הדוגמנית לשעבר איזבל אדלר (43): "לא פעם הייתי הולכת לישון רעבה"

הילדה היפה מכרמיאל שכבשה את עולם הדוגמנות לפני 25 שנה, מסבירה למה סגרה את המרפאה הנטורופתית ואיך מתנת יום ההולדת שנתנה לעצמה הפכה לעסק חדש

"אף פעם לא הייתה לי תשוקה להיות דוגמנית על". איזבל אדלר. למטה - מתוך הסדנאות של אדלר (צילום: אביגיל עוזי)
"אף פעם לא הייתה לי תשוקה להיות דוגמנית על". איזבל אדלר. למטה - מתוך הסדנאות של אדלר (צילום: אביגיל עוזי)

לא תמיד אפשר לשים את האצבע על הרגעים המדויקים שמעצבים את מהלך החיים המקצועיים, אבל לאיזבל אדלר קל להצביע על שניים מכוננים כאלו: טיפול הוליסטי שסיים את הקשר שלה עם עולם הדוגמנות, וריטריט מטלטל שעברה בפורטוגל עשור לאחר מכן, שציין את סיומו של פרק נוסף.

 

שמה של אדלר בת ה-43 עדיין זורק רבים מאתנו אל הילדה היפה שהגיעה מכרמיאל, וכבשה את עולם הדוגמנות בגיל 19. אחרי עשור עמוס של עבודה כדוגמנית בארץ וברחבי העולם, גיל 30 והפיכתה לאימא סימנו תפנית חדה לעולם הנטורופתיה והטיפול, עולם בו היא משוטטת מאז, מרחיבה, מדייקת ובימים אלו גם מפתחת לכיוונים חדשים.

 

"אף פעם לא הייתה לי תשוקה להיות דוגמנית על", היא נזכרת בבת ה-19 שהייתה, "לא היה רצון להגיע למקום מסוים ולא חייתי את חיי הדוגמנות או את חיי הזוהר. הכרתי את אורן בעלי בגיל 22, שלוש שנים בערך לתוך חיי הדוגמנות, ומאז הייתי מסתובבת עם ה'בית' הזה כמו חלזון, בכל העולם.

 

"אני לא בטוחה שהייתי שורדת את המקום הזה לבד כל השנים האלה. הדוגמנות נקרתה בדרכו של אורן והוא ניצל את ההזדמנות, בדיוק כמוני, לראות את העולם. היו מקומות שהרגשתי בהם מאוד חיה ומקומות שהרגישו יותר בודדים כמו גרמניה - שלא הייתי מגדירה את החוויה בה כטראומטית, אבל אני בטוחה שהיא מלווה אותי במקומות מסוימים כחוויית בדידות מאוד גדולה".

 

מעבר לבדידות, נחשפת לתופעות כמו ניצול, סמים או הפרעות אכילה?

"לא הייתי חשופה אליהן. ברור לי שקרו דברים בסביבתי, הייתי אפילו אומרת שיותר בארץ מאשר במקומות שהסתובבתי בהם בחו"ל. כן בפריז אולי. גרנו חבורה של דוגמניות מכל העולם בוילה עם אם בית, ושם יכולתי לראות את זה אצל בנות מסוימות אבל זה לא היה קרוב אלי. אני חושבת שלא הייתי ערה לזה, לא הייתי חלק מהסצנה הזו. בסוף היום לקחתי את מה שיכולתי מהעולם הזה וזה היה אחד - הפרנסה שלי ושתיים - ההתנסות של להסתובב בעולם, להכיר אנשים, ולחיות את החיים מחוץ לקופסה שלי".

 

כבשה קמפיינים ושערים. אדלר
    כבשה קמפיינים ושערים. אדלר

     

    ובכל זאת עשית את זה עשור בפול ווליום.

    "היה שם משהו שסחף אותי ואני כן חושבת שידעתי לעשות את הבאלאנס לא להיות כל הזמן 'בחוץ'. שמרתי על חיים פרטיים. זה היה מקצוע לחלוטין. לא הייתי צריכה לייצר לעצמי מעריצים. זו הייתה עבודה קשה, עם הרבה אחריות, וזה מה שזה היה. המקום שבו הזרקורים מופנים לנראות החיצונית מכתיב התנהלות ששואבת המון אנרגיה", היא מוסיפה, "ואתה צריך לבוא ממקום מאוד יציב כדי שהדברים לא יערערו אותך כי יש המון כוח בחוץ למי שמכתיב עבורך. את נראית טוב, את לא, את כן מתאימה, את לא מתאימה. הדברים כאילו לא תלויים בך וזה מקום מאוד מערער נפשית".

     

    כמה 'עבדת' אז בלהתאים את עצמך לתכתיבים הללו?

    "אף פעם לא הייתי עם הפרעות אכילה אבל היו בהחלט תקופות שהייתי מגבילה את עצמי באוכל. אני זוכרת את עצמי הולכת לישון עם תחושת רעב וזו תחושה מזעזעת. זה ממש חרוט לי"

    "לא הייתי טובה בזה כל כך. התאמנתי אבל אף פעם לא לקחתי את זה מאוד ברצינות. בתקופות שלפני צילומים, ועשיתי המון בגדי ים ולנז'רי, הייתי ממש עושה לעצמי מגבלות באוכל, שנאתי את זה. אחרי זה הגיע הפיצוי וזה לא עובד ביחד. כשאתה עושה משהו שהוא מוגבל כדי להגיע לאיזו מטרה, אחרי זה זה מתפרק. ה'מגיע לי הכל, ועכשיו אני אוכל את כל מה שאני רוצה ויכולה', הוא כמובן קיצוני לצד השני. לשמחתי, אף פעם לא הייתי עם הפרעות אכילה אבל היו בהחלט תקופות שהייתי מגבילה את עצמי באוכל. אני זוכרת את עצמי הולכת לישון עם תחושת רעב וזו תחושה מזעזעת. זה ממש חרוט לי. היום אני בחיים לא אלך לישון עם תחושת רעב בבטן".

     

    " צריך לבוא ממקום מאוד יציב כדי שהדברים לא יערערו אותך". אדלר מדגמנת ב-2005 (צילום: צביקה טישלר)
      " צריך לבוא ממקום מאוד יציב כדי שהדברים לא יערערו אותך". אדלר מדגמנת ב-2005(צילום: צביקה טישלר)

       

      חנויות בריאות במקום מותגי אופנה

      בגיל 26 אדלר ובן זוגה חזרו לארץ. "הייתה החלטה ברורה שאני חייבת למצוא כיוון אחר בחיים. שהדוגמנות זה כבר לא הדבר. ידעתי שאין לי שום רצון לעבור לקדמת הבמה או למאחורי הקלעים - לא למשחק לא לטלוויזיה, זה ממש לא דיבר אלי. לפעמים אני שואלת את עצמי איך עשיתי את זה. המקום שנמצא שם בחוץ הוא לא הטבע שלי, אני טיפוס קצת יותר ביישן".

       

      איך מצאת כיוון חדש?

      "הייתה תקופה שהרגשתי שאני קצת מנותקת מעצמי, לא ידעתי מה המתנות שלי לעולם הזה. החיצוניות שירתה אותי ולקחתי ממנה את המיטב אבל מה עוד יש לי עוד להציע? התחלתי טיפול שהיה נקודת מפנה בחיים שלי, עם מטפלת הוליסטית שאיתה עברתי תהליך ארוך עד הלידה של בתי הבכורה.

       

      "אני זוכרת שהנסיעה האחרונה שלי הייתה לאוסטרליה ושם כבר התחלתי לראות את המשיכה הטבעית שלי, שהתחילה קצת בניו יורק, למקומות של ה-Well- being. אני זוכרת איך החנויות של WHOLE FOOD היו ממש כמו לונה פארק עבורי, הייתי נכנסת אליהן במקום לחנויות בגדים, זה היה מקום הבילוי שלי בלי שהבנתי מה זה בעצם אומר. הייתה לי משיכה מאוד חזקה לעולם זה, סקרנות גדולה, התחלתי לרכוש מאכלים יותר מזינים ובריאים, בלי לדעת מה המשמעות, כל העולם הזה מאוד קסם לי.

       

      "כשהגעתי לאוסטרליה נכנסתי חזק לעולם של היוגה, ובחודש וחצי שחייתי שם אלו היו החיים שלי - מתרגלת יוגה, יורדת לים, עובדת ואוכלת במקומות שהיו מגישים אוכל בריא. כשחזרתי לארץ נכנסתי לחנות טבע בתל אביב ומנהלת החנות עשתה לי בפעם הראשונה אבחון אירידיולוגי ואמרה לי שהיא למדה תזונה טבעית. זו הייתה פעם ראשונה ששמעתי על זה בחיים. הגעתי למכללת רידמן וזה היה 'בום'. בדיוק.

      "מאז החיים מתנהלים בצורה כזו שאם אני על הדרך, הדברים מגיעים. אני כן זוקפת את זה לטיפול שעברתי כי מצאתי שם איזה חיבור שיכולתי בו לראות את הסימנים בדרך, ולהיות מדויקת עבור עצמי. כשהגעתי למכללה ידעתי שאני הולכת ללמוד נטורופתיה - ארבע שנים של לימודים שבתוכם נכנסת התזונה הטבעית וכלים תרפויטיים רבים ומגוונים".

       

      "אני רוצה לאפשר למשתתפים להיות במודעות למה נכנס להם לגוף, במקום להיות על טייס אוטומטי"  (צילום: באדיבות איזבל אדלר)
        "אני רוצה לאפשר למשתתפים להיות במודעות למה נכנס להם לגוף, במקום להיות על טייס אוטומטי" (צילום: באדיבות איזבל אדלר)

         

        בתום הלימודים פתיחה אדלר קליניקה טיפולית. "אחרי עשור שזה היה מרכז העיסוק שלי, והעמקתי את סל הכלים שלי, הרגשתי שאני לא יכולה להחזיק יותר מטופלים אחד על אחד, הרגשתי שאני נשאבת, שאני רוצה יותר בשביל המטופל מאשר הוא רוצה בשביל עצמו, שזה לא נכון יותר".

         

        "התערבלתי כמו שאולי אף פעם לא התערבלתי"

        בגיל 40, כמתנת יומולדת, נסעה לריטריט בפורטוגל . "זו הייתה פעם ראשונה שנסעתי אחרי ששלושת הילדים שלי נולדו. היד שלי לחצה כל הזמן בחיפוש 'פורטוגל' למרות שלא הייתי שם אף פעם, ומצאתי מקום עם רייטריט אחד שהתאים לי ללוח הזמנים - Wild Spirit, ונרשמתי בלי שאני מצליחה להבין מה בעצם קורה שם.

         

        "ביום הראשון כשהגעתי לליסבון כל הבדידות של גרמניה עלתה לי. לא נהניתי משום דבר, לא ראיתי את היופי של ליסבון. למחרת כבר הגעתי לריטריט והתחילו ארבעה ימים שבהם הרגשתי כאילו נכנסתי למכונת כביסה והתערבלתי כמו שאולי אף פעם לא התערבלתי, ומצאתי את הבית שלי בתוכי. שם פגשתי לראשונה את הטראנס דאנס שהותיר בי חותם עמוק.

         

        "חזרתי בסופו של הריטריט ללילה באותו בית מלון שהייתי בו בהתחלה וזה היה מדהים איך ראיתי את ליסבון אחרת. מצאתי איזה שקט בתוכי, איזה בית. הבנתי שלא משנה כמה התפאורה תהייה מהממת בחוץ - אם אין לי את המקום הפנימי שלי, הוא לא יהיה שם בחוץ".

         

        את חוזרת מהריטריט לארץ ומה קורה?

        "חזרתי לארץ בידיעה מאוד חזקה שאני סוגרת את הקליניקה. סיימתי תהליכי טיפול עם כל המטופלים שלי. ובשלוש השנים האחרונות אני שמה דגש על הסדנאות שאני מעבירה.

         

        "סדנאות הניקוי הן סדנאות הדגל שלי, ואני נהנית מאוד מהתהליך. הניקוי הוא הדרגתי אך עמוק ומכוון גם לתת ארגז כלים, שהוא מעבר ל'ריסטארט' למערכות. אני רוצה לאפשר למשתתפים להיות במודעות למה נכנס להם לגוף, במקום להיות על טייס אוטומטי, בלי הטקסים, בלי ה'אני לא יכולה בלי', רגע לשים את עצמנו במרחק מול הדבר הזה ואז לבחור מתוך המרחק, מתוך חופש.

         

        "כל סדנה משלבת מיני סדנת בישול עם שפית שאני עובדת איתה שמעשירה את ארגז הכלים גם בבית. זה יוצר את אפקט הפרפר - גם הילדים קצת אוכלים אחרת, הקניות משתנות, והבחירות הקטנות יוצרות אפקט גדול יותר. המטרה היא לייצר תשתית טובה מעבר לתפקיד שהוא ממוקד מטרה ותחום בזמן".

         

        סדנת הניקוי:

         

         

        סדנאות הטראנס דאנס שלך שצברו פופולריות מרשימה.

        "אין לי שום רקע בתנועה, אבל שנים אני רוקדת בשיטת חמשת המקצבים שהיא שיטת טיפול בתנועה. בריטריט בפורטוגל הכרתי את הטראנס דאנס, והיה לי ברור שאני הולכת ללמוד את זה. לא מצאתי כלום בארץ, אז נסעתי ללמוד אצל המורה מפורטוגל, ומאז אני מאפשרת מרחבים של אחת בחודש, חוץ ממרחבים פרטיים שמזמינים אותי. העיקרון הוא לרקוד עם כיסוי עיניים למקצב חזק של מוזיקה, לתנועות הגוף, בליווי טכניקת נשימה שאני מלמדת, וכוונה מסוימת שאתה מכניס לריקוד.

         

        "ברגע שאני שמה את הבנדנה על העיניים אני יכולה לצלול לעולמות הפנימיים שלי, זו הזדמנות להעיר את כל החושים, להיכנס למסע פנימי ולרקוד באמת. אין נכון או לא נכון אלא משהו שמבקש להיות נוכח ברגע הזה. פשוט להיות מי שאני רוצה להיות ויש רגעים שאני מאבדת את עצמי שם, ואלו רגעים של חסד עבורי. זה אולי נשמע קצת כמו מילים גבוהות, ולפעמים זה לא ברור עד שחווים את הרגעים הללו, אבל ככל שאתה מרפה באמת, יש שחרור מאוד גדול של השליטה, של העומס, ויכולת למצוא בהירות בקשר למשהו".

         

        בימים אלו ניצבת אדלר בפני הצעד המקצועי הבא שלה. "אני משפצת מקום חדש בהוד השרון", היא מספרת בהתרגשות, "מקום שנולד מתוך צורך מאוד גדול למפגשים קהילתיים באזור שלנו, ומתוך רצון שלי לשנע את הבית לבית גדול יותר, לחוות שיתופי פעולה מעניינים ולהיות גדולה יותר מעצמי. אני נמצאת במקום נפלא אבל אני רוצה לגדול, לא מהמקום של אני רוצה להיות גורו אלא לגדול לדברים שאני יכולה לעשות וכרגע אני מרגישה מוגבלת. היום אני פנויה לפרוש כנפיים וליצור משהו שהוא מעבר למה שאני עושה".

         

        מה בעצם יהיה 'הבית' הגדול הזה?

        "במקום יהיה מתחם עם חלל תנועה שיהיו בו הרצאות, ויוגה ומדיטציה, וחמשת מקצבים וגא גא, וטרנס דאנס, מקום  שאפשר להיפגש בו בעולמות תוכן מזינים. פעם ישבנו מול המדורה, עכשיו אנחנו יושבים בערב כל אחד עם עצמנו. רציתי מקום שיאגד חלל תנועה, סטודיו שיהיה גלריה לסדנאות אמנות ובישול ובית קפה קטן שידבר את אותה שפה. בערב יתקיימו במקום ערבי קונספט- מכתיבה יוצרת עד רוקחות טבעית וכן הלאה".

         

        האח גיא אדלר והגיסה ולנטינה מיצ'טי:

         

         

         ולנטינה גיסתך היא לגמרי אושיית אינסטגרם. לוקחת ממנה עצות לקידום העסק?

        "אנחנו בקשר מהמם. אנחנו גיסות שמדברות על הבית, ופתוחות לגבי הכל אבל אני לא חיה את זה דרכה. זה לא העולמות שלי. ולנטינה סופר בקיצון שלי, היא באמת הכי בפרונט (ולנטינה מיצ'טי, הנשואה לגיא - אחיה של אדלר, עומדת בראש סוכנות יח"צ וייעוץ ובראש מותג נעליים בו היא משמשת כמייסדת שותפה ר.ח.ש.) אני מעריכה אותה ומורידה בפניה את הכובע, היא באמת משהו יוצא דופן. היא יכולה להעלות איזו תמונה עם אחי מאירוע באוסקר, הכי לבושים, אבל אני מכירה את אחי - אנחנו הכי בערב בבית עם טרנינגים. היא יכולה לדבר איתי על האינסטגרם, להגיד מה הייתי צריכה לעשות, למה אני לא כותבת באנגלית ועוד דברים, אבל יש לי את הגבולות שלי, זה דורש ממני משהו שאני לא יכולה לתת כרגע. אולי לאינסטגרם של המקום החדש אני אביא את ולנטינה" (צוחקת).

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד