שתי מגמות צרכניות אופייניות לזמנים האלה: קניות אונליין, שלא מחייבות יציאה מהבית ושיטוט בחנויות, ושימוש בחפצים קיימים – גם כי הם יפים וטובים, וגם מתוך תפיסה אקולוגית יותר. בחרנו כמה חנויות וינטג' ישראליות, שמהן ניתן להזמין פינת אוכל חדשה-ישנה או סרוויס כמו של סבתא. בכל אחת מהן מורגשת האהבה לאוספים וללקוחות הנאמנים, בכל אחת מהן אפשר למצוא פריטים שעולים כמה עשרות שקלים ועד כאלה שעולים אלפים, וכל אחת מהן מציעה משלוחים לרחבי הארץ, לפי הצורך:
הסלון
במשך 12 שנה החזיקה דפנה גורדון את ''אהבה לשניה'' בלב תל אביב. אט אט העבירה את פעילותה מחוץ לעיר, קודם לעמק חפר ואחר כך לפרדס חנה. את האוסף ב''סלון'', חנות שהיא גם סוג של בית ומוזיאון, היא מלקטת ובוררת בקפידה בסיבוביה ברחבי הארץ. היא מספרת לנו שהיא אוהבת לשמוע את הסיפורים מאחורי הפריטים, שתמיד נמשכה לנוסטלגיה ושעם הזמן נוספה לאהבה הזו גם אג'נדה של מיחזור ושימור.
לעדותה, כ-40% הלקוחות קונים באמצעות הזמנה טלפונית. בכל בוקר היא מעלה פוסט לעמוד הפייסבוק שלה, וניתן להזמין את הפריט.
Fibers
אמיר להב הוא אספן עם ותק של שנים רבות, אך את ההחלטה לעסוק בתחום כמקצוע עיקרי הוא קיבל אחרי 15 שנים של עבודה כמעצב אתרים בהייטק. לפני כעשור, במקביל לעבודתו ה''רגילה'', הוא למד רסטורציה של רהיטים וגופי תאורה. אחרי שלוש שנות התמקצעות הוא פתח חנות במרמלדה מרקט וכיום העסק עובד מחנות בדרום תל אביב.
להב מספר שהתאהב בעולם הווינטג' כאשר חי בניו יורק, באמצע שנות ה-90. הוא החל לאסוף צעצועי אייטיז ומנורות, עם השנים טעמו התחדד, וכך גם הבררנות. ''הרבה אנשים בטוחים שהדירה שלי כולה וינטג'", הוא מספר. "אך זה לא המצב. אני דווקא בעד אקלקטיות ושילוב ישן עם חדש".
בחנות שלו יש פריטי אספנות מיוחדים לצד פריטים חדשים. את חלקם הוא מעצב ואחרים מייבא. הזמנות אפשר לעשות דרך האתר, או בשיחת טלפון.
Tosha
אחרי שנים של עבודה כמעצבת מוצר בתעשייה הביטחונית, מירב חן הפכה את האהבה שלה לעסק ופתחה את ''טושה''. כבר כילדה בת עשר "אני זוכרת שביקשתי מסבתי את הסנדוק שהיה בחדר השינה שלה - ארגז ענק דמוי תיבת אוצר, בו אוחסנו המצעים", היא מספרת. ''סבתי ענתה לי: תקבלי אותו כשתתחתני, וכך היה. הארגז נמצא אצלנו בסלון עד היום".
את הסחורה חן קונה בעיקר בנסיעותיה לחו''ל, אחת לחודשיים-שלושה. בחנות שבחצר ביתה ברמת גן אפשר למצוא מקטן עד גדול: מגלויות ישנות וכלי מטבח ועד שטיחים ורהיטים. עמוד הפייסבוק שלה הוא חלון הראווה, ואפשר לקבל את ההזמנה באיסוף עצמי, משלוח עד הבית או חבילה בדואר.
וינטג'מאניה
החנות שבמושב נוה ימין קמה לפני 12 שנה, לגמרי במקרה. דפנה בונה החלה לחבב רהיטי וינטג' עוד כתיכוניסטית. היא הודיעה שהיא לוקחת לחדרה שבקיבוץ ארון ישן של סבתה, שנפטרה. מסביב הרימו גבה, והתחביב קיבל תפנית מקצועית כשבגרה והקימה בית. ''שיפצנו בית עם הרבה רהיטי וינטג', חלונות, דלתות, סורגים ובלטות מפירוק'', היא מספרת. ''כשסיימנו נשארו לנו עודפים שלא מצאו את מקומם, אז הצענו אותם למכירה ביד2". ההסתערות הבהירה לה שיש כאן בסיס טוב לעסק, שאותו החלה לבדה. אחרי כמה שנים הצטרף אליה גם בן זוגה אלי, עד אז מהנדס בהייטק.
בתחילת הדרך הם קנו תכולות של בתים. כשהחל להיות קשה להשיג פריטים ראויים בארץ החליטו לייבא, וכיום הם מייבאים מאירופה, מארצות סקנדינביה, אנגליה וצרפת. הבסיס הוא במושב, והפריטים מופיעים גם באתר, שנמצא בימים אלה בתהליך של הסבה לאתר אונליין לכל דבר. ''יש לנו לא מעט לקוחות שמלווים אותנו מהיום הראשון'', אומרת בונה. " אני רואה במעבר לאונליין אמצעי להקל את תהליך הקנייה, אבל אני מקווה מאוד שנמשיך להיפגש פנים אל פנים''.
עליית הגג של ג'וד
קצת בדומה לחנות הקודמת, גם כאן הכל החל כשג'וד ווינמן וגלעד מאיר החליטו להוסיף קומה לביתם בקיבוץ הסוללים. תוך כדי הבנייה, תהליך שהוא בדרך כלל רווי מתחים – הם דווקא מצאו את עצמם במצב של אופוריה. הם אהבו את החשיבה המשותפת, את התכנון והביצוע, והחליטו להפוך את הקומה לגלריה ובית לאירוח סדנאות אומן ותיירים, כולל לינה.
כל תכולתה של הקומה מוצעת למכירה, כולל פריטי וינטג' שג'וד אוספת ברחבי הארץ או מייבאת, עבודות יד (נצרים, רקמה, סריגה ועוד) ואף קו של פריטים שהיא מעצבת וגלעד מייצר, תחת השם Homemade by my husband.
מפעם
זו אחת מחנויות העתיקות הידועות בארץ, שפועלת משוק הפשפשים החיפאי. גבריאלה רובין פתחה אותה לפני כשמונה שנים, כאשר חיפשה לחולל שינוי בחייה. ההתחלה היתה צנועה: כוך של 12 מ''ר, שנפתח לסופי שבוע בלבד. היום החנות גדולה ופתוחה שבעה ימים בשבוע.
רובין, חובבת ''בתים עם רבדים, שבנויים שכבה על גבי שכבה'', מביאה את רוב הסחורה ממרכז אירופה, לשם היא נוסעת כארבע פעמים בשנה, בוחרת ומעמיסה על אנייה. ''סבתי היתה חובבת שווקים מושבעת ואת חופשות הקיץ הייתי מבלה אתה בברוקלין, בין שווקים ומכירות חצר", היא מספרת. "היה לה בית מלא וגדוש והיא זכרה את הסיפור של כל פריט – ממי נרכש, כמה עלה, כמה היא התמקחה. אחרי התיכון היה לי חשוב שהבית שלי לא יהיה דירת סטודנטים מסכנה. הייתי אוספת פריטים שמצאתי ברחוב ומשתמשת בהם. בעיני מספיק פריט אחד משמעותי כדי לתת לחלל תחושה מלאה ומעניינת''.
רובין בורכה מקהל אוהד וקבוע, שמגיע אליה מרחבי הארץ. במקביל היא מעלה לרשתות החברתיות השונות עשרות רבות של פריטים מדי שבוע, ומתחזקת שירות טלפוני יעיל, ששולח תמונות, מידות ומחירים לפי בקשה. בימים אלה, היא מעידה, יותר מ-50% מהרכישות נעשות באמצעות הטלפון.
אלורו עתיקות
''מאז שהיינו זוג צעיר עם הרבה ילדים ומעט מזומנים קנינו לבית דברים מיד שנייה, שיש בהם בעינינו קסם ונשמה'', מספרת דורית אלורו ממשוב תעוז. ''מעולם לא נכנסנו לחנות רהיטים לקנות פריט חדש. רק הילדים, שבעה במספר, היו חדשים אצלנו''.
לפני 29 שנים, אחרי שהשתחרר משירותו הצבאי, נסע הבן הבכור טל לנפאל, טיבט ואינדונזיה, והביא משם פריטים אותנטיים מרהיבים – תכשיטים ורקמות עתיקות בעבודת יד, שלא נמצאו עד אז בארץ. אלורו עזבה את משרת ההוראה באוניברסיטה והחלה לנסוע לאנגליה ולצרפת, ולהביא משם פריטים בעלי ייחוד ואיכות שונה וישנה. הלקוחות מגיעים מכל הארץ ומכל שכבות הגיל, היא אומרת, ומוסיפה שריהטה בתים רבים בארץ ואפילו כמה באיטליה. בגלריה אפשר לבקר בימי שישי או בתיאום מראש, ויש לחנות אתר פעיל ומתעדכן.
- יערה ציקורל היא מעצבת ומלבישת בתים, קונה מנוסה באתרים ברחבי העולם ובעלת הסטודיו חדר משלך.
