בניגוד לכוהנות הבישול החלוציות האחרות, ד"ר ארנה מאיר לא התחילה את הקריירה שלה בתחום התזונה בארץ. היא השלימה דוקטורט בכלכלה בברלין ב-1913 (בגיל 23) והתמחתה באסכולה של כוהנת כלכלת הבית האמריקאית, כריסטין פרדריק, שראתה בעבודת בית מקצוע בפני עצמו והסתמכה על המדע כדי לייעול את העבודת במטבח. שיגעון היעילות כבש את אמריקה ואת מפעליה בתחילת המאה ה-20, ולכן אין זה מפתיע שחלחל גם לתחום הבישול. מדע עבודת הבית היעילה חילק כל פעולה החל משטיפת הכלים, קילוף הירקות ועד לגיהוץ הבגדים, לשלבים וסיפק המלצות מדוייקות לתזמון ולאופן הביצוע האידאליים.
את המשנה שלה פרסמה מאיר בספר "משק הבית החדש" בגרמנית בשנת-1926. הספר הפך לרב-מכר, יצא ב-42 מהדורות ותורגם ל-12 שפות, כולל סינית. בנוסף, היא ושוטה ליהוצקי, ארכיטקטית אוסטרית, עמלו על עיצוב חדר מטבח עדכני – כזה שיתאים לאורח החיים החדשני וישחרר אותנו מהרגלים מיושנים ולא רלבנטיים. המטבח שנודע לימים כמטבח פרנקפורט, היה חדר קטן (1.9X3.4 מטר), שמיקום המגהץ, גובה הכיור, צורת ארונות המטבח, המגרות הנשלפות ותנור האפיה שבו, תוכננו כדי לחסוך בתנועות מיותרות ובזמן. המטבח תוכנן כ"מטבח עבודה" ופעולת האכילה הועברה לפינת האוכל. מאיר האמינה שעיצוב המטבח ועבודת הבית על ידי נשים מתוך הכרות עם עבודתן יסייע בשחרור נשים, אך למעשה הוא בודד את הנשים, הפך את עבודתן שקופה וגרם להן להתרוצץ בין המטבח לפינת האוכל.
עם עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933 וויתרה מאייר על מעמדה המקצועי ועלתה לישראל. כשנתיים אחר כך הוציאה כאן את ספר הבישול העברי הראשון : "איך נבשל בארץ ישראל". הספר, כפי שמתארת ד"ר עפרה טנא במחקרה על ספרי בישול - נכתב בשלוש שפות: כולל גרמנית ואנגלית, ופנה בעיקר ליקיות כמוה שברחו משלטון הנאצים והתקשו להסתגל לאקלים, לירקות המוזרים, ולרמה הטכנולוגית הנמוכה של מכשירי המטבח. מאיר ניסתה לדרבן את העולות במשפטים כמו: "הגיע סוף סוף הזמן שאנו הנשים, ננסה ביתר מרץ, מאשר עד כה לשחרר את מטבחנו מאותה מסורת הגלות שדבקה בו." אך במקום לדרבן המילים האלה חושפות יותר מהכל את הגעגועים לטעמים, לריחות ולהרגלים של ארץ מוצאן.
את אמונתה ביעילות שילבה עם ציונות ולימדה בענייניות במה להחליף את המוצרים הנפוצים בגולה. ספר הבישול שלה הוא צמחוני, כיוון שהאמינה שבארץ יש לאכול בעיקר ירקות ופירות, היא המליצה לוותר על חמאה לטובת שמן קוקוזין (תערובת של חלב ושמן קוקוס), הורתה על דרכים ללמוד לחבב חצילים (שהרבה עמודים בספר מוקדשים למתכונים מהם) וזיתים (בממרח על לחם!) והעשירה את המטבח שלנו בתבשילי חליפים כמו כבד מחציל וגולאש תפוחי אדמה.
היא עודדה את עקרת הבית הישראלית לגדל עשבי תיבול במרפסת והמשיכה להפיץ את האמונה שלה ביעילות גם לחלוצות. מאיר לימדה אותן להשתמש בטכנולוגיה, לדבוק בסדר ולהיות מאורגנות. היא הורתה לנשות ישראל איך לסדר מוצרים במקרר, איך לארגן מטבח שימנע לכלוך, איך לנוע על כסא גלגלים בזמן העבודה ואיך לבשל בחשמל. במקביל היא לימדה אותן גם להסתגל לטכנולוגיות מיושנות כמו פתיליה ופרימוס ולגבור על חשש עקרת הבית ש"ילכו ויעלמו מפניה כל מחמדי אפייתה לפנים בתנור מוסק בפחם או בגז אשר מעבר לים".
היא השאירה לנו שפע של מנות מחצילים, את ההרגל להשתמש בעשבי תיבול ואולי גם עיצבה את חדר המטבח של בנות הדור ההוא – על מגרות התבלינים הנשלפות, קרש הגיהוץ שהותקן בארון, משולש הכיור לזבל כמו גם את האמונה שצריך לבשל מבלי להתלכלך, לחסוך, לייעל, לארגן, ולנהל את עצמך כאילו היית מפעל של 40 עובדים שצריך לדאוג שלא יתרשלו.
ד"ר אראלה טהרלב בן שחר היא חוקרת היסטוריה של תזונה, התכנית למחשבה ביולוגית, אוניברסיטה פתוחה. הקטעים המובאים הם מתוך ספר בכתיבה: "מתפריט של חזון לדיאטת רזון - ההיסטוריה של התזונה בישראל"
70 שנות WELLNESS: איך אכלנו, התעמלנו ונרגענו מאז קום המדינה
