המפרץ. "עם הגשם הראשון אני איעלם", כתב מקס גת-מור, אף שלא היה דיכאוני במיוחד

עופרה עופר אורןפורסם: 02.08.20 02:45

לפני 30 שנה, ב-1990, הגיע לרדיו שיר ראשון של להקה אלמונית בשם שפיות זמנית וזכה להצלחה גדולה ומפתיעה. השיר, "הקיץ האחרון" שמו, הושמע בלי הרף, שהה במצעד הפזמונים הישראליים של רשת ג' במשך 52 שבועות, מהם שבועיים במקום הראשון, ואף הוכתר כשיר השנה במצעד השנתי. לשיא ההצלחה הגיע השיר בעיצומה של מלחמת המפרץ, וייתכן שהוא הלם את הפחדים ואת התחושה האפוקליפטית-כמעט שהיו אז לרבים לנוכח מה שהתרחש: הצתת בארות הנפט בכוויית, הטילים שנורו על ישראל, ההסתגרות בחדרים האטומים, הצורך לעטות מסכות הגנה מפני גזים רעילים. כל אלה התאימו כנראה לשיר המלנכולי, שנאחז עמוק בלבבות.

 

הנה מילותיו:

 

זה הקיץ האחרון שלי איתכם

עם הגשם הראשון אני איעלם

דמעותיי יזרמו במורד הרחובות

כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

 

אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים

אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים

לאט-לאט השכבות נמסות

בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

 

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות

כי השמיים גדולים והדמעות קטנות

תעצמו את העיניים כל גשם ראשון

ותחשבו עליי

 

אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם

ולבקר במדינות מעבר לים

לדעת אם יש צורות חיים אחרות

ואם המתים ממשיכים לחיות

 

כי זה הקיץ האחרון שלי איתכם

עם הגשם הראשון אני איעלם

לאט-לאט השכבות נמסות

בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

 

מקס גת-מור. אולי שיר כזה יכול להיכתב דווקא על ידי נער צעיר כל כך, שחש הכל בעוצמות (צילום: Ilan Bsor, cc)
    מקס גת-מור. אולי שיר כזה יכול להיכתב דווקא על ידי נער צעיר כל כך, שחש הכל בעוצמות(צילום: Ilan Bsor, cc)

     

    את השיר חיבר, למרבה ההפתעה, בחור צעיר – למעשה, נער: מקס גת-מור היה בן 15 בלבד כשכתב והלחין אותו, אבל השיר הגיע לתודעה הציבורית רק כעבור מספר שנים, אחרי ש"הקיץ האחרון" זכה במקום ראשון בתחרות מקומית ברעננה והוקלט על ידי להקת שפיות זמנית, שבו היה גת-מור חבר. בשיא ההצלחה של השיר היה גת-מור חייל בשירות חובה בצה"ל, וכשחברי הלהקה התראיינו ל"מעריב", במארס 1991, הוא נעדר מהראיון משום שלא קיבל אישור מהצבא. הסולנית, מירית ליבה, סיפרה שם איך הוזמנה ללהקה. "הם פנו אליי", אמרה. "תמיד אהבתי לשיר, למרות שלא היו לי תוכניות מוגדרות בנידון. שרתי בטקסים בבית הספר, והם שמעו אותי והציעו לי להצטרף. לא היו לי תוכניות אחרות, ורציתי לעשות עם עצמי משהו בקטע של השירה, אז הסכמתי".

     

    אין ספק שהביצוע של ליבה וקולה הנוגה הוסיפו לעוצמתו של השיר – לעצב שמעוררות המילים וללחן שהולם אותן כל כך. אבל הקריירה של ליבה לא האריכה ימים, ואחרי ששפיות זמנית הוציאה שני אלבומים, שלא הצליחו במיוחד, היא נעלמה, וכמוה הלהקה כולה. גת-מור הוציא אלבום סולו, ואחר כך עבר לעסקים ופתח חברה לשירותי מיתוג. לזכותו רשם להיט נוסף – "אני לא יכולה בלעדיך", שאותו הלחין צביקה פיק ושרה דנה אינטרנשיונל:

     

     

    ב"הקיץ האחרון" פונה הדובר אל שומעיו במילים של פרידה מהחיים: הוא היה רוצה מאוד להמשיך לחיות, לחוות חוויות, לגלות ארצות; היה רוצה לחיות כמו מטפס ההרים האנגלי ג'ורג' מאלורי שנשאל פעם מדוע הוא רוצה לטפס על האוורסט והשיב בלי היסוס: "כי הוא שם". הדובר מספר שהיה רוצה "לטפס על ההרים כי הם שם", שהוא שואף לחיות, לחקור לא רק את העולם הפיזי, אלא גם את העולם המטפיזי: "לדעת אם יש צורות חיים אחרות" וגם "אם המתים ממשיכים לחיות", אבל ברור לו שכל אלה יישללו ממנו, שכן סופו הולך ומתקרב. מיד עם תום הקיץ, "עם הגשם הראשון", הוא צפוי להיעלם, ובחורף הבא כבר לא יהיה קיים. מדובר, אם כן, בקינה של אדם על עצמו, והיא מתמיהה, כשחושבים על הגיל של מי שכתב אותה. עם זאת, אולי שיר כזה יכול להיכתב דווקא על ידי נער צעיר כל כך, שחש הכל בעוצמות. "אין לי מושג מדויק מה השפיע עליו. אני לא זוכר שהוא היה דיכאוני במיוחד בתקופה ההיא", אמר חבר שפיות זמנית שהכיר את גת-מור בתקופה שכתב את השיר.  

     

    לפני כמה שנים ראיתי את מילות "הקיץ האחרון" כתובות בכתב יד ילדותי על בריסטול שנתלה במסדרון של בית ספר תיכון. מעליהן היה תצלום של נערה צעירה מאוד, כמעט ילדה. שמה נכתב בצירוף האותיות ז"ל. מאז השיר קשור בתודעתי לדיוקן ההוא ולעצב העמוק שהביעו המילים, שאותן כתבה יד של ילד או ילדה, כנראה אחד מחבריה של מי שהלכה לעולמה בטרם עת.

     

    את הטור הזה אני מבקשת להקדיש לחברתי, רוני בקר (טבנקין), שהלכה לעולמה בתחילת הקיץ הנוכחי.

     

     

       

      איזה להיט ידוע של צביקה פיק נבחר גם הוא לשיר השנה? הקליקו על התמונה:

       

      זמרת הליווי הבלונדינית עשתה דרך ארוכה. הקליקו על התמונה (צילום: יובל חן)
      זמרת הליווי הבלונדינית עשתה דרך ארוכה. הקליקו על התמונה (צילום: יובל חן)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים