השבוע לפני 15 שנה עלתה בערוץ הילדים "השמינייה" – סדרת נוער חדשה שסיפרה על שמונה ילדים מחוננים שמשתתפים בפרויקט ממשלתי סודי, ניצבים מול אתגרים מסוכנים, ובדרך חווים אהבות ומשברים של גיל ההתבגרות. ברוב המקרים, אחרי כל כך הרבה זמן המידע הזה לא אמור לעניין אף אחד, אבל במקרה של "השמינייה" מדובר בתופעה שקשה להסביר: גם היום, יותר מעשר שנים אחרי שהיא ירדה מהמסכים, הסדרה עדיין חיה ופועמת בליבם של צופים רבים, ויש לה עשרות עמודי מעריצים פעילים, שמעלים בכל יום קטעים מהסדרה, חידוני טריוויה, אתגרים ומה לא. חלק מהמעריצים גדלו על "השמינייה" בזמן אמת, והיום הם בעצמם כבר הורים לילדים, ואחרים הם מעריצים חדשים שגילו את הסדרה בשידורים חוזרים וב-VOD.
לשמחתי, גם אני זכיתי להשתתף בסדרה הנהדרת הזאת: בשתי העונות הראשונות שיחקתי בתפקיד אילן, החבר של רוני (דון לני גבאי), וגם הקלטתי את שיר הפתיחה, "מול כל העולם", שנהפך עם הזמן להדרן מבוקש בהופעות שלי (וגם לשם של הבלוג שאתם קוראים עכשיו):
חגיגות ה-15 לסדרה, ששטפו את האינסטגרם, הגיעו גם אליי והציפו אותי בגעגועים, לכן החלטתי לארגן פגישת מחזור קטנה עם דון, אהובתי משכבר הימים, ועם ידידיה ויטל המוכשר, ששיחק את ניני.
איזה כיף לפגוש אתכם. קשה להאמין שכבר עברו 15 שנים.
דון: "כן, אנשים בני 20 ומשהו אומרים לי: 'גדלתי עלייך'. זה גורם לנו להרגיש זקנים".
מה סוד הקסם של "השמינייה", לדעתכם?
דון: "קודם כל, תוכן איכותי שהיום קשה למצוא. מההתחלה היה רף מאוד גבוה, שגיורא חמיצר, היוצר של 'השמינייה', הציב לתוכנית הזאת – במוזיקה, בצילום. אפילו המשימות שעשינו היו דברים שהיה צריך להפעיל את הראש בשבילם, משהו שאתה הולך איתו אחר כך וזוכר אותו".
ידידיה: "אני חושב שזה שילוב של שני דברים – גיורא חמיצר וטיימינג. כש'השמינייה' יצאה, כמעט לא עשו בארץ סדרות לילדים ולנוער. היו סדרות זרות, 'המורדים' ו'קטנטנות', שממש הצליחו, אז בערוץ הילדים רצו לעשות משהו דומה, ישראלי. ומכיוון שגיורא הוא אדם כל כך רציני, עם עולם תוכן עמוק שמשלב גם מדע בדיוני, פוליטיקה ונושאים חברתיים, הוא בא ועשה ברצינות גם תוכנית לילדים. הוא עשה את זה מעומק הבטן והלב, עם המון כוונה. וילדים מרגישים שמתייחסים אליהם ברצינות".
אתם זוכרים את האודישן שלכם?
דון: אני הגעתי לאודישן לתפקיד של איה, שאותה שיחקה בסוף הילי ילון. אחרי יומיים התקשרו אליי וביקשו שאבוא לאודישן לתפקיד של רוני. הייתי בת 17, ונורא התרגשתי. כשהתקבלתי, סיפרתי למורה שלי למתמטיקה שאני הולכת לשחק גאונה במתמטיקה, והוא צחק עליי. כולם צחקו עליי, כי למדתי לשלוש יחידות בבגרות. עד היום חושבים שאני גאונה במתמטיקה, אבל הקשר מקרי בהחלט".
ידידיה: "אני עשיתי אודישן לתפקיד של אבי (אבי קורניק) ביחד עם מיקה (שירה וילנסקי), והלך ממש גרוע .כשיצאתי מהאודישן, הלכתי לתחנת האוטובוס הכי בדאון. אחרי כמה דקות קיבלתי טלפון: 'אתה עוד קרוב? בוא!' רצתי חזרה לאודישן, ממש כמו באגדות. הבוחנים היו גיורא, חן קלימן, שכתבה איתו את התסריט, ורובי דואניאס, הבמאי. בזמן שהלכתי, הם שמו לב שאני ממש דומה להילי ילון, שנבחרה לתפקיד של איה, והם הרגישו שהם חייבים לבדוק אותי לתפקיד של ניני, אחיה, אז חזרתי להיבחן לתפקיד, והתקבלתי".
איפה נפגשתם לראשונה, כל השמינייה?
ידידיה: "אצל גיורא בבית. הוא אמר לנו: 'החיים שלכם עומדים להשתנות. לא תוכלו ללכת ברחוב'. אני זוכר שהתרגשתי, אבל לא באמת הבנתי מה זה אומר. חצי האמנתי. עם כל ההערכה שלי לגיורא, חשבתי שאולי הוא חי בסרט".
דון: "בשלב הזה אתה פשוט לא מאמין איזה מזל נפל בחלקך".
ידידיה: "אבל כל מה שהוא אמר, היה נכון. החיים שלנו באמת השתנו בבת אחת. עוד לפני שהתוכנית עלתה, תלו תמונות שלנו על כל תחנות האוטובוס בארץ, וכבר זיהו אותנו".
ועם כל הבלגן שהתחיל סביבכם, הצלחתם להתרכז בצילומים?
דון : אני הייתי מרוכזת בזה שנורא כיף לי לבוא לצילומים. כולנו היינו צעירים ובוסריים. הרגישו בכולנו את הילדותיות שלנו, וזה מה שגרם לילדים באמת להתחבר אלינו. לפני הסצנה שצילמתי איתך, שזאת הייתה הסצנה הראשונה שצילמנו באותו יום, הייתי בלחץ אימים: הדבר הראשון שמצלמים זה סצנת נשיקה עם בחור שאני לא מכירה. אבל אחר כך התרגלנו מהר".
ידידיה: "אני שואל את עצמי אם הרומן שלכם עומד במבחן הזמן: היא תלמידה בכיתה ט', ואתה חייל. לא היו עושים את זה היום".
איך אתם מתייחסים לסדרה היום?
דון: "מאוד נעים לי לדעת שעשיתי משהו שהוא בעל משמעות לאנשים אחרים. אני מתרגשת מהודעות שאנשים כותבים לי, אנשים שמספרים מה 'השמינייה' הייתה בשבילם וכמה היא שינתה להם את החיים. קיבלתי הודעה ממישהי שסיפרה לי שכשהיא הייתה ילדה, היא עברה עם אמא שלה למעון לנשים מוכות ולא מצאה את עצמה שם, והדבר היחיד שהציל אותה היה השידור של 'השמינייה' כל יום בשתיים וחצי בצהריים. זה היה רגע השיא ביום שלה. זאת גאווה בשבילי, שליוויתי אותה ואחרים ברגעים הטובים והקשים של החיים. אני מודה על הזכות הזאת שהייתה לנו. לפעמים אני מצטערת על כך שלא ידעתי ליהנות מזה מספיק".
ידידיה: "היום זה מרגיש זכות, אבל עברנו עם זה הרבה שלבים – מלהיות בדבר עצמו ועד לרצות מאוד להתנער מזה. כל מי שחווה הצלחה מהסוג הזה, יודע שיש לה יתרונות וחסרונות. אנחנו היינו בקייטנה, לא ידענו לאן אנחנו נכנסים. השחקנים בסדרות שבאו אחרינו, 'גאליס', 'החממה', כבר ידעו מה זאת סדרת להיט, איך נראה מערך יחסי הציבור, איך מתנהלים מפגשי המעריצים".
מה אתם עושים בימים אלה?
ידידיה: "אני משחק בהצגה חדשה בבית ליסין, שמחכה לעלות כשהתיאטרון יחזור לפעילות – 'הנאהבים והנעימים', סיפור אהבה של שני תלמידי ישיבה. אני יצאתי מהארון באופן תקשורתי רק ב-2014, אחרי שבע שנים עם בן זוגי, הרבה אחרי שסיימנו לצלם את 'השמינייה'. לקח לי המון שנים. כל העולם הפרטי שלי, משפחה וחברים, ידע, וסיפרתי לעצמי שזה מספיק. דאגתי להישאר בארון מול התקשורת. היום אני מבין את הכוח של הנראות הזאת מול הציבור, ובעיקר מול הנוער. צעירים שגדלו על 'השמינייה' מספרים לי שהיציאה שלי מהארון עזרה להם בתהליך האישי שלהם, וזה שווה זהב מבחינתי. אני חי כבר 12 שנים עם בן זוגי, אנחנו מגדלים יחד את אורה, הבת שלנו, בהורות משותפת, והנראות של זה היא חלק טבעי בחיים שלי. מהבחינה הזו, העולם השתנה מאז ששודרה 'השמינייה'. זה דור אחר. לא הכרתי כוכב ילדים שיצא מהארון לפניי, וזה מה שגרם לתהליך שלי לקחת זמן. כיום יש הרבה יותר פתיחות ונראות להט"בית בתקשורת, ואני שמח מאוד להיות חלק ממנה".
דון: "לפני חודש וחצי ילדתי את בתי רונה, אחות של זוהר בת השנתיים וחצי. אני משחקת בשתי הצגות בתיאטרון אורנה פורת – 'מולאן' ו'מורה לחיים' – וגם משחקת בתיאטרון של אמא שלי, תיאטרון לילדים יפה גבאי, ומלמדת משחק".
לסיום, יש סיכוי לאיחוד של "השמינייה" בקרוב?
דון: "בימי הקורונה שגשגנו. יש לנו קבוצת ווטסאפ פעילה במיוחד, ואנחנו מתכתבים הרבה. אפילו עכשיו, תוך כדי הראיון, יש שיחה ערה בקבוצה. אם נעשה משהו, זה יהיה סטייל האיחוד של '90210', עם הומור ומודעות עצמית. זה כבר בפיתוח. עדי הימלבלוי היא היזמת הראשית".
ידידיה: '90210' בהחלט עושה השראה. אני רואה את זה עכשיו, וזה מצחיק וחכם. אולי עוד כמה שנים, כשנהיה בני 40, נביא אותה ביציאה כזאת".
משי קלינשטיין: "ההורים חינכו אותי שטוב לבכות". הקליקו על התמונה:
