אם העולם היה נוהג כמנהגו, עדן אלנה (20) הייתה עכשיו ברוטרדם, בחזרות לקראת רגע השיא של חייה: ייצוג ישראל באירוויזיון 2020. את ההודעה על ביטולו היא קיבלה בשידור חי, ובאופן טבעי היא פשוט התחילה לבכות. "באותו רגע הבנתי שכל החלום הזה של להביא את האירוויזיון בחזרה לישראל פשוט לא יקרה. בהתחלה זה נראה כמו סוף העולם, אבל אחרי כמה ימים הבנתי שאין לי מה להיות בבאסה, זה הכי אגואיסטי לחשוב על עצמי ועל האירוויזיון, כשיש מלא אנשים שמתים מהקורונה. אירוויזיון? ביג פאקינג דיל".
שבועיים אחר כך התברר שביטול האירוויזיון הוא באמת לא ביג פאקינג דיל, כי במקומו היא קיבלה שתי סוכריות מתוקות במיוחד: היא תייצג את ישראל באירוויזיון 2021, וגם תייצג את ישראל בתוכנית Europe Shine a Light, אירוע חלופי ולא תחרותי שישודר בכאן 11 במוצ"ש (16.5.20, ב־22:00), בדיוק במועד שבו הייתה אמורה להתקיים תחרות האירוויזיון. בתוכנית יציגו המדינות המשתתפות את השירים שהיו אמורים להשתתף בתחרות, ועדן תשיר את "פקר ליבי" ("Feker Libi").
לא בקשר עם אבא
עדן נולדה וגדלה בשכונת קטמון בירושלים, בת יחידה לזהבה (בשמה האתיופי וורקנש), שגידלה אותה לבד מאז שמלאו לבתה שנתיים. לפני שנה, כשעדן התגייסה ללהקת חיל האוויר, עברו השתיים להתגורר בקריית־גת, ליד דודתה. האם, שגדלה באתיופיה כנוצרייה ואינה שייכת לקהילת בית ישראל, עלתה לארץ בערך בגיל 20 עם משפחה יהודייה שהיא הייתה מיודדת איתה, וכאן הכירה את אביה של עדן, התגיירה וחזרה בתשובה. האם עדיין בקשר עם בני משפחתה, וגם עדן זכתה לפגוש אותם כשנסעה בילדותה עם אמה לביקור באתיופיה. עם המשפחה של אביה, לעומת זאת, היא לא בקשר.
"אף פעם לא יצא לי להכיר אותם, וגם לא ניסיתי, אני בכלל לא זוכרת את אבא שלי, מגיל שנתיים אנחנו לא בקשר", היא אומרת. "אני לא חושבת שמגיע לו לראות אותי, לדבר אליי, להתקרב אליי או להזכיר את השם שלי ושל אמא שלי".
הוא ניסה ליצור איתך קשר?
"כן, לקראת בת המצווה שלי, ואני זוכרת שממש התעצבנתי. אחרי פאקניג עשר שנים אתה פתאום נזכר שיש לך בת? זה לא סבבה בשום צורה, ממש לא הסכמתי, מהכבוד שיש לי לאמא שלי. הוא לא היה אבא טוב ולא היה בעל טוב. לפי מה ששמעתי עליו, טוב שהם נפרדו כשהייתי ממש קטנה, אני לא זוכרת שום דבר ואני מאושרת מזה, אבל אני לא אגיד שלא חסרה לי דמות אב. גדלתי בלי אבא, לבד עם אמא ודודה, אז אני לא מבינה את הדינמיקה המשפחתית יותר מדי. כשראיתי ילדים אחרים עם אבא שלהם, ברור שקינאתי, אבל נולדתי לסיטואציה הזאת, לפחות לא עברתי טראומה של גירושים ופרידה".
אמא שלך נשארה לבד כל השנים?
"כן, בגללי. לא הסכמתי לחלוק אותה עם אף אחד, גם לא רציתי אף פעם אחים. רציתי אותה לעצמי, אני כל כך רכושנית כלפיה. היום קשה לי עם זה מאוד, גברים התחילו איתה כל הזמן ואני לא אפשרתי. אני יודעת שיצאתי מטומטמת. אני אומרת לה מלא פעמים: 'תצאי, תכירי', אבל עכשיו היא לא רוצה. מבאס לשמוע את זה, אבל זה גם מרגש. זה אפילו לא כואב לה, מה שהיא החמיצה. הדבר היחיד שקשה לי איתו זה שבזמן האחרון היא פשוט לבד, כי אני בתל־אביב עם יונתן, עסוקה עם הצבא ועם הקריירה".
גאה להיות אתיופית
עדן גדלה בבית דתי ולמדה במסגרות חרדיות עד כיתה י', ואז החליטה לעבור לתיכון חילוני יוקרתי. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא הגיעה למקום שבו לא עשו עניין מהצבע שלה. "רוב הגזענות שחוויתי הייתה בכלל מאתיופים, בגלל שאמא שלי התגיירה. בגלל זה ברחתי מהם, לא רציתי חברים אתיופים, פעם גם לא רציתי להיות אתיופית", היא אומרת. "מבאס אותי שכל מי שעושה עליי גוגל, הדבר הראשון שעולה לו זו כותרת מלפני שנתיים שאמרתי: 'הייתי מתפללת שיהיה ניתוח שיעשה אותי לבנה'. זה נכון, הייתי מתפללת, שנאתי להיות אתיופית, ראיתי את זה כדבר כל כך רע והכל תסכל אותי, אבל היום אני לא שם בשום צורה, וכל הזמן זוכרים לי את זה. אני מתה שיורידו את הכותרת הזאת, היא דרמטית בקטע מוגזם, לא ידעתי שזה ילווה אותי עכשיו כל החיים. היום אני גאה להיות אתיופית, וגאה להיות האתיופית הראשונה שתייצג את המדינה באירוויזיון".
מתי הרגשת שאת שונה?
"תמיד. כל ילד שונה במשהו, אבל כשזה מגיע לצבע העור, השונות בולטת. זה הדבר הראשון שרואים אצלי, אני לא צריכה לפתוח את הפה כדי שידעו עליי שאני לא כמו כולם. בבית הספר היסודי זה פחות תסכל אותי, היו שם מלא בנות אתיופיות אז גם פחות חוויתי גזענות. כשעברתי לתיכון דתי זה התחיל להציק לי. זה היה בית ספר אשכנזי לבנות, היינו שם רק שלוש בנות אתיופיות בכל בית הספר, קראו לי 'כושית' וכל מיני דברים שהיום מצחיקים אותי, אבל אז לא היו נעימים. בואי נגיד שאני יודעת מה זה שמורה שונאת אותך כי את אתיופית".
מה זה?
"זה מורה שאמרה לאמא שלי: 'את יודעת שלבת שלך יש ריח מסריח מהשיער?' והייתי הילדה הכי מטופחת שיכולה להיות, תמיד מתוקתקת, נקייה ומסודרת. אמא שלי מה־זה נפגעה מזה. זה הסטריאוטיפ שהכי משגע אותי לגבי אתיופים, שהם מסריחים. היה קשה בבית הספר הזה, הכל היה לי רע, גם כל העניין של הדת כבר לא דיבר אליי".
עברת מבית ספר דתי לבנות, לתיכון ליד"ה (ליד האוניברסיטה), המקום הכי חילוני והכי אליטיסטי שיש. למה דווקא לשם?
"זה היה רעיון של חברה של אמא שלי, היא עבדה אצלה בניקיון והן נשארו חברות גם אחרי שהיא עזבה. אמא שלי התייעצה איתה והיא אמרה שמבחינת הרמה זו אותה רמה. הם קיבלו אותי על תנאי, אבל מרגע ששמתי שם רגל, הרגשתי שהגעתי למקום טוב. אף אחד לא התייחס לצבע שלי, קיבלו אותי מאוד יפה. היה לי מדהים".
מזל שנתתי עוד צ'אנס
את יונתן גבאי (26), סטודנט למינהל עסקים במרכז הבינתחומי ובריסטה בבית קפה, הכירה לפני שנה כשפנה אליה באינסטגרם. היום היא כמעט גרה אצלו ("זה יותר שאני מתנחלת פה") בדירה השכורה שהוא חולק עם שתי שותפות. "ראיתי בחור חתיך אז אישרתי אותו, ואז הוא כתב לי הודעה מטופשת, אבל זה לא היה אכפת לי, כי הוא היה בלונדיני", היא צוחקת. "זה עניין של משיכה, אני נמשכת רק ללבנים. הבחור הקודם שיצאתי איתו לפני יונתן היה ממש ג'ינג'י. יונתן שלח לי בקשת חברות לפני שלוש שנים ולא התייחסתי, ולפני שנה זה קפץ לי שוב. הסתכלתי על התמונה ואמרתי: 'מממ... יש מצב', נכנסתי לעמוד שלו, התחלתי לדפדף וראיתי שאני ממש אוהבת את מה שאני רואה. אמרתי: 'טוב, בחור מעניין, אני רווקה, יאללה'. אישרתי אותו, הוא עשה לי לייק, עשיתי לייק, החלפנו לייקים ואז הוא שלח לי הודעה ממש מטומטמת, אבל זרמתי".
מה הוא כתב?
"'את ממש מוכרת לי מאיפשהו, היית ב"דה וויס"?' כאילו, מה 'דה וויס'? הוא היה בטוח שהוא ממש חכם, עכשיו אנחנו צוחקים על זה, לקח לו ימים לחשוב מה להגיד לי, וזה מה שיצא לו. 'דה וויס'. ואני בכלל הייתי ב'אקס פקטור'. אמרתי לו: 'עד שנדלקתי עליך, חשבתי לסנן כי הבנתי שאתה טמבל', מזל שנתתי לזה עוד צ'אנס. לפני שנה יצאנו לדייט הראשון, ב־5.5".
פגשת את המשפחה שלו?
"אמא שלו היא הדבר הכי מושלם בעולם, היא כל הזמן קונה לנו מתנות, ולפני כמה ימים היא נתנה לי קלסר מטורף שהיא הכינה לי עם כל הכתבות שאי פעם נכתבו עליי. היא המעריצה מספר אחת שלי. היא שולחת לי בבוקר הודעות עם פרחים וברכות, שיהיה לי יום טוב ושבוע טוב. בתור אחת שלא הייתה לה משפחה גדולה, קיבלתי מיונתן את המתנה הכי מדהימה שיכולתי לקבל".
- הראיון המלא עם עדן אלנה מתפרסם בגליון "לאשה" היחדש, עכשיו בדוכנים
