לאחר קריירה של 50 שנה כאחד ממעצבי האופנה המשפיעים במאה ה-20, בחר ז'אן פול גוטייה לסגור בתחילת השנה את בית האופנה הנושא את שמו. מה שהחל כתהליך הדרגתי לאורך כמה שנים עם הפסקה מדורגת של עיצוב וייצור קווי הביגוד המוכן ללבישה לגברים ולנשים, הגיע לנקודת הסיום עם קו ההוט קוטור שפעל עד ינואר האחרון. בתצוגה האחרונה שנערכה בשבוע האופנה בפריז לעונת אביב-קיץ 2020 ונפתחה באירוניה עם ארון קבורה שנישא על המסלול, הציג גוטייה מעל 200 דגמים בסגנון המזוהה איתו – מפסי מלחים ועד מחוכים, משמלות דרמטיות ועד פריטי ג'ינס שהורכבו מחדש, מחליפות ועד נוצות; כשעל המסלול צעדו דוגמניות ומפורסמות מכל הדורות שליוו אותו לאורך שנים, ובהן האחיות חדיד, קוקו רושה, וויני הארלו, יסמין לה בון, ביאטריס דאל, רוזי דה פלמה, פריס ג'קסון, ארין אוקונור, דיטה פון טיז, ולנטינה סמפיו, קרלי קלוס ופיגורות כמו בוי ג'ורג', שעלה בתום התצוגה לשיר עם גוטייה את שירת הברבור של המעצב בן ה-68.
"אני לא יודע אם אני רוצה להמציא מחדש את ההוט קוטור, אבל הצעד הנוכחי התאים לי", מספר גוטייה בראיון בלעדי ל-Xnet ומגלה כי הרעיון שעלה הוא "לשתף פעולה מדי עונה עם מעצב חדש שיעניק את חזונו האמנותי לקו ההוט קוטור של בית האופנה". האם הוא מאמין שעידן התפירה העילית צפוי להתפוגג לאחר שבתי אופנה נעלמים מלוח התצוגות עונה אחר עונה וגוברת הביקורת כי ההוט קוטור אינו רלוונטי, מנופח מחשיבות עצמית ובעיקר מיועד ללקוחות עשירות ומנותקות? "מאז שנות ה-60 מכריזים על מותו של ההוט קוטור", הוא ממשיך, "אתה יכול לראות זאת כבר בסרטו של וויליאם קליין 'מי את, פולי מאגו?'. יותר מ-50 שנה מאז הוקרן הסרט בבכורה – ההוט הקוטור עדיין כאן. יש לבגדים בתפירה עילית ביקוש ואנחנו זקוקים להוט קוטור גם כמעבדה לבחון רעיונות חדשים ולשמור על אווירת האלגנטיות התרבותית".
במהלך השנים הצגת בעבודתך נושאים שנויים במחלוקת דאז, שהיום נראים טריוויאליים: מהשיח על מידות גדולות ומגדר, ועד פריטים אייקוניים כמו חזיית הקונוסים המפורסמת. איך בחרת איזה מהם להציג בתצוגת האופנה האחרונה שלך?
"אני חושב שהתייחסתי לכל הקודים שלי כמעצב. צללתי בארכיונים שלי, אבל בחרתי לא להראות אותם כפי שהם, אלא עיבדתי אותם מחדש. יש כל כך הרבה בגדים בימינו, יותר בגדים מאנשים שילבשו אותם, כך שמיחזור או UpCycling הם רק חלק מהדרכים לקחת היום את האופנה קדימה".
למה תתגעגע לאחר פרישתך מעיצוב אופנה?
"הגיע הזמן שנפסיק לעצב קולקציות בכל עונה", הוא אומר עוד לפני שאלסנדרו מיקלה מגוצ'י יצא בהכרזה דומה. "עשיתי את זה לאורך 50 שנה ועכשיו זה תורו של הדור הצעיר. אני אף פעם לא נוסטלגי, ואני אוהב להסתכל אל העתיד ואל אתגרים חדשים. עכשיו הייתי רוצה להיות יותר מעורב בעיצוב לתיאטרון ואמנויות הבמה, אבל כרגע עדיין יש את הקונספט החדש של הקוטור לצד מספר שיתופי פעולה".
סגירת בית האופנה של גוטייה השנה מגיעה לאחר תהליכי האדרה שיצר לשמו. זה החל בתערוכת רטרוספקטיבה בינלאומית שנדדה בין מונטריאול, ניו יורק ופריז, המשיך לסרט תיעודי שיצר לואיק פריז'אן (כחלק מסדרת "היום שאחרי") והמשיך במחזמר "פאשן פריק שואו" שהוצג בפריז ומגולל את סיפור חייו של גוטייה מילדות לבגרות באמצעות שירה, מחול ואופנה. לדברי גוטייה, המחזמר צפוי לצאת לסיבוב הופעות בינלאומי בשנה הבאה. באמצעות מדיומים שונים הם מספרים יחד את סיפורו של המעצב, שבין שנות ה-70 ל-90 נחשב ל"הילד הרע" של תעשיית האופנה, תפקיד אותו מילא בנאמנות עבור מעריציו.
לאורך 50 שנות קריירה מתח גוטייה גבולות מגדריים, העלה אל המסלול טיפוסים בעלי מראה ייחודי שהיו בעיטה בישבן של הבורגנות הצרפתית, הלביש את מדונה בחזיית קונוסים בסיבוב ההופעות של "אמביציה בלונדית" ואת דנה אינטרנשיונל בז'קט נוצות צבעוני באירוויזיון 1998. גוטייה גם היה מהראשונים להציג על המסלול דוגמניות במידות גדולות, כמו סטלה עמר אליס הישראלית. והיו כמובן את הקולקציות הבלתי נשכחות והדימויים הנצחיים: חולצת המלח עם הפסים הכחולים לרוחב, קולקציית הדפסי הקעקועים שהיתה חדשנית לזמנה, הקולקציה החסידית מתחילת שנות ה-90 שהוצגה על מיקי ממון ועמר אליס, השימוש בג'ינס בהוט קוטור, החצאיות לגברים ותוכנית הבידור "יורו טראש" שהנחה בשנים 1997-1993 בערוץ 4 הבריטי עם ראיונות מופרכים ומשעשעים, כמו זה שבו מדברת קרלה ברוני בחופשיות על סקס ואהבה.
זהו לא ראיון סיכום – אך כשנשאל גוטייה מה לדעתו ההישג הגדול שלו כמעצב ב-50 השנים האחרונות, הוא אומר כי "אני מקווה שהוכחתי שאין רק סוג אחד של יופי, אלא סוגים רבים, וההבדל הוא מה שעושה אותנו יפים. אם אני צריך להצביע על הכישלון שלי כמעצב, הוא אולי העובדה שלקח לתעשיית האופנה זמן כה רב כדי לאמץ את הרבגוניות הזאת".
בתוך כך, תרומתו הגדולה של גוטייה לענף האופנה היתה השחרור המגדרי של הבגדים, הרבה לפני שזה הפך לטרנד מסחרי אצל צעירים מדור המילניום. מצד שני, עדיין נדיר לראות גברים בחצאיות ושמלות, למשל, כפי שהציג לא אחת על המסלול. האם הוא חושב שצפויה מהפכה אמיתית באופנה סביב נושא המגדר, או שמא מדובר בתופעה שתישאר שולית? "הרגשתי שתפקידי המגדר משתנים כבר בשנות ה-80", הוא אומר, "זאת דרך ארוכה ולא מהפכה רגעית".
לאורך השנים עבדת עם מוזות רבות: ממדונה ועד קוקו רושה, מסטלה עמר אליס ועד דנה אינטרנשיונל. באילו דרכים הנשים שאיתן עבדת השפיעו על האסתטיקה שלך כמעצב?
"כאמור, אני חושב שהשונה הוא יפה, ותוכל לראות שתמיד נמשכתי לנשים יפות לא טיפוסיות ולנשים עם אופי חזק. אני בכנות מאמין שיופי הוא גישה וזאת הגישה שהכי מעוררת אותי".
גישה היא גם מה שלדבריו הניע אותו ביצירת הבושם החדש So scandal! שמגיע בקופסת קטיפה בצבע בורגונדי עם נוזל בצבע פוקסיה. "אני מקווה שלבשמים ולבגדים שלי יש השפעה זהה על אלה ש'לובשים' אותם. זה הכל עניין של גישה", הוא מסביר. בסרטון הפרסומת שצולם בשחור-לבן, מככבת הדוגמנית אירינה שייק המעוררת "סקנדל" בהופעתה החיצונית במסעדה פריזאית. עיני כולם נשואות אליה כשהיא נכנסת לבושה בלנז'רי וז'קט טוקסידו בלבד. הלחישות סביבה מציפות את שם הבושם: סקנדל.
האם גוטייה מאמין שסקס וסקסיות הם עדיין ערכים שנשים רוצות לקנות בעידן Metoo בשנת 2020? "אני מרגיש שנשים לא חוששות כיום להיות סקסיות בתנאים שלהן, וזה חשוב", הוא אומר לסיכום, "כשהחלטתי להציג שמלת מחוך בקולקציה שלי, עשיתי זאת כי ראיתי חברות שלי לובשות הלבשה תחתונה ורוצות להיראות סקסיות עבור עצמן ולא עבור אחרים. לכן הרגשתי שאני יכול להציג מחוכים לא כאמצעי דיכוי, אלא לשחרור".
ולמה החליטה אורטל עמר להצטלם לראשונה בהלבשה תחתונה?
