"קרייריסטיות וגייז נועדו זה לזה": המיזם המסקרן של הח"כית לשעבר

בטקס קבלת תואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת תל־אביב ישבה הסטודנטית מיכל בירן, אז פעילת ציבור, עוד לא חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, גאה וזקופה, מחכה שיקראו בשמה לעלות לבמה ולקבל את תעודת ההצטיינות. אמה, שישבה לידה, לפתע התקרבה אליה ולחשה לה באוזן: 'די, תעשי לבד מה שצריך. לכי לבנק הזרע ותעשי ילד. אני איתך בזה'".

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת 

טיימינג בהחלט מפתיע להגיד לך "תעשי ילד לבד".

"אני בדיוק מתענגת על זה שסיימתי תואר שני ועוד בהצטיינות, ואמא שלי מפריעה לי עם מחשבה טורדנית ולא נעימה. היא עשתה לי סיכום כזה של מה יש ומה אין. הצלחתי באקדמיה, יש מקצוע, יש עשייה ואין מה לחכות לאיזה אביר על סוס לבן. אמרתי לה אז 'תניחי לי'. הייתי בת 34. הרגשתי צעירה ונראיתי צעירה. אני, שמנהלת את כל העולם, הגוף שלי יגיד לי מה לעשות?! עד אז עברתי מסלול טריוויאלי של סטרייטית, דייטים ועוד דייטים וכשזה לא הולך, הדחקה של השעון הביולוגי המתקתק".

מאז לקח שבע שנים עד שנגה החמודה, כיום בת שנה, עם העיניים הכחולות הגדולות, הגיעה לעולם בהורות משותפת עם נמרוד דותן (41), מנכ"ל עמותת "חינוך לפסגות". כשהייתה בחודש השביעי להיריון, פרק הפוליטיקה הסתיים בחיי בירן, כשמצאה עצמה מוצבת מחוץ למקום ריאלי ברשימת העבודה־גשר־מרצ. שם הרעיון החל להתגלגל: ללוות גברים ונשים כל הדרך עד להיריון המיוחל. בירן, שהבינה שאת מסלול החתחתים של מציאת הפרטנר המתאים להורות לא רק היא עברה, הקימה את מיזם "החסידה": מעטפת שלמה של ליווי לאורך כל הדרך עד להשגת היריון. זה מתחיל במתן תשובות לשאלות על התהליכים הנפשיים, הרפואיים והביורוקרטיים שעוד יבואו; נמשך בפעולת השדכנות – מציאת השותף המתאים להורות; ליווי ב"דייטים" ועזרה בבניית יחסי האמון והשותפות, עד שהצמד מחליט ללכת יחד על הבאת ילד לעולם. ולבסוף – ניסוח ההסכם ויציאה לדרך – קביעת תור לרופא הפריון.

"אני לא באה לחנך אנשים. בני 40 מכירים את עצמם ויודעים מי הם ומה הם מחפשים", מסבירה בירן. "אני יושבת עם הלקוחות, מקשיבה להם ומנסה למצוא עבורם את מה שהם מחפשים. יש בתהליך הזה לא מעט אתגרים, גם של כל אחד עם עצמו וגם במפגש עם פרטנרים פוטנציאליים. תמיכה בתהליך הזה עושה הבדל עצום".

לאשה(צילום: יובל חן)

הזמן קופא

אבל בואו נתחיל מההתחלה. בירן (42) מודה שזוגיות אף פעם לא הייתה בראש מעייניה. "אח שלי אמר לי משהו נכון: 'חשוב לך יותר שיעריכו אותך משיאהבו אותך'. דוגרי, תמיד העדפתי קריירה על זוגיות. בסוף, הפוקוס שלך מוגבל. מה שנורא מעניין אותך מוצא זמן ומה שלא מספיק מעניין אותך נדחה למחר. יעיד על כך כל מי שנרשם לחדר כושר. פגשתי במהלך החיים שלי בחורים מעולים, אבל להחליט לקשור את חיי עם מישהו זו החלטה נורא גדולה. אני מבינה היום שלא באמת חיפשתי מישהו להתמסד איתו. כל פעם שהיה צריך לבחור אם לוקחים את הקשר צעד קדימה, נמלטתי. צריך נורא־נורא לאהוב את האדם הזה. אז כנראה לא מספיק אהבתי".

חלפו שנה וחצי מאז אותו ניג'וס אמהי בטקס הסיום. בחורף 2013 מחליטה בירן לקפוץ פנימה למי הפוליטיקה. עד אז, רק שכשכה רגליה. היא הייתה עוזרת פרלמנטרית של שלי יחימוביץ, יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, הקימה תאי סטודנטים של המפלגה בכל הארץ ועסקה במאבקים ציבוריים. בפריימריז הראשון שבו התמודדה, הגיעה למקום ה־14 ונכנסה לכנסת. "הייתי עסוקה בהכנות לפריימריז במשך חודשים ארוכים ואז נכנסתי לארץ המובטחת. הטירוף נגמר ויש זמן לחשוב. מה גם, שיש חודשיים נינוחים יותר שבהם מקימים את הממשלה. וזהו, נגמרו לי התירוצים. הלכתי לרופא להתייעץ לגבי הקפאת ביציות. הוא אמר לי שלא מדובר בהליך כל כך מוצלח ושאם אני רוצה ילד, שפשוט אעשה עכשיו. אמרתי לו: 'תודה על העצה, אבל אני לא שם'. החלטתי שעדיין הקפאת ביציות זו תעודת ביטוח מרגיעה מאוד. הסלוגן שלי היה: 'ביציות קפואות, הזמן קופא'.

"נכנסתי להליך. בפעם הראשונה, אמא שלי הזריקה לי. אחר כך, הזרקתי לעצמי כל ערב. באחד הסבבים של השאיבה, שלי (יחימוביץ, ת"ב) התמודדה על ראשות המפלגה. התלבטתי אם לעשות הפסקה. בכל זאת, הורמונים שמשגעים את השכל. זה להיות ב־PMS (תסמונת קדם־וסתית, ת"ב) כל החודש וכמעט כל בוקר להתחיל במעקב זקיקים אצל הגינקולוג. זו הייתה הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי שכל הזמן החיים שלי נדחקו בפני הקריירה והפעם אני לא מוותרת. 19 ביציות מחכות לי עכשיו בפריזר", היא אומרת בחיוך.

ומה קורה בשדה הדייטים כל הזמן הזה?

"המשכתי לצאת עם גברים. הייתי הח"כית היחידה שהיה לה מינוי בטינדר. בחורים שזיהו אותי באפליקציה היו בהלם. העדפתי אנשים שלא ידעו מי אני, כדי להיות בטוחה שזו אני שמצאה חן בעיניהם ולא כי מגניב לצאת עם ח"כית. עשיתי לח"כים הנשואים קורס במליאה איך טינדר עובד. הייתה ח"כית שישבה מאחוריי במליאה שאמרה לי: 'אני רואה אותך בהצבעות ארוכות לתוך הלילה, עושה ימינה ושמאלה על תמונות משתנות, ולא מבינה מה את עושה'".

כל הכבוד על התעוזה.

"אני לא ביישנית. טינדר התחיל כסליז ואז התמתן. כולם נכנסים לשם. חשבתי לעצמי איפה אני יכולה להכיר אנשים כשאני עובדת מהבוקר עד הערב. אז שיקפצו לי. אני זוכרת שהתלבטתי בהתחלה אם לשים תמונה, אבל זה מדיום מבוסס תמונות, אז העליתי".

יצא משם קשר?

"הרבה קשרים. חיבבתי אותם לכמה חודשים, אבל כנראה לא מספיק".

בבחירות האחרונות נדחקה בירן למקום ה־13(צילום: אוהד צויגנברג)

בתפקיד השדכנית: תמר זנדברג

ואז בירן פוגשת חברה בקפה תל־אביבי שבועטת בעכוזה לכיוון אמהוּת. "היא אומרת לי: 'הגיע הזמן לחשוב על זה, אולי על הורות משותפת'. התחלתי לבכות. זה היה להודות בכישלון. אני רגילה להצליח בכל והנה משהו שלא הצלחתי בו - לא הכרתי בן זוג והקמתי איתו משפחה. היום זה מצחיק אותי. אני מכירה כאלה נשים מוצלחות שעשו ילד לבד או בהורות משותפת. אבל כל אחת צריכה לעבור את האבל הפרטי שלה על זה שהחיים לא הסתדרו כמו שחשבה".

איך הכרעת בין הורות יחידנית להורות משותפת?

"הלכתי לבנק הזרע ועשיתי את כל ההכנות: בדיקות דם, בדיקות גנטיות ואפילו צילום רחם. אבל כשחשבתי עם עצמי, הבנתי שאני אדם של אנשים ואני רוצה לגדל ילד עם אבא בשותפות מלאה. הבנתי גם שכאם יחידנית, בלי אבא בתמונה, אעשה רק ילד אחד מסיבות כלכליות ותפעוליות. לא רציתי ילד שרוצה למשל לנסוע ללמוד בניו־יורק ולא יעשה את זה כי ירגיש אשמה שהוא נוטש את אמא לבד בארץ. גם העובדה שאני אשת קריירה שיחקה תפקיד. לא משנה במה אני בוחרת לעסוק, אני טוטאלית, ולהשאיר ילד עם אבא שלו זה לא כמו להשאיר אותו עם מטפלת. אם היו מאלצים אותי בשלב הזה לבחור בין ילד או קריירה, הייתי בוחרת בילד, אבל אם אפשר גם וגם, ניצחתי את הקובייה ההונגרית הזו".

אחרי ההבנה שאת רוצה אבא לילד. מה הצעד הבא?

"נרשמתי לאתרים של הורות משותפת. אגב, בלי תמונה. רק כשמישהו נראה לי, שלחתי לו. לא רציתי שכל העולם יֵדע. אמרתי לאנשים בסביבה שלי שאני מחפשת גבר להורות משותפת ושיכירו לי. תמר זנדברג למשל, הכירה לי מישהו. אבל זה היה תהליך ארוך שהייתי צריכה להבשיל לתוכו. לבחור הראשון שהכרתי לצורכי הורות משותפת אמרתי בסוף הערב: 'תודה, היה נעים מאוד' ואז שנה לא התעסקתי בזה. כעבור שנה, כתבתי לו: 'היי, זו אני שנעלמתי לך'. הוא נתן לי עוד צ'אנס. נפגשנו שלוש פעמים והבנתי שזה לא זה. אבל אז נכנסתי למוד רציני של חיפוש. הייתי כבר בת 37 וחצי".

מה עוד קרה לך בתהליך הזה?

"לקח לי זמן לנתק בראש בין הפרמטרים של קשר זוגי לפרמטרים של קשר הורי. למשל, אני מחבבת גברים מאוד גבוהים. זו השריטה שלי. עד שהבנתי ש־1.75 מ' להורה זה מספיק טוב.

"עוד טעות שעשיתי היא לחשוב שיש יותר טוב מעבר לפינה. אבל אז הבנתי שזה צריך להיות מישהו שיש איתו שפה משותפת ושנעים איתו. כמו קולגה בעבודה שנהנים לשבת איתו לארוחת צהריים. זה מה שאני אומרת לאנשים שמגיעים אליי. המחשבה הזו מציבה את הרף במקום יותר נגיש. אמא שלי אמרה לי אז משפט טוב: 'אם תסנני גייז כמו שאת מסננת סטרייטים, תמצאי את עצמך באותו מקום'".

היה ברור לך שהאבא יהיה גיי או שניסית להכיר גם גברים סטרייטים?

"ניסיתי גם סטרייטים. גיליתי שיש בזה מן המוזרוּת, לפחות עבורי. במהלך השיחה, הם השאירו אופציה פתוחה לכך שנהיה זוג בעתיד וזה לא התאים לי. זה חיזק את דעתי שקרייריסטיות וגייז הם שתי קבוצות בחברה הישראלית שנועדו זו לזו", היא אומרת בחיוך שובב. "כששואלים לאן נעלמו כל הבחורים השווים, אז לשם הם נעלמו".

ואז הגיע נמרוד.

"ברגע שהפכתי לממוקדת במה שאני רוצה, פגשתי אותו. מאיך שהוא התבטא בכרטיס שלו ראיתי שהוא חכם והייתה לו תמונה חמודה. פניתי אליו. כשנפגשנו, התאכזבתי שהגובה שלו ממוצע. מצחיק, כי השכנות שלי קוראות לו 'החתיך הגבוה'. את לא תאמיני על מה עוד התעכבתי".

בבקשה.

"על העובדה שהוא הלך לצופים. אני הייתי בנוער העובד והלומד. ויותר גרוע מזה, הוא פעיל ב'יש עתיד' והיה מוצב ברשימה שלהם למועצת העיר תל־אביב. אחרי הפגישה שלנו, אמרתי לחברה משותפת שגיליתי שנמרוד שמח מדי. המצביעים של 'יש עתיד' הם עולצים. ב'העבודה', אנחנו עגמומיים יותר. היא ענתה לי: 'את תטיילי עם הילד בשבילי הארץ? את תפזזי איתו בגן? לא ולא. אז את לא חושבת שכדאי שיהיה הורה שכל זה בא לו בכיף?'. אמרתי לה: 'וואלה, צודקת'".

עם נמרוד דותן, אבא של נגה, שחוגגת יום הולדת שנה(צילום: אלבום פרטי)

מיזם השידוכים

אחרי שנה וחצי אינטנסיביות של הזרקות הורמונים במקומות אקזוטיים, כמו שירותי המליאה בכנסת או בשולי כביש 6, הזרעות והפריות מבחנה (את הביציות הקפואות היא מעדיפה לשמור לילד השני שהם מתכננים), היא נכנסה להיריון. "הרופאה התקשרה כשהייתי בדיון במליאה. נכנסתי עם הטלפון לתא השירותים ושם שמעתי שאני בהיריון. ניתקתי את השיחה והתחלתי לבכות. יום לפני כן נפרדתי מגבר גרוש עם ילדים שיצאתי איתו ארבעה חודשים. הוא לא רצה עוד ילדים והפורמט התאים לו. אבל כנראה משהו בתוכי כבר ידע שאני בהיריון ושאין לי סבלנות יותר, שהנה מגיע הפרויקט הגדול".

לקראת סוף ההיריון, היא התמודדה בפריימריז של מפלגת העבודה והגיעה למקום השביעי והמכובד. אך ראש המפלגה החדש, עמיר פרץ, דחק אותה למקום ה־13 בזמן שהייתה בחופשת לידה. כשהעבודה־גשר־מרצ קיבלו שבעה מנדטים בלבד, בירן מצאה את עצמה מחוץ לכנסת.

היא עוד הספיקה לרכוש דירה בראש־העין, במסגרת "מחיר למשתכן" וחשבה שתגור שם, אבל ברגע שהכירה את נמרוד, החליטו שניהם לגור בתל־אביב, כדי שהמעבר של נגה בין הבתים יהיה קל".

איך זה באמת עובד?

"סיכמנו שבחצי השנה הראשונה, נגה תהיה רק אצלי והוא יישן אצלנו פעם בשבוע כדי שהוא יקום אליה. בפועל, זה הפך לפעמיים בשבוע. בגיל חצי שנה, התחלנו משמורת משותפת. נגה יום אצלי ויום אצלו. זה אומר שאני מגיעה לשים אותה בגן או לאסוף אותה".

הוא היה בלידה?

"זה היה ניתוח קיסרי אלקטיבי, כי חשוב לי להיות בשליטה. נמרוד היה נוכח כשאפשרו לו. מרוב התרגשות התמונה שהוא צילם יצאה מטושטשת".

איך הייתה הנחיתה לאמהות?

"הקליק הגיע כשהיא חייכה אליי בפעם הראשונה. לא נלחצתי מזה שזה לוקח זמן, כי דיברתי עם אמהות שאמרו שלא תמיד ההיקשרות מיידית. היום אני כל כך מחוברת ומכוונת אליה, שגם כשהיא ישנה אצל נמרוד אני קמה בלילה, בטוחה ששמעתי אותה בוכה או ממלמלת. זה כמו איבר שחסר".

ואיך נולד מיזם "החסידה"?

"התחלתי לשדך חברות רווקות שלי לחברים של נמרוד לצורכי הורות משותפת. גיליתי שלכל מקום שאני מגיעה אליו יש אנשים ונשים שמחפשים פרטנר. אפילו בהמתנה לניתוח הקיסרי דיברתי עם מישהי שגם רוצה. הבנתי שהיה לי יותר מזל משכל למצוא את נמרוד. הוא גם איש מוצלח וגם אבא מצוין. הבנתי שיש אנשים שצריכים עזרה ולי זה בא טבעי לחבר בין אנשים, לפרק משימה גדולה לצעדים קטנים. זה נוגע בהרבה פחדים וטוב שיש מישהו שם שמחזיק לך את היד. אלה דברים שעשיתי בכל מיני כובעים בחיים שלי. בחופשת הלידה הבנתי סופית שזה מה שבא לי לעשות".

ואז הגיעה הקורונה. "השקתי את מיזם 'החסידה' ביום המשפחה בפברואר האחרון. זה היה שבועיים לפני שהכל התבטל ונסגר. הלו"ז שלי בדיוק התחיל להתמלא בפגישות ואז הודיעו על ההגבלות. את האירוע הראשון למתעניינים ומתעניינות עשינו בזום. חשבתי שהחלטתי להפוך לעצמאית בטיימינג הכי גרוע שאפשר, אבל אז קרה דבר מדהים. אנשים ישבו שבועות בבית לבד ונוצר להם זמן פנוי לחשוב על החיים ולאן הולכים מפה, ופתאום התחיל מבול של פניות. אגב, פונים גם גברים סטרייטים מוצלחים, שהחיים בתל־אביב גרמו לזוגיות להתרחק מהם. מתחילת מרץ היו לי 400 פונים ופונות. היום, ישנם עשרה צמדים שנמצאים בשלב הפגישות. זה הישג לא מבוטל".

מניסיונך, כמה זמן לוקח מהפגישה הראשונה עד שמחליטים ללכת על זה?

"לנמרוד ולי זה לקח חצי שנה של פגישות ואפילו טיול בחבל לכיש, וזה נחשב מהר. אני ממליצה לקחת את הזמן, ללמוד מי הבן אדם, להכיר את המשפחה ואת החברים שלו, כדי לקבל את התמונה המלאה. מדובר בבניית יחסי אמון ושותפות לעשרות שנים".

כמה עולה השירות שאת מציעה?

"כמה אלפי שקלים, תלוי ברמת הליווי".

יש הבדל בדרישות בין גברים לנשים?

"נשים מבקשות גבר משכיל. גברים קוראים לזה 'איכותית', לאו דווקא תלוי תואר אקדמי. גם הגיל הוא פקטור. גברים שנכנסים לזה נורא רוצים ילד וחשוב להם שיהיה סיכוי ריאלי להרות. לכן, אם מישהי בת 42 הקפיאה ביציות כמה שנים קודם לכן, יש לי יותר סיכוי למצוא לה פרטנר להורות. אני מציגה אותה כבת 42 עם ביציות בנות 35".

אאוץ'.

"אני לא רוצה שנשים בנות 40 ומשהו יקפצו מהגג כשיקראו את זה. למדתי שגם פה, לכל סיר יש מכסה וכשיש כימיה, פחות מסתכלים על הנתונים היבשים. הדבר שהכי מבקשים הוא 'שפה משותפת'".

אמרת פעם שהחלום שלך הוא להביא את בתך ליום עבודה בכנסת. כמה זה מבאס אותך שאת לא ח"כית?

"אני מרגישה פספוס שאני לא שם ואני גם לא מרגישה שהגעתי לאן שרציתי. ביקום מקביל, הייתי שרת העבודה והרווחה. אבל כל כך התרחקתי מאיך שהמפלגה היום, שאפילו לא תליתי שלט בחירות במרפסת שלי בתקופת הבחירות האחרונה".