ג'וליה רוברטס
סליחה, במי מדובר? האישה היחידה שנראית תמימה גם כשהיא מאובזרת בפאה זולה ובמגפי ירך, שהחיוך שלה (כך אומרים) מבוטח ב-30 מיליון דולר ושווה כל סנט, ושאני לא מכיר אף אחד, ממש אף אחד, שיש לו מילה רעה להגיד עליה. היא בת 53 ועדיין "אישה יפה", הכי יפה. בדיוק כמו לפני 30 שנה, כשהסרט "אישה יפה" יצא לאקרנים והפך אותה לכוכבת.
בתעשיית השקרים שהוליווד מזינה בהם את מאמיניה (מיליונרים מתחתנים עם נשים בזנות, יש אהבות שנמשכות לנצח, כסף זה לא הכל בחיים ולטום קרוז יש כישרון משחק, למשל) לג'וליה רוברטס ולסרט המיתולוגי ההוא יש מקום של כבוד בשורה הראשונה. היום אפשר בקלות להתעצבן על הדרך הקלילה שבה מוצגים החיים במעגל הזנות כמקפצה לסיפור אגדה מודרני, אך בימים ההם של "אישה יפה" באמת האמנו שרוברטס היא הייצוג הכי עדכני של סינדרלה.
מאז ועד היום ג'וליה רוברטס היא מלכת הקונצנזוס. נשים רוצות להיות החברה הכי טובה שלה, גברים רוצים להתחתן איתה. היא בת השכן הנצחית שהיופי שלה הוא יותר חמוד מסקסי, ותמיד נופלים לרגליה הגברים הכי שווים בקולנוע – מריצ'רד גיר ועד יו גרנט, אף אחד לא נשאר אדיש לחיוך הממיס ולרעמת השיער המפוארת.
יש לה יופי וחן בערימות, לצד קריירה קולנועית מרשימה – גם אם לא מאוד מגוונת – ומשפטים שנחרטו בהיכל התהילה ההוליוודי (Big mistake, huge) ואפילו פרס אוסקר אחד בן 20 להשוויץ בו לנכדים, שאותו קיבלה על "ארין ברוקוביץ'", סרט שהוא, לשם שינוי, לא קומדיה רומנטית.
למה אייקון? היא לא סתם אישה יפה, היא ה-אישה היפה. משהו במכלול הזה שהוא ג'וליה רוברטס, גורם לנו לחייך אם רק מזכירים את שמה. הבחירות הקולנועיות שלה נבונות להפליא, כשדרך שרשרת ארוכה של סרטים היא יוצרת לאורך השנים פרסונה שאי אפשר לא לאהוב. אפילו כשהסרטים עצמם איומים ("לאכול, להתפלל, לאהוב", למשל), אנחנו סולחים לה – כי היא ג'וליה רוברטס. ואי אפשר לכעוס על ג'וליה רוברטס, לא יותר ממה שאפשר לכעוס על חד קרן.
היא הגיבורה האולטימטיבית של ז'אנר הקומדיות הרומנטיות ומפלסת הדרך למחליפות-לרגע שלה, כמו מג ראיין, מריסה טומיי, ג'ניפר אניסטון או כל אחת מהיפות-מצחיקות שהשתעשעו קצת על המשבצת של רוברטס, לפני שהיא חזרה והראתה להן מי המלכה האמיתית היחידה. זה לא רק המראה שלה – והיא נראית נפלא, בכל מצב ובכל גיל – זה האופן שבו היא מתנהלת בעולם. כשהיא אומרת ליו גרנט, בסרט הקיטשי להביך "נוטינג היל": "אני רק בחורה שעומדת מול בחור ומבקשת שיאהב אותה", אתה לגמרי מאמין לה. האמת, אפילו אני גם רוצה להיות ג'וליה רוברטס וגם להתחתן איתה בעת ובעונה אחת.
בסרט "אישה יפה" ג'וליה רוברטס הצליחה למכור לנו לא רק את הסיפור המופרך של סינד-פאקינ-רלה, אלא גם את האמונה המוטעית שהאופנה של שלהי שנות ה-80 לא היתה מכוערת בטירוף. איכשהו, אפילו שמלות ה"בית קטן בערבה" פוגש את מדי הבייסבול האמריקאיים, נראו עליה כמעט נאות.
מבחינה אופנתית, היא כמעט לא עושה טעויות (אבל גם לא נסים ונפלאות). היא אהובה ברמה של הנסיכה דיאנה, ולכן גם כשהיא מצולמת בבתי שחי לא מגולחים – אחד החטאים בממלכה ההוליוודית שתופשת שיער גוף נשי כבגידה במולדת – היא מצליחה לצאת מזה בקלילות, ולרצות גם את רודני היופי הסקסיסטיים וגם את האמזונות הפמיניסטיות.
היום, שלוש שנים אחרי שעברה את הגיל שטינה פיי מכנה "היום האחרון שבו את עדיין סקסית", היא נראית נפלא וממשיכה להיות מוכתרת, שוב ושוב, בתואר "הכי יפה". לפני חמש שנים היא נבחרה להוביל את קמפיין האופנה של בית ז'יבנשי, היא שגרירה של ענקית הקוסמטיקה לנקום, ורק לפני שנה דגמנה גרבונים למותג ההלבשה התחתונה האיטלקי קלצדוניה. את כל אלה היא עושה באותה נונשלנטיות שמזוהה איתה על המסך.
למה לא? לא פשוט להיות מלכת הקונצנזוס. הצורך להיות בסדר עם כולם ולהמשיך לשמור על התדמית הצחורה לאורך השנים, אולי משתלם שיווקית, אבל טומן בחובו פוטנציאל לשעמום. המתיקות האינסופית שמרוחה עליה מכף רגל ועד ראש מונעת כל יציאה מהמסגרת לצרכי התרעננות – ליהוקים מפתיעים, התבטאויות ציבוריות שנויות במחלוקת, שערוריות מתוקשרות או הופעות אופנתיות נועזות. כל אלה לא מופיעים במילון של ג'וליה רוברטס. אולי צריך לחכות לעשור הבא.
ובכל זאת: גם אם היא לא המתלבשת הכי טובה על השטיח האדום (והיא לא), יש לה את היסוד החמקמק שמאפשר לה להיראות תמיד כמו הגרסה הכי טובה של עצמה ולשאת את בגדיה בנינוחות מהסוג שלא נרכש בכסף. ג'וליה רוברטס היום היא אישה יפה, והיא יפה כמו אישה בגילה – לא כמו ניסיונות נואשים לחקות נעורים שחלפו. זה בדיוק ההבדל בין אייקון אמיתי לסלבריטי-בשקל עם מיליון עוקבים ברשת החברתית.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
