הזמרת לקוית הראייה על ההיריון הלא מתוכנן: "מרגישה שקרה לי נס"

מורן מזוז ('כוכב נולד') והארוס שלה נפרדו אחרי 7 שנים, היא פגשה בחור אחר ונכנסה להיריון. היום היא חובקת בת ויש לה מסר לעיוורות: 'אל תפחדו להביא לעולם ילד לבד'

מורן מזוז. "רוצה לומר לנשים כמוני, אל תפחדו לעשות את זה לבד" (צילום: חיים הורנשטיין)
מורן מזוז. "רוצה לומר לנשים כמוני, אל תפחדו לעשות את זה לבד" (צילום: חיים הורנשטיין)

לפני כשנה וחצי, חודשים אחדים אחרי שנפרדה ממי שהיה בן זוגה במשך שבע שנים, יצאה מורן מזוז עם חברותיה לבר בפתח־תקווה ופגשה שם בחור שהכירה מהעבר. "מישהו ניגש אליי ואמר: 'מה נשמע, מורן, את לא זוכרת אותי?'" היא מספרת. "זה בחור שהיה איתי באודישנים של 'כוכב נולד', בן 40, רווק. סיפרתי לו שלקחתי פסק זמן מהזוגיות שלי, והוא סיפר לי שהוא לא בזוגיות. התחלנו לדבר וגם נפגשנו כמה פעמים, והתחיל בינינו סוג של קשר שנמשך כמה שבועות".

 

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

"סטטיסטית, לצערנו, יש יותר גברים עיוורים נשואים מנשים עיוורות נשואות. לגברים אין סבלנות למוגבלות. לכן לקחתי את זה על עצמי לבד"

 

מהקשר הזה נולדה בתה הבכורה, נועה אור ("ראשי תיבות של ניסים ונפלאות עשה השם"), בת שמונה חודשים, שאותה היא מגדלת עכשיו בבית הוריה בנתיבות, לשם חזרה במהלך ההיריון.

 

תזכורת: מורן מזוז (36) התפרסמה בעונה השביעית של "כוכב נולד" (2009), כשהגיעה למקום החמישי. היא סובלת מלקות ראייה שמאפשרת לה לראות צללים וגופים גדולים, אבל לא פרטים קטנים, וגם מניסטגמוס (ריצוד, תנועות לא רצוניות מהירות של העיניים). היא מוכרת כנכה מאה אחוז, אבל זה לא מונע ממנה להופיע, להרצות ולתמוך בלקויות ראייה אחרות שהחליטו, כמוה, להביא ילד לעולם. "היום יש יותר מודעות, ולכן נשים לקויות ראייה ועיוורות מביאות ילדים לבד, כי קשה מאוד לעיוורות למצוא זוגיות", היא אומרת. "סטטיסטית, לצערנו, יש יותר גברים עיוורים נשואים מנשים עיוורות נשואות. לגברים אין סבלנות למוגבלות. לכן לקחתי את זה על עצמי לבד, ואני רוצה לומר לנשים כמוני, אל תפחדו לעשות את זה לבד".

 

 

 

"כשהבדיקה הגיעה הייתי בשוק"

היא נולדה בנתיבות, ילדת סנדוויץ' מבין שלושה ילדים. לקות הראייה שלה התגלתה בגיל חמישה חודשים. "אמא שלי מספרת שהיה יום אחד שבו לא הפסקתי לבכות", סיפרה לפני שנתיים ל"לאשה", "היה לי חום... כשהגיעו איתי לטיפת חלב אחרי היום הזה, גילו שאני לא עוקבת אחרי צעצועים. כנראה הגוף עבר איזשהו שינוי. עד היום קשה לרופאים להבין מה קרה".

 

בגיל ארבע החלה ללמוד נגינה בפסנתר ומגיל שמונה למדה פיתוח קול ושרה במקהלת "קיבוץ גלויות" המקומית. בגיל 15 הצטרפה לתיאטרון העירוני של נתיבות. את התיכון סיימה עם בגרות מלאה וחמש יחידות במוזיקה. היא התנדבה לשרת בצבא והייתה מש"קית חינוך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר. לאחר השחרור עשתה תואר ראשון בתקשורת במכללת ספיר ותואר שני בפוליטיקה ומדינת ישראל באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.

"אמא שלי אמרה לי, 'תחליטי מה את עושה, אני זורמת איתך בכל דבר. אנחנו תמיד נעזור לך. הבית שלנו פתוח, מדברים ולא מטייחים שום דבר'. המסר היה: ברור שממשיכים עם ההיריון"

 

לפני 11 שנה, כשהיא בת 25, תוך כדי לימודי התואר השני שלה, השתתפה ב"כוכב נולד" ולאחר סיום התוכנית החלה לטפח קריירה מוזיקלית, הופיעה ברחבי הארץ והוציאה סינגלים.

 

את ארז דלל, מומחה לסאונד והגברה, מי שהיה ארוסה ומנהלה האישי, נכה בכיסא גלגלים, הכירה דרך חברה אחרי "כוכב נולד". במשך שבע שנים היה דלל בן זוגה וניהל את לוח ההופעות שלה. הם התגוררו יחד בבית פרטי בפתח־תקווה, ויחסיהם ידעו עליות ומורדות. בספטמבר 2012 מזוז נפצעה קשה בתאונת דרכים, כאשר נדרסה על ידי רוכב אופנוע בעת שחצתה כביש. היא סבלה מפגיעות גפיים וראש ועברה שיקום ממושך בבית לוינשטיין. לפני שנתיים חוללה מהפך באורח חייה, הורידה ממשקלה 40 ק"ג בדיאטה קפדנית והפכה למאמנת כושר (אך לא עבדה במקצוע). לפני שנה נפרדו מזוז ודלל, והיא יצאה לדרך חדשה.

 

מה קרה ביניכם?

"ארז ואני עדיין חברים טובים, אבל כבני זוג פחות הסתדרנו. אני חשבתי משהו אחד, הוא חשב משהו אחר. הוא אדם מדהים ותמיד נהיה מיודדים, אבל לא בקטע זוגי. כשנפרדנו לקחתי פסק זמן כדי לראות מה קורה בחיי, אבל המשכתי לגור בפתח־תקווה".

 

בואי נחזור לרגע שבו גילית שאת בהיריון מבחור שבקושי הכרת.

"כשגיליתי בבדיקה ביתית שאני בהיריון, הייתי בהלם כיוון שנזהרנו".

 

יהיו קוראות שיחשבו שזה לא היה מקרי...

"זו לחלוטין לא גניבת זרע. הוא יודע את זה. לא תכננתי את זה בכלל, היו כל מיני השלכות אחרי התאונה שעברתי, ומי בכלל חשב על מצב כזה. כשהגיעה התשובה החיובית אחרי בדיקת הדם כדי לאשש את הכל, הייתי בשוק".

"אנשים מסביב אמרו לי: 'מה את צריכה את זה? תעשי הפלה ותחזרי לחיים שלך', אבל הלכתי לרופאת נשים, ראיתי דופק והלב שלי נקרע. אמרתי לעצמי, אין מצב שאת עושה הפלה"

 

מה האבא אמר?

"הודעתי לו על כך בטלפון והוא שמח מאוד. אחרי כמה ימים הוא נסגר ואמר: 'אני לא יודע ולא בטוח, אני לא בנוי לזה'. לא כעסתי. הוא אדם מקסים עם לב טוב. אמרתי לו, 'אני ממשיכה עם ההיריון. יש זוגות שנלחמים כדי שיהיה להם ילד, אני אשמח שתהיה באזור, אבל אם אתה לא רוצה, לא אגיד לך דבר ולא אבקש ממך כלום'. נשארנו בקשר טוב, אבל לקחנו צעד אחורה ביחסים".

 

מה אמרו במשפחה שלך?

"אמא שלי אמרה לי, 'תחליטי מה את עושה, אני זורמת איתך בכל דבר. אנחנו תמיד נעזור לך. הבית שלנו פתוח, מדברים ולא מטייחים שום דבר'. אחותי אמרה בחיוך לאמא שלי: 'מזל טוב סבתא'. המסר היה: ברור שממשיכים עם ההיריון. קיבלתי תמיכה גם מאבא שלי ואחי וזה נסך בי המון ביטחון, אבל היו לי המון חששות איך אעשה את זה".

 

היה שלב שבו שקלת הפלה?

"אנשים מסביב אמרו לי: 'מה את צריכה את זה? תעשי הפלה ותחזרי לחיים שלך', אבל הלכתי לרופאת נשים, ראיתי דופק והלב שלי נקרע. אמרתי לעצמי, אין מצב שאת עושה הפלה. שמעתי באותה תקופה המון דעות, וגם ההורמונים שיגעו אותי, אבל רציתי להשאיר את ההיריון.

"בגלל ששום דבר לא היה צפוי והכל קרה כל כך מהר, מה שהנחה אותי, ואני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה, זו האמונה בבורא עולם. זה באמת היריון שהגיע אאוט אוף דה בלו ובלי קשר לכלום. אמרתי, הקדוש ברוך הוא החליט שזה ככה, מי אני שאמרה את פיו? אמרתי לעצמי, אולי אלוהים יודע מה הוא עושה בזה שהוא נותן לי, בחורה עם מוגבלות קשה, להביא לעולם ילד. אנשים כמונו מייפים את החברה כי אנשים אחרים נעשים יותר סולידרים, מתחשבים ועדינים בזכותנו. אם כולם היו 'רגילים', הם היו אוכלים אחד את השני".

 

ומה קרה לזוגיות עם אבא של הבת שלך?

"היא הסתיימה, אולי משום שגם בהתחלה זו לא הייתה ממש זוגיות, רק תחילתו של קשר, חודש וחצי. אני לא רציתי להיכנס לזוגיות מחייבת אחרי שבע שנים של זוגיות. הוא קצת נסגר וגם אני קצת נסגרתי.

"עם כל התמיכה של משפחתי, היו לי חששות כי לא עברתי את ההיריון עם בן זוג יציב, אלא לבד, וזה לא תמיד נעים. היו לי לילות שהייתי חושבת, מה אני עושה? אני לבד. הייתי צריכה מילה טובה של גבר, והבחור לא ממש היה שם, וגם לא רציתי שהוא יהיה. היו לי עדיין רגשות לבן זוגי הקודם, שנשאר בקשר, אבל בנושא הזה לא יכולתי יותר מדי לשתף אותו. לא רציתי לפגוע באף אחד. הכל היה עדין ושברירי וההורמונים גם הוסיפו".

"האבא של התינוקת החליט להגיע איתי לבדיקה וראה עובר, הוא פתאום קלט שזה מדהים. ועדיין שנינו היינו מבולבלים. מה גם שבן זוגי הקודם שמע על ההיריון המפתיע ורגשותיו כלפיי היו מעורבים"

 

מי ליווה אותך לבדיקות?

"אמא שלי הייתה איתי כל הזמן ולפעמים גם אחותי. בדרך כלל, כשאני לא בהיריון, אני כן מסתובבת לבד, אבל בהיריון הרגשתי שזה קצת מסוכן. מה גם שבמקומות שאני לא מכירה בכלל יותר קשה לי להסתובב לבד. מלבד המשפחה, היו איתי כל ההיריון גם שתי החברות הכי טובות שלי, שהלכו איתי יד ביד, אחת מהן היא אחות באיכילוב והיא נתנה לי את כל המידע כי הרופאים לא תמיד נגישים.

 

"האבא של התינוקת הצטרף לכמה בדיקות. לא רציתי להטריח אותו לבוא בכל פעם מאזור המרכז אל הבדיקות, שהתקיימו בדרך כלל בבאר־שבע או באשקלון. אני עשיתי את הבדיקות הכי קרוב אליי. כשהוא החליט להגיע איתי לבדיקה בשלב מסוים וראה עובר, הוא פתאום קלט שזה מדהים. ועדיין שנינו היינו מבולבלים. מה גם שבן זוגי הקודם שמע על ההיריון המפתיע ורגשותיו כלפיי היו מעורבים".

 

חששות כלכליים היו?

"לא. האמנתי בבורא עולם. אמרתי לעצמי, הקדוש ברוך הוא נתן לי את זה? אני אסתדר. בכל המצב היו הרבה רגעי שמחה. בכל פעם שהייתי בבדיקת אולטרסאונד שלחתי לאחותי את הצילום והיא הייתה אומרת: 'בן פורת יוסף'".

 

ההיריון שלך נחשב היריון בסיכון?

"ההיריון שלי נחשב להיריון בסיכון בגלל בעיית הראייה. חשבו שייווצר לי בלידה לחץ בעיניים שיגרום בעיות נוספות, ובגלל תאונת הדרכים נדרש מעקב נוירולוגי. אמרו לי שאני יכולה ללדת רגיל, אבל המליצו לי על ניתוח קיסרי כדי שלא אצטרך להתאמץ וללחוץ".

 

לאשה (צילום: חיים הורנשטיין)
    לאשה(צילום: חיים הורנשטיין)

     

     

    אבא מעורב

    בסופו של דבר היא הגיעה לבית היולדות בשבוע 39 עם צירים וילדה את נועה אור בלידה רגילה ("עם מיילדת מדהימה, אלין לוי, שענתה על כל השאלות שלי"). אמה ואחותה היו לצדה במהלך הלידה, שהחלה בשש בבוקר והסתיימה בעשר וחצי בלילה, עם מעט אפידורל והרבה תפרים.

     

    איך הייתה הלידה?

    "קשה, אבל הילדה שלי שווה הכל. שבוע קודם לכן היא עוד הייתה במצג עכוז, ולשמחתי היא התהפכה שבוע לפני הלידה. אלוהים היה איתי כל הזמן. רופאת הנשים ד"ר סוניה פוקס ליוותה אותי כל ההיריון בסבלנות ובשקיפות, ופרופ' אשר בשירי, מנהל מחלקת יולדות ג' בבית החולים סורוקה, הנגיש עבורי את המחלקה ונתן לי חדר קרוב לחדר האוכל. הוא נתן לצוות הוראה לעזור לי. באתי עם חוסר ידע איך לטפל בתינוקת, והם היו איתי סבלניים והנגישו בשבילי הכל. הסיפור שלי ריגש אותו ואחר כך הוא הזמין אותי להרצות בכנס עולמי של גינקולוגים. סיפרתי שם את הסיפור שלי וכולם התרגשו. עד היום הוא דואג שהכל בסדר איתי ובודק איך אני מתמודדת וזה לא מובן מאליו".

    "מההתחלה אמרתי להורים שלי: 'אני עושה הכל ואתם מסתכלים'. למדתי להחליף לה חיתולים ולהלביש אותה. הכל אני עושה לבד, מצאתי פתרונות יצירתיים"

     

    ביקשת שיתארו לך איך נראית הבת שלך?

    "אני מצליחה קצת לראות, כמובן לא כמו שהמשפחה שלי רואה אותה בצורה מדויקת. אני רואה שיש לה את הצבעים של אמא שלי. ההורים שלי אומרים שהיא ממש יפהפייה. אני מרגישה שקרה לי נס".

     

    הרופאים שללו את הבעיה הרפואית שפגעה בראייה שלך בבתך?

    "נועה אור בריאה, תודה לאל. מובן שהרופאים הציעו לי לעשות בדיקת מי שפיר, ואמרתי שאני מוותרת על בדיקה שעלולה לפגוע בעובר או בהיריון ושאני סומכת על בורא עולם. כל ההיריון הרגשתי אותו. הוא אחראי. אם הוא נתן לי ילדה, הוא ייתן לי אותה בריאה וזו אמונה שליוותה אותי".

    מאז שנולדה בתה, מגלה מזוז את החיים החדשים שלה כאמא. "אני זו שקמה אליה בלילה והיא נמצאת איתי גם בבוקר", היא אומרת בגאווה. "מההתחלה אמרתי להורים שלי: 'אני עושה הכל ואתם מסתכלים'. אחרי הלידה האחיות בבית החולים לימדו אותי איך לחתל ונתנו לי עולם מושגים שלם של טיפול בתינוקות. שאלתי הרבה שאלות ולא התביישתי. יש נשים חלשות שלא שואלות והן בדיסאינפורמציה כל הזמן. אני למדתי להחליף לה חיתולים ולהלביש אותה. הכל אני עושה לבד, כי חשוב לי להרגיש את הילדה ולתת לה את כל מה שאני יכולה. מצאתי כל מיני פתרונות יצירתיים כדי להקל את המוגבלות. למשל, המיטה שלה נמצאת ליד המיטה שלי, ואמא שלי קמה איתי רק לרגע לראות שהכל בסדר. אני מרימה אותה לבד, למרות לקות הראייה שלי. זה קשר בין אמא לילדה. פתאום קיבלתי את האינטואיציה האימהית הזו שמדברים עליה. אני שרה לה שירים בלילה, שרתי לה גם כשהיא הייתה בבטן, והיא נרדמת מהשירה שלי.

    "מהרגע שילדתי את הבת שלי, אבא שלה פשוט מאוהב בה. אני לא מגבילה אותו ולעולם לא אגביל. אני רוצה שלילדה שלי יהיה אבא"

     

    "כשהיא קמה בבוקר אני מנשקת ומחבקת אותה. בכל פעם שאני הולכת רגע להביא משהו מהחדר השני, אמא שלי אומרת: 'מורן, היא מסתכלת עלייך ומחפשת אותך'. זה אושר. כל מה שעשיתי בחיים מתגמד לעומת הדבר הזה".

     

    איזה קשר יש לבת שלך עם אביה הביולוגי?

    "מהרגע שילדתי את הבת שלי, אבא שלה פשוט מאוהב בה. מה שיש ביניהם זה סיפור אהבה. הוא מודה לאלוהים ולי על ההתעקשות שלי לשמור את ההיריון. הוא מפנק אותה ואוהב אותה ואין עליו. הוא מגיע אליה פעם או פעמיים בשבוע, אני לא מגבילה אותו ולעולם לא אגביל. טובת הילדה חשובה לי יותר מכל. בכל דבר אני מערבת אותו, משלבת ומשתפת. אנחנו בקשר טוב, אני רוצה שלילדה שלי יהיה אבא".

     

    "יכולה לתרום לאחרים כדי לשפר את נושא הנגישות" (צילום: חיים הורנשטיין)
      "יכולה לתרום לאחרים כדי לשפר את נושא הנגישות"(צילום: חיים הורנשטיין)

       

       

      איך תיראה השנה הקרובה בחייה, היא לא יודעת. המשבר העולמי בעקבות וירוס הקורונה פגע כמובן גם בה. כל הופעותיה עד יוני בוטלו, כולל הופעה באירוע לזכרה של עפרה חזה והזמנה חגיגית לשיר באירוע מרתון של בעלי מוגבלויות. ברגע שיוסרו ההגבלות על התקהלות, תמשיך לרוץ עם ההרצאה שלה, "בכוח הרצון", שבה היא מגוללת את סיפור חייה המרתק ומשלבת שירים. "זו הרצאה שאני מדברת בה על הילדות שלי, על ההתמודדות עם המגבלות, על הקשיים שהיו לי בבית הספר היסודי והתיכון, על הצבא והתארים האקדמיים ועד ל'כוכב נולד' כולל האמהוּת החדשה", היא מחייכת. "אני משלבת הומור וקצת מסתלבטת על עצמי".

      "אני מוכנה להרצות בהתנדבות לסטודנטים, גינקולוגים לעתיד, כדי לספר להם מה מרגישה מישהי שלא יכולה לראות מה מתרחש על המוניטור בבדיקות ההיריון"

       

      חוץ מזה, היא מחכה לשובו של המופע שלה, "מתגברות", מופע שבו משתתפות עוד שתי נשים מלבדה, כל אחת וסיפורה, שנולד ביוזמת עמותת "הרחבת המעגלים" בעקבות רעיון של היו"ר, אסף וייס. בהמשך היא מקווה להוציא גם את הסינגל "עד קצה הזמן", שהקליטה לפני שנה. "זה שיר עם נגיעות ים־תיכוניות, ואני מקווה שיֵצא בקרוב", היא אומרת.

      נשמע שאת מחכה לחזור לשגרה.

       

      "בוודאי. גם בהיריון וגם אחרי הלידה עבדתי כרגיל. היום אני מרגישה שאני רוצה לשיר ולשמח אנשים, אבל גם שיש לי ערך מוסף, שאני יכולה לתרום לאחרים כדי לשפר את נושא הנגישות. כמו שאמרתי לפרופ' בשירי, מנהל מחלקת היולדות, אני מוכנה להרצות בהתנדבות לסטודנטים, גינקולוגים לעתיד, כדי לספר להם מה מרגישה מישהי שלא יכולה לראות מה מתרחש על המוניטור בבדיקות ההיריון".

       

      מה המסר שלך לנשים אחרות?

      "אם את רוצה להביא ילד לעולם, תביאי אותו. אין פה שאלה בכלל. זה הגוף שלך, תעשי בו מה שאת רוצה והאבא בסוף יתחבר לילד שלו. לפני שבוע שמעתי על מישהי שהלכה לעשות הפלה בחודש רביעי כי האבא לא רוצה. נקרע לי הלב כשאני שומעת דברים כאלה. אנחנו הנשים צריכות להיות חזקות מול הצוות הרפואי, מול הפרטנר שלנו ומול אנשים שיש להם מה להגיד ונותנים לך כל מיני עצות. אישה יכולה לגדל ילד. ההורים של פעם גידלו 12 ילדים. אם אני עם המוגבלות שלי עושה את זה, זה אפשרי. אין דבר כזה אי־אפשר. הייעוד שלנו הוא להביא ילדים לעולם, לא משנה אם יש לנו מוגבלות או לא. הקדוש ברוך הוא נותן את הכוחות להתמודד עם כל דבר, אז לא להסס. אני כבר לא מתייחסת למה שגברים אומרים. אני עושה מה שאני רוצה".

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד