"מעניין מה עם דורית פרידלנדר", שאלה את עצמה ביום בהיר אחד רינה (אסתרינה) לזר, בעודה גוללת את פיד הפייסבוק שלה. פרידלנדר הייתה חברתה במהלך השירות הצבאי, ולזר לא ראתה אותה ולא שמעה ממנה 42 שנה: "למדנו בקורס קדם־צבאי, שירתנו יחד בג'וליס ומאז לא נפגשנו".
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
לזר לא התעצלה, פרסמה הודעה לגבי פרידלנדר בקבוצת "קלוז'ר" בפייסבוק, ותוך שלוש שעות בלבד קיבלה את תמונתה ואת מספר הטלפון שלה ממנהל הקבוצה, החוקר הפרטי סאם זיברט. "פניתי אליה", מתארת לזר, "היא זכרה אותי, אבל לא כל כך את התקופה. דיברנו בטלפון כשעה וחצי, שלחתי לה תמונות, עד שהחלה להיזכר בפרטים. היא התרגשה מאוד, הבטיחה להגיע לביקור, ועשתה זאת. עטינו מסכות אבל התחבקנו, וקבענו להיפגש שוב.
"סיפרתי למשפחתי על המפגש, ושאלתי את בני יוחאי אם ירצה שאעזור לו לאתר חבר נשכח. הוא מיד שלף שם, משה בן שלוש, שלמד איתו בבית הספר היסודי. בן שלוש היה אז עולה חדש מצרפת, התגורר במרכז קליטה והם מאוד התחברו. "כתבתי פוסט עם המידע שזכרנו, ודי מהר קיבלתי הודעה מסאם, שכללה שני מספרי טלפון הקשורים למשפחתו של בן שלוש. זה היה לפני טקס חשוב, הענקת דרגה בכירה ליוחאי. טלפנתי לאחד המספרים, ענתה אישה מבוגרת מאוד, והתברר שהיא סבתו של משה. כשהוא התקשר, סיפרתי לו על הטקס והוא התרגש. הוא הגיע, התיישב לידנו עם מסכה, ורק בסוף הוא שאל את יוחאי 'אתה לא מזהה אותי?' בקיצור, הייתה התרגשות־על. הוא זכר אותנו היטב, וסיפר שהקשר עם יוחאי באותן שנים היה חשוב מאוד בעיניו".
דווקא להתקרב
המפגשים של לזר הם רק שניים מסיפורי ההצלחה בקבוצת "קלוז'ר". תוך פחות מחודשיים הצטרפו לקבוצה מעל 6,500 ישראלים, חלקם מסייעים באיתור ואחרים ממתינים לאזור אומץ ולכתוב על אהוב נעורים שנעלם או על קצין נאה שנותר זיכרון עמום, וההצלחות מתרבות.
קלוז'ר הוא פרויקט חדש של סאם זיברט, חוקר פרטי בינלאומי מרמת־גן, שמתמחה זה כ־30 שנה בחקירות אישיות, בחשיפת בגידות, בבירור חשדות, בסכסוכי ירושה, בחקירות עסקיות ובזכויות יוצרים. הוא בן 50, נשוי ואב לשלושה. אין לו אמנם כובע בלשים ומקטרת, אבל יש לו אופנוע, קוקו וחוש הומור מפותח. הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות וגם כותב טורים שבועיים בנושא סיפורי חקירות, שמתפרסמים בכמה מקומונים תחת הכותרות "העין השלישית", "סיפורו של חוקר" או "בזכוכית מגדלת". בקרוב ייצא ספרו הראשון.
את קבוצת קלוז'ר פתח בעת משבר הקורונה, אחרי שלא עבד כשלושה חודשים. "בתחילה, בשביל הספורט והכיף הצעתי בדף הפייסבוק הפרטי שלי לערוך הגרלה בין מי שרוצים שאעזור להם למצוא אנשים מהעבר", מספר זיברט. "כשזה התגלגל, החלטתי להרחיב את המעגל ולהקים קבוצה לנושא בחינם, פשוט להנאתי.
"מעבר לכך שזה עושה לי שם טוב ומראה עד כמה אני אוהב לעזור, גם אצלי בחיים הקלוז'ר הוא ממש חשוב. רוב עיסוקיי נמצאים בצד האפל. אני צריך לאזן את זה עם משהו שפוי, לנקות את הראש מהעיסוק בבגידות, גניבות, עוולות, חטאים, איומים וסחיטות. אני צריך משהו טהור, כדי לזכך את הנפש שלי. אנשים שמחפשים מישהו חשוב מהעבר שלהם, שלי יש את הכוח לאתר ולחבר ביניהם, זו בשבילי רווחה נפשית נטו".
האם בתקופה האחרונה אנשים מחטטים יותר בעבר שלהם?
"אנחנו חווים תקופה מטורפת, מטלטלת, עם חוסר ודאות גדול, והנושא הזה הוא מין אמירה קטנה שלי, שדווקא בזמן שדורשים לשמור על ריחוק חברתי, אני אומר ההפך, בואו נעשה קירוב חברתי. ומי יודע לאן זה ייקח אותנו".
לא פלא, שכ־7,600 ישראלים הצטרפו ל"קלוז'ר" בתוך ימים, ונראה, שזו רק ההתחלה.
חוויה או סליחה
מה אתה חייב לדעת לפני היציאה לדרך?
"חשוב לי לשאול את האנשים מדוע הם מחפשים את האדם שהם מחפשים. לתשובות שלהם יש חשיבות. לרוב הם מחפשים אדם בעקבות אירוע משמעותי בעבר או חוויה שהותירה מטען, טוב או רע. יש גם מי שרוצים למצוא מישהו כדי לבקש ממנו סליחה, כיוון שלא היו בוגרים או אחראים מספיק לעשות זאת, ויש אחרים שרוצים להביע תודה".
תן דוגמה.
"כתב בקבוצה גבר, שבצעירותו התחשמל, ורצה להודות לאדם שהוריד את השאלטר במפעל והציל את חייו. עברו 60 שנה, והוא רצה להודות לו כמו שצריך. זה ישב לו על הלב, במקום רגשי.
"יש כאלה שרוצים פתאום לוודא שהכל בסדר. פנתה אליי אישה שהסתבכה בתאונה עם מישהי, ואחרי האירוע לא הייתה מסוגלת לגשת אליה. 20 שנה אחר כך, חשוב היה לה לוודא שהאישה הסתדרה בחיים. קלוז'ר טוב יכול לאזן מטען רגשי משמעותי מהעבר, שאתה רוצה לסגור אותו בהווה".
ואתה מצליח למצוא את האנשים?
"אפשר למצוא כל אדם, אם פועלים בהתמדה ובשיטתיות, אם דופקים על כל דלת. העניין הוא שאנשים לא תמיד מתמידים. זה עניין של השקעה וכסף, ולא מעט נחישות".
אבל אלו לא הדברים שאתה עוסק בהם בדרך כלל.
"נכון, אני לא עוסק כלל באיתורים פשוטים. זה הבייסיק של הבייסיק, ולמען האמת, כל אדם שיש לו יצירתיות, נחישות, יכולת ושכל ישר יכול לאתר אדם מהעבר. בעבודתי כחוקר פרטי אני מאתר רק במקרים המיוחדים והמורכבים, הבינלאומיים והמאתגרים, שנחשבים לבלתי אפשריים, בסגנון 'אבודים'. אבל צברתי ניסיון וידע, ואני שמח לחלוק אותם עם כולם".
מזל היא פורטונה
איך מאתרים?
"כשאדם מנסה למצוא מישהו, באופן טבעי הוא מנסה לעזור ונותן לי את הפרטים הטכניים שהוא משוכנע שחשוב לדעת, כמו שם מלא, גיל ומיקום. אם למשל לאישה המבוקשת יש שם נפוץ כמו דנה לוי ואין לנו מספר תעודת זהות שלה, אני מחפש הצלבות: האם היא בת יחידה? איך קוראים לאחיה? היכן היא גדלה? מהיכן ההורים שלה? איפה למדה? האם יש תמונה שלה? כל פרט יכול להתברר כחשוב.
"מישהו סיפר לי על משפחה שטיפלה בו כשהיה ילד קטן. הוא לא זכר את השמות שלהם, רק את הכתובת, ואחרי 40 שנה רצה לומר תודה. עם כתובת אפשר לעבוד, למשל, להוציא נסח טאבו היסטורי על הדירות בבניין, ולהתפלל שמי שאני מחפש היה בין בעלי הדירות, או להצליב שמות עם פרטים אחרים. בעבודה האמיתית שלי, באיתורים מורכבים, אם צריך אסע אפילו לרחוב בקצה של נהריה, אסתובב עם תמונה ואשאל אנשים אם הם מזהים את האדם.
"גם אם זוכרים שם נכון ויודעים להריץ חיפוש בסיסי, רוב האנשים נופלים על האיות. לכל שם משפחה בעברית יש וריאציות שונות. אם חשבתם שיש רק דרך אחת לכתוב כהן או לוי, תתפלאו שיש לווי, קהן, קאהן, כוהן, וכשעוברים לאנגלית זה מסתבך, ויכול אפילו להיות KON.
"צריך גם לפצח את המקור לכינוי. במאגרים רשמיים, 'אלי' שהכרתם בעבר יכול להיקרא אליהו, אלימלך או אליעזר. 'רמי' יכול להיות רחמים וגם עמרם. 'קטי' יכולה להיות יקתרינה וגם קטיה. יש גם אנשים שהוסיפו אותיות לשם הפרטי או שהחליפו אותו, למשל בעצת רב, ואותם קשה יותר למצוא, ויש גם עִברוּת של שמות משפחה ושמות פרטיים. גולד הופך לזהבי, מזל היא בתכלס פורטונה. צריך לנסות הכל עד שמוצאים את האדם".
איך מאתרים נשים שהכרנו בשם הנעורים?
"לא כל אישה מחליפה את שם המשפחה שלה כשהיא מתחתנת, לפעמים היא מוסיפה לעצמה שם משפחה נוסף. גם לא בטוח שהיא התחתנה אי פעם, וגם אם התחתנה קיים סיכוי שהתגרשה ושבה לשמה המקורי. לכן, לא רע להתחיל בלחפש את שם הנעורים המקורי במקום שבו גדלה. יש סיכוי שכך תגיעו לפחות להוריה, כי הם, ככל הנראה, לא החליפו שם ולא מיקום.
"מי שנחוש למצוא את חנה'לה ששירתה איתו בגולני וגרה בבאר־שבע, ימצא אותה דרך המשפחה שלה, שסביר להניח עדיין גרה בעיר, ואם לא, אז הם בעומר או במיתר הקרובות. זה לא מוחלט, אבל זה די נכון סטטיסטית. ישראל היא מדינה קטנה, שבה אנשים יודעים איפה אנשים גרו פעם ומה היה שם הנעורים שלהם, ולאן האישה שהתחתנה עזבה, אם היא עזבה".
איפה מחפשים?
"לגוגל יש הרבה רבדים, אבל החיפוש לא מסתכם בהקלדת השם המלא. לפעמים אני פשוט כותב את כל המידע שמספקים לי וקופץ לי ריאיון עם אותו אדם, או מודעה שהוא פרסם בפורום כלשהו לקראת טיול לדרום אמריקה, ומהנקודה הזאת אפשר להצליב מידע".
איך חוקרים משתמשים ברשתות חברתיות?
"בפייסבוק יש המון קבוצות שמכילות מידע אינסופי, אפשר להצטרף אליהן ולהריץ חיפוש או לכתוב פוסט. אנשים שגדלו בבאר־שבע צריך לחפש בקבוצות של באר־שבעים. אדריכל יש לחפש בקבוצת אדריכלים. אבל עדיף לא להסתמך רק על פייסבוק, יש אנשים שמתחזקים חשבון רק באינסטגרם או בפלטפורמות מקצועיות או מבוססות מיקום.
"אם האדם היגר, ברשת אפשר למצוא מאגרי מידע גלויים שכוללים כתובות ומספרים בארצות־הברית וחושפים פרטים נוספים בתשלום זעום. אתרים כמו של יד ושם, בית התפוצות, ו־myheritage מכילים מידע רב ויכולים לקרב אתכם לאדם או לקרוביו. יש גם מנועי חיפוש במאגרים ממשלתיים פתוחים כמו של פסקי דין, פושטי רגל, מועצות מקומיות וקיבוצים. למעשה, במקומות קטנים לאנשים יש ידע אינסופי. אם מישהי עזבה קיבוץ, למשל, זוכרים אותה ויודעים לאן היא עברה. וזה קצה חוט, זה המידע שיכול למשוך אתכם הלאה. רמזים ומידע תמצאו גם בפורומים של תפוז, וואלה, ynet, דה מארקר קפה או נענע, שנמצאים בארכיון האינטרנט".
6 טיפים למחפשים
=============
מודיעין 144. "מדובר בכלי מיושן, שנותן בעיקר מספרי טלפון נייחים, אבל אם זוכרים שם משפחה מקורי ומקום מגורים, אפשר להגיע לאדם או להוריו ומהם אליו. זה אחלה כלי, כשיודעים איך לעבוד איתו.
"דרך הפוכה היא מספר טלפון ישן. לפעמים דווקא זה נתון שזוכרים, ואם נקליד אותו בגוגל נראה איך הוא פורסם ב־144 לפני כך וכך שנים, נקבל את שם ההורים ונוכל לאתר מספר מעודכן".
איך הרשויות יכולות לעזור? "חוקרים פרטיים מסתמכים לרוב על מידע גלוי, כמו שירות איתור מען של רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים. במחיר של 20 שקל, אפשר לאתר כל כתובת לפי שם מלא. אמנם זה לא לגמרי דיגיטלי ומיידי, וצריך ללכת ללשכה ולעמוד בתור או לשלם באתר ולחכות שהתשובות יגיעו בדואר, אבל זה עושה את העבודה".
איך מאתרים המקצוענים? "אם למשל, מחפשים קולגה ממקום עבודה, אז המזכירות של המפעל או החברה היא המקום להתחיל בו. לפעמים יסכימו או יוכלו לעזור. אם למשל מדובר בעורך דין, שווה לבדוק בלשכת עורכי הדין, וזה נכון לכל איגוד ומועדון מקצועי.
"אם אתם זוכרים מקומות עבודה קודמים או מקצוע, רשת לינקדאין היא פלטפורמה מתאימה לחיפוש. זהו כלי רציני, שמיועד לאיתור אנשי קריירה שאינם פייסבוקיסטים. בכל פרופיל יש שם מלא, תמונה וגם מקומות עבודה קודמים, וזה עוזר מאוד. תוכלו אפילו לפנות שם לאנשים שעדיין עובדים או שעבדו באותה חברה ולברר, עד שמוצאים קצה חוט".
ואם לאדם אין זכר באינטרנט? "לפעמים הפתרונות הם עקיפים, אטיים ודורשים אומץ. לעשות, ללכת אחרי זה, למצוא קצות חוט ולראות לאן הם מובילים, ככה חוקרים עובדים.
"ישראל, כאמור, היא מדינה קטנה, ולכן אפשר לצאת למעגלים הרחבים ולאתר. לפעמים יזהו אדם לפי תמונה או לפי שם של קרוב משפחה. אם אתם זוכרים בערך כתובת, סעו לשם, דברו עם אנשים, הראו תמונה. ככל שמתרחקים מתל־אביב זה אפקטיבי יותר. כשהייתי מגיע לדימונה או לירוחם, בכניסה הייתי שואל קשיש ברחוב על אדם, ומיד היו מבררים איתי 'זה הבן של משה או של דוד?' הם יודעים הכל. צריך לחפש את המבוגרים שיושבים מחוץ לבתים, במרכזי הערים, בגינות, ולפנות אליהם".
ואם האדם כבר אינו בין החיים? "כל מידע חשוב, במיוחד למאומצים. יש אפליקציה שמרכזת את כל הקברים בישראל, GRAVEZ. מקישים שם מלא או רק שם משפחה, ומאתרים תאריכי לידה ופטירה, גם זה יכול לעשות קלוז'ר. מי שמחפש אדם מבוגר מאוד, קבר אולי מאכזב אותו, אבל מה עדיף - חוסר הוודאות, להיות תקוע עם זה או לכאוב? הכאב עובר. אי־ודאות גרועה מכאב".
אל תיעלבו אם האדם לא זוכר אתכם. "אדם כלשהו הפך ברגע מסוים למשמעותי בעבורכם. אולי אמר משפט שנחרט בכם, אולי המפגש ביניכם שינה את מהלך החיים שלכם. זה נכון לגביכם, אבל זה לא אומר שהצד השני מרגיש כלפיכם אותו הדבר. לפעמים המפגש המחודש מאכזב,וצריך לקחת את זה בחשבון".
