פיטר רוט: "לאט-לאט מתחילים לראות הופעות באופק. אני אופטימי"
המוזיקאי ניצל את הקורונה לסידור הבית ("הפכתי כל פינה") ולהוצאת אלבום סינגלים. לירון לב דיבר איתו גם על אריק איינשטיין ודור העתיד המוכשר שלו ושל נטע גרטי
כשהסתובבתי ביום שישי האחרון בשוק לוינסקי בתל אביב, הרחובות היו מלאים באנשים, ומלבד המסכות, נראה היה שהעסקים כרגיל. ביום ראשון חזרו כל התלמידים לבתי הספר, ובאופן כללי נראה שמשבר הקורונה מאחורינו. רק אצלנו, אנשי הבמה, החיים עדיין לא חזרו למסלולם. המתווה לשגרת הופעות בצל הקורונה שהציגה שרת התרבות היוצאת, זה שאמור היה להרגיע ולבשר שאנחנו בדרך הנכונה, עשה בדיוק את ההפך: הרי אין שום היגיון בקיום הופעות באולמות ריקים בשני שלישים, עם הגבלת גיל ותחקיר מקיף לכל מי שנכנס. מי שחושב אחרת, מוזמן לנסות להרים מופע כזה בעצמו, ושיהיה בהצלחה.
בינתיים, המשבר בענף הולך ומעמיק, ו-150 אלף עובדי תעשיית הבידור, התרבות והאירועים נשארים תלויים באוויר. אני רוצה לשתף אתכם בסרטון מרגש שנתקלתי בו השבוע בפייסבוק ושהשאיר אותי בלי מילים. יצר אותו רועי ויינברג, והוא מעביר בצורה הכי אפקטיבית את התחושה שמלווה מאות אלפי עצמאים בתקופה הזאת:
ועוד בענייני פייסבוק: לפני כמה ימים, במהלך שיטוט לא רצוני, משהו שקורה לי די הרבה לאחרונה, גיליתי שפיטר רוט, חבר חדש שלי בפייסבוק, העלה אלבום חדש שמאגד את כל הסינגלים שהוא הוציא מ-2011 ועד היום. כשהקשבתי לאלבום, התמלאתי הרגשה נוסטלגית ומחבקת, כמו שקורה לי כשאני מקשיב לאלבומים הראשונים של גידי גוב, יצחק קלפטר, דויד ברוזה וכל שאר החבר'ה הטובים. כבר הרבה שנים אני עוקב אחרי העשייה המגוונת והענפה של פיטר: ממוניקה סקס ,דרך האלבום המשותף עם אריק איינשטיין, ההופעות עם מאור כהן, הניהול האמנותי ב"The Voice", שני אלבומי הסולו הנפלאים ועוד. חוץ מזה, גיליתי שפעם, מזמן, שנינו זכינו בתחרות הכישרונות "קולות וצלילים" של הטלוויזיה החינוכית. הפרס הראשון היה הפקת תקליט שדרים: אני עדיין מחכה לתקליט שהובטח לי, ומעניין אותי לדעת אם פיטר כבר קיבל את הפרס. אז עכשיו, במסגרת הבלוג החדש/ישן שלי והאלבום הישן/חדש שלו, יש לנו סיבה טובה להיפגש.
אתה זוכר את ההופעה האחרונה שלך?
"הופעתי עם מוניקה סקס במועדון ג'מס בפתח תקווה. כבר היו באוויר דיבורים על הגבלות, ופחדנו שלא יגיע קהל, אבל בסוף המקום היה מפוצץ אנשים, בעמידה. היה כיף. אף אחד לא דמיין את מה שהולך לקרות. חזון אפוקליפטי".
ואיך העברת את תקופת הבידוד?
"בעיקר סידרתי את הבית כמו שלא עשיתי שנים: הפכתי כל פינה. אני נחשב לארכיון בלהקה ובחיים בכלל: יש לי ארגז גדול עם כל קטעי העיתונות, וידאו, אז עכשיו אני בשלבי ההמרות לאיכות טובה יותר. אני לא סובל זום, ולא היו חיי חברה, ככה שיצא לי להשלים הרבה שירים שהתחלתי: בית פה, פזמון שם. נראה לי שהרבה יוצרים ניצלו את השקט כדי להקליט שירים חדשים. אני צופה שבתקופה הקרובה יהיה סינגל בום: כמו בייבי בום, של סינגלים".
ומשם נולד הרעיון לאלבום הסינגלים?
"האמת שהרעיון עלה כבר לפני שנה, אבל הקורונה בהחלט הייתה זרז להוציא אותו עכשיו. יש באלבום הזה משהו נוסטלגי מתגעגע, אחר לגמרי מהקו הרוקיסטי של מוניקה סקס. אני מאוד מגוון במוזיקה שמרגשת אותי. אני יכול להתרגש מהביצוע של מזי כהן ודפנה ארמוני ל'דצמבר' של אלתרמן ו-וילנסקי ממש כמו מ-AC/DC או ממינימל קומפקט".
הזכרת את מזי כהן המדהימה: יש לך באלבום דואט איתה. אני יודע מניסיון אישי, שמאוד קשה להגיע אליה. איך גרמת לזה לקרות?
"בצורה הכי פשוטה. פניתי ליושי שדה, בן זוגה, בדחילו ורחימו. ידעתי שמזי בדרך כלל אומרת לא, אבל לא היו לי אופציות אחרות בראש. השיר הזה היה תפור עליה. אמרתי ליושי שזאת חייבת להיות מזי. אפילו בסקיצה ששלחתי להם, שרתי גבוה במיוחד בניסיון להסביר למה אני מתכוון. מזי חזרה אליי אחרי 20 דקות ואמרה שהיא בפנים. היא זמרת-על ואישיות מיוחדת".
השיר שהכי ריגש אותי באלבום הוא "כמה שאני מתגעגע", שמוקדש לאריק איינשטיין ז"ל. נראה שהיה ביניכם חיבור מיוחד.
"מבחינתי, השיר על אריק הוא השיר שלא הסתיים. לקח לי המון זמן להוציא אותו מהמערכת: בתים התחלפו, באו והלכו. השיר הזה הוא החיבור הכי גדול שהיה לי למילים וללחן, ואני מקבל עליו המון תגובות, גם מהורים שכולים. כשאריק נפטר, הייתי באבל קשה. לא יכולתי להוציא מילה. הרגשתי שלא משנה מה אני אגיד – לא אצליח להעביר את מה שהוא היה בשבילי. לדעתי, הוא היה הדבר הכי קרוב למלאך שהסתובב פה".
אפילו קראת לבן שלך על שמו.
"כשהתקשרתי וסיפרתי לו, הוא היה נורא נבוך. אריק היה איש סופר צנוע, בצורה לא הגיונית. זה היה ממנו והלאה".
אתה זוכר את השיחה האחרונה שלכם?
"כן, הוא התקשר לגבי שיר שהפקתי לאלישע בנאי – 'איינשטיין'. יש שם שורה: 'אני קשר, לא חלוץ מרכזי כמו איינשטיין', אז הוא התקשר כדי לגשש למה אלישע התכוון. הסברתי לו שהוא חלוץ מרכזי בחיים שלנו. גם במקרה הזה היו דממה ומבוכה מהצד השני של הקו".
העשייה שלך מאוד מגוונת. איפה אתה מרגיש הכי בבית?
"זה נכון שאני מחליף כובעים כל הזמן, אבל זה לא משהו מתוכנן. המציאות הישראלית הכתיבה את המציאות שלי כמוזיקאי. לא חשבתי שאני מפיק מוזיקלי עד שמאור כהן לקח אותי להפיק לו אלבום. משם התחלתי לעבוד עם ברי סחרוף, אפרת בן צור, הראל סקעת – וגיליתי שאני נהנה מזה. את קריירת הסולו שלי אני חייב במידה רבה ליזהר אשדות. הוא שמע שאני כותב שירים, והציע לי לבוא להקליט אצלו באולפן בשעות מתות, כשהאולפן ריק. משם נולד האלבום הראשון שלי".
ואיך הגעת להיות מנהל אמנותי ב-"The Voice"?
"הציעו לי את התפקיד, וזה מאוד קרץ לי. היה בי ריגוש לעשות משהו חדש, לגלות כישרונות חדשים, חוויה אחרת. יש הרבה תחלואים בריאליטי, אבל זאת כבר מזמן לא מילה גסה. הייתה לנו שם להקה מדהימה, בחירות השירים היו טובות, ובכל מה שקשור למוזיקה, זה היה הכי טוב שאפשר. מעבר למוזיקה, גם הייתי סוג של פסיכולוג עבור המתמודדים. ניסיתי לתמוך, לתת להם קרקע. אין שום דבר שיכול להכין ילד בן 17 לדבר הזה".
מה השתנה בתעשיית המוזיקה מאז שהתחלת בשנות ה-90 עם מוניקה?
"קודם כל, המזל שלנו היה שכשהתחלנו, בתקופת הרוקסן, ב-1992, הרוק בארץ היה במיינסטרים. היינו בגל הזה והצלחנו לתקוע מספיק יתדות. היום אין מספיק תשומת לב בתקשורת לרוק, ובכלל למוזיקה שהיא לא מיינסטרים. כשמוניקה התחילה, לא יצרנו כדי להיות מפורסמים. החלום שלי היה להקליט באולפן מקצועי או להופיע על הבמה בפסטיבל ערד. היום, כשאתה מוציא סינגל, יש המון שיקולים מסחריים. אין את התמימות של לשבת לכתוב שיר".
הבנתי שהכישרון עובר חזק במשפחה, ושגם לני ואריק, הילדים של נטע ושלך, מוזיקליים בטירוף.
"אין ספק שלני בת ה-13 לקחה את מה שיש להורים שלה, ומינפה את זה, והשבוע גם אריק בן השבע התחיל ללמוד תופים. אני לא יודע אם הם יבחרו לעסוק בזה בעתיד, אבל בינתיים שמנו בבית פסנתר וגיטרה. שיהיה. בלי לחץ".
לסיום, יש לך המלצה לאלבום ישראלי טוב להעביר איתו את הימים הארוכים עד שנחזור להופיע?
"לפני שנה פנה אליי גיל בר-הדס וביקש שאתארח בהופעה שלו. בדרך כלל אני מסרב בנימוס: 'תוותר לי', כמו שאריק היה אומר. אחרי השיחה הקשבתי לאלבום שלו מתוך סקרנות, שיר ועוד שיר, וגיליתי יוצר מדהים. חסרים לי היום בנוף שירים כאלה עם כתיבה עמוקה והפקה מוזיקלית יפה כמו שעשה כאן תומר ישעיהו. בסוף באתי להתארח, והיה פגז".
אתה מתגעגע להופעות?
"בתקופה האחרונה הופעתי רק בזום, אבל אני אופטימי. לאט-לאט מתחילים לראות הופעות באופק, אם כי מדובר בתאריכים ממש-ממש רחוקים".
אסתר רדא: "הטכנאי ממש בכה". הקליקו על התמונה:
