דורון ויטנברג זוכר היטב את הרגע שבו הבין שהשיר "שומר החומות", שאותו הקליט כשהיה חייל בצוות הווי פיקוד מרכז, הוא קלאסיקה ישראלית אמיתית. זה קרה במהלך יום עבודה במשרד הפרסום שבו הועסק. לפתע קלטו אוזניו קטע מהשיר כצלצול טלפון נייד. הוא יצא למסדרון וגילה להפתעתו שהטלפון שייך לאחת העובדות הצעירות במשרד. "חשבתי לעצמי: 'תראה, בחורה צעירה עם הצלצול הזה, מדהים'", נזכר ויטנברג. "סטינג אמר פעם שהוא ידע שהשיר שלו 'רוקסן' נהיה להיט כששמע מנקה חלונות שורק אותו. אז הנה, כנראה שגם 'שומר החומות' עדיין להיט".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
"שומר החומות", מאת דן אלמגור (מילים) ובני נגרי (לחן), הוא להיט גם היום: רק אתמול (שני) בערב, בטקס פתיחת יום הזיכרון לחללי צה"ל שנערך ברחבת הכותל המערבי, ציטט אותו הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, בנאומו. "'אני עומד על החומה', כך בשיר; במציאות – אני חלק ממנה", אמר הרמטכ"ל, ודורון ויטנברג יכול היה לרשום לעצמו הוכחה נוספת לכך שהשיר שלו עדיין להיט. הבעיה היא ש"שומר החומות" לא רק שלו: ויטנברג אמנם השתתף בהקלטתו, ובמהלך שירותו הצבאי הוא שר אותו כסולן במאות הופעות בכל רחבי הארץ, אבל בהקלטה המקורית זה היה סולו של יואל לרנר, בעוד ויטנברג נותר עם קול ב'. גם כשהשיר צולם לטלוויזיה בפעם הראשונה, לתוכנית "עוד להיט" (ראו סרטון בראש הכתבה), המצלמות התמקדו בלרנר. ולמרות הכל, ויטנברג מרגיש שהשיר הוא חלק ממנו, ושהוא חלק מהשיר, גם אם הציבור לא מודע לזה בכלל, וממש כמו יפצ'וק בסרט "הלהקה" הוא חוזר ומכריז: "זה הסולו שלי!"
לקחתי את הקולות הנמוכים
ויטנברג (61), כיום תושב הוד השרון, נשוי ואב לארבעה, נולד בחיפה להורים ניצולי שואה שעלו מהונגריה, וגדל בקריית ביאליק. אמו עבדה כמעצבת אופנה וכתופרת, אביו עבד במשרד הביטחון, ושניהם, לדבריו, היו עסוקים בעיקר בהישרדות. "אמי התמודדה עם החיים בצל עברה הלא-פשוט, ואבא שלי היה בענייניו", הוא אומר. "הם לא כל כך התערבו לי בחיים. עשיתי דברים בלי לבקש מהם רשות". רוב הדברים שעשה היו קשורים למוזיקה ולאמנויות הבמה, ואם הוא היה צריך לבקש רשות מהוריו כדי לעשות אותם, סביר להניח שלא היה מקבל אותה. "אבי ואמי העריכו מאוד אמנות ומוזיקה; הם גם ראו שזה בנפשי, אבל התפיסה שלהם הייתה שצריך להתפרנס, ומבחינתם, העיסוק הזה לא היה באמת מקצוע".
אז בלי לבקש רשות, ניגש ויטנברג לבחינות ללהקת הנוער המקומית, הביאליקים, ולמרבה הפלא, לא התקבל. "התרגשתי מאוד", הוא מסביר את הכישלון. זמן קצר לאחר מכן המליצה לו אחת מחברות ההרכב לגשת לבחינה נוספת, כי בדיוק חיפשו בנים, והפעם הוא הצליח להרשים את הבוחנים. "האמת, נעשיתי הכוכב של הלהקה", מספר ויטנברג. "עבדנו קשה, היינו מוצלחים ואפילו הוזמנו להופיע בתל אביב, שזה לא היה מובן מאליו בשביל להקה מהקריות בשנות ה-70".
במהלך שנתו האחרונה בביאליקים הגיע לבית רוטשילד בחיפה והתייצב לבחינות ללהקות הצבאיות. הוא ביצע שיר של אלביס ("עשיתי קצת פרודיה עליו"), ניגן בגיטרה – ועבר בלי בעיה. השיבוץ שקיבל היה לצוות הווי פיקוד מרכז, שבו היו חברים גם הזמרת מזי כהן, השחקנית יעל עמית, הזמר יואל לרנר ועוד. את השיר "שומר החומות" הקליט הצוות ב-1977, זמן קצר אחרי שויטנברג הצטרף אליו, במסגרת התוכנית "שירי ירושלים", שהועלתה במלאת עשור לשחרור ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים.
"עבדנו על השיר בבית הצנחן ברמת גן", מספר ויטנברג, "עם המלחין בני נגרי, שנפטר באוגוסט האחרון והיה מוזיקאי בחסד עליון, ועם דן אלמגור, שכתב את המילים – שתי דמויות מאוד מרשימות. הכל היה ברמה מאוד גבוהה. אני יודע שנגרי חשב על יואל ועליי כשהוא הלחין את השיר; הוא יצר את השיר לשני אנשים. לי הוא נתן את הקול השני, וליואל את הקול הראשון. הקולות שלנו השלימו זה את זה: הוא לקח את הקולות הגבוהים, ואני את הנמוכים".
ואני מניח שלא השתגעת על החלוקה הזו. בטח רצית לקבל את הסולואים ואת הקולות הגבוהים.
"אבל אני הייתי אז טר"ש, ויואל כבר היה סמל ראשון, שהגיע מצוות הווי הנדסה קרבית, שהיו בו קורין אלאל ויהודית רביץ. הוא היה מאוד ותיק. אבל לא בגלל זה הוא קיבל את הסולו: הוא היה מוכשר, והשיר התאים לו למנעד הקולי".
השיר התאים גם לקהל, שקיבל אותו באהבה והעלה אותו לראש מצעד הפזמונים. "באמת לא ידענו שהוא יהיה כזה להיט, שהוא יהפוך לנכס צאן ברזל", אומר ויטנברג. "אני זוכר שכשהוא הגיע למקום הראשון במצעד, היינו בהופעות בסיני, והתרגשנו מאוד. היינו מופיעים אז בכל הארץ, מסיני עד הגולן, שבוע בכל אזור, חמש הופעות ביום. הגענו למקומות שנפש חיה לא הגיעה אליהם. היה לנו אוטובוס כמו בסרט 'הלהקה', וחיינו בו".
קטע גדול בחיים שלי
באותה תקופה התמנה ויטנברג למפקד הצוות, ואחרי שלרנר השתחרר, קיבל את הסולו בלהיט הגדול. "יואל השתחרר די מהר אחרי שהשיר נסק", הוא מספר, "ואני שרתי אותו מאז, לפעמים אפילו שלוש פעמים באותה הופעה, ותמיד היו לי צמרמורות. גם עכשיו, כשאתה מחזיר אותי לזמנים ההם, עוברת בי צמרמורת. שרנו מול אנשים צעירים, לוחמים: 'מתי יבוא היום שבו לא נזדקק עוד לשומרים?' זה מרגש. אנשים היו קרועים על השיר הזה. הוא הפך להמנון של חטיבה 35 של הצנחנים. משמיעים אותו המון עד היום, גם ביום ירושלים ובחגים לאומיים. אני כל הזמן מקבל הודעות: 'אני שומע אותך ברדיו'".
אבל ב"עוד להיט" בקושי רואים אותך.
"כי זה צולם כשהשיר רק פרץ, ולכן יואל מופיע רוב הזמן".
את הפיצוי הוא קיבל ביום העצמאות באותה שנה, כשצוות הווי פיקוד מרכז הוזמן לבצע את "שומר החומות" בטקס המרכזי שנערך בהר הרצל בירושלים והועבר בשידור חי בטלוויזיה. למרבה הצער, האירוע לא הועלה ליוטיוב, ולא ברור אם הוא נשמר בארכיון הערוץ הראשון, אבל ויטנברג מספר שהפעם הוא שר לנו סולו. "היה לזה רייטינג של 100 אחוז", הוא אומר, "כי היה אז רק ערוץ אחד, ואני הייתי מאוד-מאוד מרוגש בשבוע שלפני, התרגשות שלוותה ממש בקושי, אבל איך שעליתי לבמה, וראיתי את המצלמה ואת התאורה הענקית, יצא ממני איזה להביור של כל העומס שהיה עליי – ושרתי. זה קטע גדול בחיים שלי. מהנקודה הזו, בכל מקום שהלכתי, זיהו אותי. נעשיתי מזוהה עם השיר הזה. אני לא רוצה להגזים בתיאורים, אבל עשיתי היסטוריה איתו. אנשים זכרו את ההופעה בהר הרצל, וזה התקבע אצלם".
ההופעה הזו הייתה חשובה לו גם במישור המשפחתי. "אמא שלי ניצלה מהשואה, והיה לה ברור שמה שהיא צריכה לעשות זה לעלות לארץ ולהקים משפחה, ופתאום, 32 שנה אחרי סוף מלחמת העולם השנייה, הבן שלה עומד במדי צה"ל ליד הקבר של חוזה המדינה, ושר שיר שנקרא 'שומר החומות'. זה נשמע דמיוני. אין יותר מטורף מזה. ואמא שלי יושבת בבית ורואה בשידור חי את הבן שלה במדי צה"ל, והיא יודעת שאם ליהודים בשואה היו מדים כאלה, הם היו במצב אחר לגמרי".
ההופעה הזו שברה את הקרח שחצץ בינך לבין הוריך?
"אני חושב שכן. הם הבינו שקיבלתי הכרה".
שייך לצעירים
אחרי השחרור ניסה ויטנברג להשתלב בתעשיית הבידור: היה זמר ליווי של ירדנה ארזי, הופיע בהרכב שביצע גרסאות כיסוי ללהיטים, שיחק בהצגות ילדים ובתיאטרון פרינג'. ב-1983 הוא שוב קיבל חשיפה טלוויזיונית נרחבת, כשהשיר "הולך ושר", שאותו ביצע במסגרת להקה חד-פעמית בשם "ילדי השמש", התחרה בקדם אירוויזיון והגיע למקום השמיני:
שנה לאחר מכן החליט לנסות את מזלו בניו יורק. "הרבה אנשים אמרו לי שהם בטוחים שאני אהיה אחת משלוש התגליות של האייטיז במוזיקה הישראלית", מספר ויטנברג, "אבל אני רציתי ללמוד, לדעת יותר, אז נסעתי לאמריקה עם זוגתי, שלימים נעשתה אשתי. היא רקדה שם מחול מודרני, ואני למדתי תקשורת, ובסופי שבוע עבדתי כנהג מונית כדי להתפרנס. בסוף הרגשתי שיותר נכון לי להיות בצד השני של המתרס, בצד של הבימוי. כשחזרתי לארץ, הובלתי פרויקטים חינוכיים עם נוער שוחר אמנות שהועלו בבית הנשיא וגם בחו"ל".
ב-1996 חזר לקדם אירוויזיון, הפעם כיוצר: ויטנברג הלחין את השיר "שלום עולם", שאותו ביצעה גלית בל, אז קצינה בצה"ל. השיר זכה במקום הראשון, אבל לא הצליח להעפיל לגמר האירוויזיון:
"השיר בא, והלך כמו שהוא בא", אומר ויטנברג, "אבל הייתה חשיפה גדולה, וזה נתן לי המון אפשרוית. החלטתי לחבר בין היכולות היצירתיות שלי למוסדות עם תקציבים, והקמתי חברה שהפיקה פרסומות, בעיקר לרדיו. אחר כך הייתי מנכ"ל תוכן במשרד פרסום גדול וגם נעשיתי מרצה לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה. כתבתי פרסומות, הצלחתי לשלב בין היצירתיות שלי לתחום הפרסום, שיש בו המון דינמיקה ואתגר, ומאוד נהניתי".
אבל עם כל ההנאה, הוא החליט לעזוב את עולם הפרסום, אף שהיה בפוזיציה בכירה, עם משכורת נאה והטבות. "החלטתי שאני רוצה להשקיע את האנרגיה שלי בעבודה עם צעירים: ללוות אותם, לעזור להם למצות את הפוטנציאל שלהם בעולם שמשתנה". בשנים האחרונות זה העיסוק שלו. "אני פוגש אנשים צעירים, שחוזרים מפוחדים מהטיול הגדול, ושרובם לא אוהבים את מה שהם עושים, ומנסה לחסוך להם 20 שנה: אני לא רוצה שהם יגיעו לגיל 40 בלי לאהוב את העבודה שלהם. הרבה אנשים היום דופקים על השולחן ואומרים: 'מה, נולדתי רק כדי לשלם חשבונות? זה הכל?' בשבילם אני נמצא. קבוצת האוכלוסייה הזו, שבין הצבא ללימודים, לא מקבלת ליווי, וכמעט לא מתייחסים אליה, אז אני מעביר לצעירים הרצאות ומדריך אותם".
אתה יכול לתרום להם גם מניסיונך האישי?
"כן. זה קשור לבחירה שלי לעסוק בזמנו במוזיקה. הרבה זמן לא הייתי בטוח בעצמי, כי בבית לא נתנו לי שום פידבק, אבל הבחירה לעסוק במוזיקה הייתה חזקה ממני ונתנה לי המון סיפוק. אני מאמין שאנשים צריכים לעשות מה שהם אוהבים. גם אם זה לא הכי כלכלי, אני מאמין שתמצא דרך להתפרנס מזה טוב. אם אתה עושה משהו ממקום של אהבה ואמונה, אין בולדוזר שיוכל לעצור אותך".
את תחום עיסוקו הנוכחי למד ויטנברג בלונדון. במהלך שהותו שם צוין בארץ יום השנה ה-50 לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, ובבית הנשיא נערך טקס שבו ביצע יואל לרנר את "שומר החומות". כשויטנברג שמע על כך, הוא חש החמצה קלה. "הייתי מצטרף אליו בשמחה להופעה הזו", הוא אומר. "יואל ואני לא בקשר, אבל כשאנחנו מתראים, זה כיף. הבעיה הייתה שגרתי אז באנגליה. אם הייתי בארץ, יכול להיות שהיינו מחלקים את השיר בינינו, כי זה נהפך לשיר של שנינו. אולי היינו מחלקים בינינו את הבתים".
אבא שלה הלחין הרבה מאוד שירים ללהקות הצבאיות. הקליקו על התמונה:
