פרצה סודית לגן עדן: 5 מדריכות טיולים חושפות פינות חמד מבודדות

צפוף, עמוס, תורים בכניסה ופקקים ביציאה? לא תאמינו, אבל אפילו בישראל נותרו כמה מקומות חבויים, שההמונים לא נוהרים אליהן. חמש המלצות טובות מאלה שיודעות

שמורת הטבע חוף גדור. טבע בתולי (צילום: אלעד גרשגורן)
שמורת הטבע חוף גדור. טבע בתולי (צילום: אלעד גרשגורן)

התבודדנו? התרחקנו? בילינו בבית, מול המסכים? עכשיו הזמן להתפרק, לצאת ולטייל, וכיוון שרוב הנתיבים לחו"ל עדיין אינם אופציה אמיתית ומעשית, נישאר בארץ. אבל איך עושים זאת נכון, בלי פקקים, בלי התקהלויות, בלי צפיפות? מתברר שגם בישראל הצפופה יש מקומות סודיים, כאלה שלא מוכרים אלא למתי מעט, שהצפיפות היא מהם והלאה. חמש מורות דרך מנוסות וותיקות חושפות כאן חמישה לוקיישנים חבויים, פיסות טבע ונוף שבהם ניתן להיות בשקט, לבד, להעמיד קפה ולהקשיב לשקט.

 

תצפית על מכתש רמון

דפנה קורן־כהן

 

דפנה קורן-כהן. שקט במדבר (צילום: אילן לורנצי)
    דפנה קורן-כהן. שקט במדבר(צילום: אילן לורנצי)

     

    "הזיכרון החזק הראשון שלי ממכתש רמון הוא מביקור שם בגיל 15. דודה שלי, דינה, אישה מיוחדת במינה, הזמינה אותי עם אמי לחוות הבודדים 'צל מדבר', לראות שם מופע מחול. לנגד נוף המכתש, על מין במה עשויה יריעות בד כחולות־שקופות, צפיתי בלהקת המחול של ליאת דרור וניר בן גל, כוריאוגרפים שחיו במצפה־רמון באותן שנים וניהלו מרכז אמנותי שנקרא 'האנגר אדמה'. וזה היה קסום. רטט עבר בי בכל הגוף.

     

    "אחר כך, בחאן האבן של החווה, הופיעה להקה בשם 'טאו־לה', שהשמיעה מנגינות יפות ובהן שיר שנקרא 'המדבר מדַבֵּר'. עוד זיכרון מתוק ועמוק.

    "מאז, בכל פעם שאני מגיעה עם התיירים שלי למדבר, אני מזכירה להם שבעברית desert משמעו 'מדבר', ובמילה מדבר יש גם את המילה 'לדבר' – כי זה מקום שמאפשר לנו לדבר עם עצמנו, עם אחרים, עם אלוהים. שהרי לא סתם שנהפכנו לעם במדבר. לכן גם, בכל פעם שאני רוצה שקט עם עצמי ולעצמי, אני רוצה מדבר. ונקודת התצפית הזו היא מהאהובות עליי.

     

    "מה שנחמד בתצפית הזו, זו גם הקלות שבה אפשר להגיע אליה. לא צריך לצעוד במסלול ארוך, אלא פשוט להחנות בקרבת מקום.

     

    מכתש רמון. מומלץ להגיע בשקיעה, שהמקום נצבע בעשרות גוונים (צילום: דפנה קורן-כהן)
      מכתש רמון. מומלץ להגיע בשקיעה, שהמקום נצבע בעשרות גוונים(צילום: דפנה קורן-כהן)

       

      "השעה המומלצת היא לקראת שקיעה, שאז נושבת רוח נעימה והמכתש נצבע בעשרות גוונים. באחת הפעמים שהייתי שם, זרח גם הירח במלואו, ממש במקביל לשקיעה. תארו לכם. חשבתי באותו רגע על שירו של אלתרמן 'ירח', שנפתח במילים 'גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת'. הייתה באותו רגע תחושה עתיקה של הולדת חדשה. לגמרי.

       

      "מכתש רמון הוא הגדול בעולם מסוגו, ומבט חודר עליו הוא גם אל שכבות על שכבות של סלעים מתקופות שונות ונושנות. שמו העברי דווקא חדש יחסית, והוא עברות לשמו הערבי של הנחל החוצה אותו - 'וואדי אל ראמאן', שביצעה ועדת השמות שמינה דוד בן־גוריון ב־1950. המילה 'ראמאן', ככל הנראה, מקורה במילה רומאים, שבימי שלטונם עברה במכתש דרך הבשמים המפורסמת, שבה העבירו שיירות בני העם הנבטי מור ולבונה דרך המדבר".

       

      • איך מגיעים? התצפית ממוקמת בין מלון 'בראשית' לחוות 'צל מדבר'. לאחר שפונים לכיוון המלון, ממשיכים שמאלה מאחורי תחנת הדלק ונוסעים בשביל עפר. התצפית נמצאת מימינכם.
      • אפשרות נוספת, שכוללת הליכה קלה: להחנות במרכז המבקרים על שם אילן רמון, וללכת מערבה, לכיוון הר גמל. הטיילת מלאה נקודות תצפית יפהפיות נוספות ופיסול סביבתי.

       

      דפנה קורן־כהן, "לטייל עם דפנה", מורת דרך בעברית ובאנגלית ובלוגרית טיולים

       

       

      שמורת הטבע "חוף גדור"

      הדס חזן

       

       

      הדס חזן.  פק"ל קפה הכרחי למעמד (צילום: אלבום פרטי)
        הדס חזן. פק"ל קפה הכרחי למעמד(צילום: אלבום פרטי)

         

        "כשאני עוזבת את מצוק הכורכר הגבוה והמבודד, עוטפים את גופי רסיסי מלח עקשניים, אותם אלו שלכדו את תלאות היום ואת טרדות התקופה האחרונה והמסוגרת שחווינו. פק"ל הקפה ההכרחי למעמד, מכיל בתוכו קפה שחור וסוד שמור של פינת חמד נדירה, שאותה אני חומדת דרך קבע.

         

        "בגן הלאומי ושמורת הטבע 'חוף גדור', בתצפית המתנשאת לגובה כ־33 מטר מעל פני הים, תרגישו את כל חושי הגוף מתחדדים. קחו שאיפה עמוקה רוויה בריח ים ודגים, פריחות חבצלת החוף ושדות התלתנים, ואז אספר לכם את אגדת הים המיתולוגית ששגורה בפי דייגי המקום; הביטו היטב אל קו האופק, מרכבתו של אל הים, נפטון, מפציעה כששני סוסים לבנים דוהרים על פני המים הגועשים. היכן שנוגעת המרכבה הים נרגע מסערתו, צלילי הגלים המתנפצים לתוך טבלאות סלע הכורכר והבריכות הנסתרות, משתנים לצלילי שירת בנות הים המצחקקות.

         

        "שמורת הטבע 'חוף גדור' בחדרה משתרעת לאורך החוף בין גבעת־אולגה למכמורת. לצדי, בראש התל, נמצאים שרידי אבני כורכר מסותתות, מהתקופה האסלאמית הקדומה (מאות שביעית־שמינית לספירה). אותו שליט מוסלמי הקים מגדל שמירה במקום מחשש להתקפות ביזנטיות שהגיעו מן הים.

         

        "תחת שרידי מגדל השמירה הקדום משתרע 'המפרץ הסיני', שנקרא על שם קבוצת עולים מאירופה, לימים מקימי גבעת־אולגה (סוף שנות ה־40), שלפני הגעתם ארצה שהו שנתיים בשנחאי. לעת זריחה בחודשים אוגוסט־אוקטובר תזכו לצפות במחזה בקיעת צבי הים בחוות הקינון שהוקמה ב'חוף גדור'; ובשקיעת היום שחפים ואנפות יתפסו במקורם את דגי המפרץ ואילו אתם תתפסו שעה שלמה של חסד וטבע בתולי".

         

        • איך מגיעים? מחנים את הרכב בחוף המוכרז של גבעת־אולגה בחדרה, הולכים על גבי רכסי הכורכר שצמודים אל קו החוף. אין שביל מסומן אלא שבילים קטנים לאורך כמה מאות מטרים, המובילים לראש התל הצופה על כל אזור חופי השרון. ניתן להמשיך כשני קילומטרים נוספים לאורך השמורה עד לחניון מכמורת וליהנות מצמחייה ומערוצי הכורכר האופייניים למקום.

         

        • המקום נגיש לילדים, אך לא לעגלות או כיסאות גלגלים. החוף אינו מוכרז, ורצוי להיזהר, במיוחד עם הילדים. הכניסה ללא תשלום.

         

        הדס חזן, מורת דרך מוסמכת.

         

         

         

        טבילה צוננת בעין מסלע

        ראשונה פיין שאול

         

        ראשונה פיין שאול. תאהבו את הבריכה ותשמרו עליה (צילום: אלבום פרטי)
          ראשונה פיין שאול. תאהבו את הבריכה ותשמרו עליה(צילום: אלבום פרטי)

           

          "אם קצת שקט חיפשתן בהשראת הטבע ונוף קדומים, פינות חמד רבות רובצות להן בין הרי יהודה וואדיותיהם. לשם כך יוצאת אני מביתי בירושלים ומדרימה בכביש 60 אל עבר טראסות עתיקות, עדות חיה ונושמת להתיישבותם של אבות אבותינו ונשותיהם הלביאות, הרי הן אמותינו.

           

          "כעבור דקות ספורות אני פונה מערבה, לכביש 375, לכיוון מבוא־ביתר, יישוב קטן הממוקם מול צור־הדסה ובסמוך לכפר־בתיר. המקום חולש אל עבר נחל רפאים, במקום מעוזו האחרון של שמעון בן כוזיבא, הידוע כגיבור המאה השנייה, הלוא הוא בר כוכבא.

           

          "לתוך היישוב אני נכנסת ופונה לכיוון בית העלמין, השוכן מצפון־מערב למושב, עוברת את הפנייה לחניון וממשיכה מערבה כ־200 מטר בכביש סלול, עד שפוגשת בשביל עפר מימיני ומבצעת אליו מעין פניית פרסה. מכאן אני ממשיכה עם השביל מעט צפונה, כאשר ממולי הר רפאים המכוסה בעצי אורן קק"ליים ומתחתיו כרמים נהדרים של יקב ידוע. מימיני הזמן עוצר מלכת וטראסות אבן צחיחות ניצבות להן בשקט, אבני הגוויל ששובצו בקפידה מחכות שיבוא הנדיב שוב להחיותן; ומשמאלי חורש קטן, שבו נתמקד.

           

          עין מסלע. טבע קדום (צילום: ראשונה פיין שאול)
            עין מסלע. טבע קדום(צילום: ראשונה פיין שאול)

             

            "אני חונה בצל סמוך לעצי אלון, תאנה, זית וסבכים של גפני יערות וקיסוסית, ומתחילה לחפש את הפרצה הסודית לתוך גן עדן. רכבי הוא לבד עומד – יש מצב, שעין מסלע שלי תהיה! בהתרגשות אני אצה את הירידה הקצרה לתוך הסבך בחום היום, לקראת הטבילה במים הצוננים.

             

            "את המקום מתחזק שומר המעיין, איש אגדי, שדואג לטייח את דופנותיה ומטפח את נביעותיה על מנת להחזיר אתרה ליושנה. תאהבו את הבריכה ותשמרו עליה".

             

            • איך מגיעים? חפשו ב"ווייז" את מבוא ביתר, לצד כביש מס' 375 המטפס מעמק האלה להרי ירושלים.

             

            ראשונה פיין שאול, מורת דרך, בעלים של חברת טיולי הבוטיק One Fine Land.

             

             

            הפארק האקולוגי, הוד־השרון

            אינה גורשטיין

             

            אינה גורשטיין. מחפשת את השקט בטבע העירוני (צילום: אלבום פרטי)
              אינה גורשטיין. מחפשת את השקט בטבע העירוני(צילום: אלבום פרטי)

               

               

              "אני תמיד אומרת, שאני מתמחה בערים ולא בהרים, שאת רוב שעות העבודה שלי אני מבלה בעיר הסואנת ושאני מחפשת את השקט שלי בטבע עירוני. הצורך לברוח 'מהעיר' לטבע, לראות ירוק, להרגיש את המרחבים – הוא שמביא אותנו בכל פעם למקום האהוב עליי, שקצב ההתפתחות שלו לא עומד בקנה אחד עם המוכּרות שלו באזור, ולכן עדיין נשאר מקום שאפשר להתבודד בו.

               

              "הפארק האקולוגי בשרון הוא המקום המושלם למטרה זו. יש בו אגם אקולוגי הנחשב לגדול בישראל, כ־30 דונם שטחו, יש בו שבילי הליכה ואופניים, ספסלי ישיבה ומסתורים לצפייה בעופות נודדים ומקומיים. כדאי להצטייד במשקפת ובסוללה מלאה בנייד, כי אי־אפשר להפסיק לצלם! אין במקום גינת משחקים, וזה בעיניי יתרון אדיר, שכן העניין מאפשר חופש דמיון ומשחק במרחבים הירוקים.

               

              הפארק האקולוגי בהוד השרון. הטופ במקום הוא הר זבל (צילום: Shutterstock)
                הפארק האקולוגי בהוד השרון. הטופ במקום הוא הר זבל(צילום: Shutterstock)

                 

                "הטופ במקום הוא הר זבל – שטיפוס למרומיו הוא חוויה והרפתקה לכל המשפחה. הנוף מלמעלה, 360 מעלות על האזור, האוויר הצח, תל קנה המקראי, השדות החקלאיים של השרון – כל אלה מזמנים שיח על קיימות ואקולוגיה, על צרכנות ועל חשיבות הטבע העירוני.

                 

                "הפארק הוא רחב היקף, וכולל מערכת מובילה לטיהור ולהשבת מים והזרמתם לירקון למען שיקומו. הפארק מממש את עקרונות החזרת המרחבים הטבעיים וההיסטוריים של נחל הדר ונחל הירקון, והינו פרויקט ייחודי בארץ ובעולם, שממצה עקרונות שיקום ופיתוח תוך מיצוי עקרונות תכנון סביבתי.

                 

                • "המקום פתוח 24/7, נגיש ונוח גם לנעזרים בכיסאות גלגלים וגם למובילי עגלות ילדים".
                • איך מגיעים? רחוב החרש הוד־השרון, או בווייז – "פארק אקולוגי הוד השרון".

                 

                אינה גורשטיין, מורת דרך בעברית וברוסית, מתמחה בסיורים אורבניים וקולינריים בשווקים.

                 

                 

                 

                תל קאקון בעמק חפר

                שקד בארי

                 

                שקד בארי. פינה אהובה למחשבות ולקצת מנוחה (צילום: אלבום פרטי)
                  שקד בארי. פינה אהובה למחשבות ולקצת מנוחה(צילום: אלבום פרטי)

                   

                  "תל קאקון הוא גבעה מתוקה ואסטרטגית, מקום שבו ניתן לראות את מדינת ישראל על כף היד. זו הפינה האהובה עליי לפק"ל קפה, למחשבות ולקצת מנוחה.

                   

                  "תל קאקון נמצא בין המושבים אמץ וגן־יאשיה. אבי ז"ל השתתף בשימור המקום, וכשהיינו ילדים, היה לוקח אותנו לשם, להכין תה בטבע ולצפות בשקיעה, קרוב לבית. בעיניי, התל הוא מהפנינים החשובות והנשכחות בארץ. גבעה נישאה, באמצע עמק חפר הפורה והשטוח, שממנה אפשר לחלוש על 'המותניים הצרים' של מדינת ישראל. בימים של ראות טובה משתרע הנוף מהרי שומרון ממזרח ועד הים התיכון ממערב, מארובות תחנת הכוח בחדרה ועד תל־אביב. האתר פתוח והכניסה חופשית, בלי מרכז מבקרים שיספר את סיפורו הייחודי, אבל אני בטוחה, שכ־ו־ל־ם היו שם.

                   

                  "לפני כאלף שנה בנה שם מסדר הצלבנים הטמפלרי מצודה וכנסייה, וחלש על האזור מראש הגבעה ולפני דרך הדואר שחלפה למטה. הממלוכים שהגיעו אחר כך הפכו את הכנסייה הצלבנית למסגד, וגבו מסים על מעבר ב'דרך הבאריד' הממלוכית. בתקופה העותמאנית ישב מושל הנפה בקאקון, וגבה מסים מכל מי שעבר באותה דרך מפורסמת, מיפו צפונה, לשכם או לדמשק. אפילו נפוליאון בכבודו ועצמו עבר כאן, במסעו לכיבוש המזרח התיכון, ואף ניצח באזור את הצבא העותמאני, לפני שהמשיך לעיר עכו.

                   

                  תל קאקון. שפע של צל, שקט ונוף (צילום: צביקה בורג)
                    תל קאקון. שפע של צל, שקט ונוף(צילום: צביקה בורג)

                     

                    "במלחמת העצמאות נערך במקום קרב קשה, שבמסגרתו סילקו לוחמי אלכסנדרוני את כוחות הצבא העיראקי ששהו בכפר ולחמו בין בנייניו. תושבי הכפר עזבו במהלך הקרבות, ולאחר המלחמה נאסר עליהם לשוב. המקום ניצב שומם, וסביבו הוקמו היישובים גן־יאשיה, אומץ ועוד.

                     

                    "פרט פיקנטי: בין ימי נפוליאון לקרבות מלחמת העצמאות, אדמות קאקון פינקו את האזור באבטיחים מיוחדים, שהיו מפורסמים במתיקותם. האבטיחים היו פופולריים מאוד גם בעזה ובמצרים, ושיירות גמלים ארוכות היו מובילות אותם מקאקון לאורך נחל אלכסנדר אל נמל 'מינת אבו־זבורה' שפעל בחוף מכמורת.

                     

                    "בקאקון יש שפע של צל, שקט ונוף. היא מושלמת לקפה בזריחה ובשקיעה. היא הפינה השקטה שלי למחשבות בדרך, אל ומאת. כיוון שזוהי פנינת חמד נשכחת, אנא זכרו לקחת עמכם את האשפה בצאתכם".

                     

                    • איך מגיעים? האתר נמצא בעמק חפר, לצד כביש מס' 5803, בין היישובים גן־יאשיה ואומץ.

                     

                    שקד בארי, "היהודייה הנודדת", מורת דרך, מרצה ויוצרת תוכן

                     

                     

                    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום:  איתן טל, סגנון: איתי בצלאלי)
                    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: איתן טל, סגנון: איתי בצלאלי)
                     
                    הצג:
                    אזהרה:
                    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד