מי את? "שני פדר, בת 29, טרנדולוגית ומייסדת קהילת הפדריישן".
איפה גדלת? "נולדתי בעומר ובגיל שלוש עברנו לתל אביב. אני האמצעית מחמישה ילדים. כיף להיות חלק ממשפחה מרובת ילדים – תמיד יש אקשן וצחוקים, אף פעם לא משעמם. לימדו אותנו מגיל צעיר שמשפחה זה כוח. הרבה פעמים הרגשתי שאני בכלל לא צריכה חברים, כי יש לי כל כך הרבה אחים שאני יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות. להיות ילדת הסנדוויץ' זה לא קל, במיוחד במשפחה של חמישה אחים. האחיות הגדולות שלי תמיד היו נורא קרובות וקשורות, והאחים הקטנים היו נורא קרובים כי יש ביניהם הפרש רק של 18 חודשים. אני הייתי תמיד באמצע. מה שבטוח, עד היום זה משפיע עליי כי תמיד חשוב לי שידעו שאני נמצאת, שאני קיימת, ושישמעו אותי".
איך נכנסת לתחום האופנה? "לאחר שירות צבאי בשייטת 13, התחלתי ללמוד תקשורת בבינתחומי ולאחר שנה עזבתי לניו יורק, שם גרתי חמש שנים. רציתי להתנסות בלהיות לבד ובמגורים בחו"ל, וחשבתי שזה הזמן הנכון – כשאין לי מחויבויות. כולם היו בטוחים שאחזור מיד, כי אני מאוד משפחתית וילדה של בית. היו הרבה געגועים, אבל בניו יורק גיליתי עולם שלם. אחרי לימודי אנגלית וקורסים כלליים באוניברסיטת קולומביה, התחלתי ללמוד מנהל עסקים באופנה ותחזית טרנדים באוניברסיטת FIT. בזמן הלימודים התמחיתי בחברת תחזיות טרנדים מפורסמת שנקראת פאשן סנופ וגם עבדתי במותג האופנה אלי טהרי – שם הבנתי שהטעם של הקניין הוא לא מה שחשוב, רק מה הקהל שלך יאהב ומה יתאים לו. אתה צריך לחשוב עליהם ועל הצרכים שלהם.
"עולם הטרנדים תמיד עניין אותי, מאז שאני זוכרת את עצמי, ותמיד אהבתי אופנה ולראות מה אנשים לובשים. אופנה היא דרך להעביר מסרים, לתקשר, להציג את עצמך, להגיב למצבים מסוימים בעולם. רוב החברות לתחזיות טרנדים עובדות עם מותגים מסחריים ומכוונות אותם. אני התחלתי ממקום אחר – התחלתי מהצרכנים, כי זאת מי שאני. אני צרכנית מושבעת ואני אוהבת אנשים. אני לא מנסה לעודד צריכה ולא להפחית צריכה, אלא למקד צריכה.
"כרגע אני לומדת תזונה טבעית ונטורופתיה, מכיוון שהרצון לשמור על בריאות ולהישאר צעיר לנצח הוא אחד הטרנדים החזקים של התקופה, וזה רק הולך ומתעצם. חשוב לי לדעת מה יתפוס ואיך הוא יהפוך לטרנד: אם זה מוצר מזון, קוסמטיקה או תוספי תזונה – אני חייבת שיהיה לי את הידע המקצועי. הצרכן היום לא פראייר וכדי שתהיה התלהבות ממוצר ברמה שתגרום לבאז אמיתי, המוצר חייב להיות איכותי ולא כזה שמתקלקל. לכן הלימודים מאוד עוזרים לי גם בעולם הטרנדים שלא קשורים לאופנה".
איפה את גרה היום? "בתל אביב עם בעלי ג'ארד ועם עילאי הילד שלנו, בן שנה וחצי".
איך הכרתם? "חודשיים אחרי שעברתי לניו יורק בגיל 22, הוזמנתי לחתונה של חברי משפחה ממנהטן. החתונה היתה מהודרת במלון פייר, שהמון יהודים אוהבים להתחתן בו. הרגשתי ממש כאילו נחתתי מהירח לפרק של 'אחת שיודעת' ורק רציתי שיחלצו אותי משם. אבל ג'ארד ישב לידי והתחיל לדבר איתי. הוא היה ממש מתוק והיחיד שהצליח לגרום לי להרגיש בנוח. בסוף הוא ביקש את מספר הטלפון שלי ובטעות נתתי לו מספר לא נכון. עד היום הוא לא מאמין לי שזה היה בטעות.
"הוא לא ויתר ובסופו של דבר השיג את המספר שלי. יצאנו לדייט ומהרגע הראשון הרגיש לי טבעי להיות איתו, אבל גם נורא פחדתי כי הוא אמריקאי ומדבר אנגלית, ואני כל כך ישראלית. אחרי כמה דייטים נשבתי בקסמיו והבנתי שאין תרבות, שפה ומדינה לאהבה, במיוחד כשהוא יהודי מאוד מסורתי שבא מבית שומר שבת. החלטתי להפסיק לפחד ממה יהיה, הורדתי את המחסומים וההגנות ונתתי לעצמי לזרום ולהתאהב.
"היה ברור לשנינו מההתחלה שאני הכי ישראלית בדם ובנשמה, ושאין לי בעיה לגור כמה שנים בניו יורק אבל הבית האמיתי שלי זה רק בישראל. הוא מבין שאני מאוד משפחתית ומאוד קשה לי להיות רחוקה. שנתיים וחצי אחרי שיצאנו, התחתנו וגרנו עוד שנתיים בניו יורק. יום לפני טקס הסיום לתואר, גילינו שאני בהיריון. הבנו שזה בדיוק הזמן לנסות לעשות עלייה לארץ. אמרנו שנעשה שנה ניסיון ומאז אנחנו גרים כאן כבר שנתיים, וברוך השם בינתיים טוב לנו והוא עף על ישראל. אין ארץ כזאת בשום מקום בעולם בעיניי. ברור לי שהיא לא מושלמת, אבל שום דבר הוא לא מושלם. חוץ מזה, מושלם זה הכי לא 2020".
איך התחלת ליצור קהילה באינסטגרם? "בפברואר האחרון, במהלך שיעור תזונה במעגלי החיים, כתבתי כל מיני עובדות שלמדתי וחשבתי שיעניינו נשים כמוני, למשל על תוספי תזונה בהיריון ותזונה טבעית. קיבלתי המון שאלות בנושא והתחיל פינג פונג עם מי שעקב אחריי. שבוע אחר כך התקיים טקס האוסקר וניתחתי את התלבושות של הכוכבות, וגם על הפוסט הזה קיבלתי הרבה תגובות ופידבקים מפרגנים. הרגשתי שלאנשים אכפת מהדעות שלי.
"כשהתחיל שבוע האופנה בניו יורק, ניתחתי כל תצוגה, כמו שעשיתי בתואר ובהתמחויות שלי. תוך כדי, קלטתי שזו הפעם הראשונה שאני עושה את זה בעברית, בשפת האם שלי, שאני מרגישה הכי בנוח איתה. זה פשוט הרגיש כל כך טבעי ונכון. העוקבות המליצו עליי לחברות, אז זה גדל וגדל. ואז הגיעה הקורונה עם סגר וחוסר ודאות. פתאום ברגע, כולם עם פיג'מה בבית ואף אחד לא יודע מה קורה, אף אחד לא חסין וקיבלנו תזכורת שאנחנו בסך הכל בני אדם, אין לנו באמת שליטה על דברים. פתאום מבינים שגם נשיא ארצות הברית לא חסין, לא בית המלוכה הבריטי, לא הרופאים, לא ספורטאים – הנגיף לא שואל מי אתה, הוא מגיע לכולם. ולמי שהוא לא מגיע, הוא מצליח להפחיד אותו לפחות קצת.
"החלטתי לכתוב הרבה דווקא עכשיו בזמנים כאלה, על החיים. לא הייתי מנותקת. במקום להעלות תמונות בפיג'מה מבאסת או איזה טיק טוק רוקד, פשוט הקלדתי, כתבתי מהלב. היה לי חשוב להדגיש את התקווה, את היום שאחרי. שם נוצרה קהילת הפדריישן והבנות בקהילה מעורבות בהכל. רוב התוכן הוא לא עליי, אלא שיתופים של הבנות מחוויות אישיות שלהן וסודות צרכניים איך לשלם פחות. יש לנו שפה משלנו וזה לגמרי של כולנו ביחד. הכל מבוסס על שיתוף קהילתי ועל חוכמת ההמונים, מתוך הנחה שביחד כולנו הרבה יותר חכמות מכל אחת ואחת כשהיא צרכנית לבד.
"אני מתייחסת לכולן – לרזות, למלאות, לנמוכות, לגבוהות, לצעירות, למבוגרות, לדתיות ולחילוניות. אלו לא נשים שמחפשות מודל לחיקוי, הן לא צריכות כזה. אני משתפת גם חברות שלי שעובדות בתפקידי מפתח בענף האופנה בעולם בזכות התקופה שלא גרתי בארץ, כמו חברה טובה שהיא קניינית בכירה בבלומינגדיילס בארצות הברית וגיסתי שהיא קניינית באתר הנחשב מודה אופרנדי, שמספרות איזה פריטים הן היו קונות לעצמן".
כמה שעות ביום את משקיעה בעמוד האינסטגרם שלך? "קצת מביך אותי להגיד, אבל המון! אני חיה ונושמת את זה. אני מתייחסת לקהילה כאל מוסד שייסדתי וזה ממלא אותי ברמות. אני כבר בקושי מסתכלת באינסטגרם של אחרים ועל מה שלא שייך לתוכן שלי ושל הקהילה שלנו. אני מכירה את רוב הבנות ואני מעלה המלצות רק של מי שוותיקה ופעילה, ולחלקן באמת נקשרתי. אני לומדת מהן המון, הן מלמדות אותי ומלמדות אחת את השנייה. אני גם לא מתביישת לפנות לחברות עולמיות שאני חושבת שיהיו טרנדיות מאוד ולבקש הנחה לבנות בקהילה שלנו. אני חושבת על זה כל היום וכל הלילה, אבל ביום שבת אני לא עובדת. בלי קשר לדת, מבחינתי השבת זו אחת המתנות שלנו. מכניסת השבת ועד יציאת שבת אני מתנתקת ומקדישה את הזמן רק למשפחה".
באינסטגרם החיים של כולם נראים זוהרים ומלוטשים. מה דעתך על תרבות האינסטגרם, הלייקים, העוקבים? "עצוב שהפלטפורמה נהייתה בלעדית רק לאנשים שמציגים עולם מושלם. אבל מה לעשות שהכביסה המלוכלכת נשארת בבית, כי היא הכי לא פוטוגנית? כתבתי הרבה על קבלה ואהבה עצמית. אין מישהו שתמיד מאושר ויש לו חיים מושלמים. כולנו בני אדם. הגיע הזמן שנתעורר מהחלום ונחיה את המציאות, וגם נעלה ונשתף אותה. יש כל כך הרבה שקר באינסטגרם, שהרגשתי שאני חייבת להגיד את זה. התייחסנו בקהילה לדברים פחות פוטוגניים, כמו סבוריאה ופסוריאזיס, וכמובן שגם דיברנו על חרדות ודיכאון אחרי לידה, סימני מתיחה ומחלות.
"כשהגיעה הקורונה, פתאום גם אלו עם הפרופילים הכי נוצצים שכל יום בארץ אחרת ואוכלים אוכל הכי מגרה ועושים פעילויות הכי מטורפות, גם הם 'תקועים' בבית כמוני וכמוך וגם הם לובשים רק פיג'מה וגם הם חשופים להידבקות בנגיף. זה הביא צניעות ואני מקווה שהיא תישאר כשהנגיף יהפוך להיסטוריה. אחד הדברים שלמדתי זה שהמון אנשים קונים עוקבים. זה נראה לי נורא עצוב. אני תמיד אומרת את האמת. אני גם לא תמיד צודקת, ומזל שאני לא תמיד צודקת. אני לא בלוגרית אופנה או אייקון או מודל לחיקוי ואני לא מתיימרת להיות. אני בן אדם בדיוק כמו כולם.
"חשוב לי שהעוקבות שלי יסמכו על עצמן ואני שואלת המון לדעתן, מקשיבה ומיישמת. זה משהו שלמדתי מאבא שלי, שהוא מנכ"ל תדיראן. בכל פעם שניכנס למונית, הוא ישאל את הנהג, למשל, 'מה המזגן הכי טוב, לדעתך, כי אני צריך מזגן חדש?' הוא יקשיב ויתעניין, גם אם התשובה תהיה תדיראן וגם אם ימליצו על המתחרים. והוא גם יישם את מה ששמע. למדתי מאבא שלי שכדי להצליח חייבים להיות מחוברים לאנשים, לצרכנים. לא לחשוב שאתה מעליהם או מתחתיהם, אלא להזדהות איתם. כי בסוף הם אלה שרוכשים והם יודעים הכי טוב. אבא שלי יודע את זה, כי את הקריירה שלו הוא התחיל בתור טכנאי מכונות כביסה שהיה מגיע לבתים של אנשים לתקן מוצרים. הוא הצליח לגמרי בכוחות עצמו. זאת הגאונות וההשראה בעיניי – לקחת כל ניסיון בחיים כמשהו מלמד".
האם חוויית ההיריון, הלידה והאימהות השפיעה על הסגנון שלך? "ההיריון שינה את היחס שלי כלפי המראה והגוף. נהייתי הרבה יותר סלחנית כלפיו, כלפי עצמי ולחוסר שלמות כמו סימני מתיחה וצלוליט. הלידה והאימהות העלו לי את הביטחון ואני מרגישה יותר שלמה עם עצמי. עם זאת, יש טרנדים שאני מרגישה שפחות מתאימים לי ללבוש. מוזר לי, למשל, להעלות תמונה של עצמי בביקיני. אני יודעת שזה הכי מיושן להגיד וכמובן שאין לי בעיה עם אימהות שמצטלמות ככה. להפך. פשוט במקום שבו אני נמצאת, זה מרגיש לי לא טבעי".
מה הפריט הכי יקר שיש לך בארון? "תיק קלאץ' של שאנל, שקיבלתי לסיום התואר מחברה אמריקאית של ההורים שלי בניו יורק, שדאגה לי ממש כאילו הייתי הבת שלה. בנוסף, יש לי שמלות מאוד יקרות של בלמן ומוגלר, שבעונה עולות כמה אלפי דולרים ואני קניתי בהנחות מטורפות בבלאק פריידיי ובמכירות חג המולד".
ומה הפריט הכי זול? "יש לי הרבה חולצות טי מגניבות ופריטי בייסיק חמודים".
פריט אהוב, וכמה הוא עלה? "מכנסי ג'ינס ליווי'ס סקיני 501. הם עלו 98 דולר והם מהממים, מחטבים ומתאימים להמון סגנונות".
מה לא תלבשי לעולם? "באופנה לעולם אל תגיד לעולם לא. אומרים שגם אם אתה חושב שמשהו מכוער, ואז אתה רואה אותו שוב ושוב, אתה מתחיל להתרגל אליו ובסוף גם לאהוב אותו. ככה זה עם טרנדים. לדוגמה, אם לפני שנתיים-שלוש הייתי אומרת שאנשים בכל העולם יסתובבו עם חצי פרצוף מכוסה במסכה, היית חושבת שאני מסתלבטת עלייך. אבל עכשיו זו המציאות, ופתאום להיות בלי מסכה זה מוזר".
מעצבים אהובים בעולם: "יש המון מעצבים שאני אוהבת, אבל בשנים האחרונות יש כמה שבעיניי גנבו את ההצגה. קודם כל ולפני כולם, דניאל לי – המנהל האמנותי של בוטגה ונטה. מעצב נוסף שאני ממש מעריכה הוא ראף סימונס, שהצטרף השנה למעצבת הראשית של מותג העל פראדה. כל תעשיית האופנה כבר מחכה לראות מה הם הולכים להציג בספטמבר. בנוסף, אני אוהבת מאוד את העיצובים של זוהיר מוראד ושל ג'קומוס".
מעצבים אהובים בישראל: "המותג רוז של רחלי זילברשטיין, אלון ליבנה, לי גרבנאו, מירה צבילינגר. אני גם מאוד מעריכה את מעצבות שמלות הכלה הישראליות, שממש כבשו את העולם והרבה חברות שלי בניו יורק העדיפו להתחתן עם שמלות שלהן".
איך את מצליחה לממן את המלתחה שלך? "אני אלופה בלקנות פריטים יוקרתיים בדילים – בסיילים ומכירות מיוחדות אני רוכשת לפעמים מציאות קלאסיות. כשגרתי בניו יורק, קניתי במכירת סאמפלים סודית של מייקל קורס בלייזר לבן בדיוק כמו שמלניה טראמפ לבשה לאירוע, במחיר 50 דולר במקום 3,000 דולר. כמובן שאני שומרת טוב על הבגדים לאורך זמן ומשלבת אותם עם פריטים שאני קונה בעשרות שקלים".
איזה חלום את מקווה להגשים בעתיד? "לצמוח, להצליח בכוחות עצמי, להשפיע לטובה ושנעבור את התקופה העצובה, מוזרה, מפחידה הזאת. גם החזאים הכי גדולים לא היו יכולים לחזות לפני כמה שנים את מה שקורה עכשיו ואני מקווה שניחלץ מזה כמדינה וכחברה כמה שיותר מהר עם כמה שפחות נזקים".
ומה גילינו על דנה זרמון בלי פילטרים ואיפור מול המראה?
