מיתולוגיה יוונית: הקול, המשקל, הגלימות והלהיטים של דמיס רוסוס
הוא נולד במצרים, אבל נעשה אחד הסמלים הבולטים של תרבות יוון והיה כוכב ענק באירופה. כשנחטף מטוסו, שוחרר ונשאר בחיים. רק את הסרטן לא הצליח לנצח
ארטמיוס ונטוריוס רוסוס, הידוע יותר כדמיס רוסוס, היה יציר מובהק של הלבאנט כפי שהיה מוכר במהלך המאה ה-20: מגוון, עשיר תרבותית ופלורליסטי – הרבה בזכות יכולות ההיטמעות של בני העם היווני בחלקים השונים של אגן הים התיכון, ובעיקר ההתבססות רבת השנים שלהם במצרים.
רוסוס, שהיה כל כך מזוהה עם תרבות יוונית, נולד דווקא באלכסנדריה שבמצרים, ב-1946, להורים ממוצא יווני שהיו חובבי תיאטרון. בנעוריו למד מוזיקה, בעיקר ביזנטינית ואורתודוקסית כנסייתית, אבל מכיוון שהתחנך בעיר קוסמופוליטית, נחשף גם לג'אז ולמוזיקה ערבית. אחרי מבצע סואץ ("מלחמת סיני", בגרסה הישראלית) נאלצה משפחתו – כמו משפחות זרות אחרות, כולל יהודיות – לעזוב את מצרים והשתקעה שוב ביוון. רוסוס הצעיר המשיך בלימודי מוזיקה גם שם ונמשך בעיקר לפופ פסיכדלי, מה שקראו אז "פרוגרסיבי".
הקשיבו לגרסה מיוחדת שלו לשיר מפורסם מאוד ממדינה ים-תיכונית אחרת:
בלהקה הראשונה שלו, שאותה הקים בגיל 17, היו חברים גם הקלידן ואנגליס, חברו הקרוב, והמתופף לוקאס סידראס, ויחד הם הקימו את אחד ההרכבים האירופיים המרתקים של סוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 – בנה של אפרודיטה. בעצת ואנגליס החליטה הלהקה להעתיק את זירת הפעילות שלה מיוון ללונדון, מרכז המוזיקה של אותם ימים. השנה הייתה 1967, וביוון תפס את השלטון משטר גנרלים דיקטטורי, שמרן ואלים באופיו, שדרדר את המדינה לתהומות של חוסר סובלנות ודיכוי. הלהקה הצעירה נעצרה בדרכה ללונדון משום שלחבריה לא היו רישיונות עבודה, והיא נאלצה לעבור לפריז, שנכבשה בסערה באותם ימים על ידי סטודנטים ופועלים. המעבר לצרפת עשה ללהקה רק טוב: היא הוחתמה שם בחברת תקליטים מכובדת, פיליפס, והחלה להנפיק רצף של להיטים, רובם בסגנון שהיה תערובת של פופ פסיכדלי, השפעות קלאסיות מצדו של ואנגליס והשפעות כנסייתיות בניחוח מזרח-תיכוני מובהק מצד רוסוס.
כך נשמע להיטה הראשון, "גשם ודמעות":
אחרי שנתיים מוצלחות, ולאחר שהגיטריסט סילבר קולוריס סיים את שירותו בצבא היווני והצטרף אליה, הקליטה הלהקה את יצירת המופת "666", שמבוססת על הבשורה על פי יוחנן מתוך הברית החדשה. האלבום הכפול והיומרני, שיצא ב-1972, נהפך במשך השנים לאחת מפסגות הפרוגרסיב והצטיין בשילוב של אלמנטים יווניים וים-תיכוניים שיופיעו הרבה ביצירות של ואנגליס ושל רוסוס בשנים הבאות. באלבום השתתפו זמרים, מפיקים ונגנים רבים, והבולטת מכולם הייתה השחקנית איירין פאפאס, ששרה-זעקה-צעקה את הקטע "אינסוף", שזכה לפרשנויות רבות, מלידה ועד אורגזמה:
האלבום זכה להצלחה גדולה, אבל לא הציל את הלהקה מפירוק, וכל אחד מחבריה פנה לכיוון אחר. ואנגליס נעשה אחד המלחינים הידועים בעולם בתחום המוזיקה לסרטים, ואילו רוסוס פנה לקריירת סולו שהתבססה על קולו האופראי הבלתי מוגבל ועל חזותו הדרמטית, שאותה ידע לנצל היטב. השניים המשיכו לשתף פעולה, בין השאר בפסקול הנודע ביותר של ואנגליס, "בלייד ראנר", אבל רוסוס כבר לא היה זקוק לחברו הוותיק כדי להצליח: מאמצע שנות ה-70 הוא היה כוכב על. להיט רדף להיט, ובמקביל התעצבה הפרסונה שנחקקה בתודעה עד היום, של זמר רומנטי עם קול גדול, משקל אדיר וגלימות מפוארות, שנראה והתנהג כמו שליט אוריינטלי מהאגדות.
רוסוס הצליח ברוב מדינות אירופה, אבל לא בבריטניה, מה שגרם למנהלי הבי-בי-סי לשלוח ב-1976 את המפיק ג'ון קינג ליצור סרט תיעודי שנקרא "תופעת רוסוס". הצלחתו הגדולה ביותר הייתה בצרפת, המדינה שבה החלה הקריירה שלו, אבל הוא היה פופולרי מאוד גם באמריקה הלטינית, בעיקר בברזיל, וכן בברית המועצות ובמזרח אירופה (אחד ממספידיו לאחר מותו היה הרודן הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו). לקראת שנות האלפיים החל לשתף פעולה עם המוזיקאי הלבנוני מישל אלפטריאדס, ובכך חזר למקורותיו המזרח-תיכוניים. שיתוף הפעולה הזה הביא לרוסוס קהלים חדשים בעולם הערבי, במיוחד באמירויות המפרץ. במקביל, הוא העמיק את העיסוק במוזיקה נוצרית והופיע הרבה בכנסיות ועם מקהלות דתיות.
כך נראה ונשמע השת"פ שלו עם המוזיקאי הלבנוני:
בחייו האישיים התברך הזמר בארבע נשים ובשני ילדים שנעשו מוזיקאים בעצמם. ב-1985 עבר חוויה מפוקפקת כשמטוס שבו שהה נחטף על ידי אנשי חיזבאללה בטיסה מאתונה לרומא. הוא שוחרר במהרה – לא לפני שחוטפיו חגגו לו את יום הולדתו ה-39 – אבל שאר החטופים שהו בשבי ימים רבים עד שמולאו דרישות המחבלים. וכשמדברים על עניינים אישיים של רוסוס, קשה שלא להתייחס לממדי גופו. ב-1980 הוא הגיע למשקל מירבי של 140 ק"ג, ואחרי מאמצים מיוחדים השיל 50 ק"ג. שנה לאחר מכן תיאר את התהליך שעבר בספר "שאלה של משקל", שאותו הוציא יחד עם הצלמת ורוניק סקווינסקה.
רוסוס מת בינואר 2015, בגיל 68, אחרי אשפוז ממושך בבית חולים פרטי באתונה. לא נמסרה סיבת מותו, אבל לפי מספר פרסומים הוא סבל מגידול ממאיר בקיבה, שהתגלה באפריל 2014, כשהגידול כבר היה בשלב מתקדם. דבר מחלתו נשמר בסוד על ידי משפחתו עד מותו. הזמרת היוונייה הנודעת ננה מושקורי ספדה לו ואמרה: "הוא היה אמן, הוא היה חבר. כולי תקווה שעכשיו הוא בעולם טוב יותר". בהלווייתו השתתפו דמויות מפתח יווניות, הן מהתרבות והן מהפוליטיקה. אמרגנו, דניס ווהן, אמר לבי-בי-סי ש"העולם עוד יתגעגע לדמיס המדהים, ששירתו הביא אור שמש לעולם". הוא צדק.
גם הזמרת הזו נולדה במצרים, הצליחה בצרפת ומתה מוקדם מדי. הקליקו על התמונה:
