בל אגם מנחה טקסי מקווה לכלות, ומייחלת לחתן: "רוצה שומר שבת"

תקופת הקורונה הנחיתה על בל אגם כמה ימי מלנכוליה לא פשוטים, אבל מהר מאוד היא התאפסה והחליטה להעביר את הבאסה בסבבה. "הפרנסה שלי מגיעה בעיקר מהופעות ואירועים שאני מנחה. מסיבות רווקות, חינות ואירועי טבילה במקווה לכלות. משחק והופעות בטלוויזיה הם עדיין לא מה שמשלם לי את שכר הדירה. כל שנה במרץ אני נכנסת לשוונג של הופעות, החורף מסתיים והיומן מתחיל להתמלא באירועים. אבל אז התחלתי לקבל מבול טלפונים של ביטולים. מתחתי קו על אירוע אחרי אירוע ביומן ונכנסתי לפחדים איומים. קרסתי לספה, איפה שאת יושבת", מצביעה אגם. "שאלתי את עצמי מה אני עושה ולא היו לי תשובות. אחרי חמישה ימים של לחץ החלטתי שאני מתאפסת על עצמי ומפסיקה עם החרדות".

אגם בת ה־37 היא אולי הטרנסג'נדרית הכי מוכרת היום על המסך. היא התפרסמה ב־2004 בעונה השנייה של הריאליטי "פרויקט Y". לפני כשנתיים השתתפה ב"גולסטאריות" כקפטנית הקבוצה. השבוע עולה עונה חדשה של סדרת הנוער המצליחה "התחנה", שם היא משחקת עורכת דין נחושה ורודפת צדק (הסדרה משודרת בערוץ KIDZ של HOT בימים א–ד' ב־15:15). זו תהיה הפעם הראשונה שבה טרנסג'נדרית משחקת בסדרה לילדים, ועבור אגם זו תהיה גם הפעם הראשונה שתשחק אישה שנולדה כנקבה, כלומר, הטרנסג'נדריוּת היא לא עניין. "'התחנה' היא אחת הסדרות הכי חינוכיות על המסך וריגש אותי נורא שרוצים אותי", היא אומרת.

בל בסדרה "התחנה". הפעם הראשונה שבה טרנסג'נדרית משחקת בסדרה לילדים(צילום: אור גפן)

לישון עם מישהו

אם תשאלו את אגם, פרויקט חייה כרגע הוא למצוא אהבה סוף־סוף. "עד לא מזמן, ויתרתי על הרעיון שתהיה לי אהבה. חשבתי שלי זה לא יקרה. חשבתי שאני, כטרנסג'נדרית, לא ראויה לזוגיות. שהכי הרבה שגבר יכול לראות בי זה אובייקט מיני, וזה שבר אותי. נתתי לזה לחלחל עמוק לתוכי. אבל היום אני מעזה להגיד בלב שלם שאני רוצה אהבה. ולא רק שאני רוצה, אני ראויה למישהו שיאהב אותי וירצה להיות איתי".

ברור שאת ראויה.

"בואי נהיה כנות, לאישה כמוני לא קל למצוא אהבה. אני גם טרנסג'נדרית וגם אישה מאוד חזקה. יש לי נוכחות. אני לא אישה קטנה ומְרַצה. הנוכחות שלי מאוד בולטת. אם אני נכנסת למסעדה מרגישים אותי. זו החזות שלי, המראה שלי, התקשורת החברתית שלי והמון פעמים לגבר קשה עם זה. אבל הדבר הכי גדול זו הטרנסג'נדריוּת שלי".

מה קורה כשאת מכירה גבר שמוצא חן בעינייך?

"הוא צריך להיות מאוד אמיץ ושלם עם המיניות שלו. הרי החברה, המשפחה והחברים ישאלו אותו, אז רגע, מה אתה, אתה סטרייט, אתה הומו? מה זה אומר עליך שאתה יוצא עם טרנסית? אני לא בן אדם שחי בהגדרות. הגדרות זה מלשון גדר, לסגור לעצמך את החופש להכיר, לחוות ולאהוב. אבל אני גם מבינה שאני לא יכולה לבוא בטענות לאף גבר. מעבר ללהכיל את החבילה שהיא אני, זה להכיל את הסביבה, את החברים, את ההורים שלו, סבא וסבתא. גם ב־2020, כל כך הרבה דברים צריכים לקרות כדי שמישהו יהיה איתי. אני מבינה שהאהבה לא פשוט תבוא ותדפוק בדלת".

"רוב הפעמים מי שמתחיל איתי ברחוב, בבר, ברשתות או באיזו השקה רוצה רק לשכב איתי. אחרי שהוא יקבל את מה שהוא רוצה, הוא ילך. למרות שאני כבר ילדה גדולה ואני רוצה זוגיות, היו פעמים שהבנתי מה הבחור רוצה ממני, אני לא טיפשה, וזרמתי עם הסיטואציה. הגבר רצה לשכב איתי ואני רציתי רק לישון עם מישהו. זרמתי כי דרך הנשיקה והחיבוק במיטה אני מקבלת מעט אהבה. זה לא האקט עצמו, אלא המגע, הלישון עם מישהו, להיות מחובקת. ועדיין, למחרת, כשפתאום נפסקו ההודעות והטלפונים הייתי נשברת. המון פעמים נפגעתי בדרך".

"אני גם טרנסג'נדרית וגם אישה מאוד חזקה. יש לי נוכחות. אני לא אישה קטנה ומְרַצה"(צילום: דביר כחלון, סגנון: ראובן כהן)

מה את מחפשת בבן הזוג?

"לא רוצה יותר בחורים צעירים. הוא צריך להיות מאוד בשל. מישהו שעבר דבר או שניים, שמבין את החיים. מה שהכי מצחיק הוא שכשאני חולמת עליו, הוא שומר שבת. יש משהו יפה בלהיות ביחד בלי טלפונים ובלי מועדונים או ברים בשבת. נטו אתם, אחד עם השנייה בבית".

מפתיע שאת רוצה אדם מסורתי.

"יש הרבה אנשים מסורתיים ודתיים בקהילה הלהט"בית. יש לי חברות טרנסג'נדריות ששומרות שבת. אני מחוברת למסורת וצמה ביום כיפור. אני מרגישה שבלי האמונה באלוהים לא הייתי מגשימה את האדם שאני היום. הכוחות הנפשיים, היכולת לעשות שינוי, באים ממנו. כשהתחלתי את ההופעות 'חפלה עם בל אגם', הייתי מופיעה בשבת. הייתי מגיעה לקידוש אצל אמא שלי עם האחים והאחיינים ואז הייתי צריכה לקום באמצע וללכת. הייתי מדוכדכת מזה. הופעתי לא בכיף עד שהחלטתי להפסיק".   

זה קטע שאת מנחה טקסי מקווה לכלות.

"זה כמו טקס חינה. זו חפלה וריקודים וברכות ושמח. מדהים כמה שמחה יכולה לקרב בין אנשים. למה שאישה חרדית תרקוד עם טרנסג'נדרית באירוע שמסמל קדושה וטהרת הכלה? אז הנה, כולנו נשמות וברגע של שמחה אין זמן לשפוט ויש יכולת להתחבר אחד עם השני. נחשפתי לעולם שלא הכרתי. חצי מהנשים באירוע הן חרדיות והחיבור מדהים. הן מבינות במה מדובר ואומרות לי, לא משנה מה היית, את מיוחדת. שהשם ישמור אותך. אני רוקדת איתן ומצטלמת ואם יש בין האורחות רבנית אני גם מבקשת ברכה".

מה את מבקשת?

"פרנסה והצלחה, חתן".

"חצי מהנשים באירוע טבילה הן חרדיות והחיבור מדהים"(צילום: דביר כחלון, סגנון: ראובן כהן)

"את מראיינת אותי לכתבת השער, ואני מתקדמת ויש לי קריירה והכל נראה מגניב וצבעוני, אבל להיות טרנסג'נדרית זה לא דבר קל. נערים ונערות על הקשת הטרנסית נזרקים מהבית לרחוב. טרנסיות גרות בדרך כלל במדינת תל־אביב כי זו בועה. האפשרויות בעיר קצת יותר טובות. אבל מחוץ לתל־אביב, לכי תנסי לשכור דירה כטרנסג'נדרית. לכי תנסי להתקבל למקום עבודה, לכי תנסי שמישהו ייקח אותך ברצינות. יש עלינו תווית של נשים חלשות בשולי החברה. יש עוד המון טרנסופוביה ויש עוד הרבה עבודה כדי לשנות את זה. עכשיו תשאלי אם הייתי רוצה להיות אישה מלידה".

אוקיי. שואלת.

"התשובה היא 'לא'. שואלים אותי מתי הרגשתי שאני בגוף הלא נכון, והתשובה היא שנולדתי בגוף הכי נכון. אני לא מרגישה שאלוהים נקם בי או שנולדתי פחות טובה מאחרים. אני אוהבת להיות אישה טרנסית. זו המהות שלי. אין לי שאיפה להיות האישה שאת. אני מחוברת מאוד לזהות הזאת. זו אולי חוויה מורכבת, אבל גם מדהימה. לקח לי כמה שנים טובות להגיע לזה, אבל מי אמר שטרנסג'נדרית לא יכולה להיות סיפור הצלחה?"

• הראיון המלא עם בל אגם מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים