אייקון מאויר בשבוע: גלוריה סטיוארט חיכתה כל חייה כדי להפוך לכוכבת
היא שיחקה לאורך המאה ה-20, אך היה זה התפקיד כאהובתו הקשישה של ליאונרדו דיקפריו ב"טיטאניק" שהביא לה תהילה. לפני עשור היא הלכה לעולמה בגיל 100
גלוריה סטיוארט
סליחה, במי מדובר? השחקנית האמריקאית גלוריה סטיוארט נולדה ביום הכי אמריקאי בלוח השנה, ה-4 ביולי, לפני 110 שנה, והלכה לעולמה לפני עשור בגיל 100. היא שיחקה בעשרות סרטים לאורך המאה ה-20, אך כולם זוכרים לה רק את תפקידה כרוז קלברט, הניצולה הקשישה מ"טיטאניק". כנראה שצריך לשבץ איכשהו את ליאונרדו דיקפריו בביוגרפיה שלך כדי להצליח לשרבב רגל להיכל התהילה העולמי.
את הקריירה הקולנועית שלה היא התחילה כשחקנית בסרטי אימה, נדדה בין האולפנים ההוליוודיים של התקופה והשתתפה בכמות לא מבוטלת של סרטים זניחים, עשתה הפסקה של 30 שנה, וחזרה להוליווד לעוד 30 שנה של סרטים זניחים, עד "טיטאניק" והמועמדות לפרס האוסקר בגיל 87. רק בשנת 2000 זכתה לכוכב על שמה בשדרת הכוכבים בהוליווד. כן, יש גם ביוגרפיות הוליוודיות כאלה – של שחקנים אשר נראה שתמיד היו שם, נוכחים-נפקדים שעושים את העבודה בלי לזכות בתהילה הנחשקת. סיפורים אלה הם, קרוב לוודאי, הרבה יותר נפוצים מז'אנר ה"באתי, ראיתי, ניצחתי" שאנחנו מדקלמים בהערצה כשמדובר בשמות המוכרים של התעשייה.
למה אייקון? סטיוארט, היחידה מצוות הסרט "טיטאניק" שהיתה שם בזמן אמת כשהספינה שקעה בשנת 1912, ליוותה את רוב המאה ה-20 מהצד הפחות מפורסם של הזוהר ההוליוודי. היא האייקון המייצג של כל אלה שלא הפכו לכוכבות, שלא הצליחו לנעוץ יתד בפסגה, שלא ניפקו את הסיפור המוכר של "ואז גילו אותי במקרה ברחוב, החתימו אותי על חוזה, והשאר הוא היסטוריה".
מבחינתי, הנוכחות שלהן בעולם הזה היא הסיפור האמיתי של הוליווד ושל הזוהר הקולנועי. כי על כל כוכבת נערצת שמעבירה את זמנה מול מצלמות מתקתקות מעל שטיחים אדומים, יש אלפי גלוריה סטיוארט-יות שמשחקות בצד וממתינות שיגיע תורן לקבל את הזרקור הראשי. בזמן שהיא לא הפכה לכוכבת-על, היא עסקה בפעילויות חשובות, כמו הליגה ההוליוודית האנטי-נאצית שהיתה ממקימיה בשנת 1936 וקידום איכות הסביבה.
בצעירותה היו לה תלתלים בלונדיניים, גזרה דקה, עיניים מצועפות וגבות מקושתות. במילים אחרות, סטיוארט היתה תוצר ויזואלי אותנטי של היופי המקובל של דורה. בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת היה לה את מה שצריך כדי להצליח: כישרון משחק סביר, קול נעים, ואת המראה הנכון ששילב תמימות וטוהר יחד עם רמזים של פוטנציאל אפל ומפתה.
היא היתה יכולה להיות מרי פיקפורד, או קלודט קולבר, או הדי לאמאר, או מרים הופקינס, או כל אחת אחרת מהכוכבות המפורסמות של תקופתה, אבל זה לא קרה. אולי היה חסר לה יסוד נסתר שירומם אותה מהשאר, אולי פשוט היה חסר לה מזל – כך או כך, בצעירותה היא לא הפכה לכוכבת. שם הביוגרפיה שהיא פרסמה ב-1999, I Just Kept Hoping, הוא בעצם תמצית הסיפור של גלוריה סטיוארט ושל כל הנשים בעולם שהיו "כמעט בטי דיוויס".
למה לא? יש משהו עצוב, או לפחות מתסכל למדי, בעובדה שבתום 100 שנות חיים ועשרות שנות קריירה קולנועית, ההיסטוריה זוכרת אותך אך ורק כמועמדת המבוגרת ביותר לפרס האוסקר על תפקיד משנה.
ובכל זאת? סטיוארט זכתה להיות הגרסה הבוגרת של קייט ווינסלט ואהובתו המיתולוגית של ליאונרדו דיקפריו באחד הסרטים הכי נצפים ורווחיים בהיסטוריה. אני לא יודע אם לזה היא קיוותה כל חייה, אבל מעט לפני מותה – היא הספיקה להפוך לכוכבת.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
