ז'אנה הלשטיין, בת 54 מפרדס־חנה, נשואה ואמא לשניים, עוסקת בגנאולוגיה ומרצה ("סודות משפחה דנא"):
לפני 20 שנה התחלתי לחקור את השורשים שלי. חזרנו משהות של שנתיים בארצות־הברית, הגענו לארוחה משפחתית, והבן הבכור שלי, שהיה אז בן שלוש וחצי, לא זיהה את אחי, דוד שלו. זה הפך לי את הקרביים והחלטתי שהילדים שלי יֵדעו מאיפה הם באו, שיכירו את השבט שלהם. התחלתי במחקר על המשפחה עם הרבה פתקאות, מסמכים, תרשימים ותמונות. בהמשך התקדמתי ובניתי מצגת שמפרטת את אילן היוחסין, צרבתי את המידע על הררי דיסקים, בניתי אתר משפחתי ב־My Heritage ולמדתי על כלים חדשים לחקר דנ"א למטרות גנאולוגיות.
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
ההישג הכי גדול שלי הוא גילוי השורשים של אבא שלי, לב. הוא נולד בריגה, לטביה, ב־1947 ואמו נפטרה כשהוא היה בן שלושה שבועות. אביו נישא מחדש לאישה שגידלה אותו כמו אמא. רק בגיל 16 היא גילתה לו שהיא לא אמו הביולוגית, וחשפה בפניו את שמה של מי שילדה אותו, חסיה ביילין. אבי חיפש את משפחתה כל חייו ולא מצא בדל מידע. ב־2016 ביקרתי בארכיון בריגה וגיליתי שאמו הייתה נשואה עוד לפני כן, ושביילין הוא שם המשפחה מנישואיה הראשונים. התברר ששם משפחתה המקורי הוא מירמן.
דרך מאגר מידע אמריקאי פתוח, שכלל שמות, תאריכי לידה ומספרי טלפון, הגעתי למשפחת מירמן מבוסטון. הבעיה הייתה שהגעתי לפרטים האלה בשעה אחת בצהריים, כשבבוסטון שש בבוקר. אני לא טובה בדחיית סיפוקים, ואמרתי לעצמי שאם הוא בן משפחה אובד הוא יבין אותי, ואם הוא לא משפחה, מה אכפת לי? פאק איט, אני מתקשרת לאחד המירמנים.
ענה לי איש בעל קול מקסים, אנגלית שוטפת ומבטא רוסי שאי־אפשר להיפטר ממנו ולא משנה כמה זמן אתה באמריקה. אמרתי, אני מחפשת את האמא הביולוגית של אבא שלי, חסיה מירמן, אתה מוכן לבדוק אם הייתה אישה כזאת במשפחה שלכם? הוא בדק עם קרוביו, חזר אליי והודיע שאנחנו משפחה. ארבעה ימים לא הפסקנו לדבר. מאוד התרגשנו. אספתי את המידע שהוא נתן לי, הצלבתי אותו עם המידע שאספתי ורק אחרי שווידאתי ששום חוט לא נשאר פרום, התקשרתי לאבא שלי. אמרתי: 'אם אתה עומד, אז כדאי שתשב, כי מצאתי את המשפחה של חסיה'. בצד השני הייתה דממה. תחשבי, מגיל 16 הוא מסתובב עם התמונה שלה בארנק וזה הדבר היחיד שיש לו ממנה. לקח לו זמן לעכל, אבל שבועיים אחר כך הוריי ישבו בשולחן ליל הסדר בבוסטון עם המשפחה שלו. הוא חזר משם מאושר.
שנה אחר כך, בינואר 2017, אבא שלי חגג 70. זמן קצר לפני כן מצאתי לו בן דוד במוסקבה ושתי בנות דודות שעלו ארצה, וביום הולדתו הוא אירח שולחן שלם של המשפחה שלו, 20 איש, לראשונה בחייו.
סבא ספורטאי ואחות למחצה
מצאתי גם את השורשים של בעלי, גילעד. הוא אומץ ולא ידע דבר על הוריו הביולוגיים. עברנו תלאות, עד שלפני עשר שנים הצלחנו לקבל את שמה של אמו הביולוגית מהשירות למען הילד ובעזרת קשרים איתרנו את קברה בדרום־אפריקה ואת אחותה. יצרנו קשר עם קרובי המשפחה החיים והתחלנו למלא את אילן היוחסין שלה. גילינו שסבא שלו היה ספורטאי אולימפי!
לפני חמש שנים, באמצעות בדיקות דנ"א ביתיות (באמצעות רוק), שהזמנו ברשת, גילינו מי היה אביו הביולוגי, שכבר נפטר. דרך מחקר גנאולוגי מצאנו בת נוספת של אביו, פניתי אליה וביקשתי שתעשה בדיקת דנ"א, והתוצאות הראו שהם חצי־אחים, משמע – יש להם אבא משותף, וזה אישר שהגענו לאיש הנכון. מאז הם בקשר למרות שעצם זה שגילעד קיים מעיד שלאבא שלה היה רומן מחוץ לנישואים, וזה לא דבר פשוט להתמודד איתו.
היום אני עוזרת לאנשים שמחפשים את השורשים שלהם: בוגרים שאומצו, ילדי תימן ובלקן, אנשים שמחפשים אחאים. אני מרכיבה את אילנות היוחסין שלהם ומסייעת ביצירת הקשר עם הקרובים, צעד אחר צעד.
בדף הפייסבוק שלי ובערוץ היוטיוב שהקמתי, "דנא בגובה העיניים", אני משווה בין החברות השונות כדי לעזור לאנשים להחליט היכן להיבדק ומנתחת את המידע שמתקבל. מניסיוני, זה תהליך טעון רגשית. אני מזהירה את הלקוחות שלי, שכשיוצאים למסע בעקבות הדנ"א, אפשר למצוא את מי שמחפשים, לא למצוא אותו, או למצוא את מי שלא חיפשנו. אני מאמינה שהכמיהה לדעת מאין באנו קיימת אצל כל אחד מאיתנו.
שורה תחתונה: הדבר הראשון שיקרה כשבדיקות דנ"א יהפכו לפופולריות בישראל הוא שיתמוסס עולם שלם של סודות והסתרות. אנשים משקרים, דנ"א לא".
