אלי מק'גרו
סליחה, במי מדובר? האישה שנכנסה להיסטוריה הקולנועית בזכות סרט אחד ויחיד שבו זוג שחקנים יפים במיוחד, סיפור אהבה שאוסף את כל הקלישאות שאתם מסוגלים לדמיין, סוף טרגי ושיר נושא שהוא שילוב מחניק גרון של שמן זך ודבש ניגר. או במילים אחרות: אלי מק'גרו, כוכבת סוחט הדמעות האולטימטיבי "סיפור אהבה", שמציין 50 שנה לצאתו לאקרנים.
"סיפור אהבה" חצב לעצמו מקום בפנתיאון הסרטים האהובים של כל הזמנים בזכות מינון מדויק של רומנטיקה, משפטים קליטים וצורך בכמויות אדירות של טישו בהישג יד. אלי מק'גרו היתה ג'ני, שמיד בפתיחה נותנת את הספוילר קורע הלב: "מה אפשר להגיד על בחורה בת 25 שמתה". ובכן, לא מעט: ספר שלם, סרט ואלפי ציטוטים על יומנים ומכתביות שעסקו כולם בשאלה "מה זה לאהוב?"
התשובה, וזה כבר ספוילר נוסף, היא כמובן: "שלעולם לא תצטרך לומר 'אני מצטער'".
לצדה הופיע ריאן אוניל בתפקיד אוליבר, שבמיטב מסורת הטלנובלות הגיע ממשפחה עשירה וסנובית, התחתן על אהובתו דלת האמצעים ומאותגרת המעמד החברתי למורת רוחה של משפחתו, ואיבד אותה בגלל מחלה קשה. שני כוכבי הסרט התקשו לשחזר את הצלחתו בהמשך הקריירה שלהם בקולנוע - אולי כי מלכתחילה היו יפים יותר משהיו שחקנים משובחים, אולי כי הפכו למזוהים עם דמויותיהם יותר מדי.
למה אייקון? על התפר שבין שנות ה-60 ל-70, אלי מק'גרו היתה ההתגלמות הרומנטית והתמימה של בת השכן הענוגה. "סיפור אהבה" מיתג אותה כנסיכת קולג' (על מלגה) עם שיער כהה חלק ושביל באמצע, סריגי גולף ומעילי צמר, גבות עבות וחיוך לבן וצח. אם אוניל היה התגלמות הכסף הישן בארצות הברית – בלונדיני ותמיר עם גרדרובה סטודנטיאלית אך יוקרתית – מק'גרו היתה הברונטית עם היופי הטבעי שלא מנקר עיניים והמבט שמסוגל להתמודד עם כל קושי עד הסוף המר.
אחרי "סיפור אהבה" השתתפה מק'גרו בסרטים ספורים, קיצרה את השיער לתספורת נערית ששירתה אותה בהצלחה וגם היתה נשואה במשך חמש שנים לשחקן סטיב מקווין – גרסה קשוחה ומחוספסת יותר של ריאן אוניל, ואייקון בפני עצמו שהפך את הקרדיגן לפריט אופנה גברי נחשק.
עם כל הכבוד לסרט המיתולוגי ההוא, לטעמי דווקא דמותה המבוגרת היא זו שממקמת אותה בהיכל התהילה של הסטייל. היום, כשהיא בת 81, היא נראית הכי טוב שאפשר בלי להפוך את עצמה לבובה של התערבויות פלסטיות, כפי שעושות רבות מבנות גילה בהוליווד. אולי הוויתור על הריצה אחר תפקידים בקולנוע, שחרר אותה גם מהצורך לרצות את המבט המיזוגני של תעשיית הסרטים. עם שיער לבן וקמטים, היא לא מנסה להתחפש לאף אחת אחרת ולא להיראות צעירה יותר. היא פשוט היא: אישה יפה ומבוגרת.
למה לא? אם לחזור לסרט שפרסם אותה, קשה להתעלם מכך שבראי הזמן הדמות של ג'ני היא לא רק קלישאה, אלא גם קלישאה אנטי-פמיניסטית. בחלק גדול מזמן המסך שלה היא שוטפת כלים, רצה בשלג, מתחבקת בדשא או גוססת בפוטוגניות. וזהו. אם זה לא מספיק, היא גם הקול של המשפט האווילי מכל: "לאהוב פירושו שלעולם לא תצטרך לומר 'אני מצטער'" – באמת? עם הקשקוש הסכריני המקולקל הזה אנחנו צריכים להתמודד כבר 50 שנה.
ובכל זאת: עם כל השמרנות, הבנאליות, הקיטש השמנוני וההעלמה המוחלטת מהסרט של כל מה שהיה בעייתי בארצות הברית של ריצ'רד ניקסון, שהיה הנשיא באותה תקופה, עדיין מדובר ב"אהבה הגדולה מכל" שריגשה אותנו עד דמעות. היום, לעומת זאת, אפשר רק לשמוח כשמק'גרו מחליטה לבקר על השטיח האדום או לתפוס כיסא בשורה הראשונה בתצוגות האופנה הנחשבות.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
