מגפת הקורונה הפכה במהרה לאחד מהאסונות הבריאותיים והכלכליים הגדולים בתולדות האנושות. האם בתוך כל הקושי
הזה אפשר למצוא מקום לאופטימיות? 10 עובדות מעודדות על צמיחה אחרי משבר:
1. "מה שלא הורג אותנו - מחשל אותנו"
קבע הפילוסוף פרידריך ניטשה ובכך ביטא את תפיסת העולם האופטימית ביחס לאסונות ולייסורים והרציונל שעומד מאחוריה: אם ניסיונות קשים אינם גורמים למותנו, יש בהם מהתועלת, משום שהם מחשלים אותנו וכך מבטיחים לנו התמודדות טובה יותר כשיגיע האסון הבא.
2. הניסיון האנושי מלמד שגם מתוך השפל העמוק ביותר אפשר להתרומם
ההיסטוריה והמציאות היומיות מספקות אינספור הוכחות ליכולת שלנו לשרוד מצבים קשים. רבים מאלה ששרדו טראומות קיצוניות במישור הלאומי (מלחמות, אסונות טבע) ומאלה שחוו טרגדיות במישור האישי (שכול, התאבדות או רצח בתוך המשפחה, אונס) הצליחו לצמוח מהסבל, להקים משפחה ולהוליד ילדים, לפתח קריירה מזהירה ואף לבנות עסקים משגשגים.
3. תוקף מדעי ליכולת האנושית לשרוד משברים קשים ולצמוח מהם התקבל בשנת 1995
בשנה זו צמד חוקרי הפסיכולוגיה האמריקאים ריצ'ארד טדשי ולורנס קלהון טבע לראשונה את המושג "צמיחה פוסט־טראומתית", המתארת שינוי עמוק וחיובי שאדם עושה בעקבות טראומה או אסון. לאחר סקירה נרחבת של מחקרים וראיונות שערכו עם "שורדי אסונות", גילו השניים כי חלק מהאנשים שעברו אירוע קשה הצליחו לחוות תוצאה חיובית בלתי צפויה לאחר האסון.
4. לפי טדשי וקלהון, צמיחה פוסט־טראומתית באה לידי ביטוי בהיבטים הבאים:
- הערכה רבה יותר של החיים. אחרי טראומה אנשים נוטים לשקול מחדש את סדרי העדיפויות שלהם ולהכיר בכך שהחיים יקרי ערך.
- שינוי ביחסים עם אחרים. השינוי מתבטא במתן משמעות רחבה ועמוקה יותר לקשרים הבינאישיים ולשיפור ביחסים האינטימיים, וכולל יותר פתיחות וחמלה כלפי אחרים.
- הכרה באפשרויות חדשות. צמיחה אחרי אסון יכולה להביא אנשים לזהות הזדמנויות חדשות ולהבין שחיים רק פעם אחת, וכך ליצור לעצמם הזדמנות לקחת דרך חדשה ושונה בחייהם.
- מתן משמעות רחבה ועמוקה יותר לחוסן האישי. אנשים אחרי אירוע טראומתי לומדים להכיר בפגיעוּת האישית שלהם ובאותה נשימה תופסים את עצמם כחזקים יותר. זוהי ידיעה ברורה על כך שדברים רעים יכולים לקרות, ואכן קורים, אבל "אם התמודדתי עם זה, אוכל להתמודד גם עם כל דבר אחר".
- התפתחות רוחנית. אנשים שחוו אירוע טראומתי מדווחים לאחריו כי הם מאמינים שאלוהים סייע להם לעבור זאת. האירוע מעודד מחשבות והרהורים בשאלות קיומיות חיוניות, ותהליך זה בפני עצמו עשוי להיחוות כצמיחה.
5. יש אפשרות לשינוים חיוביים בעקבות הטראומה
מחקרים רבים מצביעים על כך ש־50%־60% מאלה שחווים אסון בחייהם מדווחים על שינויים חיוביים בעקבות האירועים שחוו. כך למשל, במחקר שנערך בקרב נשים שחלו בסרטן השד ופורסם בכתב העת Health Psychology בשנת 2003, דיווחו 83% מהנשים כי הן הצליחו לחוות תוצאות חיוביות בחייהן בעקבות המשבר וההתמודדות עם המחלה.
6. אחת הדוגמאות ההיסטוריות הבולטות ליכולת של צמיחה מתוך משבר היא זו של ד"ר ויקטור פרנקל
פרנקל, רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי, מספק את אחת ההוכחות המרגשות ביותר ליכולת האדם לצמוח מטראומה קיצונית ואכזרית. בזמן שנכלא במחנה ההשמדה אושוויץ הוא החל לחפש משמעות לחייו כדי לשרוד את היומיום. וכך, ברוח משנתו של ניטשה: "מי שיש לו את ה'למה' לחיות, יוכל לשאת את ה'איך'", תיעד פרנקל את חוויותיו כאסיר ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים. ב־1946 פרסם את ספרו "האדם מחפש משמעות", שמתבסס על הגישה הטיפולית שלו. הספר תורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים.
7. נראה שרובנו מצליחים ללמוד את השיעור של ניטשה וזוכים לצמיחה פוסט־טראומתית
כמה מחקרים זיהו צמיחה פוסט־טראומתית בקרב ניצולי אסונות טבע כמו שיטפונות ורעידות אדמה. כך למשל, מחקר מספרד משנת 2005 שהתפרסם בכתב העת Journal of Anxiety Disorders ובחן תגובות בקרב ניצולי רעידת האדמה הקשה שפקדה את אל סלבדור בינואר 2001, מצא סממני צמיחה אצל לא מעט מהשורדים:
8. למרות האופטימיות הרבה שמקופלת בו, לא כולם מסכימים עם רעיון הצמיחה מטראומה
אף על פי שהמחקרים של טדשי וקלהון היכו גלים בעולם המדעי וממצאיהם הובילו לעלייה ניכרת בביצוע מחקרים העוסקים בתחום של צמיחה אחרי טראומה, עדיין יש לא מעט מבקרים לתפיסה הזאת. אלה טוענים כי ה"צמיחה" היא בעצם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו כדי להתמודד עם האירוע הקשה. מעבר לכך, לטענתם מבחינה מחקרית קשה לאסוף נתונים על אנשים "לפני" ו"אחרי" שהם חוו טראומה. למשל, אין דרך לדעת מי הולך לאבד את ביתו בהוריקן. בנוסף, מחקרים מצאו כי אנשים לא כל כך טובים בלזכור במדויק איך הם היו לפני אירוע טראומתי. לחלופין, חלק מהם ידווחו שהם צמחו מהאירוע כשלמעשה הם עדיין נאבקים. הדיווחים על הצמיחה שלהם לא תמיד תואמים את מה שהם או בני משפחתם חושבים, ולפיכך אולי לא משקפים שינויים בפועל בהתנהגותם.
9. עזרה מוגזמת עלולה לפגוע באדם שחווה אסון ולחבל בפוטנציאל הצמיחה שלו מהאירוע הקשה
הרצון הגדול לסייע לאדם שחווה אסון עלול לעתים להפר את האיזון ולהעמיק את האמונה של השורד שהוא אינו מסוגל להתמודד עם המצב החדש, ובכך להחריף את מצבו. מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לסייע לשורד? מחקרים מראים כי תמיכה מתמשכת, עקבית ויציבה עשויה לסלול דרך התמודדות בריאה יותר. עם זאת, חשוב שהתמיכה תהיה מאוזנת ותואמת את הצרכים של אותו אדם וכמובן גם את היכולת ואת המשאבים של נותן העזרה.
10. אופיים המחזורי של החיים מפנה מקום לצמיחה מחודשת, גם אם בדרך נגרם לנו סבל רב
לפעמים דברים צריכים להתפרק כדי שנוכל לבנות מחדש. הצד החיובי של משבר הקורונה הוא בתרומתו לטביעת הרגל האקולוגית שלנו על פני כדור הארץ. הירידה בפעילות הכללית (הפחתה בתעבורה, סגירת השמים) הביאה גם לירידה ניכרת בזיהום האוויר ובפליטת גזים שעלולים להשפיע על האקלים העולמי. הירידה הבולטת ביותר הורגשה בסין, שנחשבת למדינה שאחראית לכמות הזיהום הגדולה ביותר בעולם, ואולם גם במדינות אחרות ובחלקים אחרים של כדור הארץ נמדדה ירידה של ממש ברמות הזיהום.
קורונה, מאחורייך: כך התמודדה האנושות עם המגפות הגדולות
