מבית הוריה הדתי-ליברלי הגיעה אפרת זכריה למוסדות חינוך נוקשים שערערו על זכותה הבסיסית לתפוס מקום ראוי בעולם ולבטא את תשוקתה לאופנה ולסטיילינג. לאחר מסע ארוך של שאלות ותשובות מצאה את מקומה, וכיום היא נותנת מענה לציבור גדול של נשים, המבקשות ביטוי משל עצמן. "הבנתי שקודם כל אני חייבת לדון את עצמי לכף זכות", היא אומרת, "לקבל את עצמי ולכבד את כל החלקים שבי. היום אני מבינה את מה שלא אמרו לי אז: שלבוש יפה ומהודר, ליום חול או לשבת קודש, הוא חלק מעולמי ומהווה תמיכה פיזית בממד הרוחני של עבודת השם".
מי את?
"אפרת, בת 31, נשואה ליהונתן ואמא של ארייה, גרה במושב גמזו שליד יער בן שמן".
ומה את עושה?
"אני סטייליסטית ובעלת בלוג האופנה דוכסית. בעבר עסקתי במשאבי אנוש. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה ובוגרת לימודי סטיילינג בשנקר".
שורשים, נופי ילדות – מה את זוכרת?
"נולדתי למשפחה דתית-ליברלית בירושלים, בת שנייה מתוך שבעה ילדים. אבי מאיר גדל במושב גפן והיה מורה וסופר סת"ם ולימים בעל חברת הובלות. אמי אסתר נולדה וגדלה בירושלים ועבדה כגננת. הם הכירו בשידוך, ולאחר נישואיהם בנו את ביתם בירושלים. הבית היה חם, אוהב ומפנק. אמא הייתה מופקדת על החינוך שלנו ונתנה לנו חופש להתפתח לפי רצוננו וכישורינו.
"אמי הקפידה מאוד על לבוש נאה ואופנתי, ואני הלכתי בדרכה, ומגיל צעיר היה לי חשוב לשמור על הופעה חיצונית נקייה ונעימה. הבעיה התחילה במוסדות החינוך. הוריי ביקשו לתת לנו חינוך איכותי, ונבחר עבורנו בית ספר חרדי אשכנזי, שהמשמעת שהונהגה בו הייתה קפדנית ונוקשה. אם בשנות היסודי זה עוד עבר איכשהו, בתיכון זה כבר פחות עבד. הייתה שם מנהלת, שנהגה לעמוד כל בוקר בשער ולברך את כל התלמידות. אני לא מצאתי חן בעיניה. הייתי גבוהה מאוד, יותר מכל הבנות, ולמרות שהקפדתי מאוד על התלבושת האחידה, משהו במראה שלי הפריע לה. הרבה פעמים היא נהגה לבקש ממני להגיע למשרדה ולהמתין לה שם, כשהיא גורמת לי לפספס את תפילת הבוקר. 'יש משהו במראה שלך', הייתה אומרת לי. 'את גבוהה, ואנשים מסתכלים עלייך'. זו הייתה ביקורת שלא באמת הבנתי, אבל היא לא הפסיקה להציק לי, ואני התכווצתי לתוך עצמי.
"בתחילת י"ב נמאס לי. החלטתי שלבית הספר הזה אני לא חוזרת. הגעתי לעיריית ירושלים ושאלתי איפה מחלקת החינוך ומי יכול לעזור לי לגבי לימודים. אישה מקסימה עזרה לי, ועברתי לבית ספר אחר, פתוח יותר, שם פרחתי וסיימתי את הלימודים עם בגרות מלאה. בסיום התיכון התחלתי שירות לאומי בבית משפט לעניינים מקומיים".
החוויות האלה עוררו בה, לדבריה, שאלות רבות לגבי הקשר בינה לבין הדת. "ניסיתי להבין את המקום של הלבוש שלי בכל זה, ועד כמה זה באמת מעניין את בורא עולם", היא אומרת. "באותה תקופה ההורים שלי נפרדו, השאלות התגברו והחל מסע חיפוש שלי אחר משמעות החיים. הלכתי להרצאות ולסמינרים, ביליתי שעות בספרייה וקראתי במטרה לקבל תשובות. כתוצאה מכל אלה עזבתי את הדת למשך שבע שנים, אבל החיפוש נמשך, והיו רגעים שהרגשתי שהוא שואב אותי ומונע ממני להתרכז בחיים שלי כאן ועכשיו. רק באמצע שנות ה-20 שלי החלו החיים לשוב למסלולם. עבדתי בתחום משאבי האנוש, השתכרתי היטב, ובמקביל, למדתי באוניברסיטה הפתוחה. מתוך השקט והשלווה יכולתי לאפשר לעצמי לחזור ולהתבונן פנימה ולשאול את עצמי שוב מי אני, מה חשוב לי, מהם הערכים שאני מאמינה בהם ולאן אני לוקחת את החיים שלי. הנתק שלי מהדת לא הגיע ממקום כועס או מתוך מרד, אלא בגלל שאלות שהתעוררו אצלי, וכעת יכולתי לתת להן תשובה מלאה וחזרתי לקיים אורח חיים דתי שאני מחוברת אליו ומאמינה בו בכל מאודי. גם חזרתי לעסוק בשאלה מה אני משדרת כשאני מתלבשת בצורה כזו או אחרת.
"ב-2011 העליתי לאוויר את הבלוג 'דוכסית', על שמה של קייט מידלטון, הדוכסית מקיימברידג', שהסטיילינג שלה אהוב עליי מאוד, וגם כהומאז' למילה 'דוסית', בתוספת האות כ', המציינת עבורי כוח, כבוד עצמי, כף זכות וכתר (כיסוי ראש). בבלוג עסקתי בנושא של דת מול אופנה ובשאלה איך ניתן להתלבש כבת ישראל ראויה וכאישה אופנתית גם יחד. לא האמנתי שמישהו יקרא את זה, אבל התברר שהנושאים שהעליתי מעסיקים נשים רבות, בעיקר דתיות, שהתחילו לעקוב אחריי ולכתוב לי. בתחילת הדרך, כדי למצוא פריטי לבוש שענו לצרכים שלי, נאלצתי לקנות בגדים ברשתות האופנה ולהפוך אותם לצנועים. עם השנים קמו מותגי אופנה רבים לחברה הדתית. כדי להרחיב את ארגז הכלים המקצועי שלי, למדתי קורס סטיילינג בשנקר, אבל עדיין לא חלמתי שהעשייה הזו תהפוך יום אחד לעסק מכניס. בשלב מסוים זה קרה: התחלתי שיתופי פעולה עסקיים עם מעצבות וגם התחלתי להעביר סדנאות סטיילינג, עדיין לצד עבודה במשרה מלאה. עם הזמן וגדילת נפח הפעילות יצאתי לעצמאות מלאה.
"לפני חמש שנים הכרתי את יהונתן, בן מושב גמזו, דרך חבר משותף. כעבור שנתיים נישאנו, ולפני כשנה נולדה בתנו הבכורה ארייה. מעבר להיותו אהבת חיי ושותף אמת, יהונתן בורך בחושים חדים ובחשיבה עסקית. כיום הוא חלק בלתי נפרד מצמיחת העסק שלי ומהפעילות השוטפת של הבלוג".
מה לקחת עימך מבסיס האם וממסע חייך לאפרת של היום?
"בזכות מנהלת בית הספר שירדה לחיי בגלל הופעתי החיצונית, חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה. בחרתי לא להתכווץ ולא להקטין את עצמי. מתוך הצורך שלי לפתור את הקונפליקט שהתקיים בתוכי, מצאתי מקום שבו אני יכולה לבטא את אותם חלקים שבי שאוהבים אופנה וסטיילינג בלי שזה יתנגש עם הבחירה שלי להיות אדם מאמין ושומר מצוות. כיום ביכולתי לתת תשובות לא רק לעצמי, אלא לציבור שלם של נשים, שנתקלו באותן שאלות, ולהכניס לחייהן יופי, קלות ושמחה".
מסר לאומה?
"לנשים מותר להשקיע בהופעה החיצונית שלהן בהלימה לעולמן הפנימי ומתוך אהבה עצמית. זו לא זילות ולא התעסקות בטפל, אלא חלק מהיכולת שלנו לקום כל בוקר, לשמוח ולהתחבר למה שאנחנו רואות במראה. אנחנו נקבע את גבולות הגזרה שלנו. לבוש מוקפד אינו מבטא חוסר צניעות, אלא את הנוכחות שלנו בעולם, שמקדשת את הרוח באמצעות סממנים חיצוניים, ולכן זה מבורך וראוי".
התינוקת הזו היא היום סמנכ"לית בחברה שנמכרה ב-1.1 מיליארד דולר. הקליקו על התמונה:
