בני ברוכים: "אני לא זז בלעדי אשתי חגית, היא המשענת שלי ואני שלה"

כמה חודשים לפני שהחלו צילומי "הישרדות VIP", הודיע איתמר, הבן של בני ברוכים, שהוא יוצא לקמפינג כדורגל עם החברים מהקבוצה ושעל כל ילד להגיע עם הורה מלווה. ברוכים הסתכל על אשתו חגית. חגית הביטה בו בחזרה, והחלה לארוז לעצמה תיק. "כן", מודה ברוכים בחיוך מתנצל, "לא יצאתי עם איתמר למחנה הזה. חגית נסעה איתו ועם עוד שתי אמהות ו־350 אבות שישנו כולם באוהלים".

מה רע בקצת זמן איכות בין אב לבנו?

"תביני, הפעם האחרונה שיצאתי לקמפינג הייתה לפני שנים. תפסתי איזה מישהו, אמרתי לו, 'קח 50 שקל, תבנה לי אוהל'".

מה הפלא אם כך, שכאשר הגיע, מתישהו לפני שנה, הטלפון ממלהקי "הישרדות", פרצה חגית ברוכים בצחוק גדול. "אמרתי לו 'איך תלך לזה? לקמפינג לא רצית ללכת'", היא מצחקקת גם עכשיו, "גם הוא וגם אני לא סמכנו על היכולות הפיזיות שלו".

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

אז על מה כן סמכתם?

"רק על היכולות החברתיות והתקשורתיות שלו. בני יכול להיכנס למעלית עם בנאדם זר לחלוטין, לצאת עם מספר הטלפון שלו ולהיות חבר שלו לנצח".

בני: "ההומור הציל אותי כל החיים. תביני, אני הייתי בצבא פרופיל 31 בצריפין. כשאמרו לי, 'כל הכבוד לך שאתה הולך להישרדות', לא הבנתי. היום אני מבין. אי־אפשר להתכונן לזה, לא נפשית, לא פיזית, לא חברתית. ביומיים הראשונים שקלתי לחזור הביתה. אני רעדתי את נשמתי. אני מעדיף למות מחום, להזיע ולהסריח, רק שלא יהיה לי קר. מי שהחזיקו אותי זה אסי בוזגלו ורגב הוד. אחר כך התחמם והיתושים הרגו אותי".

חגית: "באיזה יום באחת בלילה, חברה אומרת לי ׳תיכנסי לסטורי של גיא זו־ארץ׳. גיא צילם מהבקתה שהוא ישן בה, סובב את המצלמה וראו מונסון מטורף. התחלתי לבכות. התקשרתי באחת בלילה למשה פרסטר, חבר של בני, שגם היה ב'הישרדות', ואמרתי לו ׳הוא לא יחזיק מעמד׳. משה אמר, ׳הוא יהיה בסדר, אל תדאגי׳".

והיה בסדר?

בני: "רואים בטלוויזיה מעט ממה שבאמת עברנו. מזג האוויר מטורף, קור נורא, רוח, גשם וסערה, ואתה לא אוכל. אני וקוז'יקרו מצאנו את עצמנו מדברים על הילדים ומתחילים לבכות. זה הוציא ממני עוצמות שלא ידעתי שקיימות בי. היום אני יכול להזיז הר".

עם הילדים נועם ואיתמר(צילום: דור פרי)

ילד בן חמש מכיר אותי

אנחנו יושבים, בני (48), חגית (44) ואני, בדירה המעוצבת של המשפחה בכפר־סבא, מול עוגות נפלאות שאפתה חגית, עוזרת אישית לשני סמנכ"לים ב"אמדוקס". נכון לרגע זה ברוכים לא הודח מהאי של "הישרדות VIP" (משודר לאורך השבוע ברשת 13), מה שמוכיח שוב שגוף בנוי לתלפיות ותפקוד גבוה במשימות זה מצוין, אבל רגישות, הומור ודיבור על הגעגועים לאישה בבית, יביאו לך אהדה – גם בשבט ובעיקר ברחוב הישראלי.

החיים של משפחת ברוכים השתנו לאחרונה מקצה אל קצה. אי־אפשר ללכת עם בני ברחוב בלי להתעכב על סלפי עם אנשים זרים, והילדים לעתים מאבדים סבלנות. "לפני 'הישרדות' הייתי מוכר. היום אני מפורסם מאוד", הוא מסכם את השינוי בסטטוס שלו. "היום, כשאני הולך ברחוב, מכירים אותי ילדים בני חמש וסבתות בנות 80, וזה מדהים".

ברוכים נולד וגדל בדרום תל־אביב, אחד מארבעה בנים לעולים מאיראן. הוריו נישאו כשהאם הייתה בת 13 והאב בן 18, עוד לפני שעלו ארצה. "אמא שלי לביאה. אבא שלי היה אדם טוב, אבל מי שבסוף החזיק את הבית זו היא".

הוא נולד עם מחלת כליות נדירה, העביר את השנה הראשונה לחייו בבית חולים, ולאורך ילדותו אושפז לעתים קרובות. כיום הוא מתפקד ללא טיפול. למרות המגבלה הבריאותית, בגיל שש החל לשחק בהצגות ילדים, ובגיל 15 לוהק לסרט האמריקאי The Beast ול"רמבו 3". בגיל 16 התגרשו הוריו והוא נותר לגור עם אמו. לאחר השירות הצבאי למד שנה אחת בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, ופרש בשל צורך להתפרנס. הוא הצטרף לאחיו והם עבדו יחד באינסטלציה ("ויודעת מה? נהניתי להכיר אנשים").

בגיל 26 החליט לחזור לשחק, והחל להופיע כסטנדאפיסט במקביל. הוא שיחק בכמה סרטים, השתתף בסדרות נוער ("הפיג'מות", "אלישע") ובסדרות למבוגרים ("אהבה זה כואב", "נויורק", "חשודה"). לפני שלוש שנים כיכב עם אשתו בפרק על זוגיות ב"מה זה השטויות האלה?" של חברתו הטובה עדי אשכנזי ("עדי חשפה אותי לכל המדינה, וזה עשה את ההבדל לקריירה שלי").

לפני שבע שנים נטש את האינסטלציה, ומאז הוא מתפרנס רק מסטנדאפ. בשנים האחרונות העלה סרטונים לרשת, והמוצלחים יותר הניבו מיליון צפיות. אחד מהם, על סדרת הקאלט "הכלה מאיסטנבול", הגיע לאיראן ולטורקיה, וברוכים מצא את עצמו מתראיין לכלי תקשורת טורקיים. זה כנראה מה שהביא לו את הטלפון ממלהקי "הישרדות". יום אחרי שהגיע לפגישה, נחתם איתם החוזה.

 ברוכים בטלוויזיה הטורקית

מהרגע הראשון תויג ברוכים כאנדרדוג של העונה, אחד שלא רק מפסיד במשימות, אלא לא ממש מבין עד הסוף לאן הגיע. "אני לא אנדרדוג, והדמות ב'הישרדות' זה לא מה שאני בחיים", הוא מכריז עכשיו. "הצניעות שלי מצטיירת כחולשה. אנשים על האי דיברו על ההצלחות שלהם. אם גיא לא היה מזכיר את העובדה ששיחקתי בסרטים באמריקה בגיל 15, לא הייתי אומר כלום. חגית לפעמים אומרת, 'אתה פאקינג עשית משהו שאף ילד בישראל לא עשה, למה אתה לא מדבר על זה? מי שיחק בגיל 15 בסרטים בהוליווד?'".

חגית: "אם הייתה בתקופה ההיא התקשורת שיש היום, הוא היה מוגדר כילד פלא".

ברוכים: "אני לא אוהב את המילה הזו. תגידי ילד מוכשר".

היה פרק שבו אף אחד מהשבטים לא הסכים לצרף אותך אליו, מה שהוגדר כ"חרם" ועורר דיון ברשתות החברתיות. נחצו שם גבולות מבחינתך?

"אני לא רוצה לקרוא לזה 'חרם'. אנשים מעדיפים מישהו חזק וזה היה מקובל עליי. אמרתי, 'חבר'ה, אני מבין אתכם'. זה קצת פגע בי, אבל לא כמו שחושבים".

חגית: "אני לא לקחתי את זה קשה. הילדים התראיינו ב'הצינור', וגיא לרר שאל את נועם, הבת שלי, איך זה הרגיש. היא אמרה, 'אני יודעת מי זה אבא שלי'".

מה שצופי "הישרדות" לא ממש מודעים אליו, הוא העובדה שברוכים לא ממש שמע חלק ניכר מהדברים שנאמרו על האי. בחודשיים האחרונים הוא מרכיב מכשיר שמיעה שקוף מאחורי אוזניו ומשתגע איך לא עשה את זה קודם. "שנים התכחשתי לעובדה שאני לא שומע טוב", הוא אומר, וחגית מוסיפה: "אנשים היו קוראים לו ברחוב, והוא לא היה שומע. לחצתי עליו להרכיב מכשיר, והוא סירב".

בני: "שאלתי פעם מישהי בהופעה מאיפה היא, וכשהיא ענתה, אמרתי, 'וואו, מאיטליה באת להופעה שלי?'. הקהל נקרע, ואז היא צועקת: 'נתניה'. עם השנים זה נהיה יותר קשה".

איך תפקדת ב"הישרדות" בלי לשמוע?

"אני זוכר את הסצנה הראשונה. אנחנו עומדים, גיא מדבר, ואסי, שעלה עליי מיד, לחש לי: 'אתה לא שומע כלום, נכון?'. במשימות, רגב היה אומר לי מה אומרים. חבל שחיכיתי עד עכשיו. אם הייתי יכול לתקן משהו, הייתי הולך ל'הישרדות' עם מכשיר שמיעה".

חלק ניכר מהזמן באי ברוכים לא שמע את מה מה שנאמר(צילום: אור דנון)

דודה דליה, שיחקת אותה

בני הזוג ברוכים הכירו לפני 16 שנה. הוא היה אז רווק בן 32, שרצה זוגיות והפיץ את הבשורה בין חברים. דודתו דליה הציעה להכיר לו מישהי ממש חמודה, חגית, שהייתה אז בעלת סטודיו לאיפור ובניית ציפורניים, והדודה הייתה אחת מלקוחותיה. ברוכים התלבט לרגע. "זה לא נשמע הכי מבטיח כשדודה שלך מתקשרת אליך", הוא צוחק, "מה היא כבר תכיר לך, איזו עקומה? אמרתי לה, 'בסדר, אני אצא איתה'. רציתי קשר. הייתי מופיע בסטנדאפ, בא הביתה ואוכל יוגורט עם מלפפון ושותה תה".

איך היה הדייט הראשון?

"אני מגיע לבית של חגית בכפר־סבא, ואני זוכר טוב מאוד את התמונה. חגית יצאה מהשער, הסתכלתי מרחוק, ראיתי בחורה יפה ועדינה, בול הטעם שלי, ואמרתי לעצמי, בואנה דליה, שיחקת אותה".

חגית סלח הייתה ילדה טובה כפר־סבא, אחת מששת ילדיהם של עקרת בית ונהג מונית, שהתייתמה מאביה בגיל שש. כשראתה את בני, היא דווקא לא חשבה שדודה דליה שיחקה אותה. "ראיתי מישהו עם ערימת תלתלים, שמנמן, עם טנדר רנו קנגו אדומה".

ברוכים: "בורדו! והיא הייתה חדשה".

חגית: "ואני תמיד אמרתי לעצמי, לא בחור עם שיער ארוך ולא פרסי, כי הייתה לנו שכנה פרסייה והיו סכסוכים איתה. ובא לי גם פרסי וגם עם שיער ארוך".

בני: "בואו נודה, יופי זה לא הצד החזק שלי. הרי למה נהייתי סטנדאפיסט? כשהתחלתי להתעניין בנשים, אמרתי לעצמי, בני, אתה לא בראד פיט, תפתח את הפה, אתה תכבוש. וזה מה שקרה".

איך נגמר הדייט?

חגית: "כשהוא החזיר אותי הביתה הוא ניסה לנשק אותי. התחמקתי".

בני: "איך שנגמר הדייט, באותו ערב, יצאתי עם עוד מישהי, למרות שחגית עשתה לי קווץ' בלב".

אל הדייט השני נגררה חגית עם לבטים גדולים. בני הזוג טיילו במדרחוב של זכרון־יעקב, ושם היא הודיעה לו סופית שזה לא יקרה ביניהם. "כל הדייט אמרתי לעצמי, 'מה אני עושה איתו?', ופתאום בחור נוסף שיצאתי איתו במקביל התקשר אליי, ונכנסתי לשירותים במקדונלדס לדבר איתו", היא צוחקת. "לא הייתי בכלל בעניין של בני, רק חיכיתי לחזור הביתה".

אם לקצר סיפור ארוך, חגית הוזמנה לדייט שלישי בספא. היא לא הבינה איך היא אומרת כן, וכבר מצאה את עצמה בחלוק ובכפכפים לבנים. אחרי שבוע היא הוזמנה לעבור לגור עם בני. "אחרי הספא הוא הציע לאכול אצלו בבית. אנחנו מגיעים אליו, ואני אומרת לעצמי, 'מה את עושה פה?' בדירה שלו התחילה שיחה, ופתאום כאילו מלאך נגע בי, נפל האסימון. משהו בתקשורת עבד. חזרתי הביתה, עשיתי ועידה עם שתי חברות שלי ואמרתי להן, 'משהו קרה בינינו'".

בני: "ואני רוצה להגיד לנשים, תנו צ'אנס. זוגיות היא דבר דינמי ומשתנה. בשנים הראשונות היא הייתה אשתי ואמא של הילדים שלי, היום אני אומר שהיא החברה הכי טובה שלי. אני לא זז בלעדיה, היא המשענת שלי ואני שלה. כשאנשים באים לזוגיות, שיבינו שהולכים דרך. אם מישהו לא נראה לך, חכי. תבזבזי עוד יום".

עברתם לגור יחד אחרי שלושה דייטים.

בני: "היה לי ארון, ובכל מדף היה פריט. מדף אחד גופייה, מדף חולצה ומדף ג'ינס. אני יושב בדירה ופתאום היא מתקשרת, 'בוא תעזור לי'. מה יש לעזור? תביאי את התיק ותעלי. פתאום היא באה עם ערימה של בגדים וכלי בית, שטיחון לאמבטיה, תמונות, מעמד למשחת שיניים ומפיץ ריח פטצ'ולי. השירותים נהיו ספא. נכנסתי לחרדה. וואו, זאתי הולכת להשתלט לי על החיים".

חגית: "לא היה לו כלום. הטלוויזיה הייתה מונחת על מזרן רעוע".

אחרי ארבעה חודשים החליטו השניים להתחתן. הוא הציע לה נישואים בכמה הזדמנויות, כולל במהלך הופעה שלו במועדון בתל־אביב (רגב הוד, שהופיע גם הוא באותו ערב, שר לה לבקשתו את להיטו "התינשאי לי"). כבר היו אולם ותאריך ובדים לשמלת הכלולות, אבל בני התעורר בוקר אחד עם התקף חרדה וביטל הכל.

מה?

בני: "חטפתי רגליים קרות. קמתי בוקר אחד מיוזע ואמרתי, מה אתה עושה? מאיפה הבאת את זה עכשיו, חתונה? עזוב, עזוב. התקשרתי ואמרתי לה, 'תקשיבי, אני מבטל. לא רוצה'. באותו היום כבר באה משאית ולקחה את הפטצ'ולי ואת כל הדברים שלה. זה לא סתם שאני סטנדאפיסט. בסוף אני סוליסט בנשמתי. מכל החברות שלי אני זה שנפרדתי".

חגית: "הייתי בהתמוטטות עצבים. זה בא לי בהפתעה. הוא גם עשה את זה בטלפון. הוא נבהל מהמיסוד ונכנס לפאניקה. בתחילת הזוגיות שלנו הוא היה מפריד בין הדברים שלי לשלו. להתחתן מבחינתו היה להכניס מישהי שתהיה שותפה להכל. היה קשה לו עם זה בהתחלה".

איך הסכמת לחזור אליו?

בני: "אחרי שלושה חודשים איציק אחי שאל אותי, 'אתה אוהב אותה?'. אמרתי 'כן'. 'אתה חושב שהיא תהיה אמא טובה לילדים?'. אמרתי, 'אמא מדהימה'. הוא אמר, 'תתחתן איתה'. התקשרתי אליה. מזלי שהיא הייתה עדיין פנויה. היא כבר גרה במושב ליד כפר־סבא, היא הייתה קשוחה ואמרה לי 'אל תבוא לשגע אותי'. כשהיא פתחה את הדלת היא אמרה, 'אם אתה נכנס, אתה לא יוצא'. המשפחה והחברות שלה אמרו לה, 'את לא נורמלית, הוא חולה נפש, הוא עוד פעם יברח'. אבל היא התעקשה להישאר איתי ולא טעתה. אגב, כל חברה שהייתה לי הייתי לוקח לאישור אצל יובל סמו, שהוא חבר טוב מאוד שלי. כשהוא ראה את חגית, הוא אמר, 'על זה אני חותם'".

"היא התעקשה להישאר איתי ולא טעתה"(צילום: טל שחר)

ב־2005 הם נישאו, אבל עוד לפני החתונה גילו כי הדרך להקמת משפחה לא תהיה פשוטה: חגית סבלה משחלות פוליציסטיות וגם אצל בני התגלתה בעיה. הרופא הראשון שפגשו ("רופא דרעק", מדגיש בני), אמר להם בסבר פנים חמור שלא יהיו להם ילדים לעולם. "הוא אפילו אמר לי, 'את לא חייבת להתחתן איתו''', נזכרת חגית. "עניתי לו, 'אנחנו נתחתן ויהיו לנו ילדים'. מיד כשיצאנו מהרופא, בני אמר שהוא לא יכעס עליי אם אחליט להיפרד ממנו. אני ידעתי שיהיה בסדר. לרגע לא נשברתי".

בני: "באותו ערב הופעתי בהיכל התרבות מול 3,000 איש, במסגרת אירוע התרמה. אני מקפץ ושר בפרסית, ואף אחד לא מדמיין שבבוקר אמרו לי שלא יהיו לי ילדים".

המומחה השני שאליו פנו אמר להם שישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בטיפולי פוריות, והבטיח להם ילדים. הם עמדו תחת החופה, ולאחר ירח הדבש בתאילנד נחתו לטיפול הפריה ראשון. שש הפלות עברה חגית עד שנולדו שני ילדיהם, נועם בת ה־12 ואיתמר בן התשע וחצי. תקופת טיפולי הפוריות, שנמשכה לסירוגין כחמש שנים, הייתה מאתגרת מאוד לקשר הזוגי והעלתה אצל ברוכים זיכרונות לא נעימים מימי ילדותו. "בתי חולים עד היום עושים לי לא טוב, וחייבים להשתמש בהומור".

מה זה הומור?

בני: "היו נותנים לי כוס פלסטיק ועיתוני פורנו ואומרים לי להיכנס לחדר לתת זרע, והייתי אומר, 'חבר'ה, תשתפרו, אלה עיתונים שגורמים לירידה בחרמנות'. אולי הצחוק הוא סוג של מגננה".

חגית: "גברים אחרים היו סוגרים את הכוס עם הזרע במעטפה. הוא היה לוקח אותה אל האחות בהפגנתיות ואומר, 'הנה הילדים שלי, תטפלי בהם יפה'. האחיות היו בהלם. התגובות שלו בעיניי היו מצחיקות, גם אם באותו הרגע זה קצת עצבן אותי".

בני: "יש זוגות שלא שורדים את הקושי של הטיפולים. הילד בן שנתיים והם נפרדים. אנחנו צלחנו את התקופה".

היום אתה מדבר על טיפולי הפוריות בהופעות שלך, בלי צנזורה.

"אין דבר שאי־אפשר לצחוק עליו. בכל דבר אפשר למצוא משהו קומי, או לשקוע".

את משבר הקורונה ניצל בני לחידוש חומרים ולכתיבת מופע חדש. "בינתיים יש תסכול, אין הופעות, ומגרד לי הגוף כשאני לא מופיע. אני זקוק לבמה".

גם מבחינה כלכלית זה לא פשוט.

"אמא שלי לימדה אותי לשמור שקל לבן ליום שחור, ובזכות זה היום אנחנו בסדר. מצד שני, ארבעה חודשים אני לא עובד. איך אתם משאירים אותי בודד במערכה בלי פרנסה? כאן התאכזבתי. המדינה כשלה".

והקריירה שלך, שאמורה הייתה להיות בנסיקה, נעצרה קצת.

"דברים יגיעו בזמן שלהם. יבואו עוד תפקידים, והאולמות יהיו מפוצצים. יש אצלי בבית אוסף של ג'ירפות, זה לא סתם. למה אני לא אוסף צבים או פילים? כי ג'ירפה מסתכלת רחוק".

בלונדון יודעים מי זו אלה איילון?

אחד העימותים הבולטים בעונה הזו של "הישרדות VIP" הוא זה שבין ברוכים לדוגמנית אלה איילון. איילון ניצלה כל הזדמנות כדי להביע את דעתה הנחרצת על ברוכים, החל מ"בני חירבש את המשימה" ועד "בני הוא הבן אדם הכי גרוע והכי לוזר על האי. יש לו פשוט שלט על המצח – אני לוזר". ברוכים לא נשאר חייב, לא על האי ולא כעת.

אלה איילון. "אין לי כלום נגדה"(צילום: אור דנון)

אלה קראה לך "לוזר".

"לא נפגעתי. היא ילדה. זו הבעיה שלה. היא צריכה לחיות עם המחשבות שלה וצורת ההתנהגות שלה, לא אני. אגב, אלה אומרת בתוכנית, 'אני דוגמנית בינלאומית'. איך את בינלאומית? כשאני מסתובב בלונדון, מכירים אותך? יש אנשים ב'הישרדות' שכשהם נכנסים הביתה, אמא שלהם צריכה תעודת זהות כדי לראות אם זה באמת הילד שלה. מה אתם מבלבלים את המוח"?

אני מנחשת שלא שמרתם על קשר אחרי הצילומים.

(צוחק) "לא כל כך. אבל אין לי כלום נגדה. בסוף זה משחק, ואני לא לוקח את זה קשה. אני יודע מה העוצמות שלי. זה לא סתם שב'ארץ נהדרת' היחידי שעשו עליו חיקוי זה בני ברוכים. זה בגלל מי שאני. אני לא רב עם אנשים".

חגית: "כשאני שומעת מה אלה אומרת עליו, אני צוחקת. אני מאחלת לה בעל כמו בני, באהבה ובאחריות שלו, ולא חתיכים על פוסטרים".