הספר "סופה של האהבה" מאת פרופ' אווה אילוז, שראה אור לאחרונה (הוצאת כתר) והיווה את ההשראה לכתבה, שואף למלא את החלל שנוצר בתרבות העולמית: כל כך הרבה נכתב על רגעי ההתאהבות, על "הרגע המיתי שבו אדם יודע שמישהו נועד לו" – וכל כך מעט על הרגע שבו אנו מפסיקים להיות מאוהבים. במסגרת מחקרה ראיינה אילוז, פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, 92 אנשים בני 19 עד 72 מרחבי העולם. קטעים מראיונות אלה משולבים בספר, יחד עם תיאורים מיניים עסיסיים, ציטוטים ספרותיים ונתונים ממחקרים אקדמיים.
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
בהשראת הספר "סופה של האהבה", נשים מספרות על הנקודה שבה הבינו שהרגש שהסעיר את עולמן והחזיק את הזוגיות שלהן - פשוט התפוגג:
"הבנתי שאני לבד. באותו רגע, קרה לי משהו בלב"
גל (42)*, עוסקת בפרסום דיגיטלי, מתגוררת בצפון הארץ, גרושה ואם לשניים
הכרנו בבר בתל־אביב לפני 13 שנה. ראיתי אותו ושערותיי סמרו. הוא היה גבוה וחתיך. זה היה סוג של בום, לא מהעולם הזה. זה הרגיש מושלם לחלוטין, חיבור מדהים במיטה וגם מחוצה לה. הרגשתי ממש שפגשתי את האחד שלי וזה הרגיש הדדי.
"אחרי חודש עברנו לגור ביחד וכעבור שבעה חודשים הוא הציע לי נישואים. הייתי מאוהבת מעל הראש. שנה וחצי אחרי ההיכרות התחתנו. אחרי שנתיים נכנסתי להריון. בלידה בעלי היה מדהים.
"ברגע ששמו את התינוק עליי, היו לי פיצוצים של אנדורפינים במוח. נפעמתי מהפלא הזה, שגידלתי בתוכי. הייתי טוטאלית והיה לי קשה לשחרר את התינוק – ובעלי לא התעקש.
"כשהבן שלנו היה בן ארבעה חודשים, התבלגנה לו השינה והפכתי לזומבי. בעלי המשיך עם החיים שלו – ואני לא תפקדתי. עבדתי בכיבוי שריפות יומיומי. אם לא די בזה, הוא גם העביר ביקורת על איך שהבית נראה והתפלא שאני לא מנקה או מבשלת. מיום ליום הזעם שלי הלך וגבר. מצד אחד תמכתי בו כמפרנס הבית ורציתי לתת לו לישון, ומצד שני הרגשתי שאני מאבדת את זה.
"באחד הלילות הרגשתי שאני נמצאת על סף תהום. דיברתי איתו וניסיתי לעורר אותו, אבל הוא לא הבין את המצוקה שלי. הייתי מבועתת ולא הבנתי למה הוא לא מסוגל להרים את עצמו ולעזור לי. הבנתי שאני לבד. באותו רגע, קרה לי משהו בלב. הרגשתי משהו מת מבפנים. זו הייתה הנורה האדומה הראשונה של סוף היחסים בינינו. הפכתי עוינת ואדישה, והפסקתי לצפות שיעשה משהו ביוזמתו: אם רציתי שיעשה משהו, ביקשתי. התקשורת הייתה די מינימלית ודיברנו על הלוגיסטיקה של הילד.
"כשנגמרה חופשת הלידה יצאתי לעבוד, הילד הלך למעון וחזרתי לעצמי כאישה ולא רק אמא. האש שלי חזרה והתעוררתי מחדש על העולם. החשק המיני חזר וחזרתי לעשות סקס עם בעלי. אחרי פעם־פעמיים הגעתי להבנה שאם לא אדאג עכשיו לעשות לילד שלי אח או אחות, זה כבר לא יקרה, כי בתוך תוכי ידעתי שהקשר הזה כבר לא עובד.
"במהלך חופשת הלידה עם הבן השני שלנו, בעלי פוטר מהעבודה. הוא ישב בבית, הלחץ הכלכלי היה מטורף והיחסים המשיכו להתדרדר. הייתי מתוסכלת וממורמרת ממה שנהיה מהחיים שלי ומהזוגיות הזו – ועדיין לא אמרתי לו כלום, כי לא הייתה בינינו תקשורת אמיתית. מובן שלא העזתי לומר לו שאני כבר לא אוהבת אותו, כי אי־אפשר לומר כזה דבר מבלי לתכנן מה יקרה אחר כך. כשניסינו ייעוץ זוגי, הרגשתי שאני כבר לא יכולה להמשיך. אמרתי לו שאני רוצה להתגרש, והוא היה מופתע. סירייסלי? איך אתה יכול להיות מופתע? אני פה לבד עם הילדים בשלוש וחצי השנים האחרונות!
"משם זה הגיע לגישור. בפרידה, לפני חמש שנים, כבר הייתי בלי טיפת אהבה אליו. סגרנו הסכם תוך שתי פגישות וחצי ותוך זמן קצר הוא כבר יצא מהבית. היום אני מבינה שמעולם לא השכלנו לתקשר באמת. חשוב לפתח ערוצי תקשורת מההתחלה ולדבר על הכל, על מה שכואב ועל מה שטוב, להסתכל אחד לשני בעיניים ולחוות כנות אינטימית. זה משהו שמתפתח, אבל חייב להיות שם מההתחלה. את צריכה להיות מסוגלת להעלות כל נושא – ולדעת שהאדם השני יקשיב לך וישמע אותך, בלי ביקורת. אם את מרגישה שאת צריכה לצנזר את עצמך, כדאי לך לבדוק למה".
"פתאום הבנתי שהוא לא כזה מדהים"
רויטל (37), רפלקסולוגית מראשון־לציון, רווקה
הכרנו בפיצוצייה לפני כמה שנים. הוא הסתכל עליי, התחלנו לקשקש והוא ליווה אותי הביתה. כבר באותו ערב יצאנו לדייט בבית קפה. הוא היה חמוד, השיחה הייתה מדהימה וגילינו המון דברים משותפים. מצד שני, הרגשתי שיש דברים שאני לא סגורה עליהם, כמו למשל שהוא רגזן ומתלקח בשניות. הוא היה קצת בוטה מדי למלצר. זה הפריע לי, אבל התעלמתי מזה, כי הוא חתיך רצח ונורא החמיא לי שהוא רוצה אותי. הוא מילא צורך פנימי שלי, כי הייתי נורא לבד. זה לא פשוט להיות רווקה בעיר משפחתית. התאהבתי בו.
"תוך שבועיים עברתי לגור איתו – למרות ששמרתי על הדירה שלי, כי הקליניקה שלי נמצאת שם. השקעתי את כל כולי בקשר. אחרי חודש נסענו ביוזמתו לחופשה רומנטית בחו"ל. במהלך החופשה נתתי טיפים לכל נותני השירות, והוא כעס שאני מבזבזת הרבה כסף וקילל אותי. התכווצתי כולי. הבנתי שיש לו צד אפל. כל החופשה נהרסה. כל יום צווחנו אחד על השני, ואז שכבנו והשלמנו. זה נכנס ללוּפּ לא בריא של מריבות ותשוקה. הרגשתי שהוא מוציא ממני צדדים לא טובים.
"אחרי החופשה האלימות המילולית רק הסלימה ונוספה אליה קנאה. 'עם מי את יוצאת? עם מי דיברת בטלפון?' למרות זאת, החמיא לי שיש גבר שרוצה אותי עד כדי כך שזה משגע אותו. נכנסתי לשגרה שאני רגילה להתפרצויות שלו, מקבלת אותן וסולחת.
"אחרי שנה של דרמות הוא התרגז על משהו שטותי והעיף את כל החפצים שלי מהבית שלו. אספתי את הדברים שלי מהרצפה בכניסה לבית, והרגשתי כל כך מושפלת. נשבעתי שאני לא חוזרת למקום הזה. תוך כדי שסידרתי את הבגדים בבית שלי, הרגשתי איך כל מה שהיה לי אליו מתפוגג. ידעתי שמגיע לי יותר.
"הוא לא הפסיק להתחנן שאחזור. כשהוא רוצה, הוא הכי חמוד בעולם. התנדנדתי בין 'אוהבת אותו', 'לא אוהבת אותו' ובעיקר 'מפחדת להיות לבד'. ריחמתי עליו והחלטתי לתת לו הזדמנות נוספת. אהבה זה רגש שאין בו היגיון. הוא עבר לגור אצלי בבית, מה שנתן לי את הכוח. שוב היו עליות ומורדות, יותר ויותר ראיתי צדדים לא טובים שלו. הבנתי שזה קשר לא בריא. הרגשתי איך אני מתכווצת ומאבדת את עצמי. חברות העירו לי שאני כבויה. לא קלטתי שאני משנה דברים בהתנהגות שלי כדי שהקשר יתקדם להקמת משפחה.
"הנקודה שבה הפסקתי לאהוב אותו הייתה אחרי שהוא שכח את יום ההולדת שלי. זה היה סימן מבחינתי. הרגשתי איך לאט־לאט הוא מפסיק לעניין אותי. כל הזמן היה בו משהו מסתורי, ופתאום הבנתי שהוא לא כזה מדהים כמו שחשבתי. האהבה הלכה והתפוגגה, נמסה לה. גם בריבים כבר לא הייתה דרמה. באיזשהו מקום ויתרתי עליו והפסקתי להילחם.
"כשסגרנו שנתיים יחד, הרגשתי שהוא מבזבז לי את הזמן. ידעתי שזה לא ייגמר בשיחה נורמלית, אז החלטתי להפעיל את מה שמרגיז אותו: פלרטטתי עם מישהו. אחרי סצנת קנאה מטורפת, הוא הלך. היו כמה שיחות וניסיונות לחזור, אבל ידעתי שסיימתי. כבר לא אהבתי אותו ויכולתי להיות מספיק נחושה. היום אני יודעת שהייתי צריכה ללכת בפעם הראשונה שהוא הרים קול על מלצר, בדייט הראשון שלנו. תסמכו על האינסטינקטים שלכן, תאמינו לסימנים הראשונים שמדאיגים אתכן אצל הבחור – ואל תתפשרו בגלל הפחד להיות לבד".
"הרגשתי שאני עובדת בזוגיות הזו"
אלינור (30), מנהלת משרד מחיפה, רווקה
נפגשנו לפני כארבע שנים. ראיתי אותה בטינדר, אבל לא ממש התייחסתי. כמה ימים אחר כך ראיתי אותה בבר של לסביות, זיהינו אחת את השנייה מהאפליקציה, היא באה להגיד לי שלום והיה ניצוץ מטורף. התברר ששתינו סטודנטיות באותה אוניברסיטה. לגמרי נדלקתי עליה. אחרי הדייט השני נשארתי אצלה שלושה ימים. בילינו המון יחד וחודש אחרי תחילת הקשר כבר הרגשתי שאני אוהבת אותה. שבועיים אחר כך כבר אמרנו את זה אחת לשנייה. היה בינינו חיבור מטורף, היינו מדברות שעות, צחקנו המון, זה היה מושלם.
"במבט לאחור, כל הסימנים לבעיות שהיו לנו בקשר הופיעו כבר בהתחלה, פשוט עצמתי עיניים. היא הייתה חסרת ביטחון, קנאית ולא נתנה לי ספייס. למרות שאני מאוד מפנקת ואוהבת, היא תמיד התלוננה שאני לא מעניקה לה מספיק אהבה. היום אני מבינה שכשאדם לא אוהב את עצמו הוא זקוק ליותר אהבה מבחוץ, וזה לא משנה כמה הייתי אוהבת אותה, זה לא הספיק. כל הזמן הרגשתי שאני לא בסדר. היא גרמה לי להרגיש שאני עובדת בזוגיות הזו ולא נהנית ממנה. אחרי שישה חודשים יזמתי פרידה, אבל אחרי יומיים חזרנו, כי לא יכולתי בלעדיה. אהבתי אותה. היא ידעה מה מפריע לי, אבל שום דבר לא השתנה.
"בגלל ענייני שכירות, אחרי כמה חודשים היא עברה אליי. באותה תקופה הייתי באטרף של החיים מבחינת לימודים, עם דדליין לסיום התזה. היא האשימה אותי שעצרתי את החיים בשביל הלימודים שלי. במקום שעם כל העומס אחזור הביתה ואנוח והיא תהיה המשענת שלי, הייתי בתחושה שלא משנה מה אעשה, זה לא מספיק לה. שלושה־ארבעה חודשים לפני סוף הקשר הרגשתי שזו כבר לא אהבה, אלא הרגל. לא העזתי להגיד לה שאני כבר לא אוהבת אותה. לא רציתי לפגוע בה.
"כשהיא סיימה את הלימודים וקיבלה עבודה בעיר אחרת, היה לי ברור שסוף הזוגיות מתקרב. אף אחת מאיתנו לא רצתה לנסוע כל יום לעיר רחוקה. כמה חודשים אחר כך ישבנו לשיחה, ואמרתי לה שאני חושבת שהקשר צריך להיגמר. היא ביקשה עוד הזדמנות, אבל כבר לא הייתי שם. כשנפרדנו, אחרי שנתיים יחד, הרגשתי הקלה עצומה.
"היום אני יודעת שאחרי הפרידה הראשונה לא הייתי צריכה לחזור אליה. את מה שמפריע לנו בקשר מההתחלה, אי־אפשר לתקן. אם הפרידה נעשתה בגלל דברים עקרוניים, שאת יודעת שאת לא רוצה בזוגיות, אל תחזרי אחורה. גם אם קשה להיפרד, אם את יודעת שזה לא מתאים, לכי משם. אמנם יכאב לך הלב, אבל זה עדיף מאשר בזבוז של עוד שנה מהחיים שלך".
"בכיתי כמו ילדה קטנה שלא רוצה ללכת לבית ספר"
מיכל (47), רואת חשבון מהרצליה, אם לשניים
הכרנו כשהייתי בת 30 פלוס, הייתי קונה אצלו בחנות. הוא היה גבר מושך מאוד בעיניי, גרוש עם שלושה ילדים. התחלנו לדבר, ראיתי איך הוא מתייחס לילדים שלו ולגרושתו וזה הקסים אותי. הוא תמיד החמיא לי: 'את יפה', 'את מהממת'. התחלנו להיפגש. יצאנו למסעדות, טיילנו בארץ והסקס היה מעולה. אחרי כמה חודשים הבנתי שאני אוהבת אותו. עברנו לגור יחד, ובהמשך נכנסתי להיריון והבאנו לעולם שני ילדים. לאורך תקופת ההריונות והלידות הייתי עדיין מאוהבת בו, עם אורות ולבבות בעיניים. הוא אבא נהדר והייתי מאושרת מזה שאנחנו זוג עם שני ילדים. מעבר לזה לא ראיתי כלום.
"לפני כמה שנים נכנסתי לעזור בעסק שלו, וגיליתי המון ענייני ניהול לא מוצלחים, כמו טעויות בחשבונות, רכישות מיותרות והרבה חובות. כדי להציל את העסק, לקחתי אותו על שמי. בהתחלה הכל היה בסדר, אבל אז הייתה לי בעיה גופנית ונאלצתי לשכב בבית. כשרציתי לחזור לעבודה, גיליתי שחלק מהתפקיד שלי בעסק נתפס על ידי מישהי שהוא שכר. הוא בעצם נפנף אותי החוצה ואילץ אותי להתעסק רק בחשבונות, בנקים, ספקים ועובדים, ולא הסכים לקבל שום עצה ניהולית או שיווקית. כשאמרתי שאני לא מוכנה לזה הוא האשים אותי שאני מזלזלת בו ומקטינה אותו, ובו בזמן אמר שאני לא מבינה שום דבר בניהול עסקים.
"בשלב מסוים אמרתי לו: 'סטופ, לא רוצה יותר'. הוא הודיע לי שאני לא יכולה לצאת מהעסק, כי זה אומר שהוא יפשוט רגל. שקעתי בדיכאון, לא רציתי לקום מהמיטה. קמתי רק כדי להביא את הילדים למסגרות. רבנו כל הזמן וזה היה סיוט. הסתובבתי עם איזה ענן בראש, שלא הצלחתי להסביר לעצמי. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי ויחד הלכנו לטיפול זוגי, און אנד אוף.
"יום אחד חברות הציעו לי לקפוץ לחופשה קצרה באירופה. זה היה ניקוי ראש נפלא. כמה שעות לפני הטיסה חזרה ישבתי מול הדלת בדירה השכורה, ופתאום הבנתי שאני לא רוצה לחזור הביתה ושאני לא אוהבת את האיש הזה. לא התגעגעתי אליו ולא רציתי לשמוע אותו. בכיתי כמו ילדה קטנה שלא רוצה ללכת לבית ספר ומכריחים אותה. חצי שנה אחר כך, בטיפול זוגי, הוא פתאום קם ואמר: 'די, אם כל כך רע לך, אני עוזב את הבית. גם ככה אני לא אוהב אותך ולא רוצה אותך'. חודשיים אחר כך הוא כבר היה מחוץ לבית.
"היום אני מבינה שבזמן שאני התפתחתי מבחינת מוּדעוּת עצמית וסימנתי שאיפות מקצועיות, הוא נשאר קטן, עם אותם תירוצים, לא לקח אחריות על החיים המשותפים שלנו ולא היה שותף למסע. המשבר בעסק עזר לי לגלות את האופי האמיתי שלו. אני ממליצה לנשים לא לערבב ביזנס ופלז'ר, ולבדוק כל הזמן שהשיח שלכן עם בן הזוג הוא מכבד, כי ברגע שיש זלזול במערכת היחסים, אפשר לסגור את הבסטה".
* השמות בכתבה בדויים. השמות המלאים שמורים במערכת
