לפני כשבוע עלה שמעון אזולאי לירושלים למפגש עם ילד חרדי לבקן בן 11 משכונת מאה שערים. עבור אותו ילד היה זה מפגש ראשון עם אדם דומה לו, לבן כמותו – עבור אזולאי היתה זו דרך נוספת לסייע לקבלת האחר בחברה. "אמא שלו ראתה את הפרסומת שלי בטלוויזיה, אל תשאל אותי איך, תעלומה, ויצרה איתי קשר. מתברר שהילד מעולם לא ראה לבקן או ידע שיש דבר כזה. הוא היה בהלם", מספר אזולאי כמה ימים לאחר המפגש, "כבר היו לי מפגשים עם ילדים לבקנים אחרים וזה העניק להם כוח. לקח לי הרבה זמן להבין כמה כוח יש בנראות ובמילים שלי".
בגיל 26, אזולאי יודע דבר או שניים על החיים בחברה הישראלית. גבר מזרחי, לבקן, הומו, על ספקטרום האמונה הדתית, גנן בגן ילדים – רק אל תנסו למקם אותו בתבניות חברתיות, או כפי שהוא עצמו מכריז בקמפיין הטלוויזיוני של רשת האופנה פוקס שבו הוא מככב בימים אלה: "מי שלא יודע לאכול אותי – שיצום".
הוא נולד וגדל בגן יבנה. בראיון איתו קל להבין את הקסם שלו: פתוח, מצחיק, כובש, נוקב, כן, מדבר בשטף, מעורר השראה. כיום איש חינוך המתגורר ברמת גן עם שני כלבים, קספר ("קספר זה הכינוי שלי באפליקציות דייטינג") וסקאי, וחתולה בשם מיה. במקביל גם מתפקד כבית אומנה לגורי חתולים. בנוסף, הוא מדריך הורים לגיל הרך וסטודנט לייעוץ זוגי. "ו-ר-ו-ו-ק. תכתוב בהדגשה", הוא מבקש.
האם מאז הפרסומת מתחילים איתו יותר? "עומדים בתור", הוא עונה בסרקזם. ועדיין, החשיפה הטלוויזיונית והתקשורתית היא צעד חשוב עבורו בקידום קבלת האחר. "במשך הרבה מאוד שנים לא רציתי שהלבקנות תאפיין אותי, בטח לא בהבלטה בקמפיין", הוא מסביר, "אבל כשהבנתי שללבקנות שלי יש כוח, שאני יכול להפוך את הדפקט לאפקט, בחרתי לקחת אותה למקום חיובי. לקח לי הרבה מאוד שנים ללמוד לאהוב את עצמי".
"עד כיתה א' לא ידעתי שיש לבקנים חוץ ממני. גדלתי בכלוב של זהב, כמו ילד רגיל לחלוטין. לא ויתרו לי על שום דבר בחיים, לא גדלתי כאדם שונה", הוא מספר על המשפחה התומכת שבה גדל. "עם זאת, מגיל אפס ידעתי שאני לבקן וגם החברה בגן ובבית הספר הבהירה לי שאני אחר, אבל לא ידעתי כמה זה ישפיע עליי עד שסיימתי תיכון", הוא ממשיך, "את ההתמודדות כאדם לבקן גיליתי לבד".
מתי היה הרגע הזה?
"היו שני רגעים מכוננים: בגיל חמש, לפני העלייה לכיתה א', הלכתי עם אמא שלי לראות את בית הספר החדש, ואיזה ילד זרק הערה 'הוא נראה כמו סבא'. ידעתי מה זה אומר – אבל הרגשתי לראשונה אחר וחשוף דרך עיניים של ילדים שלא מכירים אותך. הפעם השנייה היתה כשיצאתי לדייט עם גבר אחרי שנרשמתי לאתר היכרויות. הבנתי שהוא לא נמשך אליי בגלל המראה שלי".
אולי הוא לא נמשך אליך מסיבה אחרת?
"באותה תקופה קישרתי את זה ללבקנות. גם אני לא נמשך לכל האנשים, אבל נקודת הפתיחה שלי אחרת. אני מאמין שאתה נמשך לפי מה שאתה חשוף אליו. הרבה אנשים לא נמשכים ללבקנים כי הם לא נחשפו ללבקנים. אנחנו כחברה מקובעת, נחסמים לסוגי אנשים אחרים כי לא ראינו אותם קודם".
הרבה מחקרים טוענים שאנשים נוטים להימשך למי שמשדרים מראה בריא, חיוני, צעיר. לבקנות נתפשת אצל חלק מהאנשים כמוגבלות. ייתכן שזאת הסיבה?
"לבקנות משדרת משהו נקי וטהור. הרבה אנשים חושבים שאני מלאך, אבל אני לא – אני רחוק משם. האקס שלי היה בטוח שאני מלאך. כשהכרנו, הוא חשב שצריך לגונן עליי ולעטוף אותי – בעוד אני האדם הכי חסין שאני מכיר, כי אני רגיל להיפגע. אני יודע לשמור על עצמי מעולה. לטעמי, הרבה אנשים נמשכים למשהו סקסי – לא לזה שמשדר טוהר ורוך".
"ככל שילד יהיה חשוף מגיל צעיר לאחר – הוא יהיה פחות חרד ממנו"
חינוך וזוגיות, לא בהכרח בסדר הזה, הם שני נושאים מרכזיים המעסיקים את אזולאי. לא בכדי, הם אלו שהביאו אותו גם להיחשף בפרסומת לפוקס. בעבר כבר התראיין על חייו, אולם עכשיו הוא עושה זאת כאחד ממובילי קמפיין האופנה החדש, שכבר הצליח לעצבן לא מעט נשים מלאות שזעמו על כך שבפרסומת יש אישה מלאה, אבל בחנויות לא מצאו בגדים במידות גדולות. בסוף השבוע האחרון עמדה קבוצת פוקס גם במרכזה של סערה לאחר שנמתחה עליה ביקורת ציבורית בעקבות חלוקת דיבידנדים של 49 מיליון שקל בגין רווחי שנת 2019, לאחר דרישה וקבלה של מענק סיוע כלכלי מהמדינה. ביום שישי החליט דירקטוריון החברה על ויתור המענק.
במקרה של אזולאי, אופנה ממנו והלאה. סנדלים, חולצה גזורה ומכנסי ג'ינס יספקו אותו. כשהוא נשאל אם הוא עושה סלקציה לפי צבעים, הוא שולף את רשימת ה"עשה ואל תעשה" שלו: "לעולם לא אלבש אדום, צהוב, חום וכתום – צבעים שהקונטרסט שלהם לא עובד עם הפרצוף שלי", הוא מסביר, "נגזר עליי משמיים ללבוש שחור וכחול. בלבן על לבן אני נראה כמו מלאך – אבל גם קצת קריפי. אז רק בשבת. גם לבן עם ילדים כגנן, פחות עובד".
כבר כמה שנים שהוא עובד כגנן לילדים בגילאים שנתיים עד חמש. "בחרתי להיות גנן כי אני מאמין בלב שלם בחינוך, וכדי לחולל שינוי אצל ילדים. תשאל כל ילד שהיה איתי באינטראקציה, והוא ידקלם לך מה זה להיות מיוחד בזכות עצמו ומה זה שוני", הוא אומר וממהר להחליף את המילה "שוני" במילה "אחר".
לדבריו, היחס של הילדים למראה שלו משתנה מגיל לגיל: "ילדים בגן חובה מציפים את זה בצורה ישירה: 'למה אתה לבן? למה העיניים שלך עצומות?'" הוא מספר בגילוי לב, "עם ילדים צעירים יותר, אין שאלות כאלה אבל זה נמצא בשיח. כשהם מצביעים בגן, אני אומר להם – אני לא רואה שהצבעת, תגיד לי שהצבעת, או תקרב אליי את הציור שלך אם אתה רוצה שאראה אותו.
"ביום המודעות הבינלאומי לאלבניזם, עשיתי להם משחק של צבעים ושאלתי אותם מי דומה להם. זה נמצא שם. אני מאמין שככל שילד יהיה חשוף מגיל צעיר לאחר – הוא יהיה פחות חרד ממנו. ילד בן חמש שיראה אותי ויתעניין, ישאל, יקבל תשובה וימשיך בחיים שלו – הוא לא יירתע מזה. מה שיפה בילדים, זה שהם יכולים לקבל הכל. אנחנו המבוגרים הם אלה שהורסים אותם עם גבולות של מה כן ומה לא".
איך ההורים בגן מקבלים אותך?
"נושא הלבקנות לא הרתיע אותם, אך נושא הראייה עלה במיוחד עכשיו, עם הנחיות משרד הבריאות להגבלת מרחק של שני מטרים. העולם שלי נמצא בשני המטרים שנלקחו ממני, אז יש התמודדות מאוד גדולה. ביקשתי מהם להתקרב אליי טיפה כדי שאוכל להוציא את הילד בבטחה, וגם יש לי סייעת שהתפקיד שלה הוא בעיקר להוציא את הילדים להורים בזמן שאני נשאר עם הילדים בגן".
האם לדעתך יש יחס שונה, ואולי אפילו היררכי, בין "אחרות" חיצונית לבין "אחרות" בלתי נראית, כמו דיסלקציה קשה?
"כולנו סוג של מוגבלים", הוא צוחק. "אענה על השאלה הזאת ממקום חיובי. האחרות של אדם נקבעת לפי כמה שהוא נותן לעצמו להיות אחר. ביום שהפסקתי להסתכל על עצמי כאחר – העולם הפסיק להסתכל עליי כך. המגבלה שלי נמצאת שם והיא מלווה אותי שעה-שעה. אי אפשר להתעלם ממנה. גם כהומו, שזה הכובע השני שלי כגבר רב-תחומי", הוא אומר משועשע, "אדם שיכול להביא את מה שהוא באמת לאדם מולו – יגלה שהאדם ממול יכבד אותו".
"החתונה שלי היתה סוג של זעקה לתשומת לב"
בגיל 10 יצא מהארון בפני המשפחה, וכנער חזר בתשובה לאחר שהתאהב במדריך נוער דתי. הוא חשב שהדת תחבר ביניהם, אך המדריך היה סטרייט. משם דילג לישיבת הסדר, התחתן עם אישה שידעה על נטיותיו המיניות והתגרש ממנה לאחר חודשיים. האם מסלול החיים המפתיע והפניות החדות נבעו מצורך שיראו אותו? "החתונה שלי היתה סוג של זעקה לתשומת לב. רציתי שיראו אותי", הוא מודה, "אנשים שמכירים אותי מגיל שנתיים יגידו לך שהקול שלי נשמע ובלט, אבל במשך המון שנים לא הרגשתי אהוב על ידי העולם שבחוץ".
אז התחתנת.
"האקט של חתונה היה לזעוק לסביבה שאני במצוקה ענקית. ולא כל כך ראו את זה. לא הייתי מסוגל לעצור את זה בזמן וגם לא רציתי. אמא שלי הציעה לפני החתונה שאוותר על זה, וסירבתי. היה בן אדם אחד שראה אותי ואהב אותי בעולם: האישה שהתחתנתי איתה. היא ידעה שאני הומו ואמרה לי כל יום כל היום כמה אני יפה".
כנראה שמילאת צורך רגשי גם אצלה.
"ללא ספק. היא היתה דתייה פתוחה עם עולם פנימי עשיר. כשאתה מפגיש שני אנשים כאלה – טבעי שיהיה חיבור".
היא הכילה את המורכבות שלך?
"בוודאי. רוב האנשים לא מכילים אותי. אני לא רק גבר לבקן. אני גם דתל"ש ("לא שומר שבת כהלכתה, אבל הרבה יותר דתי ויהודי מרוב האנשים שאני מכיר"), הומו, מזרחי, יהודי, אני הכל. צריך להכיל הרבה דברים. אני אדם ורבלי ודומיננטי, וזה מאיים על חלק מהאנשים. אני לא הטיפוס הכנוע והשקט".
אנחנו בתוך חודש הגאווה. איך אתה מכיר גברים בקהילה שמקדשת מראה חיצוני?
"כשפוגשים אותי פנים אל פנים, השד פחות נורא. לוקח להם זמן לעכל את מה שרואים. לא תמיד יודעים שנמשכים אליי, הרבה פעמים זה קל אחרי שמדברים איתי".
ולא קשה ליזום מפגש? באפליקציות ההיכרויות לא פשוט גם ללא-לבקנים.
"אני בהחלט חווה קושי, כי נקודת הפתיחה שלי יותר חריגה. זה יותר מורכב".
לתחושתך, יש כאלה שמוצאים משהו אקזוטי כביכול בהיכרות עם גבר לבקן?
"היה מישהו שאחרי ששכבנו, הוציא פנקס ועשה וי. סיפור אמיתי. נשבע לך!" הוא צוחק. "אנשים אומרים לי: 'עם לבקן עוד לא שכבתי'. סבבה, גם עם גידם לא שכבת, שאני אמצא לך גבר בלי יד? זה מצחיק ועצוב בו זמנית. לא מזמן הייתי במפגש של הומואים דתיים ודתל"שים, ואיזה בחור אמר לי: 'שמעון, אני לא נמשך אליך, כי לא הייתי חשוף ללבקנים'. אני אוהב שאומרים לי את האמת בפרצוף. הערכתי אותו".
זה לא נשמע לך כמו תירוץ? יש אנשים שלא גדלו עם שחורים או עם ערבים, לדוגמה, ויש להם פנטזיה או משיכה אל האחר.
"אני חושב שזה יותר נפוץ מלבקנים. יש אנשים שנמשכים אליי. בוא, אני לא מכוער. אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה בזוגיות עם גבר, כי אני מאמין שילד צריך זוג הורים שאוהבים אחד את השני. אם אגיע לגיל 40 ללא זוגיות, אחפש אופציות אחרות. אבל אם יש משהו ודאי בעולם הזה: אני אהיה אבא. אין לי ספק בזה. בינתיים אני מתאמן על הילדים בגן וגורי החתולים שלי".
ולמה החליטה שונית פרג'י חמד להעביר את הדוגמנות לבנותיה?
