כל מחאה זקוקה לסמל, דימוי, חזות אחידה. האפודים הצהובים בצרפת, הכובעים הוורודים בהפגנות הנשים נגד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כובעי הברט השחורים שחבשו הפנתרים השחורים בהפגנות בארצות הברית, הכובע של דפני ליף מהמחאה החברתית ב-2011. בישראל של יולי 2020, נוצר דימוי חדש: ה"בנדנות הוורודות" שכבשו בשבוע החולף את רחוב בלפור בירושלים.
הבחירה בבנדנה ורודה כסמל מייצרת דימוי כפול: בנדנה על הפנים (במקום מסכה) משדרת רוח לוחמנית, סמל למאבק, רוח חופשית ומעמד פועלים; הצבע הוורוד מעניק לה חזות רכה, לא מאיימת, אפילו מעט נשית. יחד הם מגישים דימוי שמצטלם נהדר, תחושת אחדות וחותם ויזואלי.
מאחורי הדימוי הזה עומדים "הבעלבתים", קבוצה של צעירים אקטיביסטים מזירת התרבות והאמנות שנפגשה בחודש החולף בהפגנות מול מעון ראש הממשלה בבלפור והחליטה להתאגד. "נמאס לנו לראות את הריקבון במדינה והחלטנו להפסיק לשתוק", אומרת הבוקר הגר בריליאנט מ"הבעלבתים" ל-Xnet, "הבנו שצריך לעשות במחאה הזאת דברים קצת אחרת. עם כל הכבוד למפגינים המבוגרים ברחובות – הבנו שצריך להכניס רוח צעירה עם מסר טיפה אחר. הבנדנות הוורודות הן מסר של תקווה. הן משדרות אופטימיות, שמחה, ומאפשרות בולטות ומוחצנות".
הבנדנות הוורודות הופיעו לראשונה ביום שישי שעבר בפסטיבלפור לצד הדגלים השחורים, חולצות ה"אין מצב" וה-Crime Minister הוותיקות. בהמשך החליטו המארגנים לפעול באופן לא-אלים כמו, לדוגמה, הקמת חוף הים בבלפור וחלוקת פרחים לשוטרים ולשוטרות ביום שישי האחרון. "אנחנו משתדלים להכניס הומור ולייצר מחאה מגוונת, שהרבה אנשים יוכלו להתחבר אליה ולהביע את עצמם", אומרת בריליאנט.
ואיך הגיע נוער ישראלי למגזין בינלאומי נועז?
