יהונתן גפן כתב לבתו שיר אהבה, שנעשה שיר זיכרון לקורבן של שנאה
"עולם חדש וטוב אני אתן לך", הבטיח הפזמונאי ב"שיר לשירה". בעקבות הרצח של שירה בנקי ז"ל, החודש לפני חמש שנים, נוכחנו לדעת שהעולם יכול להיות רע מאוד
קורין אלאל, בקולה המתוק והסדוק, מבצעת שיר שנכתב על ידי גבר, אבל נולד להישמע מפיה של אישה. הדוברת פונה בו אל פעוטה ששמה שירה ומבטיחה להקשיב לה תמיד ולברוא למענה עולם חדש וטוב. שירה קטנטנה, עדיין יונקת – מחיוכה "חלב נוטף" – והדוברת אליה, נשמע שזאת אמה, רואה את הפחדים שעוד ירדפו אותה, מקשיבה למלמוליה ויודעת שלא תמיד המציאות תיטיב איתה: "לא תמיד הקשיבו לקולך".
מתי תינוקת פעוטה מספיקה לא להישמע? אולי מרגע שנולדה, וכבר נאלצה להתמודד עם הקושי שבחיים: חבטת האור המסנוור את עיניה, אחרי שהן הורגלו בגן העדן היחיד והמוחלט שיש לו, לכל אדם, כשהוא מוגן מכל עבר ברחם אמו; ההכרח לנשום, הבכי הראשון, הכאב הראשון, הבעתה מפני הרעב, שאצל תינוקות קטנים אין לו שיעור וגבול.
האם האוחזת בתינוקת רואה ויודעת את כל אלה, מקשיבה למלמולים, רואה את העיניים המדברות, אוספת אליה את התינוקת, מבקשת ממנה לחבק את הפחד, לחבק את דב הצעצוע המונח בעריסתה, ומשמיעה באוזניה את ההבטחה האולטימטיבית שכל אם מבטיחה לתינוקה: "עולם חדש וטוב אני אתן לך". היא מפצירה בה לאפשר לעצמה להיות קטנה, שכן האם תדאג לכך ש"מאומה לא יפגע בך". האמא תהיה שם תמיד – גדולה, מגינה, שומרת.
הנה מילות "שיר לשירה":
דברי עכשיו, ילדה, אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.
דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדיי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.
עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב-צהוב מתוך האפלה.
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.
מפעים לחשוב שכתב את השיר גבר, יהונתן גפן, שדיבר בו אל בתו הקטנה, שירה. ומרגש לחשוב שקורין אלאל, שהשיר מזוהה כל כך עם קולה הענוג, עם העדינות שבה היא שרה אותו, לא חיבקה מעולם את התינוקת שהיא מפליאה כל כך לשיר לה.
עוצמה של כאב בלתי נשכח ובלתי נסלח נלווית ל"שיר לשירה" אחרי מה שקרה ב-30 ביולי 2015, החודש לפני חמש שנים: במהלך מצעד גאווה שנערך בירושלים רצח ישי שליסל, חרדי קיצוני תושב העיר, את שירה בנקי בת ה-15. היא הייתה נערה מחוננת, פסנתרנית, תלמידה מוכשרת, בת, אחות וחברה טובה. "שירה שלנו נרצחה ברחוב במדינת ישראל", כתבו הוריה ופירטו בדייקנות מצמררת את כל מה ששירה לא תזכה לעשות: לא תחגוג את יום הולדתה ה-16, לא תיבחן בבחינות הבגרות, לא תלך לצבא, לא תלמד, לא תינשא, לא יהיו לה ילדים. לא ולא ולא.
צפו בכתבה ששודרה ב"מבט" בעקבות הרצח:
אין ספק שכשההורים של שירה בנקי החזיקו אותה בזרועותיהם כשהייתה תינוקת קטנה ויפה כל כך, גם הם הבטיחו לה שיגנו עליה ויעניקו לה עולם יפה ובטוח. אבל המציאות אינה מצייתת לרצון הטוב, להבטחות ההוריות, לאהבה. את שירה בנקי, שהגיעה למצעד הגאווה כדי לתמוך בחירות הפרט, בזכותו של כל אחד לחיות את חייו כאוות נפשו ועל פי ייעודו, רצח קנאי חשוך שאין שום חסד בליבו.
בעצרת זיכרון לשירה בנקי שרה אלאל את "שיר לשירה" שהלחינה והקליטה לאלבומה "אנטארקטיקה" (1989). מאז הוא נקשר בלבבות עם הנערה הירושלמית ועם ההתנגשות המחרידה, הבלתי נסבלת, בין טוב לב, נדיבות ויופי לבין רוע צרוף וקטלני. ועל מותה של שירה בנקי אין נחמה.
למשורר נתן זך יש שיר מפורסם שקיבל משמעות מיוחדת בימי הקורונה. הקליקו על התמונה:
