ארבעה חודשים אחרי שהגענו לדבלין, משפחתי ואני, כשליחי הוראה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית, התפשטה מגפת הקורונה באירלנד, ומצאנו את עצמנו בסגר. לפני שהנגיף השתלט על העולם, הספקנו להכיר את אנשי הקהילה היהודית המקומית, קהילה קטנה ונחמדה, המורכבת מיהודים מקומיים לצד ישראלים רבים. בשיאה מנתה הקהילה היהודית האירית כ-5,000 איש, אבל עם השנים עזבו את אירלנד רוב המשפחות, בעיקר הצעירות, ועברו לאנגליה, לארצות הברית ולישראל. כיום יש בדבלין כ-500 יהודים בלבד, רובם המוחלט מבוגרים וקשישים, אבל יש גם ישראלים רבים, שעובדים בסניפים המקומיים של התאגידים הבינלאומיים שממוקמים בעיר (גוגל, פייסבוק, מייקרוסופט ועוד).
לשמחתנו ולמזלנו, גם אנשי הקהילה הוותיקה וגם המשפחות הישראליות קיבלו אותנו בחום רב. חיש מהר הפכנו למשפחה אחת גדולה. הרגשנו שדבלין היא מעין קיבוץ קטן, שבו כולם מכירים את כולם.
בין ישראל לאירלנד יש לא מעט דמיון: שתיהן מדינות קטנות בשטח ובאוכלוסייה, ובאירלנד קמה השבוע ממשלת אחדות אחרי שלא הייתה כאן ממשלה במשך חודשים – ממש כמו בארץ. גם כמות הנדבקים בקורונה הייתה כמעט זהה בשתי המדינות: כ-25 אלף איש. בתקופת הסגר ניסינו לחבר, ללכד ולהפיח רוח חיים בקהילה, למרות המצב, והכרזנו על תחרות צילום שאפשרה לחברי הקהילה להנציח רגעים מיוחדים בתקופה המיוחדת הזו. הגיעו כ-100 תמונות, שאותן צילמו יהודים וישראלים מכל הגילאים – קשישים, מבוגרים וילדים. התוצאות הרשמיות עדיין לא הוכרזו, אבל חלק מהצילומים הבולטים מתפרסמים כאן, בערוץ אנשים של Xnet, לראשונה.
איזה צילום מצא חן בעיניכם, הגולשים? נשמח לקרוא את חוות דעתכם בטוקבקים.
