כל הקלישאות על כך שנשים הן מכונה הרבה יותר מורכבת לתפעול בהשוואה לגברים, מתבררות כנכונות בהחלט בכל הקשור לתהליכי העיכול. לפי הסטטיסטיקות, על כל שלוש נשים שסובלות מעצירות, גבר אחד סובל ממנה, מסביר ד"ר מרק באר־גבל, מנהל השירות לנוירוגסטרואנטרולוגיה ורצפת האגן בבית החולים לניאדו, נתניה. "עצירות היא תסמין ולא מחלה", הוא אומר, "אך נזקיה עלולים להיות קשים, לפגוע במערכות שונות של הגוף ולהחמיר במהלך החיים".
למה בעצם נשים סובלות יותר מעצירות?
"הסיבות לתופעה זו מגוונות: שינויים הורמונליים ולידות הם גורמי השפעה דומיננטיים; נשים נוטות לצרוך פחות סיבים תזונתיים לעומת קלוריות והן עושות יותר דיאטות. גם פעילות גופנית לא מבוקרת עלולה לגרום עצירות. בעוד שפעילות גופנית בעצימות בינונית טובה וחיונית להפעלת המעיים, פעילות ספורט מוגזמת ולא מבוקרת, עלולה לגרום לשרירי האגן התחתון להימתח. מצד שני, גם חיזוק לא מבוקר של שרירי הבטן עלול לגרום עצירות, כתוצאה ממאמץ יתר של שרירי האגן התחתון והיחלשותם בשל כך.
"בנוסף, נשים נוהגות לשבת פחות זמן בשירותים והן מתאמצות יותר, כי באופן אובייקטיבי יש להן יותר מטלות ופחות זמן לבצע אותן, והן תמיד ממהרות להספיק משימות רבות ככל האפשר. המאמץ שהן מפעילות משפיע לרעה על איכות ההתרוקנות ומחליש את שרירי האגן התחתון.
"רוב הנשים סבורות בטעות שעליהן להתרוקן כל יום והן מתאמצות לעשות זאת. מאחורי האמונה הזו עומדים פחדים קמאיים שאם לא תתרוקני, השאריות יתמלאו ברעלים שיגרמו מחלות – אמונה מופרכת לחלוטין. בנוסף, נשים לא מעטות משתמשות במשלשלים כדי להתרוקן ולהרגיש טוב או כדי לשמור על בטן שטוחה ולרדת במשקל. חלקן משתמשות במשלשלים במינונים הולכים וגדלים, וזה חד־משמעית גורם סיבוכים.
"צריכת כמות גדולה של משלשלים או שימוש ארוך טווח בהם עלולים להביא לחוסר תפקוד של המעי, להתמכרות, לכאבי בטן ולאובדן מלחים עד כדי סיכון בריאות הלב".
מתי זו באמת עצירות?
עצירות היא הפרעה של תהליך ההתרוקנות, המוגדרת לפי תדירות היציאות. הגדרתה השתנתה בשנים האחרונות. בעבר, התדירות הנורמלית נקבעה בין שלוש פעמים ביום לשלוש פעמים בשבוע ומי שמתפנה פחות משלוש פעמים בשבוע הוגדר סובל מעצירות. לאחרונה התווספו קריטריונים חדשים: קושי בהתרוקנות, יציאות קשות ולפעמים כואבות במעבר פי הטבעת ותחושת נפיחות בבטן. היום צריכים להתקיים לפחות שניים מהתנאים הנ"ל כדי שתאובחן עצירות.
הנזקים:
עצירות כרוכה בסבל רב ונזקיה המקומיים, ובהמשך גם המערכתיים, רבים: טחורים, סדקים בפי הטבעת, צניחת איברי האגן, כאבי בטן, מעי רגיש, אי־שליטה בסוגרים.
סוגי העצירות:
עצירות חסימתית הנובעת מסיבות מוטוריות וכרוכה באי־שחרור השרירים הטבעתיים בזמן התרוקנות או כיווץ הפוך שלהם בזמן התרוקנות (כשהשרירים עובדים לא לכיוון היציאה אלא בחזרה, לכיוון המעי הגס).
עצירות של מעי עצל, המאופיינת בתדירות נמוכה של יציאות כתוצאה מתנועתיות מועטה של המעי. שני סוגים אלה מהווים כ־95 אחוז מכלל מקרי העצירות. בחמשת האחוזים הנותרים היא נובעת ממחלות אורגניות שמצרות את חלל המעי, כולל גידולים. לכן, במקרים של עצירות חדשה יש להיבדק על ידי רופא ולקבל טיפול תואם.
לעצור את העצירות
תופעת העצירות עלולה להתפתח בכל אחת מתחנות החיים ואפשר לעצור אותה, מדגיש ד"ר באר־גבל ומפרט:
תקופת הינקות
גיל הזה אין הבדל בין בנים לבנות, וממילא כשיונקים בדרך כלל אין עצירות. זו עלולה להופיע כשהפעוט/ה עוברים לאוכל מוצק.
מה עושים: יש להקפיד שהמזון כולל מספיק ירקות, פירות ונוזלים. כמות השתייה נגזרת ממשקל הפעוט: עד חמישה ק"ג יש לשתות חצי ליטר נוזלים, עד עשרה ק"ג – ליטר נוזלים. לעתים גם במעבר מהנקה לתמ"ל מופיעה עצירות ואז אפשר להפחית את כמות החלב (לא להימנע לגמרי, כדי שלא ייווצר מחסור בסידן) ולהיעזר בתחליפים, בייעוץ רופא ילדים בלבד.
עד גיל 6
בגיל שנתיים עד שלוש ילדים לומדים להיגמל מחיתולים ולשמור על היגיינה אישית. מדובר בשלב חשוב מאוד, ולהתייחסות של ההורים לצורך בשליטה של הפעוט/ה בצרכיו יש משקל רב בנושא.
"צריך להבין שההתרוקנות היא פעולה מאוד מתוחכמת ומסובכת, פונקציה של שיתוף פעולה בין החיידקים הטובים המאפשרים את פעילות מערכת העיכול, העצבים האוטונומיים (המופעלים על ידי המוח ואין לנו שליטה עליהם) והפעלת השרירים הרצוניים המאפשרים את ההתרוקנות", מדגיש ד"ר באר־גבל. "זו פעולה שאינה אוטומטית, אלא נרכשת. כלומר, הילדים צריכים להגיע למצב שבו הם מגיעים לאיזון בין הצורך הפיזי ובין הצורך המשפחתי־חברתי.
"אין סיבה להילחץ כשבן/ בת ארבע אינם שולטים בצרכיהם. זה יכול לקחת קצת יותר זמן, אם הם אינם בשלים דיים מבחינה מוטורית ונפשית. יש לעודד אותם בדרכים שונות, לעשות זאת בהדרגה, באווירה טובה ובסבלנות, ובשום אופן לא להלחיץ, כדי שהנושא לא ישתרש כחוויה מפחידה ומלחיצה. אלימות פיזית, מינית או פסיכולוגית היא גורם מוכח להופעת עצירות אצל ילדים צעירים ולשינוי הרגלי היציאות שלהם בעתיד, גם אם לא יזכרו את הסיבות לכך בהמשך חייהם".
מה הם התסמינים: כשהילד/ה מתאפקים או מתעלמים מהצורך להתרוקן. תסמינים נוספים: ירידה בריכוז ועליית המתח, וכשהמצב מחמיר – חוסר שליטה בפי הטבעת, שבדרך כלל מצביע על גוש צואה ברקטום (חלחולת), שלוחץ על הסוגרים, וכן הפרשה של שאריות צואה וריר בתחתונים.
מה עושים: נותנים לילדים תזונה שמרככת יציאות: ירקות, פירות, מיצים טבעיים, נרות מיוחדים או חוקן – הכל בהשגחת רופא.
בית ספר יסודי ותיכון
בנות, יותר מבנים, עלולות להימנע מהליכה לשירותים בשל היעדר תנאים סניטריים נאותים, וכן מאחר שחדרי השירותים בבתי הספר הם לפעמים מקום שאליו מתנקזת אלימות, בעיקר כלפי בנות. מצב קבוע של הימנעות מהתרוקנות במסגרת שעות הלימודים עלול לגרום עצירות, התרוקנות לא מלאה ויציאות קשות. אחרי שעות הלימודים – שילוב של אוכל תעשייתי, נשנושים ומזון בלי סיבים תזונתיים שמתווספים להתאפקות בבית הספר – הם סיבה להחמרה של עצירות חסימתית (ראו במסגרת), פועל יוצא של חוסר שחרור השרירים הטבעתיים או כיווץ הפוך של השרירים האלה בזמן התרוקנות.
מה הם התסמינים: תלונות על כאבי בטן ו/או דימומים מפי הטבעת (בגלל מאמץ יתר, עלול להיגרם סדק או הופעת פיסורה – חתך בעור של פי הטבעת, שגורם כאבים עזים בזמן ההתרוקנות). בשלב זה עלולות גם להופיע דלקות בשתן כתוצאה מעצירות. לכן, במקרה של דלקות חוזרות, לפני טיפול חוזר באנטיביוטיקה, יש לשלול עצירות חסימתית הכרוכה בשאריות של צואה ברקטום.
מה עושים: משתמשים במשחות שמסייעות לשחרור השרירים הטבעתיים, רק בהוראת רופא. להקלת העצירות אפשר להיעזר בתוסף מזון ייעודי המכיל פוליאתילן גליקול (P.E.G). מדובר בגרגרי פלסטיק זעירים שאינם נספגים בגוף ונוכחותם בחלל המעי גורמת לגוף להפריש למעי נוזלים שמרככים את היציאות. מדובר בפעולה טכנית שאין לה השפעה כימית על הגוף, ולכן אין בתכשירים הללו חשש להתמכרות או לתופעות לוואי. יש בארץ תכשירים שונים המכילים את המולקולה ומופיעים תחת שמות מסחריים כמו "נורמלקס", "פגלקס", "רגלקס", הנמכרים ללא צורך במרשם רופא.
שירות צבאי
עצירות חסימתית אופיינית בעיקר לתקופת הטירונות, אך עלולה להימשך לכל אורך השירות הצבאי. תנאי השירות הכרוכים בצפיפות, היעדר אינטימיות, לוח זמנים לחוץ, מחסור בסיבים תזונתיים בתפריט הצבאי ובאופן כללי חוסר בתנאים נאותים. התוצאה: התאפקות במתן שתן או צואה.
מה הם התסמינים: ההתאפקות גורמת נזק לשרירים שתפקידם להגן על פתח הנרתיק (הפות). "מי שהתרגלה לכווץ כל הזמן את השרירים הללו אינה יודעת לשחרר", מדגיש ד"ר באר־גבל. "בחורה שסבלה בעבר מדלקות חוזרות בדרכי השתן עלולה לסבול מרגישות יתר של אותם שרירים, שעלולים לגרום כאב בעת קיום יחסי מין. הקושי לשחרר את השרירים סביב הנרתיק אופייני גם לנערות שגדלו בבתים שהיו בהם אווירה מתוחה, הטרדות ואלימות פיזית, פסיכולוגית או מינית".
מה עושים: בשלב ראשון יש לאבחן את הסיבה הראשונית לחוסר היכולת לשחרר את שרירי האגן. אם הסיבה נובעת מהרגלים לא נכונים, טיפול פיזיותרפי, הכולל שימוש במכשיר ביו־פידבק, יסייע בהחזרת פעילות שרירים תקינה. אם מקור הבעיה הוא סיבות נפשיות, יש לגשת לטיפול פסיכותרפי־התנהגותי.
היריון
30 עד 40 אחוז מהנשים ההרות סובלות מעצירות. בין הגורמים: הפרשת יתר של הורמון הפרוגסטרון ונטילת תרופות המכילות ברזל.
מה הם התסמינים: עם התפתחות ההיריון הרחם גדל ולוחץ על איברים מסביב, בהם המעי הגס והחלחולת, ובכך גורם הפרעה מכנית בהתקדמות הצואה לעבר פתח היציאה. התפתחות הבטן בשליש השלישי מביאה למתיחת שרירי הבטן וללחץ על הסרעפת, שמונעים מהשרירים הרלוונטיים ללחוץ על המעי ומפחיתים את השפעתם על תנועת המעיים.
מה עושים: התעמלות מיוחדת לנשים הרות, שינוי תנוחות השכיבה וכן פנייה למומחים לרצפת האגן. אין ליטול תכשירים נגד עצירות ללא ייעוץ רופא.
לידה והנקה
בזמן הלידה מופעל לחץ אדיר על שרירי האגן ועל העצבים המפעילים אותם. לעתים, בגלל הלחץ, מופיעים קרעים באזור הרגיש והתפרים שמתבצעים סביב הפות עלולים לגרום כאב במהלך פעילות האגן. הכאב מקשה על היולדת לשחרר את השרירים הייעודיים ועלול להביא לעצירות. כשהנזק משמעותי יותר, ייתכן מצב של חוסר שליטה בסוגרים.
בנוסף, כתוצאה מהפעלת הלחץ האדיר בזמן הלידה והעצירות שמופיעה בעקבותיו, עלולים להופיע טחורים.
מה הם התסמינים: כשהנזק משמעותי, ייתכן מצב של חוסר שליטה בסוגרים; באשר לטחורים, מדובר בבליטות כואבות ומדממות של ורידים בפי הטבעת.
מה עושים: ברוב המקרים חוסר השליטה בסוגרים חולף מאליו ללא התערבות. אם התופעה נמשכת, יש להתייעץ עם רופא מומחה, לבירור הסיבה ולמתן טיפול.
לטיפול בטחורים יש להיעזר בתכשירים מרככי יציאות ומשחות מקומיות וכן נוגדי כאב שאינם עוברים לתינוק בהנקה. כמה שבועות אחרי הלידה, לאחר הצטלקות הקרעים וכשכאב התפרים חולף, אפשר לפנות לקבלת טיפול פיזיותרפי של רצפת האגן. בהמשך, מומלץ מאוד לבצע תרגילים לחיזוק השרירים הקדמיים והאלכסוניים בבטן, שנמתחו במהלך ההיריון. פעולה זו תעזור לעיכול תקין ותמנע עצירות.
בזמן ההנקה, יש חשיבות רבה לשתיית כמות רבה של נוזלים המסייעים לפעולת העיכול. אפשר גם ליטול תוסף מזון נגד עצירות לתקופה קצרה, לפי המלצת רופא בלבד.
גיל הפריון
גם נשים שלא עברו היריון ולידה עלולות לסבול מעצירות, אך כאמור אחרי הלידות, הבעיה בדרך כלל מחמירה, כיוון שאז מתרחשת מתיחה של שרירי האגן התחתון והיחלשותם. כמו כן תיתכן פגיעה בתפקוד של העצב הפודנדלי, המפעיל את השרירים בין עצם הזנב לדגדגן. כתוצאה מכך הרקטום (החלחולת, החלק הסופי של המעי הגס) הופך פחות רגיש, אינו מתכווץ ולא תורם להתקדמות היציאות לכיוון פי הטבעת. מצב זה גורם עצירות או החמרה של עצירות קיימת. אצל 50 אחוז מהיולדות, בעיקר אחרי לידה ראשונה, עלולה להופיע גם צניחה של איברי האגן, בדרגות חומרה שונות.
מה הם התסמינים: במקרים החמורים, הצניחה מביאה לחוסר תפקוד של איברי האגן, המתבטא בעצירות, כאבים ואי־שליטה במתן שתן. 20 עד 30 אחוז מהנשים אחרי לידה יסבלו מקרעים של סוגר פי הטבעת ושלושה אחוזים מהן עלולות לסבול מאי־שליטה ביציאת צואה.
מה עושים: לטיפול בעצירות אפשר להיעזר בטיפול תרופתי וכן לפנות לפיזיותרפיה ולטיפול התנהגותי. לתיקון צניחה של איברי האגן נדרשת התערבות כירורגית.
מנופאוזה והגיל השלישי
כל התופעות שמטרידות נשים בגיל הפריון מתעצמות בגיל המעבר, כולל עצירות בגלל צניחת איברי האגן, היחלשות שרירי האגן, האטת תפקוד החלחולת וכו'. נשים שסבלו לאורך חייהן מעצירות, עלולות לחוש בהחמרה של התופעה ובגילים הללו תיתכן גם אי־שליטה בסוגרים שמאפיינת שיעור גדול בין הנשים.
מה עושים: מה שהחל בגיל שנתיים־שלוש בלימוד שגוי של הרגלי יציאות ונמשך בעצירות לא מטופלת בשלבים מוקדמים של החיים, עלול לגרום בגיל זקנה כאבים ואי־שליטה בסוגרים – תופעה קשה, המביאה עמה בידוד חברתי ופגיעה בביטחון העצמי.
שורה תחתונה: חשוב מאוד לטפל בעצירות בכל תחנה שבה היא מופיעה בחיים, ולא לגרור אותה לאורך שנים. אבחון מוקדם של היחלשות שרירי האגן, פנייה לרופאים מומחים וטיפול יסודי למיגור עצירות יסייעו להשגת איכות חיים טובה יותר וזקנה מכובדת. ויפה שעה אחת קודם.
