"נבהלתי, חטפתי פחד מוות": מה גרם לשחקנית להשיל 35 קילו?

פרידה מבן זוג גרמה לדליה לי שטורך ('התחנה') לאכול בלי הפסקה. בגיל 27 היא שקלה 107 קילו, סבלה מיתר לחץ דם וכמעט הפכה לסוכרתית. ואז הגיעה תפנית בעלילה

דליה לי שטורך. זה היה בשביל הבריאות שלי, בשביל להציל את החיים שלי" (צילום: יובל חן)
דליה לי שטורך. זה היה בשביל הבריאות שלי, בשביל להציל את החיים שלי" (צילום: יובל חן)
דליה היום ובשיא ההשמנה. "בכיתה ב' ראיתי דיאטנית בפעם הראשונה ומאז ניסיתי פחות או יותר את הכל" (צילום: אלבום פרטי)
דליה היום ובשיא ההשמנה. "בכיתה ב' ראיתי דיאטנית בפעם הראשונה ומאז ניסיתי פחות או יותר את הכל" (צילום: אלבום פרטי)

דליה לי שטורך קמה בוקר אחד ונבהלה לגלות שהיא שוקלת מעל מאה קילו. 107 ליתר דיוק. זה קרה בינואר 2019, בתום צילומי העונה השלישית של סדרת הנוער המצליחה "התחנה" (ערוץ KIDZ לצופי HOT) ובעיצומו של משבר אישי, שגרם לה לאכול מכל הבא ליד. "בלי ששמתי לב, יום אחד הסתכלתי במראה וקצת לא זיהיתי את עצמי", היא אומרת. "לא ידעתי איך להשתלט על הגוף הגדול שהגעתי אליו".

 

איך הגעת לגודל הזה בלי לשים לב?

"עברתי משבר גדול בעקבות פרידה ממישהו שהייתי איתו שנתיים. הכרנו בטינדר, הוא בחר לצאת איתי למרות איך שאני נראית, אבל מעולם לא קיבל את איך שאני נראית. הוא כל הזמן דיבר איתי על זה והיה רב איתי כדי שארזה, ואני רק רציתי להרגיש נאהבת. בדיעבד לקח לי הרבה מאוד זמן להתאושש מהקשר הזה. סיימתי את מערכת היחסים הזאת שבורה לגמרי, ואיך שזה נגמר פשוט לא הפסקתי לאכול. הרגשתי שיצאתי לחופשי, שאני יכולה לאכול בלי שאף אחד יריב איתי על זה, כי לידו אף פעם לא הרשיתי לעצמי לאכול כמו שאני רוצה. זו לא אני. יום אחד החלטתי שאני לא אתכופף בשביל אף אחד ונפרדתי ממנו. מאז לא דיברנו".

"הוא בחר לצאת איתי למרות איך שאני נראית אבל מעולם לא קיבל את איך שאני נראית. כל הזמן הוא היה רב איתי כדי שארזה, ואני רק רציתי להרגיש נאהבת"

 

כמה שקלת אז?

"לא יודעת, לא נשקלתי הרבה שנים. יום אחד לא הרגשתי טוב, הלכתי לעשות בדיקות ואז גיליתי שאני שוקלת 107 קילו. הייתי קרובה מאוד למצב של סוכרת ויתר לחץ דם, והייתי רק בת 27. אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות אמא מתישהו ושאני רוצה להיות בן אדם בריא. נבהלתי, חטפתי פחד מוות, אמרתי: 'פאק, אני הולכת למות', והחלטתי לקחת את עצמי בידיים. זה היה בספטמבר 2019, ומאז הצלחתי לרדת 35 קילו. בקורונה עליתי שלושה קילו ומה־זה נלחצתי, החרדה הכי גדולה שלי היא להעלות את הכל בחזרה".

 

איך הצלחת לרדת כל כך הרבה?

"רציתי להוריד הרבה ומהר, בלי כל מיני תרופות פלא, והגעתי למאמן טוני אלמוג, בעל חברת 'טוני פיט'. הוא הרכיב לי יחד עם דיאטנית תוכנית אימון ותזונה מותאמים אישית. הם לא הודיעו לי מה אני צריכה לאכול וכמה להתאמן, הם שאלו מה אני יכולה לתת, ועל פי זה הרכיבו לי את התוכנית".

 

מה הייתה התוכנית?

"אימון של ארבע פעמים בשבוע, בערך שעה וחצי כל פעם, שכלל תרגילי כוח ואירובי. בהתחלה היה מביך להגיע לחדר כושר, בכל זאת 107 קילו, לא נעים שמסתכלים עלייך כשאת מתאמנת במשקל הזה. הכנסתי לעצמי לראש שכל אחד עסוק בענייניו, שלא באמת מסתכלים עליי, וזה עבר לי. בחודש הראשון ירדתי שבעה קילו, והייתי בהלם. עמדתי על המשקל ובכיתי מרוב אושר".

 

"אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות אמא מתישהו ושאני רוצה להיות בן אדם בריא" (צילום: יובל חן)
    "אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות אמא מתישהו ושאני רוצה להיות בן אדם בריא"(צילום: יובל חן)

     

    היית רעבה?

    "כן, לא אשקר. זה לא שלא נתנו לי לאכול, אכלתי שש ארוחות ביום כדי שהגוף לא ייכנס לסטרס, אבל בשבועיים הראשונים הרגשתי כמו נרקומן בקריז. הייתי מכורה לסוכר ולגוף קשה להיגמל, בעיקר כשיש כל כך הרבה פיתויים סביבך. הייתי מגיעה הביתה בערב, שוכבת מול הטלוויזיה עם שוקולד, סוכריות גומי ועוד כל מיני ממתקים, זה היה האושר. עכשיו אני לועסת מסטיק מול הטלוויזיה והכל טוב. ביום הראשון של התוכנית הלכתי עם חברה לפאב, היא ישבה מולי עם כריך רוסטביף ענקי, הר של צ'יפס'לה בצד וכוס בירה, ואני מתחילה לחשב את המנות ונכנסת לדיכאון, רק הבירה זו מנת פחמימות. היו לי רעידות בידיים, הזמנתי סלט עם בולגרית 5% ורוטב בצד, והתחלתי לבכות".

    "בשבועיים הראשונים הרגשתי כמו נרקומן בקריז. הייתי מכורה לסוכר ולגוף קשה להיגמל, בעיקר כשיש כל כך הרבה פיתויים סביבך"

     

    אכן מייאש.

    "זה עבר לי די מהר, הייתי חדורת מטרה, אבל אחרי 17 קילו היה לי משבר קטן. אמרתי לעצמי 'כל הכבוד' ואז הסתכלתי על עצמי וראיתי שנשארתי שמנה. זה היה מייאש ולא היה במה להתנחם".

     

    לא יכולת להתנחם עם משהו מתוק מדי פעם?

    "מותר משהו קטן, נגיד שורת שוקולד, אבל אני מתנזרת ביומיום, מעדיפה להרחיק את האויבים מהבית, כי המשמעת העצמית שלי מגיעה עד לשוקולד. פעם בשבוע יש את 'המנה המותרת', ואני יכולה לבחור איזו מנה שאני רוצה, אז יש למה לחכות".

     

    חרם בבית הספר

    שטורך (28) נולדה וגדלה בחיפה, בת זקונים לדב וליאורה, איש עסקים ומנהלנית בבית החולים רמב"ם שניהם היום בפנסיה, אחות לצביקה (39) ולאיה (38). "אבא שלי בחר לי את השם, אין לי מושג למה, הוא אהב את השם דליה והוסיף 'לי' כי הוא אהב מאוד את השחקנית לי רמיק. אני חושבת שאני היחידה בארץ שקוראים לה ככה, האחיינים שלי קוראים דודליה", היא אומרת.

     

    יש עוד מישהו מהמשפחה שמתמודד עם משקל עודף?

    "יש לנו את זה משני הכיוונים, כולנו מתמודדים בדרך זו או אחרת עם עודף משקל".

    "מערכת היחסים עם אמא שלי בילדות הייתה מאוד מורכבת בגלל העניין של המשקל. גם היא הייתה שמנה ולא רצתה שאעבור את מה שהיא עברה בגלל זה. לא הבנתי למה אי־אפשר לקבל אותי ככה"

     

    היית ילדה שמנה?

    "אני צוברת עודף משקל מכיתה א', מסכנים ההורים שלי, מה הם לא ניסו איתי? כל מערכת היחסים עם אמא שלי בילדות הייתה מאוד מורכבת בגלל העניין של המשקל. גם היא הייתה שמנה והיא לא רצתה שאעבור את מה שהיא עברה בגלל זה. לא הבנתי למה אי־אפשר לקבל אותי ככה, למה כל הזמן מנסים לשנות אותי. כשאת ילדה את לא תמיד מקבלת ומבינה, לקח לי הרבה שנים להבין את זה. להיות אמא לילד עם בעיות משקל זה לא הכי פשוט, החברה מסתכלת עלייך בעין עקומה, והיא לא רצתה שאעבור את החוויות האלה".

     

    איך התייחסו אלייך בבית הספר?

    "סבלתי מאוד. אנשים צריכים להבין כמה זה מתסכל, ממדר, התייחסו אליי כאל סוג ב'. בחטיבה עשו עליי חרם, היו לי רק שני חברים שלא התיישרו עם הקו, אחד מהם הוא אסף זגריזק, כתב ב־ynet, החבר הכי טוב שלי מכיתה ז' והיום הוא השותף שלי לדירה".

     

    איך נגמר החרם?

    "איך שהגעתי לתיכון ילדה שלא הכרתי שמעה על החרם, ניגשה אליי ואמרה לי 'אל תדאגי', ובזכותה הכל הסתדר. קוראים לה משי והיא החברה הכי טובה שלי. יחד עם אסף אנחנו שלישייה, היא גרה מולנו בפלורנטין".

     

    כמה דיאטות ניסית?

    "המון, בכיתה ב' ראיתי דיאטנית בפעם הראשונה ומאז ניסיתי פחות או יותר את הכל. כשהייתי בצבא לקחתי את עצמי בידיים ורזיתי 13 קילו, אבל העליתי אותם חזרה די מהר. עברתי לתל־אביב, הרגשתי חופשייה, כי כל החיים הגבילו אותי והסתכלו לי בצלחת. לעבור לדירה משלי היה בשבילי לצאת לחופשי, וחופש מבחינתי זה לאכול, אז הלכתי וגדלתי, הלכתי ותפחתי".

    "כל החיים הגבילו אותי והסתכלו לי בצלחת. לעבור לדירה משלי היה בשבילי לצאת לחופשי, וחופש מבחינתי זה לאכול, אז הלכתי וגדלתי, הלכתי ותפחתי"

     

    מתסכל?

    "לא, נהניתי מכל רגע, היה לי טוב באותה תקופה. בדיוק סיימתי את הלימודים, הכרתי את בן הזוג שהיה לי, התחלתי לשחק בהצגה 'זיתים' ואמרתי: 'וואו, מצליח לי, המשקל זה רק מספר'. באותה תקופה ראיתי במקרה סרט דוקומנטרי של אישה אוסטרלית שפרסמה במדיה החברתית תמונות שלה לפני ואחרי הלידה. היא קיבלה תגובות מאוד שמנופוביות, והחליטה לעשות על זה סרט - היא יצאה לטור באירופה וראיינה נשים שמתמודדות עם דימוי גוף שלילי. הסרט הזה מאוד השפיע עליי, קמתי למחרת בבוקר ואמרתי לעצמי: 'אני מושלמת איך שאני, אני הכי מהממת והכי סקסית, אני חיה את החיים שרציתי ואני לא צריכה להשתנות בשביל אף אחד'. לכל מקום שהלכתי נשאתי בגאון את זה שאני שמנה, עד שיום אחד עשיתי סטנד־אפ וחברה שלי שלחה לי תמונות שהיא צילמה. אני לא יכולה להסביר לך את השוק שחטפתי כשראיתי את התמונות האלה, אמרתי לעצמי: 'וואו, אני לא מאמינה שככה אני נראית', הייתי פשוט בהלם. כשאת מסתכלת על עצמך במראה את לא תמיד רואה את שבעת הסנטרים שגידלת".

    "בילדותי לרוב לא מצאתי משהו שעולה עליי בחנויות הבגדים. מה זאת אומרת אין מידות? מי אתם שתגרמו לילדה בת 12 לא למצוא כלום במידה שלה? זה כל כך כואב"

     

    איך הסתדרת עם בגדים?

    "זה עוד נושא כאוב. גם בבית הספר למשחק לרוב לא היו תלבושות במידה שלי, הייתי צריכה להסתפק במה שיש. או במה שאין - לא אחת נאלצתי ללבוש משהו שלא באמת עלה עליי וזו הרגשה משפילה. בחנויות בגדים לרוב לא מצאתי משהו שעולה עליי. מה זאת אומרת אין מידות? מי אתם שתגרמו לילדה בת 12 לא למצוא כלום במידה שלה? זה כל כך כואב. חברות האופנה יכולות לייצר מידה נוספת, הבעיה היא בחברה הישראלית שלא מקבלת שמנים".

     

    התפקיד תפור עליי

    הקריירה המקצועית שלה נסקה מיד לאחר סיום לימודיה בחוג לתיאטרון בסמינר הקיבוצים. כבר בהצגת הסיום התגלתה על ידי במאי התיאטרון רובי קסוס, כותב הצגת היחיד "זיתים", שבמרכזה אישה שמנה שמתמודדת עם דימוי גוף בעייתי. "רובי הציע את ההצגה לפסטיבל להצגות ילדים בחיפה, ואחרי שהיא התקבלה השחקנית שלו הבריזה, והוא חיפש שחקנית שמנה שתיכנס במקומה", היא מספרת. "איך שקראתי את המחזה, אמרתי לעצמי: 'זה תפור עליי, אני חייבת לקבל את התפקיד'. ההצגה מדברת על הגשמת החלומות בלי קשר לאיך שאת נראית, ואני מגלמת בה שבע דמויות. ההצגה מספרת על נערה שמנה בת 17 שחולמת להיות זמרת מפורסמת כמו אדל. היא מתאשפזת במחלקה להפרעת אכילה בגלל אכילת יתר, יחד עם שתי אנורקסיות, ומתאהבת באח הראשי של המחלקה. אחרי שהופענו בפסטיבל להצגות ילדים, תיאטרון חיפה לקח את ההצגה תחת חסותו ואנחנו רצים איתה גם בבתי ספר במסגרת 'סל תרבות'".

     

    דליה בתקופת הלימודים 

     

    מה יהיה על ההצגה עכשיו, שכל כך רזית?

    "זו באמת בעיה, כי היום אני לא שמנה ואני לא רוצה שהקהל שבא לראות את ההצגה, ברובו בני נוער, יטעו לחשוב שאני חושבת שאני שמנה. כבר הופעתי ככה לפני הקורונה, אז פשוט עליתי לבמה לפני ההצגה ואמרתי לקהל: 'תסתכלו עליי ואל תתבלבלו, כי אני לא שמנה'. אוי ואבוי אם איזו ילדה תגיד לעצמה בלב: 'אם היא שמנה, אז מה אני?' אני אומרת להם שאני אוהבת את עצמי ואוהבת את הגוף שלי בכל צורותיו המשתנות והמתחלפות והייתי רוצה להעביר להם את המסר הזה: שיאהבו את עצמם ושלא יבזבזו את האנרגיות שלהם על שנאה עצמית".

     

    גם לסדרת הנוער הפופולרית "התחנה", שכתבו שחר סגל ואורן יעקבי, היא הגיעה די במזל. הסדרה, העוסקת בבני נוער שמתנדבים במד"א, זכתה להערצה רבה בקרב קהל היעד, ובמד"א דיווחו על פניות רבות של בני נוער שביקשו להתנדב בעקבות הסדרה. שטורך משחקת בסדרה, שעונתה השלישית עלתה בשבוע שעבר, את פיקה, חניכה בקורס מתנדבים חדש. "פיקה באה אליי משמיים. איך שקראתי את הטקסט התאהבתי בה, קודם כל כי היא אוהבת את עצמה, היא פצצה של ביטחון, אף אחד לא יזיז לה", היא אומרת. "היא מצחיקה מאוד ואני מחשיבה את עצמי קומיקאית, אז זה כבר משך אותי. היא דומה לי מאוד, כאילו כתבו אותי למרות שלא הכירו אותי בכלל".

     

    דליה בסדרה "התחנה" (צילום: ענבר לוי, באדיבות HOT)
      דליה בסדרה "התחנה"(צילום: ענבר לוי, באדיבות HOT)
       

       

      איך הגעת לתפקיד?

      "פתחתי באינסטגרם עם מושיקו ששון, שחקן וחקיין בחסד ואחד החברים הכי טובים שלי, עמוד של צחוקים ושטויות, שנקרא 'דיל ויאשה' (dilveyasha). אחרי שהוא ניגש לאודישן לאיזושהי סדרה, המלהקת נחמה טביבי נכנסה לעמוד לראות אותו וזימנה אותי לאודישן".

       

      היו צריכים שחקנית שמנה לתפקיד?

      "דווקא לא. בסדרה אין שום אזכור לזה שפיקה שמנה וזה ממש מהמם. אחד הדברים שהכי ריגשו אותי היה כשהסוכנת שלי התקשרה להגיד שקיבלתי את התפקיד, ואמרה לי: 'הכי חשוב שלא תשתני, הם רוצים אותך כמו שאת'. את לא מבינה איך התרגשתי, בכיתי מזה. יש פה מסר שלא כל מי שמגיע לטלוויזיה חייב להיות 60-90-60".

      "אני 15 קילו מעל מה שנחשב נכון, אבל אני בריאה, תודה לאל. אף פעם לא רציתי להיות סקיני,

      אני אוהבת את עצמי עגלגלה"

       

      והנה, בכל זאת השתנית. מה קרה למסר?

      "זה היה בשביל הבריאות שלי, בשביל להציל את החיים שלי. הייתי חרדה מאוד מכך שרזיתי. למען האמת, לא ידעתי איך ההפקה תקבל את זה, אבל מה שיפה בדמות הזאת הוא שהם לא שמו דגש על העניין של השומן ולא דיברו על זה בסדרה, כך שזה לא שינה לאף אחד".

       

      קרה שבמאים אמרו לך לרזות בשביל תפקיד?

      "בדרך כלל שחקנים מוזמנים לריאיון לפי טייפ־קאסט, אז לא יצא שהלכתי לאודישן בלי שידעו שאני שמנה, אבל בתיכון היו לי הרבה קטעים כאלה. בהפקה הראשונה שהעלינו בכיתה י', קיבלתי תפקיד ראשי והמורה לתיאטרון אמרה לי בפנים: 'אני צריכה שתורידי במשקל'. לא ידעתי מה לעשות עם זה, תודה לאל שחטפתי דלקת גרון ורזיתי. היא אמרה לי: 'כל הכבוד שעשית את זה בשביל התפקיד', אבל עד שההפקה עלתה שמנתי את הכל בחזרה. גם בסמינר זה קרה לי, קיבלתי תפקיד והתלבושת לא עלתה עליי, אז המורה עמדה בפני כל הכיתה ושאלה: 'נו, מה? נחליף שמלה או שנחליף שחקנית?' הושפלתי עד עפר, קמתי ויצאתי מהכיתה, לא חזרתי שלושה ימים. היא אמרה שזה היה בצחוק, אבל לא התנצלה".

       

      את מרוצה מאיך שאת נראית?

      "כן, למרות שאני 15 קילו מעל מה שנחשב 'נכון', אבל אני בריאה, תודה לאל. אף פעם לא רציתי להיות סקיני, אני אוהבת את עצמי עגלגלה".

       

      מה עם זוגיות?

      "הלוואי שתבוא. יש לך מישהו להכיר לי?"

       

      מה את מחפשת?

      "אני לא יודעת מה אני מחפשת, אבל אני יודעת מה אני לא מחפשת, ותודה לאקס שלי שהבהיר לי את זה. אני באמת מודה לו מכל הלב".

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד