אוסנת גרסון נמשכה מילדותה לתחום התיירות והמלונאות, למרות העובדה – ואולי דווקא בגללה – שהוא לא היה חלק מהחינוך שקיבלה בבית. "גדלתי בבית אוהב ותומך", היא אומרת, "אבל טיולים ובילויים בחוץ לא היו חלק מחוויות התא המשפחתי שלנו. הטיולים המעטים שכן היו, כללו בדרך כלל לינת שטח, שאותה לא אהבתי. כבר אז הבנתי שחשוב להתאים את החוויה לאדם שחווה אותה, ודמיינתי את היום שבו אוכל לממש לעצמי ולאחרים חוויית טיול מיטבית". היום הזה הגיע: אחרי שנים של עבודה כשכירה בתחום הקימה גרסון מותג תוכן והפקה של אירועים וטיולי בוטיק, שבמסגרתו היא מנסה לחבר אנשים לחוויות ולזיכרונות.
מי את?
"אוסנת, בת 51, נשואה לעודד ואמא של עידן (25), דניאל (23) ודור (17). גרה בהרצליה".
ומה את עושה?
"אני מאמנת אישית למערכות יחסים ובעלת 'הקוד החווייתי' - מותג הפקת תוכן לאירועים בהתאמה אישית. בעבר עבדתי שנים רבות בתחום המלונאות והתיירות ושימשתי כמנהלת לשכת המאמנים. בוגרת לימודי מלונאות בבית ספר דביר והכשרת מאמנים במכון אדלר".
שורשים, נופי ילדות – מה את זוכרת?
"נולדתי וגדלתי בקריית מוצקין, בת שלישית במשפחה של ארבעה ילדים. הוריי, מרדכי ז"ל ואורה, נולדו במרוקו ועלו לארץ בנעוריהם. לאחר שהייה במעברות עבר כל אחד מהם עם משפחתו לכרכור, שם הם נפגשו וגרו אחרי נישואיהם. לימים עברו לקריית חיים, ולאחר שנולדתי, לקריית מוצקין. לאבא הייתה מרפדיית רכב בחיפה, ואמא הייתה עקרת בית.
"הבית תמיד המה אורחים, שכנים וחברים. אמי ניהלה בית למופת: הוא תמיד הבהיק מניקיון, והיו בו ריחות של בישול ואפייה. מלאכות הבית חולקו לימות השבוע, היו תבשילים קבועים לכל יום, והתקציב המשפחתי היה מחושב ומוקפד. מגיל צעיר ידעתי שאם אני רוצה משהו, אני צריכה לעבוד בשבילו, אז ניקיתי חדרים בבית הנוער המקומי כדי לממן לעצמי חוג מלאכת יד, רישיון נהיגה ודברים אחרים שרציתי לעצמי. הרעיפו עלינו המון אהבה, אבל הגבולות היו נוקשים וברורים, וכך גם המסרים בשאלה מה טוב ומה רע. אני הייתי הילדה המורדת, ולא פעם אתגרתי את אמות המידה של אבא שלי, אבל הייתה לי יראת כבוד כלפיו, והיה לי חשוב לזכות בהערכתו.
"הייתי ילדה חזקה, עצמאית ושובבה מאוד, שבילתה רוב היום עם ילדי השכנים. שפעתי רעיונות מקוריים ומעשי קונדס וארגנתי לחבריי טיולים, מסיבות יום הולדת, קייטנות ושפע פעילויות חברתיות. חברותיי הטובות מהגן ומבית הספר היסודי הן עדיין חלק בלתי נפרד מחיי. תמיד הייתה בי גם כמיהה לגלות מקומות חדשים – שבילים צדדיים ומקומות שאינם כתובים בספר – וגם בתי מלון ואולמות אירועים סקרנו והלהיבו אותי. עוד לפני שיכולתי להיות אורחת בעצמי, הייתי נכנסת למלון ומבקשת סיור מאיש הקבלה".
בתום שירות צבאי כמש"קית ת"ש בחיל האוויר למדה מלונאות, ולאחר מכן עבדה ברשת ישרוטל באילת, בחברת דיזנהאוז בחיפה ובמלון דניאל בהרצליה, שעם המנכ"ל שלו דאז, עודד גרסון, התחתנה ב-1993. "כשהכרתי אותו, ידעתי שזה האיש שאיתו אני רוצה לחלוק את חיי", היא אומרת, "אבל רק אחרי שעזבתי לעבודה אחרת, התחלנו לצאת".
לדבריה, כשהייתה שכירה, אפילו לא חלמה על עצמאות. "השייכות למקומות שבהם עבדתי, הייתה חשובה לי, וכך גם הביטחון הכלכלי", היא מסבירה. התהליך היה ארוך והדרגתי. הוא החל לפני כשבע שנים, כשלמדה אימון אישי ולאחר מכן עבדה כמאמנת אישית. במקביל, תמיד הפיקה בהתנדבות אירועים למשפחה המורחבת, לחברים ולחברות שבהן עבדה. "האמנתי שהחוויות הללו בונות זיכרון משותף, שתורם לתחושת השייכות של האנשים למקום העבודה שלהם", אומרת גרסון. "תמיד היו שואלים אותי למה אני לא עושה מזה עסק – אז עשיתי. ב-2015, במקביל לעבודה, הקמתי את המותג שלי, שבו אני משלבת את כל הניסיון המקצועי שרכשתי מתחום המלונאות, לצד כלים אימוניים. לפני כשנה יצאתי לעצמאות מלאה, ואז הגיעה הקורונה. המשבר הביא לביטול מיידי של כל הפעילות שלי בחו"ל ואת רוב הפעילות בארץ. מעבר לפגיעה הכלכלית, חסרים לי מאוד הקשר והאינטראקציה עם הלקוחות שלי. למזלי, חלק משמעותי מהפעילות שלי מתבצע בישראל, אז עכשיו, אחרי תקופת קיפאון, ומתוך הבנה שבתקופה הקרובה תהיה כאן בעיקר תיירות פנים, אני מחשבת מסלול מחדש, מנצלת את הזמן כדי לחזק את הקשר עם הספקים שלי, נוסעת ברחבי הארץ כדי לגלות מיזמים ומקומות חדשים ומקווה לטוב, כי המציאות בשטח לא פשוטה".
מה לקחת עימך מבסיס האם וממסע חייך לאוסנת של היום?
"הייתי ילדה תוססת, שובבה מאוד, מלאת דמיון ויוזמות מקוריות, שחיה בעולם של חוקים ושל מסגרות נוקשות – אבל לא נכנעה להם. מגיל צעיר הצלחתי לממש את עצמי ולתת לעצמי את החופש שלו הייתי זקוקה, בתוך הגבולות ולעיתים גם קצת מעבר למעטפת. היום אני מזמינה אחרים לחלום ולפרוץ את הגבולות שלהם, מאפשרת להם להגשים פנטזיות, אבל בתוך מסגרת שמכוונת במדויק לצרכים שלהם".
מסר לאומה?
"במקום חפצים, אספו לכם חוויות. בסוף אנחנו זוכרים הכי טוב את החוויות שעברנו, ולכן חשוב שנצבור כאלה. לכולנו יש את אותן 24 שעות ביממה, והשאלה היא מה אנחנו בוחרים להכניס אליהן. אז תקדישו לזה זמן, תשריינו ביומן, כי אחרת זה פשוט לא קורה, ושתפו בחוויות שלכם גם אנשים הקרובים לליבכם, כי יחד זה תמיד יותר מלבד. שיתוף הפעולה ישדרג כל תוכנית ויהפוך את הזמן המשותף שלכם לזיכרון יקר שתיקחו עמכם הלאה להמשך הדרך".
מירי אלוני: "אמנים הולכים היום בעקבותיי. מוכנים לשיר גם ברחוב". הקליקו על התמונה:
