בתחילת יולי האחרון השניים יצאו עם בתם הקטנה לטיול בפארק מדרון יפו. במקום היו קורקינטים להשכרה, וארז החליט להדגים לאשתו ובתו איך רוכבים עליהם. "החלטתי לנסות", מספרת מיכל, "עליתי על הקורקינט, ושתי שניות אחרי זה חלפו מולי שתי בנות. מיהרתי לעצור, הורדתי את הרגל לכביש ונפלתי. בזמן הנפילה שתי הרגליים שלי הסתבכו אחת בשנייה ושמעתי רעש מהרגל, שמשהו נקרע. התחלתי לצרוח מכאב".
מיכל הובהלה לבית החולים, שם אובחן שהיא סובלת מרצועות ומיניסקוסים קרועים. היא הופנתה לאורתופד שהסביר לה שעליה לעבור ניתוח מורכב. "אמרתי לעצמי: 'בסדר. בתוך חודשיים גג אחזור לעצמי'. בטח לא דמיינתי שכמעט שנה אצטרך להיות כלואה בבית, שכל העסק שחלמנו עליו ייעצר בבת אחת, ושהזוגיות שלי ושל ארז שוב תעמוד בסכנה".
בימים אלה, אחרי כמעט שנה שהיו סגורים בין ארבעה קירות, השניים מקימים לתחייה את המיזם הזוגי שלהם. לדבריהם, הם בנו תוכנית שתאפשר להם להפיץ את החזון שלהם: "להקטין את שיעור הגירושים המיותרים ולהגדיל את כמות הזוגות המאושרים". בעוד מיכל היא אשת המקצוע שעושה את תהליכי הליווי הפרטניים והזוגיים, שניהם מעבירים יחד הרצאות, והתוכנית היא לערוך גם סדנאות לזוגות בהנחייתם. השניים גם מציעים קורס מצולם בשם "אהבה ממפץ ראשון", ובאתר שלהם אפשר לצפות בסרטונים משותפים עם שמות כמו "למה כולם בטוחים שבעלי מושלם". קשה לדמיין שהזוג החינני הזה עמד בפני פרידה כבר פעמיים – אחת מהן ממש בשנה האחרונה.
מה תאריך הלידה שלך?
ארז (43) ומיכל (51), שעלתה מאוקראינה בילדותה, נפגשו לפני יותר משני עשורים. היא הייתה אז בת 30, גרושה ארבע שנים ואמא לילדה בת שש. הוא היה קצין משוחרר בן 22. "הכרנו במסיבת יום עצמאות", היא מספרת. "עבדתי אז כמנהלת מכירות ב'ידיעות אחרונות'. אחד העובדים הצעירים שלי עבד גם כיחצן מסיבות וכל הזמן לחץ עליי לבוא. בסוף נכנעתי והגעתי. ארז, שהיה חבר של אותו עובד, הגיע גם. הוא מיד משך את תשומת לבי, כי הוא היחיד שהגיע עם חליפה ועניבה. ראיתי איך כולם מזיעים וכל הזמן חשבתי: 'איך לא חם לו?'"
גם מיכל משכה את תשומת לבו של ארז. "איך אפשר היה שלא?", הוא אומר. "היא לבשה מכנסי עור שחורים ונראתה פגז. ברגע שהבחנתי בה ניגשתי אליה. נורא התלהבתי". מיכל דחתה את חיזוריו. "בדיוק יצאתי מקשר ארוך עם מישהו ששבר לי את הלב. הייתי בתקופת ריפוי ולא חיפשתי זוגיות".
ארז לא ויתר. אחרי שמיכל עזבה את המסיבה, הוא מיהר לשאול את החבר המשותף עליה. "הוא מיד אמר לי: 'אבל אתה יודע שהיא גרושה בת 30? שיש לה ילדה?' אמרתי לו שלא אכפת לי. לחצתי עליו שישכנע אותה לצאת איתי".
מיכל: "העובד שלי לא הפסיק לנדנד לי. הוא כל הזמן אמר שכדאי שאתן צ'אנס לחבר שלו. הוא לא אמר לי שארז בן 22, הוא סיפר שהוא עורך דין בן 29. בסוף הסכמתי. קבענו להיפגש בבר בראשון־לציון. בכניסה המארחת אמרה לנו שהם עושים כרטיסי מועדון וביקשה את תאריכי הלידה שלנו. אני מיד אמרתי את שלי וארז התחיל לגמגם. אמרתי לו: 'מה הבעיה? תגיד את תאריך הלידה שלך'. הוא אמר לי: 'עזבי, בואי נשב'. לא הסכמתי, ואז הוא אמר לי בן כמה הוא. הייתי בשוק. אמרתי לו: 'אתה יותר צעיר מהאח הקטן שלי שחיתלתי אותו'".
אז נפרדת ממנו בפתח הבר?
"לא. נכנסנו פנימה, ישבנו, שתינו יין ומאוד נהניתי. בסוף הדייט נתתי לו נשיקה על הלחי וישר התקשרתי לאחי. אמרתי לו: 'אתה לא מאמין. יצאתי עכשיו עם בחור יותר צעיר ממך'. ואז אחי אמר: 'תגידי לו שאם הוא יעצבן אותך יהיה לו עסק איתי'. התגובה של אחי, שממש לא עשה עניין מפער הגילים, שינתה בי משהו. פתאום אמרתי: 'רגע, היה לי ממש כיף איתו. למה לא לתת לזה סיכוי?' אז המשכנו להיפגש והיה מדהים. בשלב מסוים הכרתי לו את הבת שלי והוא היה מקסים איתה. בכלל, מה שאהבתי מאוד אצל ארז זה שהוא לא מוכן לקבל את החבילה שלי בגלל שהוא אוהב אותי - אלא שהוא אוהב אותי אפילו עוד יותר בגלל החבילה שלי. הוא אהב מאוד את הילדה שלי, וגם את ההורים שלי שמיד התאהבו בו גם".
ארז, גם ההורים שלך התאהבו מיד במיכל?
(צוחק): "פחות. אני בא ממשפחה פרסית. ראית את הסרט 'חתונה מאוחרת' עם המשפחה הגרוזינית? אז אצלנו זה היה יותר גרוע".
מיכל: "יכולתי להבין אותם. הוא הביא להם גם אישה שמבוגרת ממנו, גם גרושה, גם עם ילדה, ובנוסף עוד אשכנזייה רוסייה. מבחינתם, השמיים נפלו עליהם. אני וארז התחתנו שנתיים וחצי אחרי שהכרנו, בחתונה רפורמית עם רבנית. ההורים שלו עמדו מתחת לחופה ונראו כאילו הם עומדים מעל קבר. שנתיים אחרי שהתחתנו אבא שלו אמר לי: 'את יודעת, כשארז הכיר אותך חשבנו שזה הדבר הכי נורא שקרה לנו, אבל הוא אמר שאת הדבר הכי טוב שקרה לו. היום אני לגמרי מבין את זה'".
הם מתגוררים בראשון־לציון. נוסף על ליעד (בתה בת ה־28 של מיכל מנישואיה הקודמים), הם הורים גם ליובל (17) וליה (12). זמן קצר אחרי שנולד בנם המשותף הראשון, הרגישה מיכל שמשהו לא עובד לה מבחינת קריירה. "עבדתי אז כמנהלת באיסתא", היא מספרת. "הייתי טובה מאוד בעבודה שלי, אבל הרגשתי שאני לא מרוצה. אז לקחתי פסק זמן מהעבודה לשנה ולמדתי כל דבר רוחני שיש: תקשור, דמיון מודרך, נומרולוגיה. אחרי זה חזרתי לעבוד כמנהלת בכירה בבנק.
"אחרי חצי שנה קידמו אותי לתפקיד בכיר יותר, אבל ככל שהתקדמתי הרגשתי רע יותר. התחלתי במקביל ללמוד אימון אישי, וכשסיימתי היה לי ברור שאני רוצה להעביר את זה הלאה. החלטתי לעזוב את הבנק ולהפוך למאמנת אישית של אנשי עסקים. המטרה הייתה לפתח אותם כאנשי מכירות ומנהלים, אבל מהר מאוד ראיתי שכולם בסוף מביאים את הזוגיות שלהם לחדר. הרגשתי שזה גם המקום שהכי מדבר אליי, אז במקביל התחלתי ללמוד ייעוץ זוגי, גישור, הנחיית זוגות ומשפחה, והפכתי את זה למקצוע שלי".
סמוך לזמן שבו מיכל עשתה הסבת קריירה, החלו השניים לסבול ממשבר חמור ביחסים. ארז: "זה התחיל ב־2008, בתקופת המשבר הכלכלי העולמי. נקלענו לקשיים כלכליים, מה שהוביל להרבה מריבות".
מיכל: "היינו על סף גירושים. ארז אמר לי שהוא רוצה שנלך לייעוץ זוגי, אבל בהתחלה סירבתי. חשבתי: 'אני מאמנת זוגית בעצמי, אני יודעת הכל'. אבל אז ארז הלך לייעוץ בלעדיי וחששתי שזה יגרום לו לקבל החלטה על היחסים שלנו בלי שאדע על כך. אמרתי לו שאני מצטרפת והיינו בטיפול שנתיים. זה לגמרי הציל את הנישואים שלנו".
לדברי מיכל, התהליך שעברו הפך אותה בסופו של דבר למאמנת זוגית טובה יותר. "דווקא בגלל שפעם אחת התגרשתי וכמעט התגרשתי פעם שנייה, יש לי הרבה יותר ידע והרבה יותר כלים", היא מסבירה.
אתה כמו פיליפינית
לפני שנה, כאמור, החליט ארז להפוך לעצמאי, "בין היתר כדי למנף את העסק של מיכל", הוא מסביר. "חשבתי: איך אפשר להפוך את זה למשהו גדול יותר? החלטתי להצטרף אליה להרצאות זוגיות, כי הרגשתי שהנוכחות שלי יכולה מאוד לעזור לצד הגברי. הרבה גברים חוששים לדעתי מטיפול זוגי, כי ב־90 אחוז מהמקרים יש מטפלת ולא מטפל והם משוכנעים שהיא תיקח את הצד של האישה. הנוכחות שלי מפיגה את החשש".
במסגרת מינוף העסק השניים הקימו משרד, השקיעו בשיווק, תוכן והפקות וידיאו, או במילים שלהם: "השקענו את כל כולנו. רגשית, פרקטית וכלכלית". אלא שאז קרתה התאונה של מיכל, והכל קרס.
ארז: "גילינו שאין לנו כיסוי ביטוחי, ובנוסף, בדיוק לפני כן הוצאנו על העסק מאות אלפי שקלים. פתאום מצאנו את עצמנו במצב שיש לנו ים השקעות עם אפס הכנסות".
מיכל: "אחרי הניתוח הפכתי לסיעודית לחלוטין. הייתי צריכה לעבור ארבע פעמים בשבוע טיפולי פיזיותרפיה בתל־אביב והוא היה זה שמסיע אותי. בנוסף, הוא היה צריך לקלח אותי, להלביש אותי ולדאוג כל הזמן הזה גם לבית ולילדים. כלומר, לא רק שאני כבר לא יכולתי לעבוד, גם ארז לא היה יכול".
ארז: "כל הדברים האלה השפיעו קשות על מערכת היחסים שלנו. כשהגענו לפיזיותרפיה, המטפל אמר לנו שהמצב שלנו הוא כמו של זוג שמחליט לערוך שיפוץ מאסיבי בבית – תהליך שבסופו הרבה זוגות מתגרשים".
מיכל: "לצד שנפצע מאוד כואב והוא מרגיש גם מאוד מתוסכל מזה שהוא לא יכול לעשות כלום, בזמן שהצד השני צריך לטפל בו, בבית, בילדים, ולגלות במקביל הרבה סבלנות. ארז מאוד סבל ממצבי הרוח שלי. הייתה פעם שאמרתי לו שהוא כמו פיליפינית משוכללת, כי אולי הוא לא מפסיק לטפל בי, אבל אני מרגישה לבד".
ארז: "ואני זעמתי. לא משנה מה עשיתי בבית, היא תמיד הייתה לא מרוצה – ואז היא עוד אומרת לי שהיא מרגישה לבד. אמרתי לה: 'אנחנו יחד כל יום 24 שעות ביממה'".
מיכל: "האינטימיות המינית בינינו יצאה בזמן הזה מהמשוואה. ואינטימיות מינית בעיניי זה הדבק. זה מה שמאפשר לזוג יכולת הכלה. אין זוגיות בריאה בלי מיניות".
ארז: "במידה מסוימת אפשר לומר שאני ומיכל הקדמנו את הקורונה. אומרים שאחרי הקורונה הרבה אנשים ירצו להתגרש בגלל שהם היו יותר מדי זמן יחד תחת קורת גג אחת".
המצב רק הלך והחמיר אחרי שהתברר שמיכל גם התמכרה למשככי כאבים. "עבור ההתאוששות בבית רשמו לי כדורים בשם טרמדקס. לקחתי אותם במשך ארבעה חודשים. כשהחלטתי להפסיק, התחילו לי כל מיני תופעות קשות: התקפי חרדה, התקפי בכי והתקפי זעם. השיא היה כשאני וארז נסענו יחד במכונית והתחלנו להתווכח על משהו. הרגשתי מתוסכלת מזה שהוא לא מצליח להבין את הצד שלי וממש נכנסתי להתקף פסיכוטי. התחלתי לצרוח בטירוף ולהרביץ לו בזמן שהוא נוהג. בחיים לא הרמתי יד על ארז לפני כן. הבנתי שמשהו לא בסדר איתי, אבל פשוט לא הצלחתי לשלוט בזה. זה היה חזק ממני. הרגשתי שאני רוצה לקפוץ מהרכב.
ארז הבין מיד שמשהו לא כשורה ושזה קשור לכדורים. "במקרה סיפרתי על זה לרופא שעושה לי בוטוקס", מספרת מיכל. "הוא אמר לי: 'אני לא נותן למטופלים שלי לקחת את הכדור הזה יותר מארבעה ימים'. במשך שבועות עברתי ייסורי גמילה. כל יום הורדתי טיפה מהכמות, ובדרך חוויתי שלל תופעות כמו בחילות, כאבים בכל הגוף ולפעמים רצון לקפוץ מהחלון. בגלל זה הקפידו לא להשאיר אותי אף פעם לבד".
כשהגמילה הייתה סוף־סוף מאחוריה, היא וארז תכננו לחזור לתוכנית המקורית. "תכננו נסיעה לארצות־הברית, לכנס חשוב, והצלחנו לסגור שם הרצאה זוגית לישראלים שגרים בלאס־וגאס", מספרת מיכל. "הזמנו אולם, הכרטיסים נמכרו – ואז, בבוקר הטיסה, דיווחו בטלוויזיה על מקרי קורונה ראשונים בארצות־הברית, בדיוק במסלול שבו אני וארז היינו אמורים לבקר. באותו רגע אמרתי לארז שאנחנו לא נוסעים. כל הכסף על הנסיעה הלך לפח, אבל לא הייתי מוכנה לקחת את הסיכון".
מה הבנתם על עצמכם ועל זוגיות אחרי המשבר האחרון?
מיכל: "הרבה פעמים אנשים כותבים לי: 'איזה מזל יש לכם, איזה זוג מדהים אתם'. ואני תמיד עונה: 'איזה זוג מדהים? שנינו שרוטים עד הסוף. הדבר היחיד שמדהים בינינו הוא ששנינו לא מוותרים'. אני תמיד אומרת שכל צד צריך לשאול את עצמו אם המטרה שלו היא להישאר ביחד. אם התשובה היא 'כן', מניסיוני, גם כשזה כבר נראה חסר סיכוי – תמיד אפשר להציל ולחזור לאהוב".
הטיפים של ארז לצד התומך
- התייחסו לבן הזוג באופן רגיל, לא כאל נזקק או חלש.
- אל תניחו מה בן הזוג צריך. קודם תשאלו, תקשיבו, ורק אז תפעלו.
- תיזמו פעילויות מהנות שיתרמו לתחושה החיובית. התמקדו בלייצר כמה שיותר חיוכים במהלך היום, גם אם זה נראה מלאכותי בהתחלה.
הטיפים של מיכל לצד הנתמך
- הוציאו את הלא נעים לי/ תחושת האשם מהלקסיקון! אפשרו לו להיות שם בשבילכם. זו הזדמנות עבורו להרגיש מאוד משמעותי ותומך.
- זכרו להגיד לו כמה אתם מעריכים את מה שהוא עושה למענכם ועד כמה אתם לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו.
- אל תיתנו למשבר להוריד מערככם או לפגוע בדימוי הגברי/ נשי שלכם. זכרו מי אתם ודמיינו את עצמכם ביום שאחרי.
