אפילפסיה, סמים ורוקנרול: השילוב הקטלני שהכריע את איאן קרטיס

סולן להקת ג'וי דוויז'ן נטל תרופה אנטי-פסיכוטית כבר בנעוריו. אחרי שאובחן כאפילפטי, לקח תרופות שרק סיבכו את מצבו. בגיל 23 קשר חבל כביסה סביב צווארו והלך לעולמו

יובל לוי וד"ר חופית כהןפורסם: 11.05.20 04:04
איאן קרטיס. יוצא דופן בין יוצאי הדופן. למטה: השיר "האהבה תפריד בינינו", ששמו חקוק על המצבה של קרטיס (צילום: rex/asap creative)
איאן קרטיס. יוצא דופן בין יוצאי הדופן. למטה: השיר "האהבה תפריד בינינו", ששמו חקוק על המצבה של קרטיס (צילום: rex/asap creative)

רצה הגורל המתעתע, ובחודש שבו הסתלקו מהעולם אגדות הרוק והפופ ריצ'רד הקטן, מילי סמול, דייב גרינפילד ופלוריאן שניידר – מציינים 40 שנה למותו הטרגי של איאן קרטיס, סולן להקת הפוסט-פאנק הבריטית ג'וי דוויז'ן. מתברר ששניידר, אחד משני המייסדים של ההרכב האלקטרוני הגרמני קראפטוורק, היה אחד מאליליו של קרטיס הצעיר. כך סיפר פיטר הוק, חברו של קרטיס לג'וי דוויז'ן. "איאן", כך הוק, "רצה שבכל הופעה נבצע לפחות קטע אחד של קראפטוורק. הוא היה ידען גדול, וכשאף אחד עדיין לא ידע על הרוק הגרמני של שנות ה-70, הוא השמיע לנו תקליטים מוזרים ושונים של להקות שעד אז לא היו מוכרות. את התקליטים הוא מן הסתם נהג לגנוב מחנויות, וכך גם את הספרים, כי מעולם לא הייתה לו אפשרות לקנות אותם".

 

צפו בכתבה על הטרגדיה של איאן קרטיס:

 

 

המפגש הראשון שלנו עם קרטיס היה מתישהו ב-1979, כשחברנו ברוך, שלמד אז בסקוטלנד, צלצל נרגש מלונדון וסיפר על הופעה יוצאת דופן שראה במועדון מונלייט שבשכונת האמפסטד. זה היה ערב אחד מתוך שלושה שהפיקה חברת התקליטים פקטורי, שלהקת ג'וי דוויז'ן הייתה היהלום בכתר השחור והחתרני שלה. ההופעה, כך סיפר לנו ברוך, הייתה חשוכה, עם תאורה מינימלית, אופיינה בדרמטיות ובדיכאוניות מסוגננת, ועם זאת, הייתה מלאה בעוצמה ובזעם. הלהקה עצמה הותירה רושם עמוק: היה לה באסיסט שניגן בבאס כמו בגיטרה מובילה והחזיק את הכלי כמעט מתחת לברכיים; היה לה גיטריסט מופנם שבקושי הרים את ראשו; היה מתופף שתיפקד כסוג של מכונת תופים ומטרונום אנושי; והיה זמר, שמגופו הצנום בקע בריטון שנשמע כאילו יצא מהשאול, והוא נע בסוג של ריקוד מעוות, עם תנועות ידיים שכמו לא נשלטו על ידו. את התנועות הללו עדיין לא ייחסו אז לעובדה שקרטיס סבל תמידית מאפילפסיה והיה נתון להתקפים. אין ראיות לכך שהוא חווה התקפים על הבמה, אבל הוא בהחלט נראה כמי שכל רגע עלול לצנוח עליה:

 

 

היסטוריונים של הרוק תמיד תיארו את ג'וי דוויז'ן כשלב הבא באבולוציה של הפאנק: אם הפאנק הזין את עצמו בכמויות אדירות של אנרגיה וזעם – הפוסט-פאנק, שהתחיל להתעצב בסוף שנות ה-70, תיעל את האנרגיה הזו למוזיקליות פחות מחוספסת ולכיוונים מגוונים כמו סקא, רגאיי, ג'אז ואלקטרוניקה. במקרה של ג'וי דוויז'ן היו גם קדרות והתבוננות פילוסופית, פחות זעם חברתי וביקורת על העולם. קרטיס היה יוצא דופן בין יוצאי הדופן. הוא נולד ב-1956 במנצ'סטר למשפחת פועלים צנועה, ובנעוריו עבר עם משפחתו לעיר מקלספילד. בבתי הספר היה מוכר כעילוי (היום היו מגדירים אותו כמחונן), התעניין בספרות, בפילוסופיה ובמוזיקה וזכה במלגות רבות. בין היוצרים שהוא העריץ היו דוסטויבסקי, סארטר, וויליאם בורוז, קפקא, ניטשה, הסה – וגם ק. צטניק, מתעד השואה. מוזיקלית הוא הושפע לא רק מקראפטוורק אלא מאמנים רבים נוספים, בהם הדלתות, איגי פופ, רוקסי מיוזיק, דייווייד בואי ו-וולוט אנדרגראונד.

 

בגיל צעיר הוא התחתן עם דבורה וודרוף, ולפרנסתו עבד כפקיד במוסדות ציבוריים שונים במנצ'סטר. בעיר הזו הקים ב-1976 את להקתו, שבה היו חברים גם סטפן מוריס, פיטר הוק וברנרד סאמנר. בהתחלה הם כינו את עצמם "ורשה", אבל מכיוון שהייתה להקה בשם זה בלונדון, שינו ל"ג'וי דוויז'ן" – השם שהעניק ק. צטניק בספרו "בית הבובות" לעובדות מין בכפייה במחנות ריכוז גרמניים שנדרשו לשעשע קצינים נאצים. במהלך 1977, כשג'וי דוויז'ן כבר הייתה מוכרת במנצ'סטר, היא הוחתמה בחברת פקטורי של טוני ווילסון, שהסרט שנעשה עליו, "אנשי המסיבות", מתאר את היחסים המוזרים שניהל עם הלהקה ועם המפיק המשונה שלה, מרטין האנט (ווילסון והאנט הלכו לעולמם בגיל צעיר יחסית, ובשני המקרים ניתן היה למנוע את המוות בקלות).

 

שני אלבומים הקליטה הלהקה עם קרטיס. הראשון, "Unknown Pleasures", זכה למעמד אייקוני לא רק בזכות המוזיקה המרשימה, אלא גם בזכות העטיפה המיוחדת שלו, שבמהלך השנים נהפכה לסמל תרבות וזכתה לאינטרפרטציות רבות. בכלל, ג'וי דוויז'ן הקפידה מאוד על הצד הוויזואלי בעשייתה וקיימה יחסים מיוחדים עם צלמים, ובעיקר עם אנטון קורביין ההולנדי, שליווה אותה מתחילת דרכה, ושבעזרתה היה לאחד מצלמי הרוק הטובים בכל הזמנים. אחרי שקרטיס הלך לעולמו, הוא ביים קליפ מצמרר לשיר "אטמוספרה". חבר הלהקה פיטר הוק סיפר בראיון שנערך איתו בשבוע שעבר כי השיר הזה נהפך לשיר הלוויות, ואמר שהוא רוצה שישמיעו אותו גם בהלווייתו:

 

 

קורביין, שנעשה בינתיים במאי קליפים מבוקש, המשיך לעסוק בג'וי דוויז'ן גם אחרי שנים. ב-2007 ביים את "קונטרול", סרט קודר על הלהקה, שעסק בעיקר בדמותו האניגמטית של קרטיס. התברר שככל שהלהקה עלתה והצליחה, הקוקטייל הבעייתי שקרטיס העלה לקרבו – כדורים שנטל בשל מחלתו, וסמים שונים שסייעו לו להתמודד עם מצבו המנטלי ועם רומן שניהל עם עיתונאית בלגית – השתלט על אישיותו, שהייתה סבוכה בלאו הכי .

 

החיים שלו היו קשים עוד מגיל צעיר. בנעוריו הוא התנדב במוסד שארגן ביקורים בבתים של קשישים, ולקח משם תרופות. בגיל 16 נטל מינון יתר של לרגקטיל (תרופה אנטי-פסיכוטית), נמצא חסר הכרה על ידי אביו, הובהל לבית החולים ועבר שטיפת קיבה. ב-1978 אובחן כלוקה באפילפסיה קשה: היו לו התקפים תכופים, ובחלקם הוא נפצע עקב נפילות וחבלות. אחרי שאובחנה מחלתו, ייעצו לו רופאיו להקפיד על אורח חיים רגוע, אבל הוא המשיך לצרוך אלכוהול וגם עישן ומיעט בשעות שינה. ככל שהחמיר מצבו, נעשו שינויים בטיפול האנטי-אפילפטי שקיבל, והתרופות נוגדות האפילפסיה גרמו לו לתופעות לוואי מרובות ולתנודות קשות במצבי הרוח. פיטר הוק סיפר ל"גרדיאן" שהיו לקרטיס שני ניסיונות אובדניים שלא צלחו: בראשון הוא חתך את עצמו בסכין מטבח כשהיה שתוי, ובשני נטל מנת יתר של סמים. אחרי הניסיון השני הביאו אותו לחזרה של הלהקה היישר מבית החולים, וכשנשאל מה מצבו, השיב: "אני בסדר, בואו נמשיך".

 

בפעם השלישית, ב-18 במאי 1980, זה הצליח לו. הוא התאבד בביתו, בתלייה, בעזרת חבל כביסה. בן 23 בלבד היה במותו. אשתו מצאה את גופתו למחרת. היא גם מצאה פתק, שבו ביטא את אהבתו אליה. בתעודת המוות נכתב כי קרטיס מת מאספיקציה (תשניק) בעקבות קשירת חבל סביב הצוואר. לחוקר לא היה ספק שהוא תלה את עצמו. גופתו של קרטיס נשרפה, ואפרו נקבר בבית העלמין במקלספילד, עיר ילדותו. על מצבתו נחקקה השורה "Love Will Tear Us Apart" (האהבה תפריד בינינו), כשם אחד הלהיטים של ג'וי דוויז'ן (ראו קליפ בראש הכתבה). אחרי מותו המשיכה הלהקה לפעול תחת השם ניו אורדר, וגם בפורמט הזה הייתה חלוצית בתחום המוזיקה האלקטרונית ואחת הלהקות המשפיעות והמצליחות ברוק הבריטי לדורותיו.

 

 

    גם היא הייתה זמרת מצליחה שלא רצתה לחיות. הקליקו על התמונה:

     

    ידעה אינספור אכזבות מצד גברים צעירים ויפי תואר. הקליקו על התמונה (צילום: AP)
    ידעה אינספור אכזבות מצד גברים צעירים ויפי תואר. הקליקו על התמונה (צילום: AP)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יובל לוי, מבקר רוק וכותב טורים, החל את דרכו העיתונאית בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת, ומאז ראה אלפי הופעות ושמע עשרות אלפי אלבומים. את פרנסתו המשונה, יש אומרים, הוא מוציא ממכירת כלי חיתוך אימתניים. אשתו, ד"ר חופית כהן, היא רופאה בכירה במרכז הרפואי שיבא: מומחית באנדוקרינולוגיה וברפואה פנימית, מרצה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וגם חובבת מוזיקה מושבעת. בזמן שהשתלמה במרכז רפואי בקליבלנד, אוהיו, ערכה ביקורים תכופים בהיכל התהילה של הרוקנרול, ושם גם שכללה את התחביב המעט חריג של נבירה במסמכים רפואיים על נסיבות מותם האקסצנטריות של רוקרים ידועים. לזוג יש ילדה פלאית ושמחה במיוחד בשם רננה, והם גרים ברמת גן.